197

היא חיי העולם הבא שנאמר למען ייטב לך והארכת ימים" – שזוהי דעת רבי יעקב⁸. צריך איפוא להבין: מדוע פוסק הרמב"ם כרבי יעקב, ולא כ"סתם משנה" המובאת לעיל מחולין ומפאה⁹?

ב. המשך דברי הרמב"ם על הייעודים בעולם הבא

יותר מכך: הרמב"ם ממשיך ואומר¹⁰ "מאחר שנדע מתן שכרן של מצוות... היא חיי העולם הבא... מהו זה שכתוב בכל התורה כולה אם תשמעו יגיע לכם כך, ואם לא תשמעו יקרה אתכם כך, וכל אותן הדברים בעולם הזה, כגון שובע ורעב ומלחמה ושלום ומלכות ושפלות וישיבת הארץ וגלות והצלחת מעשה והפסדו ושאר כל דברי הברית. כל אותן הדברים אמת היו ויהיו, ובזמן שאנו עושים כל מצות התורה יגיעו אלינו טובות העולם הזה כולן, ובזמן שאנו עוברין עליהן תקראנה אותנו הרעות הכתובות, ואף על פי כן אין אותן הטובות הם סוף מתן שכרן של מצות ולא אותן הרעות הם סוף הנקמה שנוקמין מעובר על כל המצוות, אלא כך הוא הכרע כל הדברים. הקדוש־ברוך־הוא נתן לנו תורה זו עץ חיים היא וכל העושה כל הכתוב בה ויודעו דעה גמורה נכונה זוכה בה לחיי העולם הבא. ולפי גודל מעשיו ורוב חכמתו הוא זוכה, והבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת הנפש ונהגה בחכמתה תמיד, שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה כגון חולי ומלחמה ורעב וכיוצא בהן, וישפיע לנו כל הטובות המחזיקות את ידינו לעשות התורה כגון שובע ושלום וריבוי כסף וזהב, כדי שלא נעסוק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להן אלא נשב פנויים ללמוד בחכמה ולעשות המצוה כדי שנזכה לחיי העולם הבא".

נשאלת השאלה: כיון שצריך בלאו־הכי להסביר שכל ההבטחות הללו התורה מדברות על מתן שכר בעולם הזה – מדוע אין הרמב"ם מסביר כך את ההבטחה "למען ייטב לך והארכת ימים"?

המהרש"א¹¹ אומר "ולא תקשי לך מכל היעודים שבתורה, דאי־אפשר לפרש רק בעולם הזה, שאם תשמעו יבואו עליכם כל הברכות והטובות וישבו על אדמתם, ובהיפך – אם לא תשמעו יבואו כל הקללות ואבדתם מן הארץ, דיש לומר לרבי יעקב, דמודה דזכות הרבים ומעשיהם הטובים מביאים להם כל הברכות והטובות