353
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לגבי נטילת ארבעת המינים נאמר2 "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר..." – את מצות נטילת ארבעת המינים יש לקיים ביום הראשון של חג הסוכות. מכאן מובן, שמצות ארבעת המינים איננה מהותו העיקרית של יום־הראשון של החג של סוכות35.
ולאחר מצות ארבעת המינים36 נאמר בהמשך הפסוק "ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים" – מצות השמחה בחג הסוכות37.
לפי כל האמור לעיל מובן שבמהות העיקרית של ענין הסוכה בא לידי גילוי הקשר העצמותי שבין ישראל לקדוש־ברוך־הוא באופן של "כולא חד" (קשר המתבטא בענין של "תמליכוני עליכם" שבראש־השנה): במצות לולב מתגלית ההתקשרות שבין ישראל לה' באמצעות התשובה (הענין העיקרי של יום הכיפורים): וההתקשרות בין ישראל לקדוש־ברוך־הוא באמצעות קיום המצוות מתגלית במצות השמחה שבחג הסוכות.
ז. עניני חג הסוכות מקבילים לענינים שבראש־השנה וביוה"כ
ההסבר לכך הוא:
כאמור, בענין של "תמליכוני עליכם" אין הבדלים בין יהודי אחד למשנהו. ענין זה מתגלה בסוכות במצות סוכה, שהרי "כל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת", ללא שום הבדל.
לגבי לולב, נאמר במדרש38 על הפסוק "ולקחתם לכם ביום הראשון" – במי הכתוב מדבר בישראל ובעכו"ם שהקדוש־ברוך־הוא דן אותם ביום הכיפורים... ואין אנו יודעין מי היה מנצח... אמר הקדוש־ברוך־הוא טלו לולביכם בידכם שידעו הכל
הערות
- 2.
- 35. וכ"ה גם פרטי זמן המצוה: מצות ישיבת סוכה היא כל שבעת הימים, ואופנה "תשבו כעין תדורו" אוכל ושותה וישן ויטייל ודר בסוכה כל ז' הימים בין ביום ובין בלילה (סוכה כח, ב. טושו"ע סי' תרלט ס"א וס"ב ואדה"ז ס"ד). משא"כ חיוב לולב הוא רק ביום הראשון. וגם במקדש שנוטלין כל שבעה (ראה ר"ה ל, א. סוכה מא, א), אי"ז קבוע בכל שנה כמצות סוכה שהרי כשיום השבת חל להיות תוך ימי החג נוטלין רק ששה (שם מב, ב רמב"ם הלכות לולב פ"ז הי"ג ואילך). ואופן קיומה – שנוטלין אותה רק פעם אחת ביום*. וכן בהתחלת החיוב: מצות סוכה מתחילה (קיומה בפועל) תיכף בלילה ראשון, ולולב זמנו של הקיום בבקר משתנץ החמה (ולהעיר שלפרש"י סוכה לג, סע"א ד"ה לולב. שם ע"ב ד"ה ה"ג – זמן המצוה הוא תיכף משקידש החג). וראה בהנ"ל (ובהמבואר בפנים) לקו"ש חכ"ב ע' 123, 127 ואילך.
- 36. ראה ירושלמי סוכה פ"ג הי"א. וברמב"ם שם הל' יג הביא הכתוב "ושמחתם גו'" לענין נטילת לולב כל שבעה במקדש. וראה פרש"י סוכה מג, ב ד"ה ולולב. ויק"ר פ"ל, ב וביפ"ת ופי' מהרז"ו שם. וראה לקמן הערה 43.
- 37. ובפ' ראה טז, יד: ושמחת בחגך.
- 38. תנחומא אמור יח. וראה ויק"ר שם, ב.
- . וגם "אנשי ירושלים" שלולבם בידם כו' (סוכה מא, ב) ובפרש"י שם "נטילתה ולקיחתה מצוה היא" [ועד"ז בטושו"ע (ואדה"ז) או"ח ר"ס צו ור"ס תרנב. וראה רמב"ם הל' תפלה פ"ה ה"ה] – הרי"ז רק "מצוה מן המובחר", "ומשנטל עברה כבר עיקר מצוה" (תוד"ה עובר בסופה – סוכה לט, א). ולהעיר מצפע"נ הפלאה בהשמטות (נד, ג). השלמה (ג, ד). מכתבי תורה מכתב קנד. ועוד.
משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב ז׳:י״ג - הטקסט מספריא
מצות לולב להנטל ביום ראשון של חג בלבד בכל מקום ובכל זמן ואפילו בשבת שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון. ובמקדש לבדו נוטלין אותו בכל יום ויום משבעת ימי החג שנאמר ושמחתם לפני ה' אלהיכם גו'. חל יום השבת להיות בתוך ימי החג אינו ניטל בשבת גזרה שמא יוליכנו בידו ארבע אמות ברשות הרבים כמו שגזרו בשופר.
תלמוד ירושלמי סוכה ג׳:י״א - הטקסט מספריא
משנה: בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה הַלּוּלָב נִיטָּל בַּמִּקְדָּשׁ שִׁבְעָה וּבַמְּדִינָה יוֹם אֶחָד. מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁיְּהֵא לוּלָב נִיטָּל בַּמְּדִינָה שִׁבְעָה זֵכֶר לַמִּקְדָשׁ. וְשֶׁיְּהֵא יוֹם הֶנֶף כּוּלּוֹ אָסוּר: יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת כָּל הָעָם מוֹלִיכִין אֶת לוּלְבֵיהֶן לְבֵית הַכְּנֶסֶת לַמָּחֳרָת מַשְׁכִּימִין וּבָאִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַכִּיר אֶת שֶׁלּוֹ וְנוֹטֵל. מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ אֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּלוּלָבוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג. וּשְׁאָר יְמוֹת הֶחָג אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּלוּלָבוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ: רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת שָׁכַח וְהוֹצִיא אֶת הַלּוּלָב לִרְשׁוּת הָרַבִּים פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁהוֹצִיאוֹ בִרְשׁוּת:
הלכה: כְּתִיב וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְי אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בְּשִׂמְחַת לוּלָב הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בְּשִׂמְחַת שְׁלָמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. מָאן דְּאָמַר. בְּשִׂמְחַת שְׁלָמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן דְּבַר תּוֹרָה וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים דְּבַר תּוֹרָה. וְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי מַתְקִין עַל דְּבַר תּוֹרָה. מָאן דְּאָמַר. בְּשִׂמְחַת לוּלָב הַכָּתוּב מְדַבֵּר. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן דְּבַר תּוֹרָה וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים מִדִּבְרֵיהֶן. וְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי מַתְקִין עַל דִּבְרֵיהֶן. וְיֵשׁ הַתְקָנָה אַַחַר הַתְקָנָה.
חֲבֵרַיָיא בְעוֹן קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָה. הֵיךְ מַה דְאַתְּ אֲמַר תַּמָּן. וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיי שִׁבְעַת יָמִים. אֵין שִׁבְעָה בְלֹא שַׁבָּת. וְדִכְוָותָהּ וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְי אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים. אֵין שִׁבְעָה בְלֹא שַׁבָּת. אֲמַר לוֹן. שַׁנְיָיא הִיא. דִּכְתִיב וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן. חָלַק הָרִאשׁוֹן מֵהֶן. מֵעַתָּה בַמִּקְדָּשׁ יִדָּחֶה. בִּגְבוּלִין לֹא יִדָּחֶה. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. אִילּוּ הֲוָה כְתִיב וּלְקַחְתֶּם לִפְנֵי יְי אֱלֹהֵיכֶם הָיִיתִי אוֹמֵר. כָּאן מִיעֵט וּבְמָקוֹם אַחֵר רִיבָה. אֶלָא וּלְקַחְתֶּם לָכֶם. מִכָּל מָקוֹם. וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְי אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים בִּירוּשָׁלִַם.
