470
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ח. בית המקדש השלישי – "מנוחה" ו"נחלה"
לפי ההסבר לעיל על המעלה בתואר "מנוחה", ניתן להסביר מדוע נאמר הביטוי "מנוחה" גם לגבי ירושלים, כנאמר41 "בהר ה' בציון... זאת מנוחתי עדי עד". והרי, לכאורה: אם "ונחלה זו ירושלים" (ו"מנוחה זו שילה") צריך היה להיאמר "זאת נחלתי עדי עד"?
אלא, בבית המקדש השלישי יהיו שתי המעלות – הן "נחלה" והן "מנוחה". נצחיותו אינה רק במקום המקדש, כבמקדש הראשון והשני, אלא גם הבנין עצמו – ענין ה"מנוחה", כמוסבר לעיל – יהיה בעל קיום נצחי, כי הקדוש־ברוך־הוא עצמו יבנהו, כנאמר42 "מקדש אדנ־י כוננו ידיך". ככתוב בזהר43 שהמקדש השלישי יבנה "על ידא דקודשא־בריך־הוא (ולכן) יהא קיימא לדרי דרין".
ט. גם במקדש הראשון עצמו היה ענין של נצחיות
לכאורה, ניתן לשאול על כך: בפשטות אין מדובר בפסוק "זאת מנוחתי עדי עד" רק על תקופת בית המקדש השלישי, אלא על המקדש הראשון44. ויותר מכך: הרמב"ם מביא פסוק זה כטעם להלכה "כיון שנבנה המקדש בירושלים נאסרו כל המקומות..." – וכיצד, אפוא, נקרא המקדש אז "זאת מנוחתי..."?
ההסבר לכך הוא: בגמרא במסכת עירובין45 נאמר לגבי חניות בני ישראל במדבר: "כיון דכתיב46 בהו על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו כמאן דקביע להו דמי (= נחשבים כקבועין). כלומר, למרות ש"ישראל במדבר יושבי אוהלים היו שאינן קבועין",47 בכל זאת, כיון שחנייתם באוהל היתה "על פי ה'", לכן "כמאן דקביע להו דמי": החניה עצמה, האהל, נעשה בזמן החניה ענין של "קבע".
וכדומה לכך גם בעניננו: כיון ש"על פי ה' נקרא המקדש "בית"48, שהרי עד המקדש נאמר "ואהיה מתהלך באוהל..."49 – לכן "כמאן דקביע להו
הערות
- 41. תהלים שם. וכראיית ר"ש (זבחים וספרי דלעיל הערה 23) ד"מנוחה זו ירושלים". וראה אוה"ת שצויין לעיל הערה 24.
- 42. בשלח טו, יז. מכילתא ופרש"י שם. וראה תנחומא סוף פרשתנו. רש"י ותוס' סוכה מא, סע"א. ועוד. ואף שברמב"ם (הל' מלכים רפי"א ובסופו) דמשיח בונה המקדש – כבר נת' כמה פעמים התיווך כמה פעמים התיווך בזה (ראה לקו"ש חי"א ע' 98 הערה 61. וש"נ. לקו"ש חי"ג ע' 84 הערה 36 (ובההתועדות (דער"ח מנ"א תשל"ו) נת' בארוכה עוד כמה פרטים בהנ"ל). לקו"ש חי"ח ע' 418 ואילך).
- 43. זח"א דלעיל הערה 28. וראה זח"ג שם.
- 44. ראה ג"כ זח"ב רמא, א.
- 45. נה, ב. וראה ג"כ שבת לא, ב.
- 46. בהעלותך ט, כ.
- 47. רש"י עירובין שם ד"ה אלא לאחוריהן.
- 48. ראה ש"ב ז, ה ואילך.
- 49. ש"ב שם, ו. וזה ששילה נק' "בית" (משנה זבחים קיב, ב. רמב"ם הל' ביהב"ח פ"א ה"ב) הוא רק בערך המשכן, אבל בערך המקדש נק' "אהל" או (עכ"פ) "משכן" [לפי הפירושים בהכתוב "ואהי' מתהלך באהל ובמשכן" – ראה לקו"ש שנסמן בהערה 22. לעיל ע' 323 הערה 42] – ראה ביאור הרי"פ פערלא שנסמן בשוה"ג להערה 29.
