ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך טז בא-יו"ד שבט שיחה א

134

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

קונה אותם בחזרה נשארה בהם הקדושה של הצדיק שהיתה בהם?

ו. איסור חמץ – על עצם הדבר או על ה"תואר"

לכאורה, יש לומר, שהתשובה לשאלה זו תלויה בבירור הענין של מהות איסור חמץ בפסח. וכלשונו של הראגוצ'ובי³⁷: האם איסור חמץ הוא לגבי ה"תואר", כלומר, אסור לאכול את המאכל החמצי וכדומה, או שהאיסור "חל על העצם". כפי שהוא מסביר שבירור זה כרוך במחלוקת של רבי יהודה ורבי שמעון³⁸ לגבי חלות איסור הנאה מן החמץ לאחר הפסח "דמאן דסבירא ליה אסור סבירה ליה דהאיסור (=מי שסובר שאסור, סובר שהאיסור) חל על העצם, ומאן דסבירא ליה מותר סבירא ליה דלא הוי רק תואר, וכשהלך הזמן בטל התואר".

זה קשור גם למחלוקת של רבי יהודה עם חכמים³⁹: "רבי יהודה אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה, וחכמים אומרים אף מפרר וזורה לרוח או מטיל לים": החכמים סוברים שאיסור החמץ חל על ה"תואר" של הדבר, ולכן די אם "מפרר וזורה לרוח או מטיל לים", שאז בטל "תואר" החמץ, ולכן אין חל עליו איסור אכילה והנאה, למרות שעצם החמץ נשאר. לעומת זאת סובר רבי יהודה שאיסור חמץ "חל על העצם", ולכן צריך דוקא לשרוף את החמץ, כדי שעצם מציאותו תתבטל⁴⁰, ולא רק ה"תואר" והאפשרויות לאכילה והנאה⁴¹.

לפי זה לומר, שהשאלה הנ"ל קשורה לכך: אם סוברים שהאיסור "חל על העצם", וכאשר מוכרים את החמץ לגוי הכרח לכלול במכירה גם את עצם מהותו של החמץ, ובמילא אין נשארת בחפץ שום מציאות של קדושה שיכולה לחול בו.

אך אם סוברים שאיסור החמץ "הוא רק תואר" שהוא דבר שמחוץ לעצם מציאות החמץ⁴², הרי אז אפשר לומר

הערות

37. קונטרס השלמה ע' 65.
38. פסחים כח, סע"א ואילך.
39. פסחים רפ"ב.
40. בשו"ת צפע"נ ווארשא סי' נ (הובא בצפע"נ עה"ת ר"פ בחוקתי. לקו"ש [המתורגם] ח"ז ע' 199) מבאר המחלוקת בפי' תיבת תשביתו. אבל מובן מדבריו שזה שייך להשאלה במהות האיסור. וראה מכתבי תורה מכתב קט. כולם הובאו במפענ"צ פ"א ס"ט. וראה לעיל ע' 94 ואילך.
41. לכאורה י"ל שזהו גם המחלוקת אם ביטול ענינו השבתה בלב שיחשוב אותו כעפר כו' (ראה פרש"י פסחים ד, ב. רמב"ם פ"ב מהל' חו"מ ה"ב. וראהרמב"ןפסחיםשם)אושהואמחמתהפקר(תוס' שם. ר"ן ריש פסחים): ביטל הדבר בלבו ומחשבתו כו' מתאים בהתואר (ראה רמב"ן שם: "שהביטול מועיל להוציא מתורת חמץ ולהחשיבו כעפר שאינו ראוי לאכילה". וראה צפע"נ (השלמה שם. ושם ע' 46 בתחילתו. ועוד. הובא במפענ"צ שם ס"ח) לענין ביטול ע"ז), משא"כ כשמפקירו הרי עצם הדבר יצא מרשותו. ודעת אדה"ז דענינו הפקר – ראה סתל"א ס"ב. וכן בס"ג־ד מדייק "ביטול והפקר" "ולא יפקירנוכו'"(וראהסתל"דס"ו־ח).וראהצפע"נהל' חו"מ פ"ב ה"ב. ובהשמטות שם פ"ג ה"י. – ולהעיר מחיוב שריפת קדשים (האם תלוי בהנ"ל או שזהו דין נוסף). ובכל אופן אינו שייך לעונש מיתת שריפה שהרי אופנו – דהגוף קיים (סנה' נב, א). משא"כ בשריפה דעיר הנדחת שהיא כליל. ואכ"מ.
42. ולהעיר מב' הדיעות בשו"ע אדה"ז סתמ"ז סמ"ה, סתנ"א סי"ג ובהגהה שם. ובסי' תמז שם "הי' שמו חמץ ועכשיו שמו חמץ אלא שעד עכשיו לא אסרו הכתוב ועכשיו הוא כחתיכת נבילה".

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 17 עמודים.