198
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שנזכרו בתורה גם בעולם הזה.. אבל רבי יעקב לא אמר כן אלא ביחיד...".
ברם, ברמב"ם אין אנו מוצאים הבחנה בין רבים לבין יחיד.
עוד יש להבין: מדוע מצטט הרמב"ם12 רק את הפסוק "למען ייטב לך והארכת ימים" הנאמר בענין שילוח הקן, ואינו מביא גם את הפסוק "למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך" שנכתב לפני כן בתורה, בענין כיבוד אב ואם – ואינו נוהג כברייתא – דברי רבי יעקב – המצטטת את שני הפסוקים13?
ג. השאלה על ההוכחה מ"מעשה חזא"
כדי להבין זאת יש להקדים ולציין את השאלה14: מדוע צריך רבי יעקב להביא הוכחה לכך ש"שכר מצווה בהאי עלמא ליכא" הן לגבי מצות כיבוד אב ואם והן לגבי שילוח הקן, ואין די באחת מהן? אמנם "רבי יעקב מעשה חזא", אשר בו קיימו את שתי המצוות, אך גם על כך ניתן לשאול: מדוע נחוץ להדגיש במעשה, שהדבר ארע כאשר האדם קיים את שתי המצוות? גם אילו הוזכרה כאן מצות שילוח הקן בלבד15, היתה זו הוכחה לכך ש"שכר מצוות בהאי עלמא ליכא"16.
מצד שני, גם לאחר ההוכחה של "מעשה חזא" בקיום שתי המצוות, ניתן לשאול: מנין ההוכחה ש"שכר מצוה בהאי עלמא ליכא" – ייתכן שהבן לא התכוין לקיים את המצוות, ולכן לא היה על כך שכר?
ואפילו לדעת הפוסקים17 ש"מצות אין צריכות כוונה", הרי הפירוש הוא, שבקיום המצוות אין הכרחית כוונה לשם מצוה, אך אם היתה לו כוונה הפוכה, שהתכוין לא לקיים את המצוה בפעולתו, הרי אז אין הוא יוצא18 ידי חובה המצוה19, וכיון שכאן ייתכן שהבן התכוין להיפך – לא לקיים את מצות כיבוד אב ואם ומצות שילוח הקן – התבטלה ההוכחה מן המעשה.
הערות
- 12. ברפ"ח וברפ"ט שם. וכן בפירוש המשניות בסנהדרין פ' חלק ד"ה ועתה אחל. ובמו"נ ח"ג ספכ"ז.
- 13. אבל בתוספתא סוף חולין הביא רק הכתוב דפרשתנו בשילוח הקן. וראה דק"ס.
- 14. ראה המקנה קדושין שם. ובכמה מפרשים לקדושין וחולין כאן.
- 15. עי"ז שהמאורע הי' בשילוח הקן – יתורץ מה שיש להקשות למה הוצרך ר"י ל"מעשה חזא" (שבלתי רגיל בש"ס) להוכיח דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא, הרי מוכח הוא מזה שיש צדיק ורע לו רשע וטוב לו (ראה ברכות ז, א), אלא שבזה י"ל "זיל בתר רובא" (חולין יא, א), אבל כשמעשה חזא בקיום מצות שילוח הקן שבה נאמר "כי יקרא" פרט למזומן (שם קלט, א. ספרי ופרש"י עה"פ), ובענין של מקרה (דבר בלתי רגיל) אין שייך לומר רוב ומיעוט. – ובמכש"כ וק"ו שאין תוקף מנהג בדבר בלתי רגיל (ראה שד"ח כללים מע' מנהג כלל לז).
- 16. להעיר שבתוספתא שם הובא מאמר ר"י רק בשילוח הקן.
- 17. ראה בארוכה שד"ח מערכת מ' כלל סא ואילך. ובשו"ע אדה"ז ס"ס ס"ה "והלכה כסברא הראשונה" שמצות צריכות כוונה בדאוריתא.
- 18. רבינו שמואל ור"י הובאו בב"י או"ח סו"ס תקפט. תוד"ה עובר סוכה לט, א. רא"ש שם סל"ג. שו"ע אדה"ז או"ח סתפ"ט סי"ב. וראה שד"ח שם כלל סח.
- 19. בנדו"ד, אף שלכאורה י"ל שהמצוה נעשית בלא"ה, ראה לקמן בפנים.
