תוכן ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יח מסעי - בין המצרים

שיחה א

רשימת העמודים (11) מצוטט ב־36 עמודים חיפוש חדש

411שיחה א

מסעי

– בין

א. שייכותה של פרשת מסעי לזמן בשנה בו קוראים אותה בתורה

מסעי היא פרשת השבוע בה ניכר באופן גלוי ובולט שייכותה של הפרשה לזמן בשנה בו קוראים אותה בתורה¹. היא נקראת תמיד בסמיכות לראש־חודש מנחם־אב (בר"ח; למחרתו; או בשבת מברכים החודש מנחם־אב) ובפרשה זו² מסופר ומחודש שמיתת אהרן היתה "בחודש החמישי באחד לחודש": לפני כן בפרשת חוקת³, מסופר אודות מיתת אהרן ובאריכות, אבל זמן מיתתו (ומספר שני חייו) – הוא בפרשתנו דוקא⁴.

השייכות אינה רק בהסמיכות לזמן מיתת אהרן כנזכר לעיל, אלא גם בתוכן ענינם: בחודש מנחם אב⁵ היה חורבן בית־המקדש⁶, שריפת בית אלוקינו – וחז"ל⁷ אומרים ש"שקולה המצרים –

מיתתן של צדיקים כשריפת בית

אלוקינו" ו"סילוקן של צדיקים קשה

לפני הקדוש־ברוך־הוא יותר... מחורבן

בית המקדש"⁸.

וכמו בהסתלקות הצדיקים מצינו

שסדר ההנהגה הוא בשני קצוות: מצד

אחד צריכה אז להיות ההנהגה של

"בוכה ומתאבל"⁹ על הסתלקותם,

ומאידך, זהו הזמן¹⁰ ללמוד מ"מעשיו

ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי

חייו", כדי להמשיך וללכת בדרכיו

אשר הורנו¹¹, שאז הרי חל מאמר

חז"ל¹² שאם "זרעו בחיים" הרי "אף הוא

בחיים" – וכלשון המשנה¹³ "הוי

מתלמידיו של אהרן".

על־דרך־זה בנוגע לזמן חורבן בית 412המקדש: מצד אחד, ישנו אז חיוב על פי תורה של "מתאבל על ירושלים"¹⁴, ומצד שני, דווקא בין המצרים הוא זמן הדורש התחזקות מיוחדת שלא ליפול ביאוש מהגלות ח"ו, מתוך הידיעה, כסיום וחותם הפטרת פרשת מסעי ש"מעתה¹⁵ קראת לי אבי אלוף נעורי אתה", ומה טוב – לעודד את עצמו ואת בני ישראל בכלל בהחושך כפול ומכופל דעקבתא דמשיחא¹⁶ ובזה מתוסף עוד בבין המצרים – על־ידי החיזוק ב"אחכה לו בכל יום שיבוא" והלימוד והעסק ב"צורת הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו וכל צורתו ואת כל חוקותיו"¹⁷, שאז הרי, כמחז"ל¹⁸ "אמר לו הקדוש־ברוך־הוא (ליחזקאל) גדול קרייתה בתורה כבניינה לך אמור להם ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה ובשכר קרייתה שיתעסקו לקרות אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקין בבנין הבית"¹⁹.

וכמו שהוא בנוגע לבית המקדש – כך הוא בנוגע למיתת צדיקים: על־ידי שהולכים בדרכיו וכו', הנה "אף הוא בחיים", שהחיים האמיתיים של הצדיק, ש"חיי הצדיק אינם חיים בשרים כי אם חיים רוחניים²⁰ שהם אמונה ויראה ואהבה"¹¹, נמשכים והם "חיים וקיימים" ב"זרעו" – תלמידיו ותלמידי תלמידיו.

ובזה ניתוסף הדגשה מיוחדת בקשר שבין חורבן בית המקדש (בחודש אב) ומיתת אהרן (בר"ח מנחם־אב): סיבת חורבן בית המקדש (השני) היתה החטא של שנאת חינם²¹, אם־כן התיקון על זה הוא: "הוי מתלמידיו (שקרוים בניו²² – זרעו) של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" – אהבת חינם.

ב. בהסתלקות צדיקים נאמר "אף הוא בחיים", בעסק בצורת הבית

נאמר "כאילו"

לכאורה ניתן לשאול: בנוגע להסתלקות צדיקים הלשון היא "מה 413"כאילו" הוא בחיים) – שעל־ידי־זה ש"זרעו" הולך "בדרכיו" נעשה "הוא בחיים" – כיון שחיי הצדיק "אינם חיים בשרים כי אם חיים רוחניים", לכן "הוא בחיים" (חייו האמיתיים – "חיים רוחניים" נמשכים ממש גם לאחר מכן);

אבל בנוגע לעסק בצורת הבית, הרי נוגע בית המקדש הגשמי, (להקריב שם קרבנות גשמיים – ולא כשחרב בית המקדש שאז תפילות²³ במקום קרבנות תיקונם) – ודיבור ולימוד ש"אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקים בבנין הבית", זהו לכאורה רק כדיבור התפלות?

