שיחה ב

35שיחה ב

השבועות

א. ישנו קשר בין משה רבינו, דוד המלך והבעש"ט

לבין חג השבועות

כבר דובר פעמים רבות¹ על כך שלחג השבועות יש קשר עם: (א) משה רבינו, שעל־ידו ניתנה התורה בשבועות. (ב) דוד המלך, ש"דוד מת בעצרת"². (ג) הבעל־שם־טוב, שגם הסתלקותו היתה בשבועות³.

כיוון שכל דבר הוא בהשגחה פרטית, ובמיוחד מאורעות הקשורים לעם ישראל בכלל, ובפרט לגדולי ונשיאי ישראל, הרי מובן: (א) שיש נקודה משותפת בין המנויים לעיל⁴, שבעבורה הם קשורים לאותו יום. (ב) שלנקודה משותפת זו יש קשר לתכנו (העיקרי) של היום, לחג השבועות – זמן מתן תורתנו⁵.

ב

מצד שני מוכרח להיות בנקודה משותפת זו איזשהו חידוש ושוני באופן שבו היא מופיעה אצל כל אחד משלושת נשיאי ישראל הללו: כל אחד מהם הוא, כלשון הש"ס, "צריכא".

ב. כל אחד מהם הוא ראשון לסוג מיוחד של נשיאות

אחת מן הנקודות המשותפות שבין משה, דוד והבעש"ט היא, שכל אחד מהם היה מלך ונשיא⁶ בישראל, וכל אחד מהם היה "ראשון" בסוג זה של מלוכה ונשיאות: משה רבינו היה הנשיא הראשון⁷ של כל עם ישראל, ובמיוחד לפי פסק הלכה של הרמב"ם⁸ ש"מלך היה", משה רבינו היה המלך הראשון לעם ישראל.

דוד היה הראשון למלכות בית דוד, ו"כיוון שנמשח דוד זכה בכתר⁹ 35מלכות .. לו ולבניו הזכרים עד עולם .. לא תכרת המלוכה מזרע דוד לעולם"^*.

והבעש"ט היה הראשון לנשיאי¹⁰ החסידות (הכללית).

בכך מובן הקשר המיוחד בין שלושת מלכי ונשיאי ישראל אלה לבין מתן־תורה, שהרי אחד מן הדברים העיקריים שארעו במתן תורה היה הפיכתו של כל יהודי לחלק מ"ממלכת כהנים (שרים)"¹¹, היכולת להביא כח זה לגילוי ניתנת לכל יהודי על־ידי נשיאי ישראל שבכל דור¹², כפי שיבואר להלן.

ג. התרוממות והתנשאות, ומשמעותה לעם ישראל

כדי להבין את הקשר שבין "ממלכת כהנים" לבין מתן תורה, יש להסביר תחילה את מהותה של המלוכה:

הנקודה העיקרית שבמלכות היא – התנשאות, רוממותו והינשאותו של המלך על פני כל העם, עד־כדי־כך שאסור לו להשפיל את עצמו ולעשות מלאכה¹³. יש להכין עבורו את כל צרכיו ברווחה רבה, כפי שנאמר¹⁴ "מלך ביופיו תחזינה עיניך", שום אדם במדינה איננו יכול למנוע את ביצוע רצון המלך, כמאמר חז"ל¹⁵ "המלך פורץ גדר... ואין מוחין בידו", "אמר מלכותא... עקר טורי"¹⁶ (=החליט המלך לעקור הרים... הרי הוא עוקר).

בדומה לכך עורר מתן־תורה אצל בני ישראל ענין של "ורוממתנו". עם ישראל התרומם על פני שאר העמים, עד שנעשה נעלה מכל העולם כולו – איננו מוגבל בהגבלות הטבע.

במילים אחרות: כאשר יהודים 36עושים רצונו של מקום, מתנהגים לפי התורה והמצוות בשלמותן, הם מקבלים את כל צרכיהם בשפע, ויותר מכך: אין הם צריכים לחרוש לזרוע וכו' – מלאכתן נעשית על־ידי אחרים¹⁷.

הסבר הדברים בעבודתו הרוחנית של כל יהודי: בביצוע ענין של תורה ומצוות על יהודי לנהוג כמלך – עליו להתמסר לקיום המצוה, בדיוק כאילו לא היו לו תפקידים אחרים ודאגות אחרות¹⁸, כאדם שמכינים לו את כל צרכיו בשפע¹⁹.