חֲבֵרַיָיא אָמְרִין. דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵה. שֶׁמִּצְוַת עֲשֵׂה דוֹחָה לְמִצְוָה בְלֹא תַעֲשֶׂה. אֲמַר לוֹן רִבִּי יוֹסֵי. לָא מִן הָדָא אֶלָּא מִן הָדָא דַאֲמַר רִבִּי אִילָא וּתְנַיי תַמָּן. כָּךְ הָיָה הַמִּנְהַג בִּירוּשָׁלִַם. אָדָם הוֹלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְלוּלָבוֹ בְיָדוֹ. קוֹרֵא אֶת שְׁמַע וּמִתְפַּלֵּל וְלוּלָבוֹ בְיָדוֹ. נִכְנַס לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה וְלוּלָבוֹ בְיָדוֹ. לָשֵׂאת אֶת כַּפָּיו וְלִקְרוֹת בַּתּוֹרָה נוֹתְנוֹ לַחֲבֵירוֹ. הִנִּיחוֹ בָאָרֶץ אָסוּר לְטַלְטְלוֹ. אָמַר רִבִּי אָבוּן. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָיה. תַּנֵּי. מְטַלְטְלִין עֲצֵי בְשָׂמִים לְהָרִיחַ בָּהֶן לְחוֹלֶה בַשַּׁבָּת. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָמְרִין. עֲרָבָה מוּתָּר לְהָנִיף בָּהּ לְחוֹלֶה בַשַּׁבָּת. אַף בְּסַכִּין שֶׁלְמִילָה כֵן. אַף בְּמַצָּה כֵן. מִן מַה דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵה. אֲפִילוּ פִירֵשׁ חוֹזֵר אֲפִילוּ עַל הַצִּיצִין שֶׁאֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה. הָדָא אָמְרָה. אֲף בְּסַכִּין שֶׁלְמִילָה כֵּן. אֲף בְּמַצָּה כֵן.
ויקרא רבה ל׳:ב׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, וּלְקַחְתֶּם לָכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים טז, יא): תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שׂבַע שְׂמָחוֹת, אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹדִיעֵנִי בְּאֵיזֶה פִּילוֹן מְפֻלָּשׁ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, רַבִּי יוּדָן אָמַר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדָוִד אִם חַיִּים אַתָּה צָרִיךְ, יִסּוּרִין אַתָּה צָרִיךְ, כְּדִכְתִיב (משלי ו, כג): וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר. שׂבַע שְׂמָחוֹת, שִׂבְּעָנוּ בַּחֲמִשָּׁה שְׂמָחוֹת, מִקְרָא, מִשְׁנָה, תַּלְמוּד, תּוֹסֶפְתָּא וְאַגָּדוֹת. דָּבָר אַחֵר, שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ, אֵלּוּ שֶׁבַע כִּתּוֹת שֶׁל צַדִּיקִים שֶׁעֲתִידִים לְהַקְבִּיל פְּנֵי שְׁכִינָה וּפְנֵיהֶם דּוֹמוֹת לַחַמָּה וּלְבָנָה, לָרָקִיעַ, לַכּוֹכָבִים, לַבְּרָקִים וּלְשׁוֹשַׁנִּים וְלַמְּנוֹרָה הַטְּהוֹרָה שֶׁהָיְתָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. לַחַמָּה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ו, י): בָּרָה כַּחַמָּה. לַלְּבָנָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ו, י): יָפָה כַלְּבָנָה. לָרָקִיעַ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל יב, ג): וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ. לַכּוֹכָבִים מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל יב, ג): וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד. לַבְּרָקִים מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (נחום