469
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
"קדושת המקדש... מפני השכינה ושכינה אינה בטלה".
כלומר, בנין המקדש לא יצר את נצחיות השראת השכינה במקדש, אלא היווה רק הכנה לכך שהמקום יהא מוכן להשראה זו, ושהיא תהיה באופן גלוי. אך ההשראה עצמה באה עקב בחירת הקדוש־ברוך־הוא במקום זה, ולכן היא נצחית.
לעומת זאת, במשכן היה ההיפך: השראת השכינה לא באה עקב בחירת הקדוש־ברוך־הוא במקום המשכן "לשכן שמו שם", אלא בניית המשכן היתה הגורם לכך – "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"31, וכאשר בטל במקום זה הגורם, המשכן המוקם – "ועשו לי מקדש" – מתבטלת גם התוצאה – "ושכנתי" – במקום זה.
לעומת זאת היו חלקי המשכן וכליו מעשי ידי משה, ומשה הוא עבד ה', עבד נאמן32, אשר כל מציאותו היא מציאות האדון33, ובמיוחד לפי הפירוש34 על "מה שקנה עבד קנה רבו"35, שאין הכוונה לכך שהעבד קונה לעצמו ובאמצעות זאת נקנה הדבר לרבו, אלא שמלכתחילה "קונה רבו" –
וכשם שמעשי ידיו של הקדוש־ברוך־הוא נצחיים, כך גם מעשי ידי משה, עבד ה'.
ז. השראת השכינה הנצחית במקדש – בזכות דוד
ויש לומר, שזוהי הסיבה לכך שהשראת השכינה במקדש היתה בזכות דוד המלך, כדברי חז"ל36, שרק לאחר ששלמה התפלל לה' "ה' אלקים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דויד עבדך"37 הוא היה יכול להכניס את הארון לבית קדשי הקדשים "ושרתה השכינה בבית"38 –
שהרי כיון שהשראת השכינה היתה צריכה להיעשות באופן נצחי, היתה צריכה להיות גם ההכנה מצד "בני אדם" קשורה למישהו בדומה למשה רבינו שמעשי ידיו קיימים לעולם.
ולכן באה ההשראה בזכות דוד, שהוא עבד ה'39, ולכן הדגיש שלמה בתפילתו הנ"ל "דויד עבדך",
ולפיכך מעשי ידיו הם נצחיים ולא שלטו בהם אוייבים, כאצל משה, כמבואר בגמרא40.
הערות
- 31. תרומה כה, ח.
- 32. כמש"נ (בהעלותך יב, ז) "בכל ביתי נאמן הוא". ראה בארוכה המשך תרס"ו ע' שיז ואילך.
- 33. ראה בארוכה לקו"ש ח"ה [המתורגם] ע' 233 ואילך. ח"ט ע' 4־323. ועייג"כ המשך הנ"ל ע' שכו־ז. ועוד. וראה בעניננו פרש"י בהעלותך (שם, ח): ועבד מלך מלך.
- 34. רשב"א קדושין כג, ב.
- 35. פסחים פח, ב. קדושין שם.
- 36. שבת ל, א. סנהדרין קז, ב. מדרש תהלים מזמור כד. במדב"ר פי"ד, ג. ועוד.
- 37. דה"ב ו, מב.
- 38. ל' המדרש – במדב"ר שם.
- 39. עייג"כ המשך הנ"ל ע' שיג.
- 40. נסמן לעיל הערה 8. וראה פס"ר פ"ב, ו. מדרש תהלים מזמור סב בסופו. יל"ש ש"ב רמז קמה. הובא באוה"ת ואתחנן ע' סה. צב.