שום חישוב טבעי לא ימנע אותו מקיום המצוה, כיוון שבעניני תורה ומצוות יהודי הוא בעל הבית, והוא המולך על הטבע.

כאשר יהודי ניגש לקיום התורה והמצוות בתחושה של "ממלכת כהנים", הרי הדברים אינם מתבצעים באופן של מלחמה ביצר הרע ובהפרעות השונות, אלא בדרך של מנוחה: הוא מתנשא מעל לעולם הסובב אותו, ביודעו שהוא חלק מ"ממלכת כהנים", כך שמלכתחילה אין לו הפרעות בדרכו.

ד. גילוי תכונה זו – נעשה באמצעות נשיאי ישראל שבדור

בכל זאת יכול יהודי לשאול:

אמנם כאשר מדובר על פנימיות הנשמה הנעלית מן הגוף, מובן, ששום דבר מן העולם הגשמי אינו יכול לקלקל את הקשר שבינה לבין הקדוש־ברוך־הוא באמצעות ביצוע רצונו וקיום מצוותיו – מצות²⁰ מלכו של עולם,

אך כאשר מדובר על נשמת יהודי השוכנת בגוף ועוסקת בענינים גשמיים המגבילים אותה ומפריעים לה, הרי כיצד ניתן לדרוש ממנו גם כאן התנשאות על גשמיות באופן אמיתי?

התשובה על כך היא, שבכל דור נמצאים נשיאי ישראל, בעלי תכונה של מלכות ונשיאות, והם מעבירים לכל יהודי את הכח¹⁹ לגלות בעצמו את התכונה של "ממלכת כהנים".

ה. אצל נשיאים אלו היתה הנהגה ניסית

כיון שמשה, דוד והבעש"ט היו נשיאים ומלכים, מוצאים אצלם (בנוסף לעושר ורווחה הגשמית^*, גם) שליטה על הטבע – היתה אצלם הנהגה שלמעלה מן הטבע:

37הנהגת משה רבינו את בני ישראל במצרים ובמדבר היתה כולה באופן ניסי²¹.

גם לדוד המלך הראה הקדוש־ברוך־הוא ניסים ונפלאות בתמידויות, כפי שמשתקף מתפילות והודיות רבות בספר תהילים.

והנהגה רוויה בניסים ובנפלאות היתה גם אצל הבעש"ט, כמפורסם בסיפורי הבעש"ט ותלמידיו²², עד שביטוי שגור הוא לקרוא לכל מעשה פלא בתואר "א בעל־שם'סקע מעשה" ("מעשה של הבעל שם").

ודרכם מתגלה אצל כל יהודי כח המלכות.

ו. שלושת הענינים שבמתן תורה

כדי להבין את הענין המיוחד שכל אחד מביניהם – משה, דוד והבעש"ט – מעביר לעם ישראל, יש להקדים תחילה ולהסביר את שלושת הענינים שכולל בתוכו הגילוי שבמתן־תורה:

(א) עצם התגלות האלוקות במתן תורה – "וירד ה' על הר סיני", שהיתה נעלית לחלוטין מן הטבע והעולם והיתה רק רגעית, לאותה שעה בלבד.

(ב) תוצאת התגלות זו בעולם – שגם לאחר "משוך היובל", נסתלקה השכינה²³, נפסק הגילוי האלוקי של מתן תורה, אך באמצעות זאת נזדכך טבע העולם, כך שמכאן ולהבא קל יותר לגלות אור אלוקי.

(ג) תכלית מתן תורה – חיבור עליון ותחתון²⁴, ובלשון התניא²⁵: הפיכת העולם־הזה, התחתון שאין תחתון למטה ממנו, לדירה לו יתברך. כלומר, גם בעולם ההעלם, שאין נראית בו אלוקות ח"ו ("חושך כפול ומכופל .. שהוא מלא קליפות וסטרא אחרא שהן נגד ה' ממש לומר אני ואפסי עוד"), יגלה היהודי את המקור האלוקי של מתן התורה.