ב, ה): מַרְאֵיהֶן כַּלַּפִּידִים כַּבְּרָקִים יְרוֹצֵצוּ. לְשׁוֹשַׁנִּים מִנַּיַן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מה, א): לַמְנַצֵּחַ עַל שׁשַׁנִּים. לַמְּנוֹרָה הַטְּהוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ד, ב): וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה וָאֹמַר רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ. (תהלים טז, יא): נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח, וְכִי מִי מוֹדִיעֵנוּ אֵיזוֹ כַּת הַחֲבִיבָה וְהַנְּעִימָה שֶׁבָּהֶן, תְּרֵין אָמוֹרָאִין, חַד אָמַר זוֹ שֶׁבָּאָה מִכֹּחָהּ שֶׁל תּוֹרָה וּמִכֹּחָן שֶׁל מִצְווֹת, וְאָחֳרָנָא אָמַר אֵלּוּ סוֹפְרִין וּמַשְׁנִין שֶׁמְּלַמְּדִין תִּינוֹקוֹת בַּאֲמִתָּן, שֶׁהֵן עֲתִידִין לַעֲמֹד בִּימִינוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח. דָּבָר אַחֵר, שׂבַע שְׂמָחוֹת, אַל תְּהִי קוֹרֵא כֵּן אֶלָּא שֶׁבַע שְׂמָחוֹת, אֵלּוּ שֶׁבַע מִצְווֹת שֶׁבֶּחָג, וְאֵלּוּ הֵן, אַרְבָּעָה מִינִין שֶׁבַּלּוּלָב, וְסֻכָּה, חֲגִיגָה וְשִׂמְחָה. אִם שִׂמְחָה לָמָּה חֲגִיגָה וְאִם חֲגִיגָה לָמָּה שִׂמְחָה, אָמַר רַבִּי אָבִין מָשָׁל לִשְׁנַיִם שֶׁנִּכְנְסוּ אֵצֶל הַדַּיָּן וְלֵית אֲנַן יָדְעִין מַאן הוּא נוֹצֵחַ, אֶלָּא מַאן דְּנָסַב בָּאיָין בִּידֵיהּ, אֲנַן יָדְעִין דְּהוּא נָצוֹחַיָיא, כָּךְ יִשְׂרָאֵל וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם בָּאִין וּמְקַטְרְגִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְלֵית אֲנַן יָדְעִין מַאן נָצַח, אֶלָּא בַּמֶּה שֶׁיִּשְׂרָאֵל יוֹצְאִין מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלוּלָבֵיהֶן וְאֶתְרוֹגֵיהֶן בְּיָדָן, אָנוּ יוֹדְעִין דְיִשְׂרָאֵל אִינוּן נָצוֹחַיָּא, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן.
מדרש תנחומא, אמור י״ח - הטקסט מספריא
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם, בִּלְקִיחָה תַּמָּה שֶׁלֹּא תְּהֵא גּוֹזֵל וְעוֹמֵד בּוֹ וְנִמְצָא סָנֵגוֹרוֹ קָטֵגוֹרוֹ. וּלְקַחְתֶּם, תַּנֵּי רַבִּי חִיָּא, בְּמֶקָּח וְלֹא בְּגֶזֶל, בְּמֶקָּח וְלֹא בְּחִנָּם, לְהוֹצִיא אֶת הַשָּׁאוּל וּלְהוֹצִיא אֶת הַגָּזוּל. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְשָׁלִיחַ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁהָלַךְ לִגְבּוֹת בָּעִיר. מִשֶּׁגָּבָה אוֹתָהּ, מְצָאוֹ עִירוֹנִי אֶחָד בַּדֶּרֶךְ לִסְטִים, קִפְּחוֹ וְנָטַל אֶת כֵּלָיו וְאֶת הַמִּגְבָּה שֶׁהָיְתָה בְּיָדוֹ. לְאַחַר יָמִים הָיָה לְאוֹתוֹ עִירוֹנִי דִּין אֵצֶל הַשִּׁלְטוֹן. בָּא לִשְׂכֹּר לוֹ אָדָם, שֶׁיְּלַמֵּד עָלָיו זְכוּת. אָמַר לֵיהּ אוֹתוֹ הַגַּבַּאי לְאוֹתוֹ הָעִירוֹן, הַגֵּד לִי מַה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּאן. אָמַר לוֹ: יֵשׁ לִי דִּין אֵצֶל הַשִּׁלְטוֹן, וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ אָדָם שֶׁיְּלַמֵּד עָלַי זְכוּת. אָמַר לֵיהּ אוֹתוֹ הַגַּבַּאי, תֵּן לִי אוֹתוֹ זָהָב וְאוֹתָן