ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יט תצא שיחה א

205

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

אך ענין זה של "נפל ומת" הוא הוכחה לכך ששכר (ענין צדדי הבא על ידי ה)מצוה (ואפילו מפירותיהן) אין בעולם הזה. ולכן לומדים מכך ש"שכר מצוה בהאי עלמא ליכא" – לפי רבי יעקב לגבי כל המצוות, ולפי הרמב"ם⁶⁶ רק לגבי מצוות שבין אדם למקום, כדלעיל.

יא. תחילת וסוף מסכת

חולין – התכלית:

העלאת ה"חולין"

ל"קדשים"

ויש לומר בדרך הרמז: מסכת חולין היא בסדר קדשים, וכפי שנאמר מספר פעמים, ההוראה הנלמדת מכך היא, שגם ה"חולין" של יהודי הם "קדשים" יחסית לעולם.

קיום ענין זה בגלוי נרמז בתחילת המסכת ובסופה:

המסכת פותחת בענין "הכל שוחטין" – שחיטה (ובמספר מקומות⁶⁷ אף נקראת המסכת כולה "שחיטת חולין") שענינה הוא, כנאמר בגמרא⁶⁸ "אין ושחט אלא ומשך" – וזהו ההסבר בפנימיות הענינים להיתר השחיטה:

הרי זו שאלה כיצד מותר לשחוט בהמה, הרי מצערים⁶⁹ בעל־חיים, אשר לפי מספר דעות⁷⁰ זהו איסור מדאורייתא?

אך כיון שהשחיטה⁷¹ היא "ומשך"^* – מושכים את הבהמה מרשות אחת לאחרת, לדרגה גבוהה יותר, לכן מותר הדבר.

ענין ה"משיכה" הוא, שהבהמה היא בדרגת חי, ועל ידי השחיטה היא יכולה ליהפך לדם ובשר כבשרו של האדם⁷² –

הערות

66. כן י"ל דהרמב"ם למד דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא מזה דר"י "מעשה חזא"*, אבל ס"ל דאין מהמעשה הוכחה לכבוד או"א, כי י"ל דלא הי' בדעתו להביא הגוזלות לאביו רק לקחן לצורך עצמו** (כמ"ש בפנ"י קדושין שם ד"ה התם. וראה לב ארי' סוף חולין עד"ז. ובמעשה רוקח שם דעדיין לא קיים מצות כבוד אב, דזה שהלך להביא גוזלות הוא רק הכשר מצוה. וראה חת"ס שם ד"ה היכן ואילך. ועוד). או י"ל כיון שבתוספתא סוף חולין הובא מאמר ר"י רק בשילוח הקן.
67. פרש"י עה"ת (בראשית א, יב) ובש"ס (ברכות ו, א). ועוד.
68. חולין ל, ב.
69. ראה רמב"ם הלכות תפלה שם "לא הי' מתיר לנו שחיטה כל עיקר". ועד"ז בפהמ"ש ברכות שם. רמב"ן בפרשתנו עה"פ. שו"ע אדה"ז הל' עוברי דרכים וצער בע"ח ס"ד. וראה מו"נ ח"ג פמ"ח. וראה שם ספי"ז.
70. ראה בהמצויין בהערה הקודמת (ובמ"מ לשו"ע אדה"ז שם). שד"ח מערכת הכללים מערכת צדיק כלל א. וראה שם כלל ב.
71. ולהעיר דבדגים אף שאין בהם שחיטה נאמר בהם "אסיפה במקום שחיטה" (חולין כז, ב) כי בכל דבר חי צ"ל "ושחט – ומשך", אלא להיות שדגים הם במדרי' נעלית (בחי גופא), לכן מספיקה בדידהו אסיפה (במקום שחיטה) – ענינו ברוחניות ראה לקו"ש ח"ד ע' 1294 ואילך. וש"נ.
*. להעיר מביאור קנין משיכה – בסהמ"צ להצ"צ מצות לדון במו"מ.
72. וכידוע דתכלית כל נברא שיעלה למעלה ממדרי' עצמו, מובא בכ"מ בשם העיקרים – ראה שם מ"ג פ"א. הובא בקונטרס ומעין בתחלתו. תורת שלום שיחת י"ט כסלו פר"ת. ובכ"מ.
. וכ"כ בשושנים לדוד ריש מס' פאה (הובא ב"תוס' אנשי שם" שם) אלא שלדעתו ס"ל כן גם בכבוד או"א.
. ור' יעקב ס"ל דמכיון שהלך להקן תיכף אחר ציווי אביו מעשיו מוכיחים שעלה להביאם אל אביו, ובסתמא – אין לומר שתומ"י נמלך.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 15 עמודים.