85
שיחה ג
א. בפרשתנו, קרוב לסיום פרשת המן — לאחרי סיפור הפרטים1 דירידת המן ואופן לקיטתו, ופרטי המאורעות דיום ששי ושבת, שביום ששי לקטו לחם משנה וביום השבת לא ירד המן, עד לסיום הענין ש"וישבתו העם ביום השביעי"2 — נאמר3: "ויקראו בית ישראל את שמו מן והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחית בדבש", ואח"כ בא הציווי להניח ממנו "למשמרת לדורותיכם גו'"4.
וצריך ביאור:
א) מדוע המתין הכתוב בפירוש ותיאור המן ("והוא כזרע גד גו'") עד לסיום כל הענין, כולל מאורעות דשבוע ימים5 — ולא פירשו בתחילת סיפור המן (ובפרט כאשר אמר משה לבנ"י6 "הוא הלחם אשר נתן ה' לכם לאכלה")7?
ב) ממש"כ כאן "ויקראו בית ישראל את שמו מן" משמע, שרק לאחרי כל המאורעות שבינתיים (כולל פרטי המאורעות דיום ששי ושבת) החליטו שיש לקראו בשם זה; ואינו מובן: תיכף כשראו בנ"י את המן בפעם הראשונה חקרו ואמרו "איש אל אחיו מן הוא"6 וברש"י "הכנת מזון"8, אלא שאז לא הי' בגדר קריאת שם כהמשך הכתוב "כי לא ידעו מה הוא", וכביאור רש"י "לא ידעו. . שיקראוהו בשמו"9. ומה נתחדש להם בינתיים שידעו והחליטו לקראו בשם "מן"10?
ג) עד"ז קשה בהציווי להניח ממנו "למשמרת לדורותיכם" — דלכאורה הי' צ"ל הציווי בהתחלת ירידת המן, כשבנ"י ראו שהקב"ה מכין להם מזון כו' [שהרי זוהי כוונת הציווי ד"משמרת לדורותיכם", כמבואר בפרש"י11 ש"בימי ירמיהו כשהי'. . מוכיחם למה אין אתם עוסקים בתורה והם אומרים. . מהיכן נתפרנס הוציא להם צנצנת המן א"ל אתם ראו דבר ה'. . ראו בזה נתפרנסו אבותיכם הרבה שלוחין יש לו למקום להכין מזון ליראיו"] — ולא לאחרו עד לאחרי פרטי המאורעות דיום ששי ויום השבת12.
הערות
- 1. פרשתנו טז, יד ואילך.
- 2. שם, ל.
- 3. שם, לא.
- 4. שם, לבלד.
- 5. שהרי תחילת ירידת המן היתה ביום א' — רש"י פרשתנו טז, א.
- 6. שם, טו.
- 7. בראב"ע (שם, לא) "הנה הזכיר למעלה הנסים שנעשו במן ושב עתה לספר בשבחו". אבל קשה לכאורה, כי מדוע לא נאמר זה לפני הזכרת הנסים (לאחרי אמירת משה "הוא הלחם גו'"), כבפנים. ובפרט שמפסיק הענין בסיפור מאורעות דיום ששי (ושבת), שתיאור המן שייך לכאורה לתחילת ירידת המן.
- 8. ומביא ראי' מדניאל א, ה (וברש"י דניאל שם "לשון הזמנה". אלא די"ל ששם אין צריך לפרש "מזון", כי בזה המדובר בקרא. וראה סוכה לט, ב ובפרש"י שם. וראה יונה ב, א. שם ד, וח. ואכ"מ).
- 9. ראה פרש"י (בראשית ב, יט): מיד בו ביום.
- 10. וראה כלי יקר (פרשתנו שם, טו) וש"ך עה"ת (שם, לא) טעם ע"ד הרמז.
- 11. פרשתנו שם, לב.
