תוכן ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יח חג השבועות

שיחה א

רשימת העמודים (8) מצוטט ב־6 עמודים חיפוש חדש

28שיחה א

השבועות

א. טענת המלאכים: "תנה הודך על השמים"

על מתן תורה מסופר בגמרא¹: "בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש־ברוך־הוא: רבונו של־עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להם: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה, שגנוזה... – אתה מבקש ליתנה לבשר־ודם? מה אנוש כי תזכרנו...² תנה הודך על השמים³. אמר לו הקדוש־ברוך־הוא למשה, החזיר להן תשובה... אמר לפניו: רבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי, מה כתיב בה⁴ – אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. אמר להם: למצרים ירדתם? לפרעה השתעבדתם? תורה למה תהא לכם?! שוב מה כתיב בה⁵ – לא יהיה לך אלקים אחרים, בין עמים אתם שרויין, שעובדין עבודה זרה? (וכך שאל משה את המלאכים על הדברות האחרים:) כלום אתם עושים מלאכה .. משא ומתן יש ביניכם .. אב ואם יש לכם .. קנאה יש ביניכם יצר הרע יש ביניכם .. מיד הודו לו להקדוש־ברוך־הוא...".

נאמר בספרים⁶, שהיסוד ההלכתי לטענת המלאכים "תנה הודך על השמים" הוא כדין "בר מצרא":

ההלכה קובעת⁷ שכאשר אדם מוכר קרקע לרעהו, זכאי בר־המצר, השכן הגובל לקרקע זו, לקחת את הקרקע מן הלוקח, כי טובתו היא שכל קרקעותיו יהיו סמוכות זו לזו⁸, ונאמר בתורה⁹ "ועשית הישר והטוב בעיני ה'".

וזו היתה טענת המלאכים: התורה היא גנוזה^*⁹, נמצאת במרום, ואף הם שם, ולכן חל על כך הדין של בר־מצרא לקבל את התורה, ולפיכך – "תנה הודך על השמים".

28[ובכך מובן כיצד רצו המלאכים לקחת את התורה לאחר¹⁰ שכבר נאמר בה "צו את בני ישראל", "דבר אל בני ישראל" וכדומה, כי ההלכה לגבי בר־מצרא קובעת, שגם לאחר המכירה מסלקים את הלוקח מן השדה ונותנים אותו לבר־המצר¹¹].

כדי להפריך את טענתם¹², מציינים המפרשים¹³ מספר תירוצים, ומהם:

א) ההלכה לגבי בר־מצרא חלה רק לגבי קרקע, ולא לגבי מטלטלין¹⁴, והתורה איננה קרקע¹⁵.

ב) הדין של בר־מצרא הוא רק לגבי מכירה ולא לגבי מתנה¹⁶, והתורה ניתנה במתנה.

ג) ישראל קרובים אל הקדוש־ברוך־הוא, כמו שנאמר¹⁷ "מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו", יתר על־כן: ישראל הם "בנים למקום"¹⁸, ולגבי קרובים¹⁹, ובודאי בנים²⁰, אין חל הדין של בר־מצרא.

29ד) על משה רבינו נאמר²¹ שהוא היה "איש האלוקים", ועל כך נאמר במדרש²² "מחציו ולמטה איש, מחציו ולמעלה האלוקים", ואם כך, משה רבינו היה "בר־מצרא" לתורה שהיא בשמים.

ה) על הפסוק²³ "ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב" אומרים חז"ל²⁴, שמשה רבינו היה "דן דין אמת לאמיתו" ואז "כאילו נעשה שותף להקדוש־ברוך־הוא במעשה בראשית". וההלכה קובעת²⁵, שאם הלוקח הוא שותפו של המוכר, אין חל הדין של בר־מצרא²⁶.

ב. השאלות על התירוצים שלעיל

לכאורה אפשר לשאול על שני התירוצים האחרונים: הרי משה קבל תורה מסיני²⁷ עבור כל²⁸ ישראל²⁹, ולא רק עבור עצמו?

יש המפרשים: א) שכל ישראל הם בני־מצרא לתורה, כי נשמות ישראל "גזורות מתחת כסא הכבוד"³⁰.