במדבר רבה י״ד:ג׳ - הטקסט מספריא
בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים כד, ז): שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וגו', אַתְּ מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּקֵּשׁ לְהַכְנִיס אֶת הָאָרוֹן לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה דָּבְקוּ שְׁעָרִים זֶה בָּזֶה, אָמַר שְׁלֹמֹה עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע רְנָנוֹת, מִן פָּסוּק (דברי הימים ב ו, יח): כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים וגו', עַד (דברי הימים ב ו, מא): וְעַתָּה קוּמָה ה' אֱלֹהִים לְנוּחֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ וגו', עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה פְּסוּקִים וְלֹא נַעֲנָה, חָזַר וְאָמַר: שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָשְׂאוּ וגו', וְלֹא נַעֲנָה, חָזַר וְאָמַר (תהלים כד, ט): שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ וגו', וְלֹא נַעֲנָה, וְכֵיוָן שֶׁאָמַר (דברי הימים ב ו, מב): ה' אֱלֹהִים אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ זָכְרָה לְחַסְדֵּי דָוִיד עַבְדֶּךָ, מִיָּד נַעֲנָה וְנָשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיהֶם וְנִכְנַס הָאָרוֹן, וְשָׁרְתָה הַשְּׁכִינָה בַּבַּיִת, וְיָרְדָה הָאֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁכֵּן כְּתִיב אַחֲרָיו (דברי הימים ב ז, א): וּכְכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל וְהָאֵשׁ יָרְדָה מֵהַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל הָעֹלָה וְהַזְּבָחִים וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַבָּיִת. וְלָמָּה נִצְטַעֵר שְׁלֹמֹה, עַל יְדֵי שֶׁנִּתְגָּאָה וְאָמַר (מלכים א ח, יג): בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ וגו', מַהוּ בָּנֹה בָנִיתִי, אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה בַּר יְחֶזְקֵאל אָמַר בִּנְיָן בָּנוּי בָּנִיתִי. רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵף אָמַר הַכֹּל מְסַיְּעִין לַמֶּלֶךְ כָּל שֶׁכֵּן הַכֹּל מְסַיְּעִין לְמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲפִלּוּ רוּחוֹת אֲפִלּוּ שֵׁדִים וַאֲפִלּוּ מַלְאָכִים. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, כְּתִיב (מלכים א ו, ז): וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ וגו', אֲשֶׁר הֵם בּוֹנִים, אֵין כְּתִיב, אֶלָּא בְּהִבָּנוֹתוֹ, מֵאֵלָיו הָיָה נִבְנֶה. (מלכים א ו, ז): אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה, מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה הָאֶבֶן מַסַּעַת אֶת עַצְמָהּ וְעוֹלָה וְנִתְּנָה עַל גַּבֵּי הַדִּימוּס, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ וְאַל תִּתְמַהּ, וְהָכְתִיב (דניאל ו, יח): וְהֵיתָיִת אֶבֶן חֲדָה וְשֻׂמַּת עַל פֻּם גֻּבָּא, וְכִי יֵשׁ אֲבָנִים בְּבָבֶל, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁעָמְדָה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבָאֲתָה וְיָשְׁבָה לָהּ עַל פִּי הַגוֹב. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב יוֹסֵף אָמַר מַלְאָךְ יָרַד בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וְנִדְמָה בִּדְמוּת אֲרִי שֶׁל אֶבֶן וְיָשַׁב עַל פִּי הַבְּאֵר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ו, כג): אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וּסֲגַר פֻּם אַרְיָוָתָא וְלָא חַבְּלוּנִי. וּמַה לִּכְבוֹד בָּשָׂר וָדָם הֵיתָיִת אֶבֶן חֲדָה, לִכְבוֹד מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. לְכָךְ נֶאֱמַר: שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וגו'. מַהוּ (תהלים כד, ז ט): וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, אָמַר רַבִּי סִימוֹן לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא חוֹלֵק כָּבוֹד לִירֵאָיו, אָמַר רַבִּי סִימוֹן כְּתִיב (במדבר יב, טו): וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם, מְלַמֵּד שֶׁנִּתְעַכֵּב לָהּ הֶעָנָן. רַבִּי לוּלְיָאנִי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק, כְּתִיב (שמות יט, יט): משֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל, הָאֱלֹהִים יְדַבֵּר וּמשֶׁה יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא: משֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל, בְּקוֹלוֹ שֶׁל משֶׁה הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר (בראשית לט, א): וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה, מַה כְּתִיב (בראשית לט, ב): וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף, רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַיְּבוּ אָמַר אֵין לִי אֶלָּא בָּרְוָחָה, בַּצָּרָה מִנַּיִן, (בראשית לט, כג): אֵין שַׂר בֵּית הַסֹּהַר