ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יט תצא שיחה א

200

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

נאמר במשנה²⁸: "האומר על קן צפור יגיעו רחמיך... משתקין אותו". מכך מובן²⁹, ששילוח הקן נדרש לפי הרחמים והשכל, אך אסור לומר שזהו הטעם העיקרי של המצוה – כנאמר בגמרא "מפני שעושה מדותיו של הקדוש־ברוך־הוא רחמים ואינן אלא גזירות"³⁰ – כפי שמוצאים במספר ספרים³¹ כמה טעמים של שילוח הקן הקשורים לענין הרחמים³². וכיון שגם טיהור המצורע היא מצוה הקשורה לרחמים על האדם – "גדול שלום שבין איש לאשתו שהרי אמרה תורה שמו של הקדוש־ברוך־הוא שנכתב בקדושה ימחה על המים והאי מצורע... אסור בתשמיש המטה..." – הרי כאשר שתי מצוות אלו מתנגשות, ההלכה היא שהרחמים על האדם דוחים את הרחמים על בעל־החיים, דבר הנלמד גם בקל וחומר מדיני צער בעלי חיים³³, שכאשר יש "תועלת לאדם" – "אין חוששים לצערם"^*³³, "ואין צריך לומר שאין חוששין לצער בעלי חיים משום כבודו של אדם כגון שהוא חכם או זקן"³⁴, ובמיוחד כאשר לאחר מכן הוא יקיים גם את מצות שילוח הקן^*.

וזאת לומדים מן הפסוק, שצריך לקיים את מצות שילוח הקן מיד, והטעם לכך הוא בדומה לדבר הגמרא³⁵ לגבי המצוה "עזב תעזוב עמו" – "אוהב לפרוק ושונא לטעון, מצוה בשונא – כדי לכוף את יצרו"³⁶. ודומה לכך בעניננו (במיוחד לדעת הסוברים^*

הערות

28. ברכות לג, ב.
29. וכדמוכח מקושיית הגמרא "בשלמא מודים כו' אלא על קן צפור כו' מ"ט". וראה בהמצויין לקמן בהערה 31.
30. ראה תויו"ט שם דל' רש"י "האומר בתפלתו" – "דוקא בתפלה כו' משא"כ דרך דרש או פשט".
31. ראה מו"נ ח"ג פמ"ח. רמב"ן עה"ת כאן. וראה חינוך פרשתנו מצוה תקמה. וראה תפארת ישראל להמהר"ל פ"ו מה שתירץ בדברי המו"נ מהמשנה דהאומר על קן צפור כו'.
32. וראה דב"ר ריש פרשתנו "כך נתמלא רחמים כו'". שם, ה. ובכ"מ.
33. דגם למ"ד שהוא מדאורייתא (ראה לקמן הערה 70. וכ"ה בשו"ע אדה"ז הל' עוברי דרכים וצער בע"ח ס"ג־ד. או"ח סי' שה סכ"ו־כט) נדחית מפני תועלת האדם וכבודו כדלקמן בפנים.
*. שו"ע אדה"ז שם ס"ד. וש"נ, וראה שד"ח שבהערה 70.
34. שו"ע אדה"ז שם ס"ה. מב"מ ל, ב. רמב"ם הלכות רוצח פי"ג ה"ג. טושו"ע ח"מ סי' ערב ס"ג.
*. ראה יש"ש בסוף המסכת (ועוד) דאפילו להאי דעתידין אח"כ לשלוח ע"פ השדה לא מבטלינן מצות שילוח הקן בשעתה. וראה חת"ס.
35. ב"מ לב, ב.
36. אף ד(כששניהם שוים) מצוה לפרוק בתחלה משום צער בע"ח ואח"כ טוען – רמב"ם שם הי"ג. טושו"ע שם ס"י. שו"ע אדה"ז שם ס"י.
*. ראה תוד"ה שראה, פסחים קיג רע"ב. ובב"ח (לטור חו"מ שם ד"ה הפוגע) כתב "וכ"כ הרמב"ם סוף הלכות רוצח כו'". אבל ממשיך "והכי נקטינן דאפילו בשונאו שמצוה לשנאותו כו' אעפ"כ הזהירה תורה לרחם עליהם כו'" ואינו מפרש דמצוה להקדימו (אבל בש"ך שם סק"ב (על דברי הרמ"א שם ד"אם עביד איסורא ושונאו א"צ לטעון עמו כדי לכוף ליצרו" כתב) "והב"ח פסק אף בשונאו דעבד איסורא וע"ש"). וגם לכאורה לא משמע כן ברמב"ם שהרי כתבו בהלכה בפ"ע (הי"ד). וכ' "השונא הנאמר בתורה", וגם לא כתב בהלכה י"ד דמצוה להקדים בשונא זה. וכ"כ בביאורי הגר"א שם סקט"ו. אבל בשו"ע אדה"ז הל' עוברי דרכים וצער בע"ח ס"י מפורש שדין זה הוא רק "אם שונאו מחמת שחטא כנגדו כו' שהשנאה היא שלא כדת כו' אבל אם שונאו כדת מפני שראהו עובר עבירה כו' הרי האוהב קודם". והוא ע"פ תוד"ה לכוף ב"מ שם לב, סע"ב. ומפורש בנמוק"י שם בשם הרמב"ן. רמ"א שו"ע חו"מ סי' ער"ב ס"י. ואכ"מ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 14 עמודים.