אור ליום ה' פ' שופטים, אדר"ח אלול ה'תשמ"ו

בס"ד. אור ליום ה' פ' שופטים, אדר"ח אלול ה'תשמ"ו^*

אני לדודי ודודי לי¹ ר"ת אלול², ומבאר בזה בדרוש הידוע בלקו"ת³, דבאלול מתחיל בחי' אני לדודי דהיינו בחי' אתערותא דלתתא, עד ראש השנה ויום הכיפורים שהם בחי' המשכת אלקותו ית' למטה בבחי' התגלות. דזהו אני לדודי, האתעדל"ת (מלמטה) שבחודש אלול, ואח"כ ודודי לי, ההמשכה מלמעלה בימים נוראים. אמנם הגם שענינו של חודש אלול הוא ההתעוררות מלמטה, מ"מ צ"ל ע"ז התעוררות ונתינת כח מלמעלה⁴. וזהו מה שמבאר בהמשך הדרוש, שבחודש אלול הוא זמן התגלות י"ג מדות הרחמים⁵, שזהו ענין האתעדל"ע המעוררת את האתעדל"ת דאני לדודי⁶.

ב) ומבאר זה⁷ ע"פ משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה ואז רשאין [ומוסיף בזה כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו⁸: ויכולים] כל מי שרוצה להקביל פניו, והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם, ובלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו, ואח"כ בבואו להיכל מלכותו אין נכנסים כ"א ברשות ואף גם זאת המובחרים שבעם ויחידי סגולה. וממשיך, שכך הענין עד"מ בחודש אלול יוצאין להקביל אור פניו ית' בשדה. ומבאר, דענין הארת י"ג מדה"ר הו"ע יאר ה' פניו אליך⁹, דיש לומר, שזהו"ע מה שהמלך מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות וכו', ועד שאפ"ל ענין של בקשה אל המלך עצמו וכו'. וכמבואר פרטי הענין בזה בעבודת האדם בלקו"ת שם.

ג) והנה בכללות דרושי חודש אלול בלקו"ת, שנסדר ונדפס ע"י כ"ק אדמו"ר הצ"צ¹⁰, מצינו דבר פלא, שבדרושים אלה לא ישנה קעפּל (כותרת) בפ"ע¹¹ "דרושים לאלול"¹², ונכללו בהדרושים לפ' ראה. וצריך ביאור הקשר דדרושי אלול עם פרשת ראה. וגם צריך להבין מה שלא נדפסו בלקו"ת דרושים לפ'שופטים¹³. הגם שישנו ריבוי דרושים מאדמו"ר הזקן על פ' שופטים, הן על תחילת הפרשה (שופטים ושוטרים) והן על פסוקים שבאמצע הפרשה. וכנדפס גם באוה"ת להצ"צ, ועד"ז גם בדרושי אדמו"ר האמצעי, שכמה משניהם מיוסדים על מאמרי אדמו"ר הזקן, ונדפסו דרושים לפ' ראה (שלפני פ' שופטים) ופ' תצא (שאחרי') ולא נדפסו דרושים לפ' שופטים (והרי הדרושים דאלול שייכים (גם) לפ' שופטים¹⁴). גם צריך להבין דהקביעות בזמן דר"ח אלול בפ' שופטים מכריחה שיש שייכות ביניהם ומהי. ולהעיר מענין נפלא בדרוש הנ"ל (ד"ה אני לדודי) שבלקו"ת, שמתחיל ונדפס בדף לב. וי"ל בדא"פ שמספר לב יש בו תוכן מיוחד, כמדובר במ"א¹⁵ רמז הדבר שבפרק לב¹⁶ שבתניא מבואר ענין ואהבת לרעך כמוך¹⁷, משום שענין אהבת ישראל הוא הלב והעיקר, כמארז"ל¹⁸ זה כלל גדול בתורה. ועד"ז י"ל לגבי דף לב שבספר משנה תורה בלקו"ת שנסדר לדפוס ע"י הצ"צ, והיינו, שבדף זה (בדרוש זה) הוא הלב של הלקו"ת דמשנה תורה. ואפילו את"ל שזה שדרוש זה נדפס בדף לב הי' אח"כ, מ"מ קרוב לומר, שמכיון שזהו ספר בתורה, ובפרט ע"פ תורת הבעש"ט הידועה¹⁹, אפשר ללמוד הוראה בעבודת האדם גם מפרטים כאלו.