ב) בשעת מתן תורה היו כל ישראל שותפים לקדוש־ברוך־הוא, כי הם כבר קבלו את מצות שבת במרה³¹, לפני מתן תורה, ואמרו חז"ל³² "כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו... כאילו נעשה שותף להקדוש־ברוך־הוא במעשה בראשית".

ג. העיקר חסר מן הספר

אבל, לגבי כל התירוצים שלעיל, עיקר חסר מן הספר – אף אחד מהם אינו מוזכר בתשובת משה למלאכים³³.

ואדרבה: בשלשת התירוצים האחרונים נאמר, לכאורה, ההיפך מטענת משה רבינו: בתירוצים אלה מודגש שמשה, וכל יהודי, קרוב לקדוש־ברוך־הוא, קשור אל השמים, והוא שותף לקדוש־ברוך־הוא. ואילו בגמרא נאמר ההיפך: שהתורה כרוכה בירידה למצרים, ומותאמת לגשמיות 30של המקבלה, ואף ל"קנאה", "יצר הרע", וכדומה.

ד. שאלות נוספות על שני התירוצים הראשונים

כמו־כן מתעורר קושי על כל אחד משני התירוצים הראשונים, בנוסף לשאלה הכללית הנ"ל:

א) על התירוץ הראשון: הדין של "בר־מצרא" אינו חל על מטלטלין, כי הטעם לדין בר־מצרא הוא ששדותיו יהיו סמוכים, וטעם זה אינו מתאים למטלטלין, שאותם אפשר לקנות בכל מקום ולהביאם אליו³⁴. טעם זה אינו מתאים בענין התורה^*³⁴, אשר אותה אי־אפשר להשיג בשום מקום אחר³⁵.

ב) על התירוץ השני: לגבי התורה ישנם שלשה ביטויים: (א) "ירושה"³⁶, כנאמר³⁷ "תורה ציווה לנו משה מורשה...". (ב) "מכירה", כמאמר חז"ל³⁸ "אמר הקדוש־ברוך־הוא לישראל מכרתי לכם תורתי...". (ג) "מתנה", כמאמר חז"ל³⁹ "ג' מתנות טובות נתן הקדוש־ברוך־הוא לישראל... תורה...". וכנוסח התפילה: זמן מתן תורתנו⁴⁰. שלשה ביטויים אלה מראים על שלשה אופנים בשייכות התורה לישראל, כמוסבר בכמה מקומות⁴¹. ואם כך, התורה שייכת לישראל גם בענין של "מכר", ולכן חל עליה הדין של בר־מצרא⁴².

31ה. תירוצים נוספים והשאלות עליהם

ישנו תירוץ נוסף, המתאים, לכאורה, לדברי הגמרא, והמובא לאחר הקדמת המפרשים⁴³, שטענת המלאכים היתה על חלק הסוד שבתורה: גם המלאכים יודעים שלחלק הפשט והמעשה שבתורה אין להם קשר, אבל טענתם לגבי דין בר־מצרא היתה על חלק הסוד. וכיון שלישראל ניתנה התורה כולה, והמלאכים יכלו לקבל רק חלק ממנה, הרי ההלכה במקרה כזה היא⁴⁴: "מכר כל נכסיו לאחד לית בה משום דינא דבר־מצרא".

כן ישנו דין⁴⁵ שאם בר־המצר צריך את הנכס לרווחים, והלוקח צריך זאת משום דחקו – "דחיקא ליה שעתא", לא חל הדין של בר־מצר. וכך בעניננו: הזדקקות בני ישראל לתורה היא כמי ש"דחיקא ליה שעתא", כי התורה היא חיותם של ישראל ("הם חיינו"), ובאמצעות התורה מנצח היהודי את היצר הרע, כמאמר חז"ל⁴⁶ "בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין". ואילו המלאכים רצו את חלק הסוד שבתורה, ואין להם יצר הרע, וזה כמי שרוצה את הנכס לרווחים.

אך על תירוצים אלו אפשר לשאול: דברי משה "למצרים ירדתם .. כלום אתם עושים מלאכה .. משא ומתן .. אב ואם .. יצר הרע יש ביניכם", שלמלאכים אין קשר לחלק הפשט שבתורה, לא היו חידוש לגביהם. המלאכים ידעו זאת קודם לכן, וביקשו מלכתחילה את חלק הסוד שבתורה. ואילו התשובה על כך, ש"מכר כל נכסיו לאחד לית בה משום דינא דבר־מצרא", או שהתורה היא חיותם של ישראל, אינה מוזכרת בדברי משה אפילו ברמז?