רֹאֶה אֶת כָּל מְאוּמָה בְּיָדוֹ בַּאֲשֶׁר ה' אִתּוֹ. דָּבָר אַחֵר, מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, כָּל הַכֵּלִים שֶׁבַּמִּשְׁכָּן הָיוּ מְכֻסִּים בְּעוֹר תַּחַשׁ מִלְּמַעְלָן, וּבָאָרוֹן כְּתִיב (במדבר ד, ו): וּפָרְשׂוּ בֶגֶד כְּלִיל תְּכֵלֶת מִלְּמָעְלָה, וְכָל כָּךְ לָמָּה, כְּדֵי שֶׁיָּבוֹא הָאָרוֹן מְסֻיָּם, הֱוֵי: וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. דָּבָר אַחֵר, מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, אָמַר חִזְקִיָּה מַה נִּשְׁתַּנֵּית תְּכֵלֶת מִשְּׁאָר מִינֵי צִבְעוֹנִין שֶׁצִּוָּה הָאֱלֹהִים לִהְיוֹת בַּצִּיצִית, מִפְּנֵי שֶׁתְּכֵלֶת דּוֹמָה לַעֲשָׂבִים, וְהָעֲשָׂבִים דּוֹמִים לַיָּם, וְהַיָּם דּוֹמֶה לָרָקִיעַ, וְהָרָקִיעַ דּוֹמֶה לַקֶּשֶׁת, וְהַקֶּשֶׁת דּוֹמֶה לֶעָנָן, וְהֶעָנָן דּוֹמֶה לַכִּסֵּא, וְהַכִּסֵּא דּוֹמֶה לַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל א, כח), כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶּעָנָן וגו', וְחָלַק לִירֵאָיו תְּכֵלֶת, שֶׁהוּא מֵעֵין כְּבוֹדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, לח): וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת, הֱוֵי: וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, שֶׁהוּא חוֹלֵק כָּבוֹד לִירֵאָיו. דָּבָר אַחֵר, וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, אָמַר רַבִּי אָבִין מֶלֶךְ שֶׁהוּא חוֹלֵק מִכְּבוֹדוֹ לִירֵאָיו, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אֵין רוֹכְבִין עַל סוּסוֹ, וְאֵין יוֹשְׁבִין עַל כִּסְאוֹ, וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּשַׁרְבִיטוֹ, וְאֵין לוֹבְשִׁין לְבוּשׁוֹ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּתִיב (תהלים יח, יא): וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ, וְאוֹמֵר (נחום א, ג): בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה דַּרְכּוֹ, וּנְתָנוֹ לְאֵלִיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ב, יא): וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אֵין יוֹשְׁבִין עַל כִּסְאוֹ, וּבִשְׁלֹמֹה כְּתִיב (דברי הימים א כט, כג): וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה', נָתַן אֶת שַׁרְבִיטוֹ לְמשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כ, ט): וַיִּקַּח משֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי ה'. לְבוּשׁוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹד וְהָדָר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, א): הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ, וּנְתָנוֹ לַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כא, ו): הוֹד וְהָדָר תְּשַׁוֶּה עָלָיו. דָּבָר אַחֵר, וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, שֶׁהוּא חָלַק כָּבוֹד לְיוֹסֵף הַצַּדִּיק עַל שֶׁהָיָה יָרֵא אֶת הָאֱלֹהִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מב, יח): אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא, שֶׁבִּשְׁבִילוֹ שָׁכַן ה' לַאֲדוֹנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לט, ג): וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי ה' אִתּוֹ. אָמַר רַבִּי אָבִין הַלֵּוִי בֶּן רַבִּי, יוֹסֵף מְבָרֵךְ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה וְהָיָה אֲדוֹנָיו רוֹאֶה אוֹתוֹ מְלַחֵשׁ בְּפִיו וְהוּא אוֹמֵר לוֹ מָה אַתָּה אוֹמֵר וְהוּא מְשִׁיבוֹ וְאוֹמֵר אֲנִי מְבָרֵךְ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לוֹ אֲדוֹנָיו מְבַקֵּשׁ אֲנִי לִרְאוֹתוֹ, אָמַר לוֹ יוֹסֵף הֲרֵי חַמָּה אֶחָד מִכַּמָּה שַׁמָּשִׁין שֶׁלּוֹ וְאֵין אַתָּה יָכוֹל לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ, וְהֵיאַךְ תּוּכַל לְהִסְתַּכֵּל בִּכְבוֹדוֹ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיֶּיךָ בִּשְׁבִיל כְּבוֹדְךָ אֲנִי נִגְלָה עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי ה' אִתּוֹ. דָּבָר אַחֵר, וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, שֶׁהוּא חוֹלֵק כָּבוֹד לִירֵאָיו, יוֹסֵף הַצַּדִּיק מִתְיָרֵא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית לט, ט): וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים, וְנָתַן כָּבוֹד לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹא נָגַע בָּהּ מִפְּנֵי יִרְאָתוֹ, אָמַר לוֹ חַיֶּיךָ לְבֶן בִּנְךָ אֲנִי פּוֹרֵעַ, שֶׁאֶחְלֹק לוֹ כָּבוֹד, שֶׁאֶתֵּן לוֹ רְשׁוּת לְהַקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ בְּיוֹם קֹדֶשׁ שֶׁלִּי וְלֹא יִהְיֶה נִזּוֹק, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם וגו':
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך ל ‹ תולדות ‹ שיחה ג ‹ 123 לקו"ש חט"ז ע' 469
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.