ד) ויש לומר הביאור בכל זה, ע"פ משנת"ל שנקודת הדרוש הנ"ל היא אשר העבודה דחודש אלול היא כמשל המלך בשדה. ועפ"ז יומתק הקשר דדרושי אלול עם (דף) לב, דהנה כשהמלך בשדה, הרי "השדה" משווה כל הנמצאים בו, מכיון דשם כל אחד (בלי הבדל) רשאי ויכול להקביל פניו, והוא מקבל את כולם כו' (משא"כ בהיותו בעיר מלכותו, ובפרט בהיכלו, שרק המובחרים ויחידי סגולה נכנסים אל המלך). ויתירה מזו, דבהיות המלך בשדה, אזי מתבטלים המחיצות וכו' שבין המלך להעם, והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה להם פנים שוחקות. ובכלל (ובפרט באלול²⁰), אני (ישראל) ודודי (הקב"ה), כל אחד מהם הוא לב כביכול להשני. וזה תלוי בהאחדות דישראל (אני) (מה שבהיות המלך בשדה כולם שוים), כמבואר באגה"ק²¹. ויש לומר שזהו גם הקשר עם פרשת ראה, דענין הראי', הארת י"ג מדות הרחמים הוא שיהי' פנים בפנים, פנימיות רצונו ית' לישראל ופנימיות הרצון דישראל אליו ית'²² (וע"ד הנ"ל שכל אחד מהם הוא לב דהשני). וכמש"נ ראה אנכי נותן לפניכם, בחי' פנים בפנים²³. [אמנם הענין דשופטים ושוטריםגו'²⁴ הוא אדרבה, היפך ההשתוות, לברר החילוק (והמחיצות) שבין זל"ז, בין דין לדין כו'²⁵].

ה) והנה מבואר בהמשך הדרוש שם²⁶, שכשם שיש בחי' שדה כך יש בחי' מדבר, ארץ לא זרועה²⁷ אשר לא ישב אדם שם²⁸. ובמשל דחודש אלול מלך בשדה (ולא במדבר) שהשדה נעלה מהמדבר. וגם בפשטות המדבר הוא ארץ לא זרועה, משא"כ השדה הוא מקום זריעה וצמיחת הלחם, ארץ²⁹ ממנה יצא לחם. שהלחם מבררים אותו ומעלים אותו, ולחם לבב אנוש יסעד³⁰, דלא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי הוי'³¹ שבלחם, הניצוץ האלקי שבלחם (כמבואר בכתבי האריז"ל³² ובכ"מ³³). ונמצא שהחידוש דשדה על עיר ומדבר הוא, דהעיר הם הבתים שבתוך תחום הקדושה, והמדבר הוא מחוץ לתחום הקדושה (לא ישב אדם שם), והשדה תוכנו הוא הבירור של הענינים שמחוץ לבית והכנסתם לתוך הקדושה. וזהו כללות עבודת האדם, לברר את עניני העולם ולהעלותם לאלקות. וגם מטעם זה כללות הקרבנות נק' בשם את קרבני לחמי לאישי³⁴, ענין הלחם, ובלשון רז"ל³⁵ רעייתי פרנסתי.

