ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך טז בא-יו"ד שבט שיחה א

135

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

שבמכירת החמץ (הנעשית כדי לא לעבור על בל יראה ובל ימצא⁴³) נמכר רק הדבר שמחוץ לעצם, ה"תואר"⁴⁴, ובמילא נשארת בחפץ הקדושה הקודמת, בעלותו של הנותן על העצם⁴⁵, הנוגעת לעצם הדבר.

לפי זה, כיון שההלכה היא כרבי שמעון^* שהחמץ לאחר הפסח מותר בהנאה, והאיסור נקבע כקנס בלבד, וכך גם לגבי ביעור חמץ שרק "המנהג לשורפו"⁴⁶, אבל ההלכה היא כחכמים⁴⁷ שדי אם "מפרר וזורה לרוח או מטיל לים", ולכן יוצא שאפשר למכור שיריים של צדיק וכדומה לאינו־יהודי, כי גם לאחר מכן יכולה להישאר בו קדושת הצדיק⁴⁸.

ז. במכירת חמץ נמכר עצם הדבר

אך לאמיתו של דבר אי אפשר לומר כך, כי אמנם המכירה נעשית כדי לא לעבור על איסור בל יראה ובל ימצא, אך דעת רוב הפוסקים היא שזוהי מכירה גמורה, כדלעיל. כלומר, עצם החמץ נמכר לגוי ושייך לו בקנין מוחלט מדאורייתא⁴⁹ – ובמיוחד לפי תקנת אדמו"ר הזקן שיש למנות "ערב קבלן" – עד־כדי־כך, שהנכרי יכול למכרו לאחר הפסח למישהו אחר⁵⁰. כלומר, לא רק זכות השימוש, או ה"תואר" של החמץ נמכרו לגוי, אלא עצם הדבר שייך לו⁵¹.

לפי זה מובן מדוע לא רצו חסידים למכור לגוי מאכל מהרבי, כי לא זו בלבד שזהו היפך מכבוד רבו, כאשר מוסרים את השיריים שקיבלו מן הצדיק לרשותו של אינו־יהודי, המקבל חיותו משלוש קליפות הטמאות⁵², אלא שעל־ידי כך גם מפקיעים ח"ו את

הערות

43. ראהפסקידיניםלהצ"צושו"עאדה"זשבסוף הערה 10. וראה שד"ח שבהערה 14.
44. ומצינו עד"ז בכמה עניני קנינים ובעלות. ולהעירמצפע"נמהד"תלא,ב(הובאבמפענ"צפ"א סכ"ט).
45. מעין דוגמא לדבר: קודם ברכה לה' הארץ ומלואה לאחר ברכה והארץ נתן לבנ"א (ברכות לה, סע"א) – אף שגם אז הוא לה', אבל כחילוק דקדשים וחולין.
*. רמב"ם פ"א מהל' חו"מ ה"ד. שו"ע אדה"ז רסתמ"ח.
46. רמ"א סתמ"ה ס"א. שו"ע אדה"ז שם ס"ז.
47. רמב"ם שם פ"ג הי"א. שו"ע אדה"ז שם.
48. להעיר מגדרי חלות הדין דבאו בה פריצים וחללוה (ע"ז נב, ב (ומלחמות שם). נדרים סב, א. וראה צפע"נ עה"ת הפטורת פ' בהר (ע' רמז)), דין כלי המקדש (בהיותם אצל אחשורוש – ראה מגילה יא, ב). אבל ביאת פריצים וכו' אסורה, משא"כ בנדו"ד. ואכ"מ.
49. ראה לעיל הערה 14.
50. ראה לעיל (בהערה הנ"ל) שאדה"ז כ' ששום אדם .. לא יוכל לקנות .. אחר הפסח, ולא כל' המג"א והח"י. וראה ט"ז שם "וא"ל דלא מכר לעכו"ם רק כדי להפקיע איסור חמץ ולא להפקיענו מרשותו דז"א דא"כ הו"ל חמץ של ישראל".
51. ולהעיר מהדיעות שלא ימכרו הכלים להנכרי שלאיצטרכוטבילהכשיצאומרשותהעכו"ם(שו"ת שיבת ציון סי"א. שו"ת חת"ס או"ח סק"ט. הובא בשד"ח שם ס"ט אות כז). ומה שלא כתבו אדה"ז – ראהלקו"ש חי"ח ע'368ואילךודלאכבשד"חשם).
52. להעיר מלקו"ד תשנג, א דכללות הענין שכתב יד קדשו של רבינו הזקן ימצא אצל אינו יהודי היא אחת מפליאות תמים דעים יתברך ויתעלה.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 25 עמודים.