- 12. ולכאורה דוחק לתרץ ע"פ פרש"י (שם, לג) ש"לא נאמר מקרא זה עד שנבנה אהל מועד" (כי לפני שנבנה אהל מועד לא שייך הציווי "הנח אותו לפני ה'", "לפני הארון") ולכן מאחרו הכתוב עד לסוף סיפור ענין המן — כי מכיון שבפועל "נכתב כאן בפרשת המן", הי' צ"ל כתוב לכאורה תיכף ומיד בסיפור התחלת ירידת המן (כבפנים). ועוד: מפשטות לשון רש"י משמע שרק "מקרא זה" (פסוק לג) נאמר שלא במקומו, ולא פסוק לב שלפניו (וראה ראב"ע שם).
רש"י על שמות ט״ז:א׳ - הטקסט מספריא
בחמשה עשר יום. נִתְפָּרֵשׁ הַיּוֹם שֶׁל חֲנָיָה זוֹ, לְפִי שֶׁבּוֹ בַיּוֹם כָּלְתָה הַחֲרָרָה שֶׁהוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם וְהֻצְרְכוּ לַמָּן, לְלַמְּדֵנוּ, שֶׁאָכְלוּ מִשְּׁיָרֵי הַבָּצֵק שִׁשִּׁים וְאַחַת סְעוּדוֹת וְיָרַד לָהֶם מָן בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּאִיָּר, וְיוֹם א' בְּשַׁבָּת הָיָה כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (פ"ז):
בחמשה עשר יום ON THE FIFTEENTH DAY — The day of this encampment is specially mentioned because on that day there came to an end the cake (provisions) they had brought with them from Egypt and they now needed the Manna, thus informing us that of the remains of the dough they had prepared in Egypt (cf. Rashi on Exodus 12:33) they ate sixty-one meals. For the Manna fell for them on the sixteenth day of Iyar, which was the first day of the week, just as is stated in the Treatise Shabbat 87b.
אבן עזרא על שמות ט״ז:ל״א - הטקסט מספריא
ויקראו. הנה הזכיר למעלה הנסים שנעשו במן ושב עתה לספר שבחו:
יש אומרים כי כזרע גד לבן כוסברתא, ונקרא בלשון ערבי כסביר וי"א חרדל, ואנכי לא ידעתי כי אין לו חבר במקרא רק בדבר המן וככה צפיחית, והגאון אמר כי הוא רקיק מצות והנה כשיאכל כאשר ירד הוא כצפיחית בדבש, ואם יבושל יהיה טעמו כלשד השמן, אלה השנים מטעמים הראנו הכתוב:
סוכה ל״ט ב - הטקסט מספריא
וּבָא וְאוֹכְלָן בִּקְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּלוֹקֵחַ מִן הַמּוּפְקָר. אֲבָל בְּלוֹקֵחַ מִן הַמְשׁוּמָּר, אֲפִילּוּ בְּכַחֲצִי אִיסָּר — אָסוּר.
מֵתִיב רַב שֵׁשֶׁת: וּמִן הַמּוּפְקָר שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת וְתוּ לָא? וּרְמִינְהִי: הַפֵּיגָם וְהַיַּרְבּוּזִין וְהַשֵּׁיטִים וַחֲלֹגְלוֹגוֹת וְהַכּוּסְבָּר שֶׁבֶּהָרִים וְהַכַּרְפַּס שֶׁבַּנְּהָרוֹת וְהַגַּרְגִּיר שֶׁל אֲפָר — פְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר, וְנִיקָּחִין מִכׇּל אָדָם בַּשְּׁבִיעִית, לְפִי שֶׁאֵין כַּיּוֹצֵא בָּהֶן נִשְׁמָר.
הוּא מוֹתֵיב לַהּ וְהוּא מְפָרֵק לַהּ: בִּכְדֵי מָן שָׁנוּ. וְכֵן אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בִּכְדֵי מָן שָׁנוּ. מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי ״מָן״ לִישָּׁנָא דִּמְזוֹנֵי הוּא — דִּכְתִיב: ״וַיְמַן לָהֶם הַמֶּלֶךְ וְגוֹ׳״.