ז. שלושה ענינים אלו מקבילים לשלוש תקופות בעם ישראל

שלושה ענינים אלו מתבטאים, באופן כללי, בשלוש תקופות של עם ישראל: תקופת דור המדבר; התקופה שבה היה עם ישראל על אדמתו; זמן הגלות:

אצל יהודי דור המדבר, שקבלו את התורה בגופם, נשאר בגלוי משהו מעין ההתגלות של מתן תורה גם מאוחר יותר, הם נותרו במדבר, שבו היו מנותקים מעניני העולם, במצב של הנהגה ניסית בכל²⁶ צרכיהם, ויכלו 38להתמסר לחלוטין לתורה, כמאמר חז"ל^*: לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן.

בארץ ישראל כבר נכנסו בני ישראל ל"ארץ נושבת" – לסדר חיים טבעי, אך בכל זאת ההשגחה העליונה היא שם בגלוי, כפי שנאמר²⁷ "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה", ואפילו בעבודת האדמה ש"זרע וקציר.... לא ישבותו"^*, הרי גם אז "למטר השמים תשתה מים"²⁸, רואים בגלוי שה' הוא הזן והמפרנס לכל, ולפיכך יודעים בוודאות שהתעסקות האדם "בכל אשר תעשה"²⁹ איננה אלא הכנת כלי לקבלת "וברכך ה' אלוקיך" הבא מלמעלה³⁰.

לעומת זאת בזמן הגלות "אותותינו לא ראינו..."³¹, עד כדי כך שיהודי עלול לחשוב ח"ו שהוא מוגבל במגבלות הטבע בדיוק כלא־יהודי, ויש לעמול קשות כדי לשבר ולהאיר את העלם העולם וחושך הגלות.

ח. הבדלי השפעתם של משה, דוד והבעש"ט לישראל בענין "ממלכת

כהנים"

ההתגלות במתן תורה היתה רגעית, לאותה שעה בלבד, רק בקשר לעולם באופן כללי, אך בקשר לעם ישראל – הרי התגלות זאת קבעה בהם לתמיד את הכוונה של "ממלכת כהנים" – שכל יהודי, בכל מצב שיימצא, הוא בעומק נפשו מרומם לחלוטין מסביבותו, ואיננו נתון למגבלות הטבע³².

ובדומה להאמור לעיל הם גם ההבדלים בין ההשפעות של ענין המלוכה (ממלכת כהנים) שהועבר לעם ישראל על־ידי משה, דוד והבעש"ט, כדלהלן:

משה רבינו, שבאמצעותו ניתנה התורה, כך שהיא "נקראת על שמו"³³, קבע בבני הדור, (שקבלו את התורה בגופם, כמוסבר לעיל³⁴) את ענין "ממלכת כהנים" באופן גשמי פשוט: הם קבלו את כל צרכיהם מלמעלה³⁵ ללא עמל, כל אחד זכה בעושר וברווחה³⁶ 39גשמית, וחייהם נוהלו באופן ניסי, כמצויין לעיל.

בהכנסם לארץ ישראל – ארץ נושבת – פסק המן, לחם מן השמים³⁷, ובלשון הפסוק: "כי תבואו אל הארץ... שש שנים תזרע..."³⁸, היה עליהם לעסוק בעשיית מלאכה וכדומה. ולמרות שבארץ ישראל ההשגחה העליונה היא גלויה, כך רואים בברור שהפרנסה ניתנת מלמעלה –

בכל זאת, עצם העובדה שעוסקים בהכנת כלי טבעי לברכת ה' עלולה לתת לפעמים מקום למחשבה שעבודתו שלו תופסת מקום כל שהוא בקבלת הפרנסה, דבר שעלול להפריעו מקיום תורה ומצוות.

וזוהי פעולת דוד המלך³⁹, שנתן כח לכך, שגם בארץ נושבת יוכל היהודי לגלות את עובדת היותו בן ל"ממלכת כהנים". כלומר: הוא יכיר בכך, שפרנסתו מגיעה מלמעלה, ולפיכך היא בשפע, ושזהו, בעומקם של דברים, ענין ניסי, שאיננו תלוי בדרכי הטבע, ושהתעסקותו בטבע היא רק מפני שכך הוא ברצון הבורא, שיהיה באופן של "בכל אשר תעשה"⁴⁰.

ולפיכך מובן, שכאשר מדובר בענין של תורה ומצוות, הוא יקיים זאת ללא הפרעות, כמלך.