אבל אינו כן, כי כשתורת אמת משווה שני דברים זה לזה (כבענינינו, שעל־ידי הלימוד בצורת הבית "אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקים בבנין הבית") זהו מפני שבאמת הם דבר אחד;

אלא, מכיון שהתוצאות הגשמיות מזה שעוסקין, מתגלים בפועל ממש לאחר זמן, לכן נאמר בלשון "כאילו" – אבל גם לפני שזה בא ונמשך בפועל ממש (כבענינינו – לפני שמותר ואפשר לבנות את הבית־המקדש למטה בגשמיות) – אין זה באופן שהלימוד בצורת הבית... הוא רק זכר (וכיו"ב) בלבד לבנין בית־המקדש, או שהקב"ה נותן על זה אותו השכר כמו על בנין בית המקדש – אלא שעל־ידי שהוא

ג. בעסק בלימוד יש מגדר מצות בנין בית מקדש

הביאור בזה מובן ממה שאמרו חז"ל²⁴ בנוגע לקרבנות ש"כל העוסק בתורת חטאת²⁵ כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם" וכיו"ב, שהענין ד"כאילו הקריב" שבקרבנות אינו רק בתור שכר בלבד, או שעל־ידי־זה מכפר הקדוש־ברוך־הוא על העוונות כמו על־ידי הקרבת הקרבן (שהלימוד והקרבה פעולה ותוצאה אחת להן)²⁶, אלא זהו (לכמה 414דעות) גדר של הקרבת²⁷ הקרבן²⁸ וזה (לא, ב) בזמן שקוראים לפני כו' אני מוחל להם על כל עונותיהם.

27) ראה מת"כ לויק"ר שם ד"ה כאילו אתם מקריבים: דריש היא העולה הכי זאת תורת העולה כשאתם עוסקים בתורת העולה היא הקרבת העולה בעצמו (וראה יפ"ת שם). וראה בחיי ויקהל שם "כאילו הקריב הקרבן עצמו כו' כאילו עשה המעשה והקריב קרבן על המזבח" [ולהעיר דפסיקתא דר"כ ופס"ר שם הרי"ז בא לתרץ "ולמה הוא אומרה ושונה (פ' התמיד) כו' לפי שהיו ישראל אומרים לשעבר היינו מקריבים קרבנות ומתעסקים בהם ועכשיו שאין אנו מקריבים מהו להתעסק בהם א"ל הקב"ה כו'"].

וראה חדא"ג מנחות שם. לבוש או"ח ס"א ס"ו. פרישה שם סקט"ז (מפרש"י). ושם בסו"ס נ בהחילוק דמשנת איזהו מקומם ומפרשת התמיד: פרשת התמיד שבקריאתו הוה כאילו הביא הקרבן ממש. וראה תו"ח שמות תקפג, א בסופו. וראה הערה הבאה ובהערה 30. מובא גם להלכה בנוגע לפרשת הקרבנות – "לא יאמר אלא ביום לפי שאין מקריבין קרבן בלילה"²⁹, וכן בנוגע לכמה דינים והלכות בתורת כאילו הקריבום לפני", שמדגיש הפעולה לגבי הקב"ה והתוצאה מזה "ואני מוחל להם כו'", ל"עוסק" "מתעסקים בהם" שבמנחות, פסיקתא וויק"ר שם, שבזה אמרים "כאילו הקריב" "כאילו אתם מקריבים אותם"**, פעולת ומצות ההקרבה. וראה שו"ע אדה"ז הל' ת"ת שם שמצד כל העוסק 415הקרבנות שצריך להיות בדוגמת הקרבתו³⁰.

על דרך זה (ויתירה מזו) הוא בנוגע להעסק בצורת הבית... (שבמדרש שם³¹ הושווה³² להעסק בהלכות הקרבנות), כמובן מלשון המדרש³¹, שעל טענתו של יחזקאל "עד עכשיו אנו נתונים בגולה בארץ שונאינו ואתה אומר לי לילך ולהודיע לישראל צורת הבית... וכי יכולין הן לעשות הניח להם עד שיעלו מן הגולה..." ענה לו הקדוש־ברוך־הוא "ובשביל שבני נותנים בגולה יהא בנין ביתי בטל", ולכן שיעסקו בלימוד צורת הבית... – כלומר, שעל־ידי לימוד זה "בנין ביתי" אינו בטל"³³.

ויש לומר הביאור בזה: המצווה ד"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"³⁴ היא מצות עשה לדורות³⁵: ישנו חיוב על ישראל³⁶ לבנות בית המקדש, ולכן 416כשאין ישראל יכולין לבנות בית־המקדש בפועל ובמעשה, מפני סיבות שאינן תלויות בהם³⁷ חל עליהם החיוב והמצווה³⁸ להתעסק "בקרייתה", שעל־ידי־זה נחשב "כאילו אתם בונים אותו".

כלומר: לא זו בלבד שמאחר שאין אנו יכולים לבנות את בית־המקדש בפועל, לכן אנו לומדים אודות צורתו, בתור זכר ושייכות רוחנית לבנין המקדש, אלא שבעסק זה בלימוד יש מגדר מצות³⁹ בנין בית מקדש⁴⁰.

ד. "שאלו שלום ירושלים" מדגיש שיש חיוב מיוחד לעסוק בהלכות בית

הבחירה

ויש לומר, שזהו מרומז ברמב"ם בתחילת ספר העבודה לפני הלכות בית הבחירה, שם הוא מביא את הכתוב⁴¹ "שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך": בהקדמת פסוק זה לפני הלכות בית הבחירה וספר העבודה, הוא מרמז ומגלה שיש חיוב וציווי של "שאלו שלום" (בדיבור), שזהו הלימוד בהלכות בית הבחירה⁴² וספר העבודה⁴³.

