37

הנהגת משה רבינו את בני ישראל במצרים ובמדבר היתה כולה באופן ניסי²¹.

גם לדוד המלך הראה הקדוש־ברוך־הוא ניסים ונפלאות בתמידויות, כפי שמשתקף מתפילות והודיות רבות בספר תהילים.

והנהגה רוויה בניסים ובנפלאות היתה גם אצל הבעש"ט, כמפורסם בסיפורי הבעש"ט ותלמידיו²², עד שביטוי שגור הוא לקרוא לכל מעשה פלא בתואר "א בעל־שם'סקע מעשה" ("מעשה של הבעל שם").

ודרכם מתגלה אצל כל יהודי כח המלכות.

ו. שלושת הענינים שבמתן תורה

כדי להבין את הענין המיוחד שכל אחד מביניהם – משה, דוד והבעש"ט – מעביר לעם ישראל, יש להקדים תחילה ולהסביר את שלושת הענינים שכולל בתוכו הגילוי שבמתן־תורה:

(א) עצם התגלות האלוקות במתן תורה – "וירד ה' על הר סיני", שהיתה נעלית לחלוטין מן הטבע והעולם והיתה רק רגעית, לאותה שעה בלבד.

(ב) תוצאת התגלות זו בעולם – שגם לאחר "משוך היובל", נסתלקה השכינה²³, נפסק הגילוי האלוקי של מתן תורה, אך באמצעות זאת נזדכך טבע העולם, כך שמכאן ולהבא קל יותר לגלות אור אלוקי.

(ג) תכלית מתן תורה – חיבור עליון ותחתון²⁴, ובלשון התניא²⁵: הפיכת העולם־הזה, התחתון שאין תחתון למטה ממנו, לדירה לו יתברך. כלומר, גם בעולם ההעלם, שאין נראית בו אלוקות ח"ו ("חושך כפול ומכופל .. שהוא מלא קליפות וסטרא אחרא שהן נגד ה' ממש לומר אני ואפסי עוד"), יגלה היהודי את המקור האלוקי של מתן התורה.

ז. שלושה ענינים אלו מקבילים לשלוש תקופות בעם ישראל

שלושה ענינים אלו מתבטאים, באופן כללי, בשלוש תקופות של עם ישראל: תקופת דור המדבר; התקופה שבה היה עם ישראל על אדמתו; זמן הגלות:

אצל יהודי דור המדבר, שקבלו את התורה בגופם, נשאר בגלוי משהו מעין ההתגלות של מתן תורה גם מאוחר יותר, הם נותרו במדבר, שבו היו מנותקים מעניני העולם, במצב של הנהגה ניסית בכל²⁶ צרכיהם, ויכלו