41
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
אלא כשם שהשפעותיהם מודגשות, באופן כללי, בתקופות שונות, כך בכל דור הן מחולקות לפי שלשה סוגים שונים של יהודים באותו דור (ואצל כל יחיד בפני עצמו – בשלשה סוגי עבודה רוחנית).
עבודת ה' נחלקת, באופן כללי, לשלושה סוגים: תורה, עבודה (תפילה) וגמילות חסדים (מעשה המצוות) הכוללת את הציווים49 "בכל דרכיך דעהו" ו"כל מעשיך יהיו לשם שמים", שהם מקבילים לאופני העבודה בשלוש התקופות הנ"ל (מדבר, ארץ ישראל וזמן הגלות):
תורה היא גילוי חכמתו של הקדוש־ברוך־הוא, ולימוד התורה הוא בדרך שמלמעלה למטה – גילוי רצון וחכמת ה' למטה. לכן מתעלים על־ידי התורה מעבר לעולם, כבני־ישראל במדבר, ונעשים באמצעותה מלכים (כמאמר חז"ל50 "רבנן איקרו מלכים") השולטים על הטבע51 (וכדברי חז"ל52 על הפסוק "לא־ל גומר עלי").
ענין התפילה הוא בקשת צרכיו53 של המתפלל. הוא חש אמנם שהקדוש־ברוך־הוא הוא הנותן לו את צרכיו (בדומה לאמור לעיל על ארץ ישראל), אך יחד עם זאת הוא מתעסק בצרכיו שלו54 ומבקש למלא את החסר לו.
אך גם התפילה היא עדיין באופן שאיננו מתעסק ממש בדברים גשמיים (כבני ישראל בשהייתם על אדמתם "איש תחת גפנו ותחת תאנתו"55, ולא מבין אומות העולם) – הקשר אליהם הוא רק בכך שהוא מבקש מה' את צרכיו שלו.
מעשה המצוות, הנעשות בדברים גשמיים, ועוד יותר מכך העבודה ל"בירור" עניני הרשות, באים כדי לזכך ולהפוך את החשך של גשמיות העולם, שבו יאיר אור הקדושה (במקביל לזמן הגלות, כאשר עם ישראל הוא בין אומות העולם)56.
יא. השפעתם של משה, דוד והבעש"ט על כל יהודי בכל דור
זהו ענין המלכות שמשה, דוד
הערות
- 49. משלי ג, ו. אבות פ"ב מי"ב. טושו"ע או"ח סי' רלא.
- 50. גיטין ספ"ה.
- 51. כידוע (לקו"ת תזריע רד"ה קא מפלגי. סה"מ ה'ש"ת ע' 116) האותות והמופתים שעשו התנאים ואמוראים וכל הצדיקים בכח תורתם (מפני שהתורה היא למעלה מזמן ומקום). וראה דרך אמונה (דלעיל הערה 22): ע"י שהי' גלוי לפניהם אור כו' שהשי"ת גנזו בתורה.
- 52. ירושלמי נדרים פ"ו סה"ח. ועוד. הובא בשו"ע אדה"ז הל' נדה סקפ"ט סקכ"ג.
- 53. רמב"ם ריש הל' תפלה. ועוד.
- 54. ועד"ז עבודה רוחנית דתפלה – התקשרות ודביקות לה' – היא בדרך מלמטה למעלה, לפי כוחות ומדידות דהאדם המתפלל.
- 55. מ"א ה, ה. מיכה ד, ד.
- 56. שזהו ג"כ החילוק בין תורה תפלה ומעשה המצות (ובירור עניני רשות) באופן ה"בירור" שלהם (ראה בכ"ז המשך פדה בשלום תרנ"ט (ס"ע קס ואילך), תש"ד פי"ח ואילך): התורה היא בירור מלמעלה למטה, בדרך מנוחה (שלום): תפלה היא מלמטלמ"ע ולכן היא בדרך מלחמה, אבל מכיון שהיא ע"י גילוי אור היא "חרב של שלום": עבודה עם דברים גשמיים כו' היא בדרך מלחמה ממש – "נהמא אפום חרבא ליכול".