באם כוונת הרמב"ם היא שצריך ללמוד הלכות אלו (רק) בתור "זכר למקדש", היה לו להביא את הכתוב שממנו זה נלמד בגמרא⁴⁴ – "מנלן דעבדינן זכר למקדש שנאמר⁴⁵ ... ציון היא דורש אין לה מכלל דבעי דרישה": מאחר שהוא מביא דווקא את הפסוק "שאלו שלום ירושלים" מדגיש הרמב"ם שיש חיוב מיוחד ללמוד ולעסוק בהפרטים ובפרטי פרטים⁴⁶ (בדרך של 417"שאלו"⁴⁷ ב"שלום") של הל' בית הבחירה – לא רק בתור "זכר למקדש" בעבר בכדי לדעת איך לבנותו בעתיד, אלא זהו חיוב וציווי בבנין בית־המקדש בהווה, בזמן הזה.

משא"כ מהפסוק (והלשון) "ציון היא דורש אין לה", למדים רק את החיוב של הדרישה, ע"ד זכר.

לפי זה נמצא שהלימוד של הלכות בית הבחירה אינו רק כדי לדעת כיצד לדעת לבנותו לעתיד⁴⁸, אלא זהו נוגע גם לחיוב בנינו עכשיו, על־ידי העסק בהלכות אלו, על־ידי "שאלו שלום ירושלים".

ה. דוגמא לזה במצות תשובה וגירות

כעין דוגמא לזה, בהלכה בפועל, מצינו במצות דתשובה וגירות:

שלימות התשובה והכפרה על חטא (בשוגג) הוא על־ידי וידוי דברים עם קרבן⁴⁹, למרות שבזמן הגלות שאי אפשר להקריב קרבן, נפעלת שלימות הכפרה על־ידי תשובה (ווידוי בדברים) בלבד⁵⁰, מקיימים על־ידי־זה בשלימות את מצות התשובה⁵¹:

וכידוע ההבדל בהלכה בפועל בנוגע לאל תשת גו' רשע להיות עד חמס⁵².

ועוד בשייכות לענינינו – ענין הגירות: למרות שלצורך הכניסה לברית ולהתגייר "צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן"⁵³, מכל מקום "בזמן הזה שאין שם קרבן צריך מילה וטבילה"⁵⁴ ובזה נעשית הגירות בשלימות: והגם 418ש"כשיבנה בית־המקדש יביא קרבן"⁵⁴ לא חסר בגמר ושלימות של הגירות בזמן הזה⁵⁵.

ו. התועלת בהלימוד היא כדי לדעת איך לבנותו לעתיד לבוא

על פי האמור (סעיף ג) יש לבאר את דברי הרמב"ם בפירוש המשניות בהקדמתו למסכת מדות: "אין בו ענין אחר אלא סיפור שהוא זוכר מדת המקדש (של הבית השני) וצורתו ובנינו וכל ענינו, והתועלת שיש בענין ההוא כי כשיבנה במהרה בימינו יש לשמור ולעשות התבניות ההוא והתבניות והצורות והערך מפני שהוא ברוח הקודש⁵⁶ כמו שאמר⁵⁷ הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל".

וכתב התוספות יום־טוב⁵⁸, שלמרות שבנין בית המקדש דלעתיד אינו דומה לבנין בית שני, וכמו שכתב הרמב"ם בעצמו בהל' בית הבחירה⁵⁹ ש"בנין העתיד להבנות אף־על־פי שהוא כתוב ביחזקאל אינו מפורש ומבואר, ואנשי בית שני כשבנו בימי עזרא בנוהו כבנין שלמה ומעין דברים המפורשים ביחזקאל" – אם־כן מהי התועלת שבידיעת מדות הבית השני.

ומבאר בזה התוספות יום־טוב, שמכל־מקום יש תועלת בלימוד מסכת מידות להבנין דלעתיד, והיינו בנוגע להפרטים שבהם שווה הבית דלעתיד לבית השני והראשון. ולמרות שבבית דלעתיד יהיו שינוים לגבי בנין בית שני, כי "יגלה הקדוש־ברוך־הוא עינינו .. ולהבין הסתום בדברי יחזקאל ונבנהו, אבל מכל מקום צריך לסיפור בנין השני שכן רוב ועיקרי הבנין מיסודיים בתבנית ה' אשר השכיל לדוד ולא ימוט". וזוהי כוונתו של הרמב"ם בראייתו מהכתוב (שדוד אמר לשלמה) "הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל"⁶⁰.

אבל אין זה מיושב לגמרי: מאחר שבבנין דלעתיד יהיו כמה וכמה שינויים באופן שיהיו זקוקים לזה ש"יגלה הקדוש־ברוך־הוא עינינו כו' .. ולהבין הסתום בדברי יחזקאל" – א"כ מהו ההכרח להיות "זוכר מדת המקדש וצורתו ובינינו וכל עניניו" שבמס' מדות⁶¹?

על־פי האמור יובן: מכיוון שהמצות 419עשה של ועשו לי מקדש היא תמידית, יש לומר שישנה תמיד המצוה לעסוק בבנין המקדש, כלומר: תוכן המצוה אינה רק בעצם הלימוד והידיעה בתורת הבית, אלא גם – לעשות כל התלוי בישראל שיהיה הכל מוכן ושיוכלו לבנות תיכף⁶², עד שזה פועל שאין בנין הבית בטל.