סוכה ל״ט א - הטקסט מספריא
מֹשֶׁה, שַׁפִּיר קָאָמְרַתְּ?! אֶלָּא הָתָם וְהָכָא אַסּוֹקֵי מִילְּתָא הִיא, וְלֵית לַן בַּהּ). אָמַר רָבָא: לָא לֵימָא אִינִישׁ ״יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא״ וַהֲדַר ״מְבָרַךְ״, אֶלָּא ״יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ״ בַּהֲדָדֵי. אֲמַר לֵיהּ רַב סָפְרָא: מֹשֶׁה, שַׁפִּיר קָאָמְרַתְּ?! אֶלָּא, הָתָם וְהָכָא אַסּוֹקֵי מִילְּתָא הוּא, וְלֵית לַן בַּהּ.
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִכְפּוֹל. תָּנָא: רַבִּי כּוֹפֵל בָּהּ דְּבָרִים. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פַּרְטָא מוֹסִיף בָּהּ דְּבָרִים. מַאי מוֹסִיף? אָמַר אַבָּיֵי: מוֹסִיף לִכְפּוֹל מֵ״אוֹדְךָ״ וּלְמַטָּה.
לְבָרֵךְ — יְבָרֵךְ. אֲמַר אַבָּיֵי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְאַחֲרָיו, אֲבָל לְפָנָיו — מִצְוָה לְבָרֵךְ. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל הַמִּצְוֹת כּוּלָּן, מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן עוֹבֵר לַעֲשִׂיָּיתָן. וּמַאי מַשְׁמַע דְּהַאי ״עוֹבֵר״, לִישָּׁנָא דְּאַקְדּוֹמֵי הוּא? דְּאָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק דִּכְתִיב: ״וַיָּרׇץ אֲחִימַעַץ דֶּרֶךְ הַכִּכָּר וַיַּעֲבוֹר אֶת הַכּוּשִׁי״. אַבָּיֵי אָמַר, מֵהָכָא: ״וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם״. וְאִיבָּעֵית אֵימָא מֵהָכָא: ״וַיַּעֲבוֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַה׳ בְּרֹאשָׁם״.
מַתְנִי׳ הַלּוֹקֵחַ לוּלָב מֵחֲבֵירוֹ בַּשְּׁבִיעִית — נוֹתֵן לוֹ אֶתְרוֹג בְּמַתָּנָה, לְפִי שֶׁאֵין רַשַּׁאי לְלוֹקְחוֹ בַּשְּׁבִיעִית.
גְּמָ׳ לֹא רָצָה לִיתֵּן לוֹ בְּמַתָּנָה, מַהוּ? אָמַר רַב הוּנָא: מַבְלַיע לֵיהּ דְּמֵי אֶתְרוֹג בְּלוּלָב. וְלִיתֵּיב לֵיהּ בְּהֶדְיָא?
לְפִי שֶׁאֵין מוֹסְרִין דְּמֵי פֵּירוֹת שְׁבִיעִית לְעַם הָאָרֶץ. דְּתַנְיָא: אֵין מוֹסְרִין דְּמֵי פֵּירוֹת שְׁבִיעִית לְעַם הָאָרֶץ יוֹתֵר מִמְּזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת. וְאִם מָסַר, יֹאמַר: הֲרֵי מָעוֹת הַלָּלוּ יְהוּ מְחוּלָּלִין עַל פֵּירוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי בְּתוֹךְ בֵּיתִי,
You, who are as great in this generation as Moses, did you speak well? It is not so; rather, both there and here, whether he recites it with or without pause, the latter part of the verse is the conclusion of the matter, and we have no problem with it, as it is clear that his intention is to recite the entire verse: “Blessed is one who comes in the name of the Lord.” Rava said: Let a person not recite in the kaddish prayer: May His great name, and then, after pausing, recite: Be blessed. Rather, let him recite without pause: May His great name be blessed. Rav Safra said to Rava: You, who are as great in this generation as Moses, did you speak well? It is not so, rather, both there and here, whether he recites it with or without pause, the latter part of the verse is the conclusion of the matter, and we have no problem with it.
§ The mishna continues: In a place where they were accustomed to repeat certain verses he too should repeat them. It was taught in the Tosefta: Rabbi Yehuda HaNasi repeats certain matters in hallel. Rabbi Elazar ben Perata adds certain matters in hallel. The Gemara asks: What does he add? Abaye said: He continues repeating additional verses in hallel, those from: I will thank You, and onward until the end of the psalm, as is the custom even today.