הַכֵּלִים וְאוֹתָן הָעֲבוֹטוֹת שֶׁנָּטַלְתָּ מִמֶּנִּי, וַאֲנִי מְלַמֵּד עָלֶיךָ זְכוּת, וּלְמָחָר כְּשֶׁאַתָּה עוֹמֵד בַּדִּין לִפְנֵי הַשִּׁלְטוֹן וְיֹאמַר לְךָ, יֵשׁ לְךָ מִי שֶׁיְּלַמֵּד עָלֶיךָ זְכוּת, תֹּאמַר אִישׁ פְּלוֹנִי, וַאֲנִי הוֹלֵךְ וּמְלַמֵּד עָלֶיךָ זְכוּת. נָטַל מִמֶּנּוּ אוֹתוֹ זָהָב וַעֲבוֹטוֹת מִקְצָתָם וְהָלַךְ לוֹ. לְמָחָר כְּשֶׁהוּא עָמַד לִפְנֵי הַשִּׁלְטוֹן, אָמַר לוֹ: יֵשׁ לְךָ מִי שֶׁיְּלַמֵּד עָלֶיךָ זְכוּת. הֵשִׁיב וְאָמַר לוֹ: אִישׁ פְּלוֹנִי. אָמַר לוֹ הַשִּׁלְטוֹן, מַה זְּכוּת אַתָּה מְלַמֵּד עַל זֶה. אָמַר לֵיהּ: מַארִי, אֲנִי אוֹמֵר לְךָ דְּבָרִים שֶׁעָשָׂה לִי חֲבֵרִי זֶה. כְּשֶׁהָלַכְתִּי בַּדֶּרֶךְ לִגְבּוֹת בְּעִיר פְּלוֹנִי, עָמַד עָלַי בַּדֶּרֶךְ וְקִפְּחַנִי וְנָטַל כָּל מַה שֶּׁהָיָה בְּיָדִי. וְהַכֵּלִים הָאֵלּוּ שֶׁאַתָּה רוֹאֶה בְּיָדִי, הֵם מִקְצָת כֵּלַי שֶׁהֶחֱזִיר לִי, כְּדֵי שֶׁאֲלַמֵּד עָלָיו זְכוּת. עַכְשָׁו הָיוּ הַכֹּל אוֹמְרִים: אוֹי לוֹ לְזֶה שֶׁנַּעֲשָׂה סָנֵגוֹרוֹ קָטֵגוֹרוֹ. כָּךְ אֵין אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל צָרִיךְ לְהַלֵּל בְּלוּלָב גָּזוּל אֶלָּא אִם כֵּן לוֹקֵחַ אוֹתוֹ בְּדָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: אָז יְרַנְּנוּ כָּל עֲצֵי יַעַר (תהלים צו, יב). בְּמִי הַכָּתוּב מְדַבֵּר. בְּיִשְׂרָאֵל וּבְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּן אוֹתָן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. אֵלּוּ וְאֵלּוּ נִכְנָסִין לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לְדִין, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִין מִי הָיָה מְנַצֵּחַ. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּכְנְסוּ לְדִין לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ אָדָם מַה בֵּינֵיהֶם אֶלָּא הַמֶּלֶךְ בִּלְבָד. דָּן הַמֶּלֶךְ אוֹתָן, וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין הַבְּרִיּוֹת מִי נוֹצֵחַ לַחֲבֵרוֹ. אָמַר הַמֶּלֶךְ, כָּל מִי שֶׁהוּא יוֹצֵא וּבְיָדוֹ אֲגִין, הֲווּ יוֹדְעִין שֶׁהוּא נָצַח. כָּךְ יִשְׂרָאֵל וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם נִכְנָסִין לְדִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְאֵין הַבְּרִיּוֹת יוֹדְעִין מִי נָצַח. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, טְלוּ לוּלְבֵיכֶם בְּיֶדְכֶם, שֶׁיֵּדְעוּ הַכֹּל שֶׁאַתֶּם זְכִיתֶם בַּדִּין. לְפִיכָךְ אָמַר דָּוִד, אָז יְרַנְּנוּ כָּל עֲצֵי יַעַר, לִפְנֵי ה' (תהלים צו, יב-יג). אֵימָתַי, כִּי בָא כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ (שם), בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. מַה יִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין. מַמְתִּינִים עוֹד חֲמִשָּׁה יָמִים, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הַכֹּל שֶׁיִּשְׂרָאֵל זָכוּ. לְפִיכָךְ כְּתִיב: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן.
משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ה׳:ה׳ - הטקסט מספריא
תקון המלבושים כיצד מתקן מלבושיו תחלה ומציין עצמו ומהדר שנאמר השתחוו לה' בהדרת קדש ולא יעמוד בתפלה באפונדתו ולא בראש מגולה ולא ברגלים מגולות אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו בפני הגדולים אלא בבתי הרגלים ובכל מקום לא יאחוז תפילין בידו וספר תורה בזרועו ויתפלל מפני שלבו טרוד בהן ולא יאחוז כלים ומעות בידו אבל מתפלל הוא ולולב בידו בימות החג מפני שהוא מצות היום היה משוי על ראשו והגיע זמן תפלה אם היה פחות מארבעה קבין מפשילו לאחוריו ומתפלל בו היה ארבעה קבין מניחו על גבי קרקע ואחר כך יתפלל דרך כל החכמים ותלמידיהם שלא יתפללו אלא כשהן עטופים.
סוכה ל״ט א - הטקסט מספריא
מֹשֶׁה, שַׁפִּיר קָאָמְרַתְּ?! אֶלָּא הָתָם וְהָכָא אַסּוֹקֵי מִילְּתָא הִיא, וְלֵית לַן בַּהּ). אָמַר רָבָא: לָא לֵימָא אִינִישׁ ״יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא״ וַהֲדַר ״מְבָרַךְ״, אֶלָּא ״יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ״ בַּהֲדָדֵי. אֲמַר לֵיהּ רַב סָפְרָא: מֹשֶׁה, שַׁפִּיר קָאָמְרַתְּ?! אֶלָּא, הָתָם וְהָכָא אַסּוֹקֵי מִילְּתָא הוּא, וְלֵית לַן בַּהּ.
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִכְפּוֹל. תָּנָא: רַבִּי כּוֹפֵל בָּהּ דְּבָרִים. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פַּרְטָא מוֹסִיף בָּהּ דְּבָרִים. מַאי מוֹסִיף? אָמַר אַבָּיֵי: מוֹסִיף לִכְפּוֹל מֵ״אוֹדְךָ״ וּלְמַטָּה.
לְבָרֵךְ — יְבָרֵךְ. אֲמַר אַבָּיֵי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְאַחֲרָיו, אֲבָל לְפָנָיו — מִצְוָה לְבָרֵךְ. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל הַמִּצְוֹת כּוּלָּן, מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן עוֹבֵר לַעֲשִׂיָּיתָן. וּמַאי מַשְׁמַע דְּהַאי ״עוֹבֵר״, לִישָּׁנָא דְּאַקְדּוֹמֵי הוּא? דְּאָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק דִּכְתִיב: ״וַיָּרׇץ אֲחִימַעַץ דֶּרֶךְ הַכִּכָּר וַיַּעֲבוֹר אֶת הַכּוּשִׁי״. אַבָּיֵי אָמַר, מֵהָכָא: ״וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם״. וְאִיבָּעֵית אֵימָא מֵהָכָא: ״וַיַּעֲבוֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַה׳ בְּרֹאשָׁם״.
מַתְנִי׳ הַלּוֹקֵחַ לוּלָב מֵחֲבֵירוֹ בַּשְּׁבִיעִית — נוֹתֵן לוֹ אֶתְרוֹג בְּמַתָּנָה, לְפִי שֶׁאֵין רַשַּׁאי לְלוֹקְחוֹ בַּשְּׁבִיעִית.
גְּמָ׳ לֹא רָצָה לִיתֵּן לוֹ בְּמַתָּנָה, מַהוּ? אָמַר רַב הוּנָא: מַבְלַיע לֵיהּ דְּמֵי אֶתְרוֹג בְּלוּלָב. וְלִיתֵּיב לֵיהּ בְּהֶדְיָא?