וזה שלעתיד יוזקקו בפועל לזה ש"יגלה הקדוש־ברוך־הוא עיננו להבין הסתום בדברי יחזקאל", או שבכמה ענינים הרי "כשיבנה משה ואהרן יהא עמנו"⁶³, והם יגלו איך צריך לעשות – אין זה גרעון במצוות העסק בלימוד שהוא בגדר בנין בית המקדש, אלא זהו עילוי שיתוסף לעתיד לבוא.

ז. הלימוד והעסק בבנין המקדש היא בדוגמת שתי הדעות איך יבנה

ויש לומר שכשם שהוא בנוגע להלימוד והעסק והידיעה בצורת הבית כו', כן הוא גם בנוגע לבנין הבית כפשוטו

ידוע שבאופן בנין בית המקדש דלעתיד יש שתי דעות א) "יגלה⁶⁴ ויבוא משמים⁶⁵ שנאמר מקדש אדנ"י כוננו ידיך": ב) הבנין יהיה בידי אדם, שמשיח יבנה בית המקדש⁶⁶.

אחד מהאופנים בהם אפשר לתווך בין שתי הדעות⁶⁷ – יש לומר: החלק והסוג שבהבנין המבואר ומובן מה"סיפור" שבמסכת מדות (ובלשון הרמב"ם "מעין דברים המפורשים ביחזקאל") יבנה בידי אדם: והפרטים שהם בסוג של "אינו מפורש ומבואר", יתגלו משמים על־ידי הקדוש־ברוך־הוא.

[או באופן אחר: בנין הבית למטה יהיה בידי אדם – על־ידי משיח (שאליו יתגלה מה ש"אינו מפורש ומבואר") ובמקדש זה שלמטה "יתלבש" המקדש שלמעלה⁶⁸,

ובדוגמת וע"ד האש שלמעלה שנתלבשה באש שלמטה – שהמצוה 420להביא מן ההדיוט⁶⁹

שזה יביא את הנצחיות בהבנין דלעתיד].

ובזה מוסבר טעם השינוי והחילוק שבין ב' דעות האמורות – דעת הרמב"ם שמשיח יבנה את המקדש, ומ"ש בזהר ומדרשים... שייבנה בידי שמים:

הרמב"ם הוא ספר הלכות, שלפי ההלכה בנין המקדש הוא מצוה המוטלת על ישראל, לכן הוא מדגיש את החלק של בנין בית המקדש שייבנה על־ידי ישראל (ועל־ידי־זה הם מקיימים בשלימות את המצוה שעליהם).

אך לא כן עניני המקדש דלעתיד שיתגלו בידי שמים – אינם שייכים לחיוב ומצות בנין בית המקדש, המוטלים על בני ישראל.

אבל המדרש והזהר (פנימיות התורה) מדברים אודות השלימות של בית המקדש דלעתיד ותכליתו – שזה יופעל על־ידי העילוי שבבית המקדש שייעשה מלמעלה "בניינא דקוב"ה"⁷⁰ לכן הם מדגישים את הענין שיהיה בידי שמים.

ולפי זה מובן בהענין כמו שהוא לעתיד לבוא שזה שחלק מהמקדש יתגלה מן השמים, אין זה מחמת חסרון ח"ו בהבנין שעל־ידי בני אדם, שעל־ידי משיח צדקנו,

במעשה הבנין הם מקיימים את מצות בנין בית המקדש בשלימותה, ולאחר זה יתוסף מה שייגלה ויבוא משמים.

ח. ההסבר על הדיוק "כאילו"

לפי זה יומתק שעל־ידי התעסקות עתה בלימוד וקריית צורת הבית "אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקים בבנין הבית", או כהלשון השני "הואיל ואתם מתעסקין בו כאילו אתם בונים אותו" (ובשתי קצוות):

מאחר שלכל הדיעות תהיה תכלית השלימות של בית המקדש על־ידי מה ש"יגלה ויבוא משמים" – ודווקא חלק זה (שלא ייבנה בפועל על־ידי בני אדם) גורם את הנצחיות בבית המקדש, כמו שכתוב⁷¹ "אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו", אשר (הבית הראשון והשני הם "בניינא דבר נש דלית ביה קיומא כלל", אבל) הבית השלישי מאחר שהוא "בניינא דקודשא־בריך־הוא" יהיה קיים לעולם –

נמצא שקיום מצות בנין ביהמ"ק בזמן הזה על־ידי העסק בתורת הבית וצורתו צריך גם־כן להיות מעין ודוגמת הבנין בפועל על־ידי בני ישראל לעתיד לבוא – חיוב ומצות הלימוד והעסק בהמדות והתבניות... הידועים לבני אדם, שזהו בחלק הבנין שיהיה בידי אדם⁷².

421לאידך, כשם ששלימות במקדש דלעתיד לבוא תיעשה דווקא על־ידי מה שיגלה ויבוא מן השמים, כך הוא במצות הלימוד והעסק בכל פרט וחלק של מעשה הבנין, שגם בזה זקוקים ל"אני מעלה עליהם", שדווקא על־ידי־זה נפעלת תכלית השלימות (עכשיו) במצות הבניה שעל־ידי העסק בתורת הבית.

ט. ההוראה

מכל האמור ישנה הוראה מיוחדת לכל יהודי: ראשית, עד כמה זהו דבר המתאים לעסוק בתורת הבית צורתו מוצאיו ומובאיו... ובפרט בימי בין המצרים, כי על־ידי־זה מקיימים בזמן הגלות את המצוה של בנין בית המקדש, וזה גופא מחליש את הענין של חורבן (ואת הגלות בכלל) ומחליש את ימי בין המצרים.