רש"י על שמות ט״ו:י״ז - הטקסט מספריא
תבאמו. נִתְנַבֵּא מֹשֶׁה שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לָאָרֶץ לְכָךְ לֹא נֶאֱמַר "תְּבִיאֵנוּ" (בבא בתרא קי"ט):
מכון לשבתך. מִקְדָּשׁ שֶׁל מַטָּה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד כִּסֵּא שֶׁל מַעְלָה אֲשֶׁר פָּעַלְתָּ (מכילתא):
מקדש ה'. הַטַּעַם עָלָיו זָקֵף גָּדוֹל, לְהַפְרִידוֹ מִתֵּבַת הַשֵּׁם שֶׁלְּאַחֲרָיו, הַמִּקְדָּשׁ אֲשֶׁר כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ ה'. חָבִיב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהָעוֹלָם נִבְרָא בְּיָד אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר "אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ" (ישעיהו מ"ח), וּמִקְדָּשׁ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם, וְאֵימָתַי יִבָּנֶה בִּשְׁתֵּי יָדַיִם? בִּזְמַן שֶׁ"ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד" – לֶעָתִיד לָבֹא שֶׁכָּל הַמְּלוּכָה שֶׁלּוֹ:
תבאמו THOU WILL BRING THEM IN — Moses foresaw by prophetic inspiration that he would not enter the Holy Land: on this account it is not stated here, “Thou wilt bring us in” (Mekhilta).
מכון לשבתך THE PLACE FOR THY RESIDENCE — the Sanctuary here below will be exactly opposite the Divine Throne above which פעלת THOU HAST MADE (Mekhilta).
מקדש ה׳ The accent on it (the word מקדש) is a Zakef Gadol (a disjunctive accent) which serves to separate it from the word expressing the Divine Name (ה׳) which follows it, so that the translation is: “The sanctuary which Thy hands have established, O Lord”. The Temple is an object of affection to God because the Universe was created by one hand — as it is stated, (Isaiah 48:13) “Yea, My hand hath laid the foundation of the earth” — whilst the Temple by two hands, as stated here. And when will it be rebuilt by God, with the two hands? At the time when “the Lord shall reign for ever and ever”: at that future period when all the kingdom will be His (Mekhilta).
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות י״א - הטקסט מספריא
המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם מקריבין קרבנות ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה'. ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים. אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל מיד בני עשיו. ושם הוא אומר אראנו ולא עתה זה דוד אשורנו ולא קרוב זה מלך המשיח דרך כוכב מיעקב זה דוד וקם שבט מישראל זה מלך המשיח ומחץ פאתי מואב זה דוד וכן הוא אומר ויך את מואב וימדדם בחבל וקרקר כל בני שת זה המלך המשיח שנאמר בו ומשלו מים עד ים והיה אדום ירשה זה דוד שנאמר ותהי אדום לדוד לעבדים וגו' והיה ירשה וגו' זה המלך המשיח שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו'.
אף בערי מקלט הוא אומר אם ירחיב ה' אלהיך את גבולך ויספת לך עוד שלש ערים וגו' ומעולם לא היה דבר זה ולא צוה הקדוש ברוך הוא לתוהו אבל בדברי הנביאים אין הדבר צריך ראייה שכל הספרים מלאים בדבר זה.
ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו אין הדבר כך שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח עד שנהרג בעונות כיון שנהרג נודע להם שאינו ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת ועיקר הדברים ככה הן שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן.
ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה ויילחם מלחמות ה' הרי זה בחזקת שהוא משיח אם עשה והצליח וניצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי
ואם לא הצליח עד כה, או נהרג--בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דויד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים, שנאמר "ומן המשכילים ייכשלו, לצרוף בהן ולברר וללבן--עד עת קץ: כי עוד, למועד"
אף ישוע הנוצרי שדימה שיהיה משיח, ונהרג בבית דין--כבר נתנבא בו דנייאל, שנאמר "ובני פריצי עמך, יינשאו להעמיד חזון--ונכשלו" (דניאל יא,יד). וכי יש מכשול גדול מזה: שכל הנביאים דיברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם, ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוותן; וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה, ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'.
אבל מחשבות בורא עולם--אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו--אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח, ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד: שנאמר "כי אז אהפוך אל עמים, שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה', ולעובדו שכם אחד" (ראה צפניה ג,ט).
כיצד: כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח, ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים, ובעמים רבים ערלי לב; והם נושאים ונותנים בדברים אלו, ובמצוות התורה--אלו אומרים מצוות אלו אמת היו, וכבר בטלו בזמן הזה, ולא היו נוהגות לדורות. ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם, ואינן כפשוטן, וכבר בא משיח, וגילה נסתריהם.
וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום ויינשא--מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום.
משנה תורה, הלכות בית הבחירה א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
כיון שנכנסו לארץ העמידו המשכן בגלגל ארבע עשרה שנה שכבשו ושחלקו ומשם באו לשילה ובנו שם בית של אבנים ופרשו יריעות המשכן עליו ולא היתה שם תקרה ושס"ט שנה עמד משכן שילה וכשמת עלי חרב ובאו לנוב ובנו שם מקדש וכשמת שמואל חרב ובאו לגבעון ובנו שם מקדש ומגבעון באו לבית העולמים וימי נוב וגבעון שבע וחמשים שנה.
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך לו ‹ ויק"פ - פ' החודש ‹ ויק"פ - פ' החודש ‹ 202 לקו"ש חט"ז ע' 470
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.