משנה אבות ב׳:י״ב - הטקסט מספריא
רבי יוסי אומר יהי ממון חברך חביב עליך כשלך. והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך. וכל מעשיך יהיו לשם שמים:
שולחן ערוך, אורח חיים רל״א - הטקסט מספריא
אִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִלְמֹד בְּלֹא שְׁנַת הַצָּהֳרַיִם, יִישַׁן. הַגָּה: וּכְשֶׁנֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ אֱלֹהַי נְשָׁמָה (בֵּית יוֹסֵף); וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיִּקְרָא קֹדֶם שֶׁיִּישַׁן: וִיהִי נֹעַם (תְּהִלִּים צ, יז) (כָּל בּוֹ); וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַאֲרִיךְ בָּהּ, שֶׁאָסוּר לִישַׁן בַּיּוֹם יוֹתֵר מִשְּׁנַת הַסוּס שֶׁהוּא שִׁתִּין נִשְׁמֵי, וְאַף בְּזֶה הַמְּעַט לֹא תְּהֵא כַּוָּנָתוֹ לַהֲנָאַת גּוּפוֹ, אֶלָּא לְהַחֲזִיק גּוּפוֹ לַעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ; וְכֵן בְּכָל מַה שֶּׁיֵּהָנֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה, לֹא יְכַוֵּן לַהֲנָאָתוֹ, אֶלָּא לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כְּדִכְתִּיב: בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָּעֵהוּ (מִשְׁלֵי ג, ו) וְאָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁאֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁל רְשׁוּת, כְּגוֹן הָאֲכִילָה וְהַשְּׁתִיָּה, וְהַהֲלִיכָה וְהַיְשִׁיבָה, וְהַקִּימָה וְהַתַּשְׁמִישׁ, וְהַשִּׂיחָה וְכָל צָרְכֵי גּוּפְךָ, יִהְיוּ כֻּלָּם לַעֲבוֹדַת בּוֹרְאֲךָ, אוֹ לְדָבָר הַגּוֹרֵם עֲבוֹדָתוֹ, שֶׁאֲפִלּוּ הָיָה צָמֵא וְרָעֵב, אִם אָכַל וְשָׁתָה לַהֲנָאָתוֹ אֵינוֹ מְשֻׁבָּח, אֶלָּא יִתְכַּוֵּן שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה כְּפִי חִיּוּתוֹ, לַעֲבֹד אֶת בּוֹרְאוֹ; וְכֵן אֲפִלּוּ לִישֵׁב בְּסוֹד יְשָׁרִים, וְלַעֲמֹד בִּמְקוֹם צַדִּיקִים, וְלֵילֵךְ בַּעֲצַת תְּמִימִים, אִם עָשָׂה לַהֲנָאַת עַצְמוֹ וְהִשְׁלִים חֶפְצוֹ וְתַאֲוָתוֹ, אֵינוֹ מְשֻׁבָּח אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה לְשֵׁם שָׁמַיִם; וְכֵן בִּשְׁכִיבָה, אֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁבִּזְמַן שֶׁיָּכוֹל לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת לֹא יִתְגָּרֶה בְּשֵׁנָה לְעַנֵּג עַצְמוֹ, אֶלָּא אֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁהוּא יָגֵעַ וְצָרִיךְ לִישַׁן כְּדֵי לָנוּחַ מִיְּגִיעָתוֹ, אִם עָשָׂה לַהֲנָאַת גּוּפוֹ אֵינוֹ מְשֻׁבָּח, אֶלָּא יִתְכַּוֵּן לָתֵת שֵׁנָה לְעֵינָיו וּלְגוּפוֹ מְנוּחָה לְצֹרֶךְ הַבְּרִיאוּת שֶׁלֹּא תִּטָּרֵף דַּעְתּוֹ בַּתּוֹרָה מֵחֲמַת מְנִיעַת הַשֵּׁנָה; וְכֵן בְּתַשְׁמִישׁ אֲפִילּוּ בָּעוֹנָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה, אִם עָשָׂה לְהַשְׁלִים תַּאֲוָתוֹ אוֹ לַהֲנָאַת גּוּפוֹ הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה, וַאֲפִלּוּ אִם נִתְכַּוֵּן כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָּנִים שֶׁיְּשַׁמְּשׁוּ אוֹתוֹ וִימַלְּאוּ מְקוֹמוֹ אֵינוֹ מְשֻׁבָּח, אֶלָּא יִתְכַּוֵּן שֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָּנִים לַעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ אוֹ שֶׁיִּתְכַּוֵּן לְקַיֵּם מִצְוַת עוֹנָה כְּאָדָם הַפּוֹרֵעַ חוֹבוֹ; וְכֵן בְּשִׂיחָה, אֲפִלּוּ לְסַפֵּר בְּדִבְרֵי חָכְמָה צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה כַּוָּנָתוֹ לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא אוֹ לְדָבָר הַמֵּבִיא לַעֲבוֹדָתוֹ. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, חַיָּב אָדָם לָשׂוּם עֵינָיו וְלִבּוֹ עַל דְּרָכָיו וְלִשְׁקֹל כָּל מַעֲשָׂיו בְּמֹאזְנֵי שִׂכְלוֹ, וּכְשֶׁרוֹאֶה דָּבָר שֶׁיָּבִיא לִידֵי עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ יַעֲשֵׂהוּ, וְאִם לָאו לֹא יַעֲשֵׂהוּ; וּמִי שֶׁנּוֹהֵג כֵּן, עוֹבֵד אֶת בּוֹרְאוֹ תָּמִיד.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.