413

"כאילו" הוא בחיים) – שעל־ידי־זה ש"זרעו" הולך "בדרכיו" נעשה "הוא בחיים" – כיון שחיי הצדיק "אינם חיים בשרים כי אם חיים רוחניים", לכן "הוא בחיים" (חייו האמיתיים – "חיים רוחניים" נמשכים ממש גם לאחר מכן);

אבל בנוגע לעסק בצורת הבית, הרי נוגע בית המקדש הגשמי, (להקריב שם קרבנות גשמיים – ולא כשחרב בית המקדש שאז תפילות²³ במקום קרבנות תיקונם) – ודיבור ולימוד ש"אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקים בבנין הבית", זהו לכאורה רק כדיבור התפלות?

אבל אינו כן, כי כשתורת אמת משווה שני דברים זה לזה (כבענינינו, שעל־ידי הלימוד בצורת הבית "אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקים בבנין הבית") זהו מפני שבאמת הם דבר אחד;

אלא, מכיון שהתוצאות הגשמיות מזה שעוסקין, מתגלים בפועל ממש לאחר זמן, לכן נאמר בלשון "כאילו" – אבל גם לפני שזה בא ונמשך בפועל ממש (כבענינינו – לפני שמותר ואפשר לבנות את הבית־המקדש למטה בגשמיות) – אין זה באופן שהלימוד בצורת הבית... הוא רק זכר (וכיו"ב) בלבד לבנין בית־המקדש, או שהקב"ה נותן על זה אותו השכר כמו על בנין בית המקדש – אלא שעל־ידי שהוא ג. בעסק בלימוד יש מגדר

מצות בנין בית מקדש

הביאור בזה מובן ממה שאמרו חז"ל²⁴ בנוגע לקרבנות ש"כל העוסק בתורת חטאת²⁵ כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם" וכיו"ב, שהענין ד"כאילו הקריב" שבקרבנות אינו רק בתור שכר בלבד, או שעל־ידי־זה מכפר הקדוש־ברוך־הוא על העוונות כמו על־ידי הקרבת הקרבן (שהלימוד והקרבה פעולה ותוצאה אחת להן)²⁶, אלא זהו (לכמה