412
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
המקדש: מצד אחד, ישנו אז חיוב על פי תורה של "מתאבל על ירושלים"14, ומצד שני, דווקא בין המצרים הוא זמן הדורש התחזקות מיוחדת שלא ליפול ביאוש מהגלות ח"ו, מתוך הידיעה, כסיום וחותם הפטרת פרשת מסעי ש"מעתה15 קראת לי אבי אלוף נעורי אתה", ומה טוב – לעודד את עצמו ואת בני ישראל בכלל בהחושך כפול ומכופל דעקבתא דמשיחא16 ובזה מתוסף עוד בבין המצרים – על־ידי החיזוק ב"אחכה לו בכל יום שיבוא" והלימוד והעסק ב"צורת הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו וכל צורתו ואת כל חוקותיו"17, שאז הרי, כמחז"ל18 "אמר לו הקדוש־ברוך־הוא (ליחזקאל) גדול קרייתה בתורה כבניינה לך אמור להם ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה ובשכר קרייתה שיתעסקו לקרות אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקין בבנין הבית"19.
וכמו שהוא בנוגע לבית המקדש – כך הוא בנוגע למיתת צדיקים: על־ידי שהולכים בדרכיו וכו', הנה "אף הוא בחיים", שהחיים האמיתיים של הצדיק, ש"חיי הצדיק אינם חיים בשרים כי אם חיים רוחניים20 שהם אמונה ויראה ואהבה"11, נמשכים והם "חיים וקיימים" ב"זרעו" – תלמידיו ותלמידי תלמידיו.
ובזה ניתוסף הדגשה מיוחדת בקשר שבין חורבן בית המקדש (בחודש אב) ומיתת אהרן (בר"ח מנחם־אב): סיבת חורבן בית המקדש (השני) היתה החטא של שנאת חינם21, אם־כן התיקון על זה הוא: "הוי מתלמידיו (שקרוים בניו22 – זרעו) של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" – אהבת חינם.
ב. בהסתלקות צדיקים נאמר "אף הוא בחיים", בעסק בצורת הבית
נאמר "כאילו"
לכאורה ניתן לשאול: בנוגע להסתלקות צדיקים הלשון היא "מה
הערות
- 14. תענית ל, ב (לגבי ת"ב). וראה ע"ד פרטי הדינים ומנהגים בימי בין המצרים – טושו"ע או"ח סתקנ"א סוס"ב, סוס"ד, ס"ט, סט"ז ואילך. ובנ"כ שם.
- 15. ירמי' ג, ד.
- 16. סיום מס' סוטה.
- 17. יחזקאל מג, יא.
- 18. תנחומא צו יד.
- 19. ובפסיקתא דר"כ (פ' ו) פסיקתא רבתי (פט"ז) ויק"ר (פ"ז, ג) יל"ש (יחזקאל שם): אמר הקב"ה הואיל ואתם מתעסקים בו כאילו אתם בונים אותו*. וביל"ש שם לפנ"ז (ממדרש ילמדנו) זרעו בחיים אף הוא בחיים" (ולא עה"פ (שם,י) אתה בן אדם (קרוב ללשון התנחומא): א"ל לאו אע"פ שאינם עושים אותו עכשיו יהו קורים בצורת הבית ואני מעלה עליהם כאילו בבנינו הם עסוקים. וראה לקמן בפנים סעיף ג' ובהערות.
- 20. בשני יודי"ן, אבל לפני זה "בשרים" – בחד יוד. ולכאורה צ"ל בשווה בשתי התיבות.
- 11.
- 21. יומא ט, ב.
- 22. ספרי ופרש"י ואתחנן ו, ז. עוסק בלימוד הרי עוסקים בבנין הבית.
- . ביל"ש "בו". וראה לקמן הערה 12.