הזדקקות ישראל לתורה – "דחיקא ליה שעתה" – עקב מלחמת היצר, היא הסבר של המצב שבו "יצר הרע יש ביניכם". אבל מדברי משה רבינו ומהרחבתו "כלום אתם עושים מלאכה .. משא ומתן .. אב ואם יש לכם" נראה, שתשובתו למלאכים איננה על מלחמת היצר, אלא על הענין הכללי, שחלק הפשט והמעשה שבתורה אינו מתאים להם.

32ו. התורה – בניית בית לה'

ההסבר לכך הוא:

מטרת התורה היא הגשמת כוונת הבריאה של "נתאווה⁴⁷ הקדוש־ברוך־הוא להיות לו (יתברך⁴⁸) דירה בתחתונים". וידוע⁴⁹ הדיוק שבמילה "דירה", שכשם שבדירה נמצא האדם בכל עצמותו, כך נתאווה הקדוש־ברוך־הוא שעצמותו ממש תשכון "בתחתונים". רצון זה מתגשם באמצעות התורה, שדרכה "אותי אותם לוקחים"⁵⁰.

לפי זה מופרכת טענת המלאכים לגבי דין של בר־מצרא: ההלכה היא⁵¹, שאם בר־המצר רוצה את השדה לשם זריעה, והלוקח רוצה אותו לשם בניית בית, נותנים את השדה ללוקח, כי "ישוב עדיף ולית בה משום דינא דבר־מצרא". וכך בעניננו⁵²: מטרת התורה היא עשיית דירה לה' בתחתונים – "בית"⁵³, ולכן מופרכת טענת המלאכים, ואין כאן דין של בר־מצר.

וזאת היתה תשובת משה רבנו "למצרים⁵⁴ ירדתם .. כלום אתם עושים מלאכה .. משא ומתן יש ביניכם...": התורה שייכת לישראל, כפי שהיא קשורה לישוב העולם, עולם הזה הגשמי (בין עמים .. קנאה), כי היא 33ניתנה כדי לעשות לה' דירה בתחתונים⁵⁵.

ז. ע"י עבודת התחתונים מתרוממים גם העליונים

אמנם, גם העליונים, המלאכים, זקוקים לשפע האלקי שעל־ידי התורה, כי גם בעולמות העליונים, כפי שהם מצד עצמם, מאירה רק הארה מן האלקות, וגם שם יש "ירידה מאור פניו יתברך"⁵⁶;

ובאמצעות עבודת התחתונים יורדת העצמיות של האלקות, "דירה לו יתברך" גם אל העליונים, אל כל "סדר ההשתלשלות"⁵⁷.

וידוע⁵⁸ המשל על־כך: כאשר רוצים להרים בנין באמצעות "כלי ההגבהה הנקרא ליווער (=מנוף)", צריך להניח את המנוף מתחת ל"חלקים התחתונים שבו דוקא", כי אילו ירימו "מאמצע... לא היה מגביה התחתונים".

לכן מוכרחים לתת את התורה דוקא בעולם הזה "התחתון... שאין תחתון למטה ממנו"⁵⁹, ועל ידי כך מתרומם כל ה"בנין" של "סדר ההשתלשלות".

וזאת הדגיש משה בתשובתו "קנאה יש ביניכם יצר הרע יש ביניכם", כדי להדגיש כיצד העולם הוא "התחתון במדרגה שאין תחתון למטה ממנו בענין הסתר אורו יתברך... עד שהוא מלא קליפות..."⁵⁹

ח. כח ההתחדשות – רק בתחתונים

אך עדיין אין מובן: אמנם, כדי לעשות לה' דירה בתחתונים צריכה התורה להיות למטה. אך עדיין קיימת טענת המלאכים לפי דין של בר־מצרא: בכל זאת הם בני המצר, והם רוצים לעשות לה' דירה ("בית") לפחות בעליונים?

