ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן שולחן ערוך חושן משפט הלכות עוברי דרכים וצער בעלי חיים דיני עוברי דרכים וצער בעלי חיים ובו י"ג סעיפים:

ג

חיפוש חדש

ג וכן מצות טעינה אינה בחנם^כב אלא כשהלה רוצה ליתן לו שכר אזי מחוייב הוא לסייעו ואם לאו פטור^כג הואיל ואין כאן אלא משום ריוח בעל המשא^כד יתן שכר.

אבל מצות פריקה היא בחנם^כה (ב) הואיל ויש כאן גם צער בעלי חיים^כו ואסור ליטול שכר עליה^כז (ג) אם הוא אדם בטל^כח. ואם הוא בעל עסק בענין שעל ידי טרחו בפריקה יגיע לו הפסד ממון אפילו הוא מניעת הריוח פטור^כט כמו שנתבאר בהשבת אבדה^ל ששלו קודם לכל אדם מן הדין. ומשום צער בעלי חיים לא חייבה תורה אלא להטריח גופו אבל לא להפסיד ממונו^לא. ולכן אין אדם חייב להאכיל בהמת חבירו או של הפקר משלו^לב.

ומכל מקום נכון להשליך חתיכה קטנה לפני כלב להדמות בדרכי הקב"ה^לג שמרחם עליו ומשהה אכילתו במעיו ג' ימים מעת לעת הואיל ומזונותיו מועטים^לד ויכנו במקל אחר שישליך לפניו^לה כדי שלא ירגיל לבא אצלו^לו:

הערות

כב. ברייתא ב"מ לב , א כרבנן. רמב"ם הל' רוצח פי"ג ה"ז. טור סי' ערב ס"א. שו"ע שם ס"ו.
כג. ראה רש"י שם ד"ה לומר (לא נצטוית אלא בשכר). טור שם (לא אטעון עמך עד שתתן לי שכר). לבוש ס"א (אינו חייב לעזור אלא בשכר).
כד. ולא משום צער בעלי חיים. וראה קו"א ס"ק ב.
כה. ברייתא שם. רמב"ם שם. טור שם. שו"ע שם.
כו. גמרא לב, ב לפירוש התוס' שם ד"ה מי לא עסקינן. וראה קו"א.
כז. רא"ש ב"מ פ"ב סי' כח. משמעות הטור ס"ב. סמ"ע ס"ק יז. וראה גם לקמן ס"ז. לעיל הל' ת"ת פ"א ה"ב, וש"נ.
כח. רא"ש שם. טור שם.
כט. רא"ש שם.
ל. הל' מציאה ופיקדון סל"ד, ועד"ז כאן לענין פריקה. ואף דהכא שאני דיש בו משום צער כו'.
לא. כן צריך לומר לדעת הרא"ש (ובקו"א ס"ק ג נתבארה גם דעת הר"ן וסיעתו החולקים על הרא"ש).
לב. ב"מ פח, ב. ונתבאר בקו"א ס"ק ג, דהיינו אפילו פחות משוה פרוטה. ושמדאורייתא אפילו לבהמתו אינו חייב להאכיל משלו.
לג. כדלעיל או"ח סי' קנו ס"ג.
לד. שבת קנה , ב ורש"י שם ד"ה שמע מינה. וראה גם לעיל או"ח סי' שכד ס"ז (כלב של הפקר).
לה. שבת שם.
לו. רש"י שם ד"ה משח.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 26 עמודים.