וזה גופא פועל שמ"כאילו אתם בונים אותו", מגיעים אל בנין בית המקדש כפשוטו בגשמיות על־ידי משיח צדקנו, ויתגלה בו מיד בית המקדש שלמעלה, ובמהרה בימינו ממש.

הערות

עמוד 411

1. ראה גם של"ה חלק תושב"כ (שסו, ב ואילך) "אלו שלשה הפרשיות (מטות מסעי ודברים) תמיד חלים בין המצרים כי הוא דבר בעתו", ומבאר השייכות בתוכנן. וראה גם לעיל ע' 408. וש"נ.
2. לג, לח.
3. כ, כח.
4. וראה לקו"ש ח"ח [המתורגם] ע' 203 ואילך.
5. שכולו כלול בראש חודש.
6. שייכות מיוחדת לר"ח מנ"א עם החורבן – עפדרז"ל (הובאה בפרש"י) עה"פ קרא עלי מועד (ר"ח) לשבור בחורי (איכא א, טו).
7. ר"ה יח, ב.
8. איכ"ר פ"א, ט (לז). וראה כלי יקר פרשתנו שם, מט. מגלה עמוקות עה"ת פרשתנו בתחלתה (מו, ג). של"ה במס' תענית שלו דרוש לפרשת מטו"מ (רז, ב), ושם (רח, א) "דרוש להספד מיתת הצדיקים ולחורבן ב"ה".
9. ראה מו"ק כה, א.רמב"ם הל' אבל פי"בה"ב.
10. "כנודע שכל עמל האדם שעמלה נפשו בחייו למעלה בבחי' העלם והסתר מתגלה ומאיר בבחי' גילוי מלמעלה למטה בעת פטירתו" (אגה"ק סי' כח. וראה סידור שער הל"ג בעומר (דש, ב־ג)), ומובן שעד"ז הוא בכל שנה ביום פטירתו כידוע פי' האריז"ל עה"פ הימים האלה נזכרים ונעשים (רמ"ז בספר תיקון שובבי"ם. ועוד).
11. ראה אגה"ק סי' זך וביאורו.
12. תענית ה, ב. וראה אגה"ק שם בביאור מחז"ל דאשתכח יתיר מבחיוהי.
13. אבות פ"א מי"ב.

עמוד 412

14. תענית ל, ב (לגבי ת"ב). וראה ע"ד פרטי הדינים ומנהגים בימי בין המצרים – טושו"ע או"ח סתקנ"א סוס"ב, סוס"ד, ס"ט, סט"ז ואילך. ובנ"כ שם.
15. ירמי' ג, ד.
16. סיום מס' סוטה.
17. יחזקאל מג, יא.
18. תנחומא צו יד.
19. ובפסיקתא דר"כ (פ' ו) פסיקתא רבתי (פט"ז) ויק"ר (פ"ז, ג) יל"ש (יחזקאל שם): אמר הקב"ה הואיל ואתם מתעסקים בו כאילו אתם בונים אותו*. וביל"ש שם לפנ"ז (ממדרש ילמדנו) זרעו בחיים אף הוא בחיים" (ולא עה"פ (שם,י) אתה בן אדם (קרוב ללשון התנחומא): א"ל לאו אע"פ שאינם עושים אותו עכשיו יהו קורים בצורת הבית ואני מעלה עליהם כאילו בבנינו הם עסוקים. וראה לקמן בפנים סעיף ג' ובהערות.
20. בשני יודי"ן, אבל לפני זה "בשרים" – בחד יוד. ולכאורה צ"ל בשווה בשתי התיבות.
11.
21. יומא ט, ב.
22. ספרי ופרש"י ואתחנן ו, ז. עוסק בלימוד הרי עוסקים בבנין הבית.
. ביל"ש "בו". וראה לקמן הערה 12.

עמוד 413

23. ברכות כו, ב. טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח סי' צח (סד).
24. מנחות בסופה. וראה מדרשים הנ"ל הערות 19,18 (ובהערה הבאה).
25. בשו"ע אדה"ז או"ח מהד"ת סוס"א, מהד"ק שם סי"א, הל' ת"ת פ"ב סי"א "כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה כו'"*. ועד"ז הוא בבעה"ט ר"פ צו עה"פ זאת תורת העולה. ובבחיי (ס"פ ויקהל. צו ז, לז) "כל העוסק בפרשת עולה כאילו הקריב עולה, בפרשת כו'". ובפסיקתא (בהמשך לקרבן תמיד) ובויק"ר (הנ"ל הערה 19) "הואיל ואתם מתעסקין בהם כאילו** אתם מקריבים אותם" (וי"ג "קרבנות"). ובתנחומא שם "ואם תעסקו בהן אני מעלה עליכם כאלו בקרבנות אתם עוסקים". ובויק"ר ותנחומא הנ"ל הוא עה"כ (ובהמשך ל)זאת תורת העולה.
26. להעיר מהלשון בתענית (כז, ב) מגילה
. במהד"ת שם "כמו שאמרו חכמים ע"פ (צו ז, לז) זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת וגוא" (וכ"ה בבחיי צו שם). ובמנחות שם לפנינו היא עה"פ (צו, יח. ז, א) "זאת תורת החטאת" "זאת תורת האשם". (ועד"ז בהל' ת"ת שם פ"א ס"ד), ועל הפסוק "זאת התורה לעולה וגו'" דריש ר"ל שם לפנ"ז "כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם". ראה חדא"ג מהרש"א ומדרשים כו'.
. בויק"ר שם: מעלה אני עליכם כאילו.