הכרחי אפוא לומר, שדירה לו יתברך, – המשכת עצמותו ית' – למטה, אי־אפשר כלל לפעול באמצעות עבודת המלאכים⁶⁰, אפילו לא בעולמות העליונים. רק על־ידי עבודת התחתונים "נמשכת" עצמותו ית' אל "סדר ההשתלשלות".

ההסבר לכך הוא: כח העצמות שבתורה מתגלה ומתבטא רק בעבודת הנשמה כאשר היא נמצאת בתוך המיצרים והגבולות שבעולם הזה⁶¹. הנשמה יורדת לעולם שהוא "מלא 34קליפות וסטרא אחרא שהן נגד ה' ממש"⁵⁹. ובעולם הזה השפל היא לוחמת ביצר הרע, מתגברת על ההעלמות וההסתרים, והופכת אותם מחושך לאור. עבודה זו של "אתכפיא" (=הכנעה) ו"אתהפכא" (=הפיכה) של ה"קליפות" (=כוחות הטומאה) "שהן נגד ה' ממש" לענין של קדושה, היא עבודה של התחדשות, הפיכת ה"יש" ל"אין", וכח ההתחדשות הזה נובע מעצמותו ית', שרק הוא לבדו בכחו וביכולתו לברוא (לחדש) יש מאין⁶², והוא נותן את הכח להפיכת יש לאין⁶³.

וגם מעלת כח ההתחדשות נרמזת בתשובת משה, באמרו "אב ואם יש לכם":

ידוע⁶⁴, שכח ההולדה הוא כעין התחדשות מאין ליש, וזה שייך רק בכח ה"אין סוף", וכח זה אינו קיים אצל המלאכים⁶⁵.

ולכן טען משה רבנו, שכח ההתחדשות קיים רק אצל הנשמות למטה, שבאמצעות עבודתן בעולם הזה הן "מולידות" – הופכות את הדברים התחתונים, ואת כל "סדר ההשתלשלות", לדירה לעצמותו ומהותו יתברך.

הערות

עמוד 28

1. שבת פח, ב ואילך.
2. תהילים ח, ה.
3. תהילים שם, ב.
4. יתרו כ, ב.
5. יתרו שם, ג.
6. בס' שתי ידות (להר"א חזקוני. אמשטרדאם תפ"ו) ר"פ תרומה מביא זה בשם המדרש. ובס' שארית יעקב (להרי"י אלגאזי. קושט' תקי"א. ליוורנו תק"נ) פ' במדבר בשם "כת הקודמי' ז"ל", "ראשונים". ובפני דוד (להחיד"א) פ' יתרו דהוא "שוגרת ומשוגרת". ושקו"ט בזה בהרבה ספרים – ומהם (נוסף על הנ"ל): באר יצחק (להר"י שאנגי'. שאולינקי תצ"ה) פ' יתרו דרוש ב'. ראש דוד (להחיד"א) פ' יתרו. חסדי אבות לאבות (להנ"ל) פ"ג מי"ד. מערכי לב (להר"י חזן. שאולניקי תקפ"א) ערך מ"ת דרוש י"ב. ברית אבות (להר"א בורייאט. ליוורנו תרכ"ב) פ' יתרו. שפת אמת עה"ת פ' יתרו. פתח שער לנחל יצחק ח"א וח"ב. וראה אנציקלופדיא תלמודית מע' בר מצרא.
7. ב"מ ק"ח א. רמב"ם הל' שכנים פי"ב ה"ה. טושו"ע חו"מ סי' קעה ס"ו.
8. רש"י ב"מ שם. רמב"ם שם.
9. ואתחנן ו, יח. ובתשובות מיימוניות לס' קנין (סי' טז) שהוא קרוב למ"ע.
*. ועפ"ז יומתק זה שלא אמרו בקיצור חמודה שגנוזה.
. וראה לקו"ש חי"ט ס"ע 55 ואילך.