ט. גילוי "ממלכת כהנים" גם בחשכת הגלות

כאשר התחיל חשך הגלות, ובמיוחד בתקופה שבה גבר החשך והאפיל, ומפני קשיי התקופה שקעו בני ישראל בטרדות⁴¹ פרנסה, ולא בעשיית מלאכה באופן רגיל בלבד, הרי אז נדרש כח חדש כדי לעורר אצל בני ישראל את התגלות ענין המלך:

יהודי עלול לחשוב שבתקופה כזאת, כאשר יש העלמות והפרעות רבות כל 40כך לקיום תורה ומצוות, הרי די והותר אם יקיים תורה ומצוות בדרך רגילה, שגם היא כרוכה במלחמה קשה ובעמל רב להתגברות על הקשיים, ובודאי די אם יתאמץ ויקיים גם הידורי מצוה ויוסיף בלימוד התורה יותר מן המחוייב, אך כיצד ייתכן בתקופה כזו להתמסר לתורה ומצות כחלק מ"ממלכת כהנים" – כאילו כל ההפרעות אינן קיימות?!

אומר הבעש"ט⁴² שגם בחשכת הגלות יכול יהודי להתנשא מעל סביבתו, ולחוש את היותו בן ל"ממלכת כהנים", שאותם מנהיג הקדוש־ברוך־הוא בעצמו בהשגחה פרטית באופן ניסי בחיי יום יום ובכל פרט ופרט.

והשפעה זו – גילוי ענין "ממלכת כהנים" אצל היהודים בזמן הגלות – היא חידוש גדול יותר בענין המלכות⁴³, מאשר בשני המצבים הקודמים.

יכולתו של היהודי להתרומם מעל לעולם ולטבע כאשר הוא במדבר – מנותק מן העולם, ואפילו כאשר הוא בעולם, אך במקום של אלוקות גלויה – ארץ ישראל – איננה מבטאת את חוסר ההגבלה של כח המלכות הנמצא בו, שהרי אז הוא מלכתחילה איננו נתון כל־כך להגבלות העולם־הזה.

רק כאשר הוא מתנהג בדרך זו בזמן הגלות, הרי אז מורה הדבר על יכולתו להתנשא ולצעוד בדרך של הביטוי הידוע⁴⁴ "לכתחילה אריבער" ("דילוג מלכתחילה") – ללא סדר ודירוג, אלא מעבר לכל הגבלה – מתוך חושך המוחלט של הגלות אל ההתרוממות של "ממלכת כהנים".

י. השפעותיהם של משה, דוד והבעש"ט חלות באופן נצחי בכל דור

יחד אם זאת אין לומר, שהשפעת משה, דוד והבעש"ט היתה רק לבני דורם, או רק לתקופות בהם הם היו (משה – דור המדבר, דוד – עם ישראל בארצו, והבעש"ט – בני ישראל בזמן הגלות), שהרי פעולת משה דוד והבעש"ט היא נצחית⁴⁵ לכל בני ישראל בכל הדורות, ולכן נקרא משה על־ידי כל יהודי: "משה רבינו", על דוד המלך אומר כל יהודי⁴⁶ דוד מלך ישראל חי וקיים (גם עתה), וכיוון שביאת המשיח⁴⁷ תלויה ב"יפוצו מעיינותיך" של הבעש"ט "חוצה"⁴⁸, הרי מובן שהכל שייך לכל יהודי בכל הדורות.

41אלא כשם שהשפעותיהם מודגשות, באופן כללי, בתקופות שונות, כך בכל דור הן מחולקות לפי שלשה סוגים שונים של יהודים באותו דור (ואצל כל יחיד בפני עצמו – בשלשה סוגי עבודה רוחנית).

עבודת ה' נחלקת, באופן כללי, לשלושה סוגים: תורה, עבודה (תפילה) וגמילות חסדים (מעשה המצוות) הכוללת את הציווים⁴⁹ "בכל דרכיך דעהו" ו"כל מעשיך יהיו לשם שמים", שהם מקבילים לאופני העבודה בשלוש התקופות הנ"ל (מדבר, ארץ ישראל וזמן הגלות):

תורה היא גילוי חכמתו של הקדוש־ברוך־הוא, ולימוד התורה הוא בדרך שמלמעלה למטה – גילוי רצון וחכמת ה' למטה. לכן מתעלים על־ידי התורה מעבר לעולם, כבני־ישראל במדבר, ונעשים באמצעותה מלכים (כמאמר חז"ל⁵⁰ "רבנן איקרו מלכים") השולטים על הטבע⁵¹ (וכדברי חז"ל⁵² על הפסוק "לא־ל גומר עלי").