לְפִי שֶׁאֵין מוֹסְרִין דְּמֵי פֵּירוֹת שְׁבִיעִית לְעַם הָאָרֶץ. דְּתַנְיָא: אֵין מוֹסְרִין דְּמֵי פֵּירוֹת שְׁבִיעִית לְעַם הָאָרֶץ יוֹתֵר מִמְּזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת. וְאִם מָסַר, יֹאמַר: הֲרֵי מָעוֹת הַלָּלוּ יְהוּ מְחוּלָּלִין עַל פֵּירוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי בְּתוֹךְ בֵּיתִי,
You, who are as great in this generation as Moses, did you speak well? It is not so; rather, both there and here, whether he recites it with or without pause, the latter part of the verse is the conclusion of the matter, and we have no problem with it, as it is clear that his intention is to recite the entire verse: “Blessed is one who comes in the name of the Lord.” Rava said: Let a person not recite in the kaddish prayer: May His great name, and then, after pausing, recite: Be blessed. Rather, let him recite without pause: May His great name be blessed. Rav Safra said to Rava: You, who are as great in this generation as Moses, did you speak well? It is not so, rather, both there and here, whether he recites it with or without pause, the latter part of the verse is the conclusion of the matter, and we have no problem with it.
§ The mishna continues: In a place where they were accustomed to repeat certain verses he too should repeat them. It was taught in the Tosefta: Rabbi Yehuda HaNasi repeats certain matters in hallel. Rabbi Elazar ben Perata adds certain matters in hallel. The Gemara asks: What does he add? Abaye said: He continues repeating additional verses in hallel, those from: I will thank You, and onward until the end of the psalm, as is the custom even today.
§ The mishna continues: In a place where the custom is to recite a blessing when reciting hallel, he should recite a blessing. Abaye said: The Sages taught that the obligation to recite a blessing is dependent on custom only with regard to the blessing recited after hallel. However, before hallel, there is a mitzva to recite a blessing, as Rav Yehuda said that Shmuel said: With regard to all the mitzvot, one recites a blessing over them prior to [over] their performance. The Gemara asks: From where may it be inferred that the word over is the language of priority? It is as Rav Naḥman bar Yitzḥak said that it is written: “And Ahimaaz ran by the way of the plain and overtook [vaya’avor] the Cushite” (II Samuel 18:23). Abaye said: It is derived from here: “And he passed [avar] before them” (Genesis 33:3). And if you wish, say instead that the proof is from here: “And their king passed [vaya’avor] before them and the Lord at their head” (Micah 2:13).
MISHNA: In the case of one who purchases a lulav from another who is an am ha’aretz during the Sabbatical Year, the seller gives him an etrog along with it as a gift, as he is not permitted to purchase the etrog during the Sabbatical Year because it is prohibited to engage in commerce with Sabbatical-Year produce.
GEMARA: The Gemara asks: If, the seller did not want to give him the etrog as a gift, what is the halakha? How should the buyer purchase the etrog? Rav Huna said: He incorporates the cost of the etrog into the price of the lulav. He should purchase the lulav at an inflated price to cover the cost of the etrog as well. The Gemara asks: And let the buyer give the seller the money for the etrog directly; why employ artifice in the transaction?
The Gemara answers: That is necessary because one may not transfer money used to purchase Sabbatical-Year produce to an am ha’aretz, lest he make improper use of money that has sanctity of the Sabbatical Year. As it is taught in a baraita: One may not transfer to an am ha’aretz money used to purchase Sabbatical-Year produce that is worth more than the value of food sufficient for three meals. One may use money that has sanctity of the Sabbatical Year to purchase food for his personal use. If the money is sufficient for three meals, presumably the seller will use it in a permitted manner. And if the buyer transferred more money than that, he should say: This money is deconsecrated by my redeeming it in exchange for non-Sabbatical-Year produce that I have in my house.