אִי הָכִי, לוּלָב נָמֵי! לוּלָב בַּר שִׁשִּׁית הַנִּכְנָס לִשְׁבִיעִית הוּא. אִי הָכִי אֶתְרוֹג נָמֵי — בַּת שִׁשִּׁית הַנִּכְנֶסֶת לִשְׁבִיעִית הִיא! אֶתְרוֹג, בָּתַר לְקִיטָה אָזְלִינַן.
וְהָא בֵּין רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּבֵין רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, לְעִנְיַן שְׁבִיעִית אֶתְרוֹג בָּתַר חֲנָטָה אָזְלִינַן! דִּתְנַן: אֶתְרוֹג שָׁוֶה לָאִילָן בִּשְׁלֹשָׁה דְּרָכִים, וְלַיָּרָק בְּדֶרֶךְ אֶחָד.
שָׁוֶה לָאִילָן בִּשְׁלֹשָׁה דְּרָכִים — לְעׇרְלָה וְלִרְבָעִי וְלִשְׁבִיעִית. וּלְיָרָק בְּדֶרֶךְ אֶחָד —
And then he comes home and eats the produce in the appropriate manner and at the appropriate time, due to the sanctity of Sabbatical-Year produce.
The baraita continues: In what case is this statement said that it is permitted to transfer money used to purchase Sabbatical-Year produce to an am ha’aretz as long as it does not exceed the value of three meals? It is specifically in a case where one purchases produce that came from a field that was declared ownerless as required during the Sabbatical Year. In that case, the am ha’aretz who gathered the produce is paid only for the act of harvesting and not for the produce. However, if he buys produce that came from a field that was safeguarded for its owner in the manner that it is during the other years of the Sabbatical-Year cycle and was not declared ownerless, then even if one purchased produce worth half an issar, it is prohibited to transfer the money to him, as it is prohibited to utilize fruits that were safeguarded during the Sabbatical Year.
Rav Sheshet raised an objection: And is it permitted to purchase produce from an ownerless field worth only the value of three meals and no more? He raised a contradiction from a mishna (Shevi’it 9:1): Rue and sorrel, two types of herbs, and vegetables such as asparagus, purslane, coriander that is found in the mountains, water parsley of the rivers, and garden-eruca are all exempt from the requirement of tithes in all years, and they may be purchased from any person during the Sabbatical Year because there is no plant of their species that is safeguarded. These plants are not cultivated but grow wild, rendering them ownerless. Apparently, these plants that grow wild may be purchased in any quantity, even from an am ha’aretz, with no three-meal limit.
The Gemara continues. Rav Sheshet raised the objection, and he also resolved it: The Sages taught this halakha in the mishna with regard to food in the amount sufficient for his sustenance [man]. These plants that the mishna excludes from the prohibition against purchase from an am ha’aretz are still subject to the three-meal limit. And likewise, Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: The Sages taught this halakha in the amount sufficient for his sustenance [man]. From where may it be inferred that man is a term meaning sustenance? It is as it is written: “And the king appointed [vayman] for them a daily portion of the king’s food” (Daniel 1:5).
§ The Gemara asks: If so, if one may not purchase produce from an am ha’aretz lest he misuse the money, it should also be prohibited to give him money and purchase a lulav from him during the Sabbatical Year. The Gemara answers: The mishna is dealing with a case where the lulav is of the sixth year that is entering the seventh year. As it grew during the sixth year, it is permitted, even though it was removed from the tree during the seventh year. The fact that it remained on the tree between Rosh HaShana and Sukkot does not render it Sabbatical-Year produce. The Gemara objects: If so, the etrog, too, is an object of the sixth year that is entering the seventh year and should have the same status. The Gemara answers: With regard to an etrog, as opposed to a lulav, in determining its status we go according to its picking and not when it grew. Therefore, in that case, the etrog is considered to be Sabbatical-Year produce.