ו) והנה שלימות עבודת הקרבנות (לחמי לאישי) תהי' לע"ל דוקא. כי אף שגם בזמן הגלות ישנו ענין הקרבנות ע"י העסק בתורת קרבנות³⁶ כמ"ש³⁷ ונשלמה פרים שפתנו, שזה כולל גם ענין ונשלמה מלשון שלימות³⁸, מ"מ עיקר הענין בזה יהי' לע"ל, ובלשון התפלה³⁹ ושם נעשה לפניך כמצות רצונך, שדוקא לע"ל יהי' קיום כל המצוות, ובפרט מצות הקרבת הקרבנות שהיא עיקר העבודה⁴⁰, בתכלית השלימות. וי"ל דמפורש בקראי⁴¹ דלע"ל יהיו ג"כ שדות (ואולי י"ל דירושלים לגביביהמ"ק הוא דוגמת שדה⁴², נוסף על השדות בפשטות שמחוץ לירושלים). אלא שאז יתבטלו המחיצות דעתה שבין עיר לשדה, דהגילוי שבביהמ"ק (עיר) יתפשט גם בירושלים עיר הקודש וגם בשדות ומגרשים שמחוץ לירושלים, ע"ד מארז"ל⁴³ עתידה ירושלים שתתפשט⁴⁴ בכל ארץ ישראל ועתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות, וכמ"ש⁴⁵ ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו גו'.

ז) ועפ"ז יש לתרץ ולבאר גם הרמז בהקשר דתוכן דרוש זה (ענין ביטול המחיצות, כולם בשוה) עם פ' שופטים, שהוא בגלוי עם סיום הפרשה. דהנה ענין שופטים ושוטרים גו' הוא (כנ"ל) לברר החילוק (והמחיצות) שבין זל"ז, בין דין לדין כו', אבל כשפעולת השופטים נסתיימה ונמשכת לאח"ז בהנהגה "ללכת בדרכיו כל הימים"⁴⁶, אזי נעשה ביטול המחיצות וכו' ועד אשר לאח"ז ירחיב ה"א את גבולך⁴⁷ (ע"י אשר לפנ"ז תשמור גו' ללכת בדרכיו כל הימים⁴⁶), דענין ירחיב ה"א את גבולך יש לומר אשר ברוחניות זהו"ע מה שעתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות⁴⁸. ועד שיהי' גם הגילוי דבחי' חב"ד, כמארז"ל⁴⁹ עה"פ ירחיב ה"א את גבולך דקאי על קיני קניזי וקדמוני, ומבואר בד"ה אל תצר את מואב לאדמו"ר האמצעי⁵⁰ שהם בחי' חב"ד. דההמשכה עכשיו היא רק בחי' ז"ת, ותתרחב לע"ל, וי"ל אשר זהו בפרט ע"י הקדמת העבודה דיפוצו מעינותיך חוצה באופן דהבנה והשגה (יתפרנסון מיני'⁵¹), חב"ד, ולא עוד אלא שגם ג' הארצות (חב"ד) יהיו באופן דכיבוש, שנעשה "בעל הבית" גם עליהם ועד שגם חלק תורה זה ה"ז "תורתו" שנקראת על שמו⁵².

ח) ויהי רצון שכן תהי' לנו, שע"י הקדמת העבודה דהפצת המעיינות חוצה וכיבוש חב"ד שבנפש, נבוא בקרוב ממש לכיבוש חב"ד שבעולם, עדלכיבוש בתכלית באופן שנקראת על שמו. ויקויים זה באופן דאחישנה ובזריזות, שתיכף ומיד (בלשון הרמב"ם⁵³) מסתיים הגלות, וכובשים בשלימות את ארץ שבעה עממין, ותיכף לאח"ז גם את ארץ ג' האומות, וביחד ארץ עשר עממין⁵⁴, דמספר עשר מורה על השלימות דלעתיד, וכמרז"ל שכינור דלע"ל הוא בן עשר נימין⁵⁵, ולע"ל תהי' השירה העשירית⁵⁶ והפרה העשירית⁵⁷ והמנין העשירי⁵⁸, שהקב"ה מונה את ישראל מפני רוב חיבתם⁵⁹. וכ"ז במהרה בימינו ממש בפשטות, בזמן ומקום שלנו, נשמות בגופים, ובשמחה ובטוב לבב.

**********