מצוטט ב־3 עמודים
תורת מנחם 1
מאמרים מלוקטים 1
- חלק א ‹ בס"ד. אור לי"ג תשרי (הילולא דאדמו"ר מהר"ש נ"ע), ה'תשמ"ג לקו"ש חי"ט ע' 353
שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. מוצגים 40 מתוך 44 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך יב הוספות - שיחות ומכתבים שיחה טו מאותו ספר סוכה לג, א · סוכה מג, א
- לקוטי שיחות כרך כד חג הסוכות שיחה א מאותו ספר סוכה לג, ב · סוכה מג, א
- לקוטי שיחות כרך לא בשלח שיחה ג מאותו ספר סוכה לט, ב
- לקוטי שיחות כרך יט תצא שיחה א מאותו ספר סוכה לט, א
- תורת מנחם שיחת חג הפורים ה'תשט"ז סוכה לט, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות בציעת הפת קסז מקום וזמן הבציעה ומי הוא הבוצע סוכה לט , א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תצד סדר תפלת חג השבועות יא סוכה לט, רע"א
- שארית יהודה שו"ת אורח חיים סימן א סוכה לט, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ה (סי' תעב-תפו) תעג דיני כוס ראשון וסדר הפסח עד כוס שני סוכה לט, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תפט סדר תפלת ליל שני של פסח וספירת העומר סוכה לט, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תצד סדר תפלת חג השבועות סוכה לט, רע"א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות ברכות השחר נו דין עניית הקדיש על ידי הקהל סוכה לט, א
- אגרות קודש כרך ב סוכה מג, ב
- אגרות קודש כרך ב שח סוכה מג, א
- אגרות קודש כרך ב שצט סוכה מג, ב
- לקוטי שיחות כרך לח מסעי שיחה א מאותו ספר סוכה מג, א
- לקוטי שיחות כרך ב חג הסוכות שיחה א מאותו ספר סוכה לג, ב
- לקוטי שיחות כרך ז חג הפסח שיחה א מאותו ספר סוכה מג, ב
- לקוטי שיחות כרך ט הוספות - שיחות ומכתבים שיחה טז מאותו ספר סוכה מג, א
- לקוטי שיחות כרך יד וזאת הברכה-שמח"ת שיחה ב מאותו ספר סוכה מג, ב
- לקוטי שיחות כרך יז אמור שיחה ד מאותו ספר סוכה מג, א
- לקוטי שיחות כרך כב אמור שיחה ב מאותו ספר סוכה לג, א
- לקוטי שיחות כרך כב אמור שיחה ג מאותו ספר סוכה לג, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך כט הושע"ר שיחה א מאותו ספר סוכה מג, ב
- לקוטי שיחות כרך כט הושע"ר שיחה א מאותו ספר סוכה מג, ב
- לקוטי שיחות כרך כט הושע"ר שיחה א מאותו ספר סוכה מג, ב
- לקוטי שיחות כרך כט הושע"ר שיחה א מאותו ספר סוכה מג, ב
- לקוטי שיחות כרך כט הוספות - שיחות ומכתבים שיחה טז מאותו ספר סוכה מג, ב
- תורת מנחם שיחת יום ד', י"ט תשרי, ג' דחוה"מ סוכות ה'תשי"ג סוכה לג, סע"ב
- תורת מנחם תשט"ו שיחת אור ליום ועש"ק, ב' דחול המועד סוכות סוכה לג, ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג הסוכות ה'תשט"ז סוכה לג, ב
- תורת מנחם שיחת ליל שמחת-תורה (קודם הקפות), ה'תשט"ז סוכה מג, ב
- תורת מנחם שיחת מוצאי יום א' דחוה"מ סוכות שמחת בית השואבה ה'תשי"ב סוכה לג, סע"ב
- תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשכ"ו סוכה לג, ב
- תורת מנחם שיחת שבת חול המועד סוכות, ה'תשכ"ז סוכה לג, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רעח שיכול לכבות הנר בשביל החולה ד סוכה לג, ב
- שו"ת יורה דעה סימן קכט סוכה דף ל"ג ע"ב
- רשימות מנורה ביהמ"ק וכליו ע"ד הדרוש סוכה מג:
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת פט סוכה מג, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רעח שיכול לכבות הנר בשביל החולה סוכה לג, ב