ענין התפילה הוא בקשת צרכיו⁵³ של המתפלל. הוא חש אמנם שהקדוש־ברוך־הוא הוא הנותן לו את צרכיו (בדומה לאמור לעיל על ארץ ישראל), אך יחד עם זאת הוא מתעסק בצרכיו שלו⁵⁴ ומבקש למלא את החסר לו.

אך גם התפילה היא עדיין באופן שאיננו מתעסק ממש בדברים גשמיים (כבני ישראל בשהייתם על אדמתם "איש תחת גפנו ותחת תאנתו"⁵⁵, ולא מבין אומות העולם) – הקשר אליהם הוא רק בכך שהוא מבקש מה' את צרכיו שלו.

מעשה המצוות, הנעשות בדברים גשמיים, ועוד יותר מכך העבודה ל"בירור" עניני הרשות, באים כדי לזכך ולהפוך את החשך של גשמיות העולם, שבו יאיר אור הקדושה (במקביל לזמן הגלות, כאשר עם ישראל הוא בין אומות העולם)⁵⁶.

יא. השפעתם של משה, דוד והבעש"ט על כל יהודי בכל דור

זהו ענין המלכות שמשה, דוד 42והבעש"ט משפיעים ל(כל) יהודי בכל דור ודור:

משה שענינו תורה, מגלה את עצם הענין של "ממלכת כהנים" אצל בני ישראל – בסוג של "מארי תורה"⁵⁷ (=בעלי תורה), שם מנותקים מן העולם, תורתם אומנותם⁵⁸, שעליהם נאמר "מאן מלכי רבנן"⁵⁹.

(וכעין זה משפיע הענין אצל כל יהודי⁶⁰ בעת התמסרותו ללימוד התורה, שיש לו הכח להינתק לחלוטין, לשעה זו לפחות, מכל עניני עולם ודאגותיו, ולשקוע בלימוד התורה בדיוק כמי שתורתו אומנותו).

דוד שענינו תפילה, ולכן הוא כתב את ספר תהילים⁶¹, משפיע על כך שגם עבודה זו תיעשה באופן של מלכות: למרות שהוא מבקש את צרכיו, מתמלאות הבקשות מיד ללא עיכובים, כמילוי בקשתו של מלך (שלא כבתפילה רגילה, שכיוון שהבקשה היא מלמטה ייתכנו עיכובים והפרעות שיגרמו לאי־מילוי הבקשה, או לעיכובה, למילויה באופן חלקי וכדומה), כמו שנעשה הדבר על־ידי תורה – כמסופר בזוהר⁶² שכאשר צריך היה רשב"י להביא להורדת גשמים הוא אמר דברי תורה על הפסוק⁶³ "הנה מה טוב..." ומיד הגיעו גשמי ברכה באופן הרצוי⁶⁴.

ולכן יש בספר תהילים, תפילת דוד, שני קצוות: מצד אחד זהו ענין של תהילות ותשבחות כתפילה, ויחד עם זאת זהו אחד מכ"ד ספרים של תורה שבכתב, ולכן השפעתו דומה להשפעת התורה⁶⁵.

הבעש"ט גילה את אחדות ה' בעולם, כיצד המציאות האמיתית של כל נברא היא דבר ה' המהווה ומחיה אותו בכל רגע, אך את זאת הוא גילה בדרך התורה (על־ידי גילוי פירוש לפסוק)⁶⁶,

ובאמצעות זאת ניתן הכח לכל יהודי, שגם כאשר הוא עסוק בדברים גשמיים, וגם בחומריות העולם, ואפילו במצב של אותותינו לא ראינו...", שכתוצאה מכך עבודת ה"בירור" 43והזיכוך כרוכה במלחמה⁶⁷ – גם אז הוא מנהל את המלחמה באופן של "ממלכת כהנים".

מיד עם היציאה למלחמה הוא יודע, שבהיותו שייך ל"ממלכת כהנים" הריהו "על אויביך"⁶⁸ (נעלה מהם), ואז מגיע הנצחון מלמעלה – "ונתנו ה' אלוקיך בידך"⁶⁸, ועל־ידי כך "ושבית שביו"⁶⁸ – מוציאים את הניצוץ האלוקי שהיה "שבוי" בדברים הגשמיים, מגלותו, עד ש"אתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למתקא" (=להפך החושך לאור ואת המר למתוק).