עמוד 28

10. אבל ראה ב"ר פ"א, ד.
11. ואדרבא, עיקר דינא דב"מ הוא על הלוקח שצריך להסתלק, ולא על המוכר (פרש"י ב"מ שם, ב ד"ה עכו"ם. ועוד*), וראה בס' מערכי לב שם, שמטעם זה אמר הקב"ה למשה שהוא יחזיר להם תשובה ולא השיב להם בעצמו, כי טענת המלאכים היתה על משה (הלוקח). ומה שהמלכים טענו להקב"ה** – י"ל: א) כיון שסו"ס צריך משה להחזירה לשמים א"כ הפוכי מטרתא למה לי – ע"ד כתובות קי, א (משא"כ בדזבין לעכו"ם (ב"מ שם, ב)). ב) החיוב שעל הלוקח – מטיל על המוכר האיסור דלפני עוור. (אבל עפ"ז צ"ע – דסו"ס יש על המוכר איסור (אף שאינו איסור דבר מצרא), משא"כ הפוכי מטרתא – טרחא בעלמא).
12. לכאורה אפשר לומר, שתוכן תשובת משה היא שהתורה אינה שייכת בשמים כלל, ובמילא אין בזה מצרא וב"מ – אבל ראה לקמן בפנים ס"ה, שטענת המלאכים היתה (לא על חלק הפשט, כ"א) על חלק הסוד שבתורה.
13. בהתירוצים שהובאו לקמן – ראה בס' שנסמנו בהערה 6.
14. העיטור ח"א אות מ' מכירת קרקעות* – הובא במ"מ הל' שכנים פי"ג ה"ד. הר"י ברצלוני – הובא בטור שם. שו"ע סנ"ג.
15. להעיר מתניא (פ"ד) "ומשם נסעה וירדה כו'". בס' ברית אבות כ', שלתורה דין קרקע יש לה כי היא קיום העולם והעולם נברא על ידה. אבל צ"ע: א) סוף־סוף התורה עצמה היא דבר המטלטל, ומאי נפק"מ שע"י הוא קיום העולם. ב) העולם נברא בשביל התורה ולא להיפך, ח"ו. ג) זה שע"י הוא בריאת וקיום העולם הוא רק בחי' אחוריים שבה ולא בחי' פנים (תניא קו"א ד"ה דוד זמירות. ובכ"מ). וראה לקמן הערה 52.
16. ב"מ שם, רע"ב. רמב"ם שם פי"ג ה"א. טושו"ע שם סנ"ד.
17. ואתחנן ד, ז.
18. אבות פ"ג מי"ד. ראה יד, א. שמות ד, כב־כג.
19. כגירסת הבה"ג (הובא בב"י – בשם הר"ן לטור חו"מ שם ד"ה ואפילו. ד"ה וכתב עוד) בב"מ שם ד"קרוב ות"ח לית בהו משום דינא דב"מ".
20. תשובת הרי"ף הובא בשטמ"ק לב"מ שם. ובש"ך חו"מ שם סק"ל: ולזה הדעת נוטה לכאורה וצ"ע.
. במערכי לב שם כ' דהקב"ה גילה להם שטענתם היא רק כלפי משה. אבל עפ"ז צ"ל שידעו דין דב"מ – לבד כללות ענינו שהוא על הלוקח!
. בעיטור שם: אפי' מטלטלין. אבל במ"מ שם: לבר ממטלטלי. וראה שער החדש לעיטור שם אות קסח.

עמוד 29

21. ר"פ ברכה. תהלים צ, א.
22. דב"ר פי"א ד. מדרש תהלים (באבער) מזמור צ. וראה ספרי ר"פ האזינו (ועד"ז בת"י ותיב"ע שם. תנחומא שם ב): משה קרוב לשמים.
23. יתרו יח, יג.
24. שבת י, א. וש"נ.
25. רמב"ם שם פי"ב ה"ה. רא"ש ב"מ שם סל"א. נמוק"י שם. טושו"ע שם סמ"ט.
26. תי' זה הוא אליבא דמ"ד (זבחים קטז, א) יתרו קודם מ"ת בא (כמ"ש בס' באר יצחק).
27. אבות פ"א מ"א. ובשבת שם: תורה שאתה נותן לי.
28. חוץ מפילפולא דאורייתא שניתנה למשה אלא שנהג בה טובת עין ונתנה לישראל (נדרים לח, א).
29. ופשוט דאין לומר שהאדם ב"מ לשמים (יותר מהמלאכים) מצד זה שהוא מורכב "מן העליונים" (ב"ר פ"ח, יא. פי"ב, ח), ובג' (ד') דברים דומה (רק – דומה) למלאכי השרת (חגיגה טז, א. אדר"נ פל"ז, ב. ב"ר פ"ח שם).
30. זח"ג כט, רע"ב. וראה הנסמן בנצוצי זהר לזח"א קיג, א.
31. סנהדרין נו, ב.
32. שבת קיט, רע"ב.
33. ומ"ש במפרשים, דבזה שא"ל הקב"ה למשה "אחוז בכסא כבודי" רמז לתשובה (דלעיל ס"ב) דנשמות גזורות מתחת כסא הכבוד – אינו מובן, שהרי בדברי משה אין כל רמז לזה. וראה מ"ש במפרשים הנ"ל – ע"ד הפלפול – בכמה תירוצים דלעיל.