עמוד 414

27.
28. ואולי זהו החילוק בין "קוראין לפני" שבתענית ומגילה שם*, שאז "מעלה אני עליהן
29. שו"ע אדה"ז מהד"ק שם סי"ג. ועד"ז במהד"ת שם (משו"ע שם ס"ו. וט"ז שם סק"ו). ולהעיר דמשנה מלשון הטור שם "טוב יותר לאומרם ביום". ושם ר"ס מח: כאילו הקריבו קרבן תמיד במועדו. וראה הלשון בסדר פסח (סידור האריז"ל. של"ה קמב, א. סידור אדה"ז) לפניו ולאחריו (וראה בארוכה חלק לב הנ"ל). אבל ראה אוה"ת במדבר (שבועות) ע' קנט ואילך. בגדר הקרבת קרבן ממש. ואכ"מ. – וראה לקו"ש חל"ב ע' 9־38.
. ועד"ז הענין דתפלות במקום קרבן. אבל ראה טושו"ע ודאדה"ז (הנ"ל הערה 23): ולכן צריך ליזהר וכו'. ויש לומר, דכל תנאים אלו שבהם צריכה התפלה להיות דומה להקרבת קרבנות הם רק משום שהפעולה והתוצאה דתפלה דומה לקרבנות, או דמעשה התפלה היא במקום מעשה הקרבנות, משא"כ בתורה הוא משום שלימוד תורת הקרבנות הוא בגדר הקרבת קרבן ממש. ולהעיר מלקו"ת ר"פ פינחס: וכן בקרבנות מחשבה זו תפלה עבודה שבלב שכנגד הקרבנות ודבור הוא ת"ת דקרבנות כל העוסק בתורה עולה כו' ועבודת הקרבנות עצמן כו' מעשה. אבל הלשונות ופרטי התנאים שבשו"ע שם "שהתפלה היא במקום קרבן" ולכן צריך שתהי' דוגמת הקרבן בכוונה ומעומד וקביעת מקום ובלי חציצה וכו' – הם לכאורה כמו הפרטים לגבי עסק בתורת הקרבנות (המבואים בפנים ובהערה 30), ויתר על כן, ומזה משמע, שגם החפצא דתפלה היא כו': נכון הדבר .. ללמוד הלכות כל הקרבנות בשלימות כו' כמבואר היטב בחיבור הרמב"ם כו'. וראה פיה"מ להרמב"ם סוף מנחות: ראוי לאדם להתעסק בדברי הקרבנות ולשאת ולתת בהן (בתרגום קאפח: ולהתבונן בהם). באר שבע בהקדמה בסופה. וראה בחיי צו שם. בב"י ס' א' הביא ב' המאמרי רז"ל (דתענית מגילה ודמס' מנחות) ביחד. ואולי – כי שם מדובר רק באמירת פרשת הקרבנות. ובטור או"ח ר"ס מח "כדאי' במדרש כו' כ"ז שעוסקין בהן מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני". ובב"י שם ציין לתענית ומגילה שם. וראה לקו"ש ח"ה ע' 438 ובהערה שם. וראה לקו"ש חל"ב ע' 9־38.
. בתנחומא שם: לא תשכחו עצמכם לסדר הקרבנות אלא הזהרו לקרות בהן לשנות בהן ואם תעסקו בהן אני מעלה עליכם כאלו בקרבנות אתם עוסקים. וראה (ע"ד החסידות) תו"ח שם, ע"ב ואילך.