רש"י על דברים ו׳:ז׳ - הטקסט מספריא
ושננתם. לְשׁוֹן חִדּוּד הוּא, שֶׁיִּהְיוּ מְחֻדָּדִים בְּפִיךָ, שֶׁאִם יִשְׁאָלְךָ אָדָם דָּבָר לֹא תְהֵא צָרִיךְ לְגַמְגֵּם בּוֹ אֶלָּא אֱמֹר לוֹ מִיָּד (ספרי; קידושין ל'):
לבניך. אֵלּוּ הַתַּלְמִידִים, מָצִינוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהַתַּלְמִידִים קְרוּייִם בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י"ד) בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם, וְאוֹמֵר (מלכים ב ב') בְּנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בֵּית אֵל, וְכֵן בְּחִזְקִיָּהוּ, שֶׁלִּמֵּד תּוֹרָה לְכָל יִשְׂרָאֵל, וּקְרָאָם בָּנִים שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב' כ"ט) בָּנַי עַתָּה אַל תִּשָּׁלוּ. וּכְשֵׁם שֶׁהַתַּלְמִידִים קְרוּיִים בָּנִים (שֶׁנֶּאֱמַר בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם) כָּךְ הָרַב קָרוּי אָב, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ב') אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וְגוֹ' (ספרי):
ודברת בם. שֶׁלֹּא יְהֵא עִקַּר דִּבּוּרְךָ אֶלָּא בָּם – עֲשֵׂם עִקָּר וְאַל תַּעֲשֵׂם טָפֵל (שם):
ובשכבך. יָכוֹל אֲפִלּוּ שָׁכַב בַּחֲצִי הַיּוֹם, תַּ"ל ובקומך, יָכוֹל אֲפִלּוּ עָמַד בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, תַּ"ל בשבתך בביתך ובלכתך בדרך – דֶּרֶךְ אֶרֶץ דִּבְּרָה תוֹרָה, זְמַן שְׁכִיבָה וּזְמַן קִימָה (שם):
ושננתם AND THOU SHALT TEACH THEM DILIGENTLY — This word expresses the idea of being sharply impressed, the meaning being, that they should be impressed (familiar) in thy mouth, so that if a person asks you anything concerning them, you will not need to stammer (hesitate) about it, but tell him forthwith (Sifrei Devarim 34:1; Kiddushin 30a)
לבניך [AND THOU SHALT TEACH THEM DILIGENTLY] UNTO THY CHILDREN — These are the disciples. Everywhere do we find that disciples are termed בנים, as it is said, (Deuteronomy 14:1) “Ye are children (בנים) of the Lord your God”; and it says, (2 Kings 2:3), “The sons of (בני) the prophets who were in Bethel”. So. too, do we find in the case of Hezekiah that he taught Torah to all Israel and termed them בנים, as it is said, (II Chronicles 29:11), “My sons (בני) be not now negligent". And even as disciples are termed בנים, “children", so the teacher is termed אב, "father", as it is said, (2 Kings 2:12) that Elisha referred to his teacher Elijah by the words, "My father, my father, the chariot of Israel, etc." (Sifrei Devarim 34:4).
ודברת בם AND THOU SHALT SPEAK OF THEM — i.e. that your principal topic of conversation should be only about them: make them the principal, and do not make them of secondary importance (Sifrei Devarim 34:6).
ובשכבך AND WHEN THOU LIEST DOWN — One might think that this means: even if one lies down (retires to bed) in the middle of the day, and that ובקומך AND WHEN THOU RISEST UP means: even if you rise up in the middle of the night! It, however, states בשבתך בביתך ובלכתך בדרך WHEN THOU SITTEST IN THY HOUSE AND WHEN THOU WALKEST BY THE WAY: The Torah is thus speaking of the usual way of living, and this therefore means, the usual time of lying down and the usual time of rising up (cf. Sifrei Devarim 36:9).
מצוטט ב־7 עמודים
לקוטי שיחות 6
- כרך לא ‹ תרומה ‹ שיחה ג ‹ 155 לקו"ש חי"ח ע' 412
- כרך לו ‹ תרומה ‹ שיחה א ‹ 125 לקו"ש חי"ח ע' 412
- כרך לז ‹ קדושים ‹ קדושים ‹ 60 לקו"ש חי"ח ע' 412
- כרך כג ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ט ‹ 299 לקו"ש חי"ח ע' 412
- כרך כח ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ו ‹ 287 לקו"ש חי"ח ע' 412
- כרך כט ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה א ‹ 243 לקו"ש חי"ח ע' 412
ספר המאמרים ספרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע 1
- תרצ"ב-תרצ"ג ‹ תרצ"ב ‹ בס"ד. ‹ ערה לקו"ש חי"ח ע' 412
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.