עמוד 30

34. ומ"ש בסמ"ע (חו"מ שם סקצ"ז) "דדוקא בקרקע שהוא קנין עולם תקנו דין מצרנות כו' ולא בהני" – היינו לפי ששם איירי שא' מן השותפין רוצה למכור ובזה לא שייך טעם המבואר בפנים. והא דמפרש (וכן בפרישה לטור) שבשו"ע איירי בנדון דשותפות* – י"ל, כי בלא"ה פשוט שאין שייך במטלטלין דדב"מ מטעם המבואר בפנים.
*. ואין להקשות דא"כ שוב בטל הדין דבר מצרא, שהרי דינא דב"מ הוא רק אם הלוקח יכול לקנות שדה במק"א – כי בקשת המלאכים תנה הודך על השמים פשיטא דהיינו שתהי' רק כמ"ש בלקו"ת תזריע (כג, ב. ובאוה"ת (שם כרך ב' ע' תקלא ואילך)) – הלימוד ב(עולם המלאכים) יצירה, והוא עתה בלימוד תנ"ך ורז"ל בכתהאריז"ל (ליקוטי תנ"ך והש"ס שלו וכו'), ו(רק) באופן כזה ילמדוה ג"כ בנ"י נשמות בגוף בעוה"ז, אבל אז עיקרה בשמים כי (למטה ידועה רק מציאות הרוחנית ולא מהותה. ואפילו אם גם בזה ישתוו עם המלאכים – בכ"ז) קל יותר הבנתה למלאכים, שהם יותר רוחניים, ובנ"י יצטרכו ליגיעה יותר (ולמשלים מהגשם – דוגמת קנית במק"א).
35. כי לאחר שניתנה תורה למטה – "לא בשמים היא" (ב"מ נט, ב).
36. ונוגע להלכה – ראה סנהדרין נט, א.
37. ברכה לג, ד.
38. שמו"ר פל"ג, א. וראה ברכות ה, א: בא וראה שלא כמדת הקב"ה כו' אדם מוכר חפץ כו'.
39. ברכות שם. וראה ב"ר פ"ו, ה: ג' דברים נתנו מתנה לעולם. וראה שמו"ר פכ"ח, א: במתנה נתנה לו. ועד"ז שם פל"ג, ב. וראה שבת קה, א: אנא .. יהבית.
40. ראה המשך וככה תרל"ז פע"א: וי"ל מתן תורה הוא בחי' מתנה שבתורה. בנוגע לנוסח ברכת התורה – ראה לקו"ש חי"ג ע' 115 הערה 23.
41. ראה בכ"ז בארוכה: המשך וככה שם פס"ו. סח. ד"ה אם רוח המושל תר"ל פ"ג. ד"ה תורה צוה תרנ"ד. ד"ה אם רוח המושל תרצ"ה פ"ד ואילך (סה"מ קונט' ח"ב שסא, א ואילך). ד"ה תורה צוה תש"ב. לקו"ש שם ס"ב ואילך.
42. במכ"ש מהא דמתנה שיש בה אחריות יש בה דינה דב"מ (ראה בהמצוין בהערה 16). וגם לפמ"ש הרשב"ם (ב"ב נא, א ד"ה ה"ג במס'. וראה תוד"ה ולמה קידושין כו, א) דהיכא שכתב בשטר לשון מכר ומתנה לית בה דדב"מ – הרי מפורש שם הטעם כי "במתנה ביקש ליתנה לו ולמה כתב לו בלשון מכר כדי ליפות כחו". אבל בתורה הרי ישנם ב' ענינים ואופנים נפרדים דמכר ומתנה, ומצד המכר שייך בזה דדב"מ.
. ובפרט שבמקור הדין (נסמן בהערה 14) לא נזכר שאיירי בנדון דשותפות. וראה השקו"ט בב"י לטור שם ד"ה אבל לא במטלטלין.