עמוד 415

30. ראה שו"ע אדה"ז מהד"ק שם (סי"א ואילך, וש"נ): ולפי שכל קרבן .. טעון נסכים לפיכך כו' (סי"א): יאמר תחלה פ' חטאת ואח"כ פ' עולה מפני שחטאת כו' (סי"ב): צריך לומר פ' הקרבנות מעומד .. דוגמת הקרבתן שהיתה מעומד* (סי"ד): אבל לא יאמר כך אחר פ' חטאת כו' והרי זה כמקריב חולין בעזרה כו' (סט"ו). ועוד**. וראה שם ר"ס מח. ובארוכה של"ה רא, ב ואילך. ושם (רב, סע"א): וגם מאחר שכל העוסק בפ' הקרבנות לשם הקרבת הקרבן הוא במקום הקרבת הקרבן צריך שיהי' דומי' להקרבה בכל חוקותי' וככל משפטי'. ובתנחומא שם בהמשך הענין (ועד"ז בפסיקתא וויק"ר בקיצור לשון) למה הם מתחילים התינוקות של בית רבן ללמוד בספר ויקרא כו' ומפני שהם טהורים כו' שיהו מתחילין תחלה בסדר הקרבנות יבואו טהורים ויתעסקו במעשה טהורים לפיכך אני מעלה עליהם כאילו הם עומדים ומקריבים לפני הקרבנות. וראה עץ יוסף שם: מפני שהעסק כו' הוא כאילו הקריבם שפיר שייך להתינוקות כו' שאסור להקריב בטומאה. ועד"ז בפי' מהרז"ו בוי"ר.
31. תנחומא שם.
32. "ואם ברצונך לידע (האמור לפנ"ז בקרבנות "שאני מעלה עליכם כאילו בקרבנות אתם עוסקים") בא וראה כשהקב"ה מראה ליחזקאל את צורת הבית כו'". וגם בפסיקתא ובויק"ר הובאו בהמשך אחד. ובהל' ת"ת שם (הנ"ל הערה 25) שמצד כל העוסק כו' "נכון הדבר אם אפשר לו ללמוד הלכות כל הקרבנות בשלימות וכל העבודות שבמקדש והלכות המקדש וכל כליו כמבואר באר היטב בחיבור הרמב"ם ז"ל בס' עבודה וס' קרבנות".
33. והיינו דה"כאילו" הוא לא רק על עוסקים בבנין הבית, על מעשה ה"גברא" דנחשב כאילו האדם עוסק בבנין הבית, כ"א גם על החפצא של (בנין) הבית*. וכמודגש בלשון הפסיקתא, ויק"ר ויל"ש** שם "הואיל ואתם מתעסקים בו כאילו אתם בונים אותו (בו)". ובמנחות שם: אלו ת"ח העוסקין בהלכות עבודה מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם. וראה שיחת ש"פ ראה תש"מ.
34. תרומה כח, ח. רמב"ם ריש הל' בית הבחירה.
35. להעיר מאוה"ח תרומה שם: היא מ"ע כוללת כל הזמנים .. אפילו בגלויות כו'. וראה ספרי דבי רב לספרי (ראה יב, י – פי' יד).
36. ואף ש"בנין בית הבחירה" הוא מה"מצות שהם חובה על הצבור לא כל איש ואיש" (סהמ"צ להרמב"ם בסוף חלק המ"ע) הרי כתב הרמב"ם (הל' ביהב"ח פ"א הי"ב): "הכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם אנשים ונשים".
. במהד"ת שם: אבל אצ"ל מעומד. אבל שם מפורש הטעם: מאחר שהוא איננו כהן העובד כו'.
. וראה אלי' רבה סק"י וי"ג.
. ראה לעיל הערה 28 ובשוה"ג הב' עד"ז לענין שינוי הלשונות בהקרבת הקרבנות.
. וי"ל שזהו החידוש דשמואל לגבי המאמר לפנ"ז ביל"ש שם.

עמוד 416

37. בפועל, אף שהסיבה העיקרית תלוי' בהם דמפני חטאינו כו'.
38. להעיר מבחיי ויקהל שם: מצוה גדולה היא. ובשו"ע אדה"ז או"ח סתרכ"א סט"ז: ומצוה ללמוד ביוה"כ משניות יומא כדי שתעלה האמירה במקום הקרבה.
39. להעיר מהל' ת"ת לאדה"ז פ"א ס"ד (מכתבי האריז"ל) "שכל נפש מישראל כו' תקיים כל התרי"ג מצות .. ודיבור ומחשבה הוא לימוד הלכותיהן על דרך שאמרו חכמים כו' שכל העוסק בתורת חטאת כאילו כו'". וראה לקו"ת ר"פ פינחס. ובבאר שבע שם: שכבר קדמונים אחזו שער שהלמוד והעסק במצות הבלתי נוהגות בזמן הזה יותר הכרחי כו' כי אחר שלשלמותינו צריכים אנו לעיון ומעשה בכל חלקי תורתינו הקדושה ובזה החלק הבלתי נוהג אי אפשר בו המעשה והעיון והלמוד בו יספיק לנו לעיון ומעשה יחד.
40. להעיר מפיה"מ להרמב"ם מנחות שם, שלאחרי שמביא "כל העוסק בתורה כאילו הקריב כו' ואמרו ת"ח העוסקים בהלכות עבודה מעלה עליהן הכתוב כאילו נבנה ביהמ"ק כו' וע"כ ראוי לאדם להתעסק כו'" מסיים "ולא יאמר הרי הן דברים שאין צורך להן בזמן הזה כמו שאומרים רוב בני אדם". וראה הן עשיר ריש מס' מדות.
41. תהלים קכב, ו.
42. כי כמו ש"מקדש תקרא ירושלים כולה" (פיה"מ להרמב"ם ר"ה רפ"ד), כן מובן לאידך, וכפשוטו של ענין, דבירושלים (נכלל) הכוונה (גם) למקדש. ובפרט ע"פ תוד"ה מאי (זבחים ס, סע"ב) ד"ירושלים לא נתקדשה אלא בשביל הבית ואיך יתגן שקדושת הבית תבטל וקדושת ירושלים קיימא".
43. ראה לעיל הערה 32 מהל' ת"ת.
44. ר"ה ל, א. סוכה מא, א.
45. ירמי' ל, יז.
46. ראה בחיי ס"פ ויקהל. צורת הבית להתוי"ט בהקדמה. פיה"מ ובאר שבע שצויינו לעיל הערה 28.

