36
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
עושים רצונו של מקום, מתנהגים לפי התורה והמצוות בשלמותן, הם מקבלים את כל צרכיהם בשפע, ויותר מכך: אין הם צריכים לחרוש לזרוע וכו' – מלאכתן נעשית על־ידי אחרים17.
הסבר הדברים בעבודתו הרוחנית של כל יהודי: בביצוע ענין של תורה ומצוות על יהודי לנהוג כמלך – עליו להתמסר לקיום המצוה, בדיוק כאילו לא היו לו תפקידים אחרים ודאגות אחרות18, כאדם שמכינים לו את כל צרכיו בשפע19.
שום חישוב טבעי לא ימנע אותו מקיום המצוה, כיוון שבעניני תורה ומצוות יהודי הוא בעל הבית, והוא המולך על הטבע.
כאשר יהודי ניגש לקיום התורה והמצוות בתחושה של "ממלכת כהנים", הרי הדברים אינם מתבצעים באופן של מלחמה ביצר הרע ובהפרעות השונות, אלא בדרך של מנוחה: הוא מתנשא מעל לעולם הסובב אותו, ביודעו שהוא חלק מ"ממלכת כהנים", כך שמלכתחילה אין לו הפרעות בדרכו.
ד. גילוי תכונה זו – נעשה באמצעות נשיאי ישראל שבדור
בכל זאת יכול יהודי לשאול:
אמנם כאשר מדובר על פנימיות הנשמה הנעלית מן הגוף, מובן, ששום דבר מן העולם הגשמי אינו יכול לקלקל את הקשר שבינה לבין הקדוש־ברוך־הוא באמצעות ביצוע רצונו וקיום מצוותיו – מצות20 מלכו של עולם,
אך כאשר מדובר על נשמת יהודי השוכנת בגוף ועוסקת בענינים גשמיים המגבילים אותה ומפריעים לה, הרי כיצד ניתן לדרוש ממנו גם כאן התנשאות על גשמיות באופן אמיתי?
התשובה על כך היא, שבכל דור נמצאים נשיאי ישראל, בעלי תכונה של מלכות ונשיאות, והם מעבירים לכל יהודי את הכח19 לגלות בעצמו את התכונה של "ממלכת כהנים".
ה. אצל נשיאים אלו היתה הנהגה ניסית
כיון שמשה, דוד והבעש"ט היו נשיאים ומלכים, מוצאים אצלם (בנוסף לעושר ורווחה הגשמית*, גם) שליטה על הטבע – היתה אצלם הנהגה שלמעלה מן הטבע:
הערות
- 17. ראה ברכות לה,ב. מכילתא (ופרש"י) בשלח טז, לב.
- 18. וי"ל – גם לא דאגה של מצוה אחרת – ראה פרש"י ד"ה חתן סוכה כה, סע"א. ועוד. שו"ע אדה"ז או"ח סל"ח ס"ז. ועוד.
- 19. ראה עד"ז לקו"ש [המתורגם] חי"ז ע' 330 – לענין "תורתו אומנתו". ועיין תו"א לח, ד דתורתו אומנתו הוא בחי' מלך.
- 20. גם מלשון צוותא וחיבור. ולהעיר ממחז"ל עבד מלך (כ)מלך.
- *. משה – נדרים לח, א (וראה לקמן הערה
- 36. . דוד – ראה דה"א כט, ב ואילך (ועיין רמב"ם הל' מלכים פ"ג ה"ד ובכס"מ שם). הבעש"ט – כמפורסם בסיפורי הבעש"ט.
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ג׳:ד׳ - הטקסט מספריא
ולא ירבה לו כסף וזהב להניח בגנזיו ולהתגאות בו או להתנאות בו אלא כדי שיתן לחיילותיו ולעבדיו ולשמשיו וכל כסף וזהב שירבה לאוצר בית ה' ולהיות שם מוכן לצרכי הצבור ולמלחמותם הרי זה מצוה להרבותו ואין אסור אלא להרבות לעצמו בבית גנזיו שנאמר ולא ירבה לו ואם הרבה לוקה.
מצוטט ב־2 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך טז ‹ בא-יו"ד שבט ‹ שיחה א ‹ 135 לקו"ש חי"ח ע'36
תורת מנחם 1
- כז - שנת תש"כ - חלק ראשון ‹ בס"ד. ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תש"כ לקו"ש חי"ח ע' 36
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