§ The mishna continues: In a place where the custom is to recite a blessing when reciting hallel, he should recite a blessing. Abaye said: The Sages taught that the obligation to recite a blessing is dependent on custom only with regard to the blessing recited after hallel. However, before hallel, there is a mitzva to recite a blessing, as Rav Yehuda said that Shmuel said: With regard to all the mitzvot, one recites a blessing over them prior to [over] their performance. The Gemara asks: From where may it be inferred that the word over is the language of priority? It is as Rav Naḥman bar Yitzḥak said that it is written: “And Ahimaaz ran by the way of the plain and overtook [vaya’avor] the Cushite” (II Samuel 18:23). Abaye said: It is derived from here: “And he passed [avar] before them” (Genesis 33:3). And if you wish, say instead that the proof is from here: “And their king passed [vaya’avor] before them and the Lord at their head” (Micah 2:13).
MISHNA: In the case of one who purchases a lulav from another who is an am ha’aretz during the Sabbatical Year, the seller gives him an etrog along with it as a gift, as he is not permitted to purchase the etrog during the Sabbatical Year because it is prohibited to engage in commerce with Sabbatical-Year produce.
GEMARA: The Gemara asks: If, the seller did not want to give him the etrog as a gift, what is the halakha? How should the buyer purchase the etrog? Rav Huna said: He incorporates the cost of the etrog into the price of the lulav. He should purchase the lulav at an inflated price to cover the cost of the etrog as well. The Gemara asks: And let the buyer give the seller the money for the etrog directly; why employ artifice in the transaction?
The Gemara answers: That is necessary because one may not transfer money used to purchase Sabbatical-Year produce to an am ha’aretz, lest he make improper use of money that has sanctity of the Sabbatical Year. As it is taught in a baraita: One may not transfer to an am ha’aretz money used to purchase Sabbatical-Year produce that is worth more than the value of food sufficient for three meals. One may use money that has sanctity of the Sabbatical Year to purchase food for his personal use. If the money is sufficient for three meals, presumably the seller will use it in a permitted manner. And if the buyer transferred more money than that, he should say: This money is deconsecrated by my redeeming it in exchange for non-Sabbatical-Year produce that I have in my house.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 24 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך לא בשלח שיחה ג מאותו ספר סוכה לט, ב
- לקוטי שיחות כרך יט חג הסוכות שיחה א מאותו ספר סוכה לט, א
- תורת מנחם שיחת חג הפורים ה'תשט"ז סוכה לט, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות בציעת הפת קסז מקום וזמן הבציעה ומי הוא הבוצע סוכה לט , א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תצד סדר תפלת חג השבועות יא סוכה לט, רע"א
- שארית יהודה שו"ת אורח חיים סימן א סוכה לט, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ה (סי' תעב-תפו) תעג דיני כוס ראשון וסדר הפסח עד כוס שני סוכה לט, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תפט סדר תפלת ליל שני של פסח וספירת העומר סוכה לט, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תצד סדר תפלת חג השבועות סוכה לט, רע"א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות ברכות השחר נו דין עניית הקדיש על ידי הקהל סוכה לט, א
- אגרות קודש כרך יג ד'תס חולין יא, ב
- אגרות קודש כרך יח ו'תתקכט חולין יא, ב
- לקוטי שיחות כרך לה נח שיחה ב מאותו ספר חולין יא, א
- לקוטי שיחות כרך א פורים שיחה א מאותו ספר חולין יא, א
- לקוטי שיחות כרך א צו שיחה א מאותו ספר חולין יא, א
- לקוטי שיחות כרך יח מטות שיחה ב מאותו ספר חולין יא, רע"א
- לקוטי שיחות כרך כב תזו"מ שיחה א מאותו ספר חולין יא, א
- לקוטי שיחות כרך כט הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ח מאותו ספר חולין יא, ב
- תורת מנחם תשט"ז שיחת ש"פ ויקהל-פקודי חולין יא, א
- תורת מנחם ש"פ ויקהל-פקודי, פרשת פרה, מבה"ח ניסן, ה'תשח"י חולין יא, סע"א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות יום טוב תצז דין הכנה ביו"ט כז חולין יא, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) תצז דין הכנה ביום טוב חולין יא, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ ויקהל-פקודי, פ' פרה, מבה"ח ניסן, ה'תשכ"ח חולין יא, א
- תורת מנחם ש"פ האזינו, שבת שובה, ה'תשל"א חולין יא, סע"א