עמוד 417

47. להעיר ממש"כ (ראה יג, טו) ודרשת וחקרת ושאלת, ודחז"ל בזה (סנה' מ, סע"א).
48. ראה הקדמתו לפיה"מ בנוגע למס' מדות – הובא לקמן בפנים.
49. ראה רמב"ם ריש הל' תשובה. וראה בית אלקים להמבי"ט שער התשובה פ"ב.
50. באנציקלופדיא תלמודית ערך חטאת (ע' תקג) כותב בפשיטות שאף בזמה"ז כאו"א צריך לכתוב חיובי חטאת שלו (וש"נ) – ולא ראינו זה כלל (שראי' היא בדבר הרגיל – שד"ח כללים מע' ל' כלל עז. וש"נ) וגם אבותינו לא ספרו לנו. – והמקורים שצויינו שם יל"פ בדוחק עכ"פ. ואכ"מ ומבואר במק"א. וראה הערה שלאח"ז.
51. וצ"ע בר' ישמעאל ש"כתב על פנקסו כו' לכשיבנה ביהמ"ק אביא חטאת שמינה" (שבת יב, ב) והרי אין מביאין חטאת נדבה. – ובכל אופן צ"ע דלא אישתמיט שום תנא וכו' לכתוב כן. ולגודל התמי' אולי י"ל ובפשטות: ר' ישמעאל הי' בזמן ר"י בן חנניא שאז ניתנה הרשות לבנות ביהמ"ק 0ב"ר ספס"ד) ובזמן ההוא קודם שבטלו הרשיון – קרה לרי"ש שהטה וכתב על פנקסו. וראה בכל הנ"ל שיחת ו' תשרי תשמ"א.
52. משפטים כג, א. טושו"ע חו"מ סו"ס לד. אגה"ת פ"א. וראה קדושין מט, ב (שו"ע אה"ע סי' לח סקל"א). אבל אינו דומה פי' לשון בנ"א (דהמקדש) ללשון תורה ("רשע" – בעדות). וצ"ע בהמקדש את האשה ע"מ שהוא צדיק ולא ידעו שכבר חרב ביהמ"ק. וכן – בזמן ביהמ"ק אולי גם אז אין קרבן מעבכ לקידושין כמו ש"אין אומרים כשמעון בן עזאי" (קדושין שם). וראה חלקת מחוקק שם סקמ"ד. ב"ש שם סקנ"ה. בית אלקים שם. תשובת חת"ס "קובץ תשובות" (ירושלים תשל"ג) תשובה כא. שיחת ו' תשרי הנ"ל.
53. רמב"ם הל' איסורי ביאה פי"ג ה"ד. מכריתות ט, א.
54.

עמוד 418

54. רמב"ם שם ה"ה, ע"פ כריתות שם.
55. בנוגע לזמן הבית – ראה רמב"ם הל' מחוסרי כפרה פ"א ה"ב. צפע"נ הל' איסו"ב שם ה"ד. וראה ריטב"א יבמות מו, ב סד"ה דיומא. נמוק"י שם ד"ה אנו רבנן בשם ר"י. רע"ב כריתות שם. ובכ"מ.
56. בהוצאת קאפח: והתועלת בכך שכשיבנה לשמור בו אותה צורה ואותו היחס כי אותו היחס מאת ה' כמו שאמר הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל.
57. דה"א כח, יט.
58. בפתיחה למס' מדות.
59. פ"א ה"ד.
60. וראה שו"ת חת"ס יו"ד סרל"ו. או"ח סר"ח. וראה גם בארוכה אוה"ח תרומה כה, ט.
61. בתוי"ט שם מסיים: "ואילו לא הי' זה הספור נכתב בספר לא מצאנו ידינו ורגלינו באותו הבנין העתיד שיבנה במהרה בימינו". וצ"ע.

עמוד 419

62. ראה פרש"י יחזקאל שם, יא: וישמרו ילמדו עניני המדות מפיך שידעו לעשותם לעת קץ. וראה צורת הבית שם בתחלתו: צוה השם ב"ה אל הנביא שיגיד לישראל שימדדו כל תוכן חשבון הבנין ושישמרו הצורות בלבבם שמא היום יבא משיח ואין כאן בונה פונה לבנין בהמ"ק.
63. תוד"ה אחד (פסחים קיד, סע"ב). וראה יומא ה, ב.
64. פרש"י סוכה מא, סע"א. ר"ה ל, סע"א. וכ"ה בתוס' סוכה שם. שבועות טו, ריש ע"ב ד"ה אין, ומסיים "וכן מפרש במדרש תנחומא" (וי"ל שהכוונה לתנחומא פקודי יא). זח"א כח, א. ח"ב נט, סע"א. קח, סע"א. ח"ג רכא, א. ילקוט תהלים רמז תתמח בסופו. וראה תנחומא (באבער) בראשית יז (בסופו).
65. בשלח טו, יז.
66. רמב"ם הל' מלכים רפי"א ובסופו. וכמובן גם ממ"ש בנוגע התועלת במס' מדות (נעתק לעל בפנים). והוא ע"פ ירושלמי מגילה פ"א הי"א. ויק"ר פ"ט, ו. וראה גם ירושלמי פסחים פ"ט ה"א (תוספתא פסחים פ"ח, ב).
67. ראה עוד אופנים לקו"ש חי"א ע' 98. חי"ג ע' 84.
68. ראה עד"ז ערוך לנר סוכה שם ד"ה א"נ.

עמוד 420

69. עירובין סג, א. יומא כא, ב. וראה לקו"ת ר"פ תצא (לד, ג ואילך) יוה"כ (סח, ג). סוכות (עח, ד). ברכה (צד, ב) וראה במדבר (יא, א).
70. זח"א וזח"ג שנסמנו בהערה 64.
71. תהלים קכז, א.
72. ועפ"ז מובן הלשון דשמואל במדרשים (פסיקתא וויק"ר) הנ"ל "כאילו אתם בונים אותו", ולא כמ"ש בצורת הבית שם "ונראה לדקדק מלשונו (דשמואל בפסיקתא*) שאמר בונים בו ולא אמר בונים אותו כו', שמשמעו קצת ממנו, וזה מפני שעניני הבנין הזה סתומים בלתי מפורשים". וראה בהמשך דבריו שם.