The Gemara objects: But both Rabban Gamliel and Rabbi Eliezer, who disagree about the status of an etrog that grew in one year and was picked in the following year in terms of determining its year for the halakhot of tithing, agree with regard to the halakhot of the Sabbatical Year that with regard to an etrog we go according to its ripening, as we learned in a mishna (Bikkurim 2:6): The halakhic status of the fruit of an etrog tree is like that of a typical fruit tree in three manners and like that of a vegetable in one manner.
The mishna elaborates: Its halakhic status is like that of a tree in three manners: With regard to orla, i.e., it is prohibited to eat of its fruit during the first three years after its planting; with regard to fourth-year produce, i.e., fruits that grow during the fourth year after the tree’s planting, which may not be used outside of Jerusalem unless they are deconsecrated by means of redemption; and with regard to the Sabbatical Year. With regard to all those halakhot, the year to which the fruit is ascribed is determined by when it ripens. And its halakhic status is like that of a vegetable in one manner:
רש"י על בראשית ב׳:י״ט - הטקסט מספריא
וייצר מן האדמה. הִיא יְצִירָה הִיא עֲשִׂיָּה הָאֲמוּרָה לְמַעְלָה וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ וְגוֹ', אֶלָּא בָא וּפֵרֵשׁ שֶׁהָעוֹפוֹת נִבְרְאוּ מִן הָרְקָק, לְפִי שֶׁאָמַר לְמַעְלָה מִן הַמַּיִּם נִבְרְאוּ וְכָאן אָמַר מִן הָאָרֶץ נִבְרְאוּ (חולין כ"ז), וְעוֹד לִמֶּדְךָ כָּאן שֶׁבִּשְׁעַת יְצִירָתָן מִיָּד בּוֹ בַיּוֹם הֱבִיאָם אֶל הָאָדָם לִקְרוֹת לָהֶם שֵׁם. וּבְדִבְרֵי אַגָּדָה יְצִירָה זוֹ לְשׁוֹן רִדּוּי וְכִבּוּשׁ, כְּמוֹ כִּי תָצוּר אֶל עִיר (דברים כ"ד), שֶׁכְּבָשָׁן תַּחַת יָדוֹ שֶׁל אָדָם (בראשית רבה):
וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה וגו'. סָרְסֵהוּ וּפָרְשֵׁהוּ, כֹּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם שֵׁם, הוּא שְׁמוֹ לְעוֹלָם:
ויצר מן האדמה NOW OUT OF THE GROUND THE ETERNAL GOD HAD FORMED — The formation spoken of here is the creation mentioned above (1:25) “And God made the beast of the earth etc.” and this statement comes (is repeated) here to point out that the fowls were created from the swamps; for above it is said that they were created from the waters and here it states that they were created from the earth. Furthermore it teaches you here that when they were created, immediately — on the very same day — He brought them to Adam to give them names (Chullin 27b); and in the statement of the Agada (Genesis Rabbah 17:4) we are told that this expression יצירה means domination and subjugation, like (Deuteronomy 20:19) כי תצור אל עיר “when thou shalt besiege a city", for He subjugated them under the power of Adam.
וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה וגו — Invert it (the phrases of the sentence) and then explain it thus: every living creature to which Adam should give a name — that should remain its name forever.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 10 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך יט תצא שיחה א מאותו ספר סוכה לט, א
- לקוטי שיחות כרך יט חג הסוכות שיחה א מאותו ספר סוכה לט, א
- תורת מנחם שיחת חג הפורים ה'תשט"ז סוכה לט, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות בציעת הפת קסז מקום וזמן הבציעה ומי הוא הבוצע סוכה לט , א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תצד סדר תפלת חג השבועות יא סוכה לט, רע"א
- שארית יהודה שו"ת אורח חיים סימן א סוכה לט, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ה (סי' תעב-תפו) תעג דיני כוס ראשון וסדר הפסח עד כוס שני סוכה לט, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תפט סדר תפלת ליל שני של פסח וספירת העומר סוכה לט, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תצד סדר תפלת חג השבועות סוכה לט, רע"א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות ברכות השחר נו דין עניית הקדיש על ידי הקהל סוכה לט, א