עמוד 31

43. אלשיך לתהילים מזמור ח. חדא"ג שבת כאן. ועוד. וראה בכמה מהס' שנסמנו בהערה 6. וראה אוה"ת בשלח ע' תרמו ואילך.
44. ב"מ קח, ב. רמב"ם שם פי"ב ה"ו. טושו"ע שם סל"ו.
45. רש"י ב"ב ה, א ד"ה ארבעה. בעה"מ לב"מ שם, הובא בנמוק"י ב"מ שם. העיטור אות מ' מכירת קרקעות. רמ"א בשו"ע שם סמ"ט. ופליגי על התוס' ב"ב שם ד"ה ארבעה. רמב"ן במלחמות ב"מ שם. הג"מ שם פי"ב הי"ג. דיעה הב' ברמ"א שם.
46. קידושין ל, ב.

עמוד 32

47. תנחומא נשא טז. ועוד. תניא פל"ו.
48. כן הי' מוסיף (פעמים רבות) כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע – נתבאר בלקו"ש חי"ט ע' 27 ואילך.
49. אוה"ת בלק ר"ע תתקצז. המשך תרס"ו בתחילתו (ס"ע ג') ובכ"מ.
50. ויק"ר פ"ל, יג (לענין מצות). וראה שמו"ר ר"פ תרומה. פל"ג, ו. תנחומא תרומה ג. וראה תניא פמ"ז. ועוד.
51. ב"מ שם. רמב"ם שם פי"ד ה"א טושו"ע שם סכ"ו.
52. ראה עד"ז בס' שארית יעקב (שבהערה 6), שמכיון שבתורה נברא העולם, ותנאי התנה הקב"ה במע"ב אם ישראל מקבלים תורתי מוטב וא"ל אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו, הר"ז דוגמת הדין דארעא לבתי עדיף משום דישוב עדיף לן. אבל טעם זה אינו מספיק, כי: א) גם החיות של עולמות העליונים תלוי' בתורה* (ראה תניא רפכ"ג. קו"א ד"ה דוד זמירות. ובכ"מ), ב) זהו רק בחי' אחוריים שבתורה ולא בחי' "פנים" שבה (קו"א שם). ג) ועיקר: זה שקיום העולם הוא ע"י התורה אינו נרמז כלל בתשובת משה. משא"כ עפמש"כ בפנים, שתשובת משה היא כי התכלית של נתינת התורה הוא לעשות לו ית' דירה בתחתונים – דוגמת ישוב וחיזוק העולם. ובזה מתבטא עצם ופנימיות התורה – ראה לקמן ס"ח והערה 61.
53. להעיר מהמבואר (ד"ה בשעה שהקדימו תשי"ב. ד"ה יבחר לנו תשכ"ג) שהכוונה דדירה בתחתונים (שמושרשת בעצמותו ית'), היא הסיבה (וע"ד) מה שכל אדם יש לו רצון מוחלט בעצמותו לבנות בית.
54. מל' מיצר וגבול, בחי' העלם והסתר (תו"א מט, ד. ועוד) – כללות עוה"ז שאינו מאיר שם גילוי אלקותו ית' שלמעלה מן הטבע (ראה שם נ, ב – לענין זמן הגלות).
. ואף שזה תלוי בקיום התורה, היינו קיום המצות הכתובות בתורה (שזהו פי' מרז"ל בראשית בשביל התורה ועוד), במעשה המצות של התחתונים (תניא וקו"א שם) – הרי (לולא הטעם דלקמן) זהו מפני שהתורה ניתנה למטה, שהרי פשוט שכשביקשו המלאכים תנה הודך על השמים – גם קיום המצות כלול בזה (אלא שהוא ברוחניות). ולהעיר ממרז"ל (ראה תניא פ"ד ופ"כ) דאהוי"ר הם שרש כל מ"ע ומל"ת – ואהוי"ר ה"ה עבודת המלאכים וכו'. וראה תניא רפל"ט.

עמוד 33

55. וראה מדרש תהלים מזמור ח: א"ל אינה ראוי' להתקיים בכם .. והיכן היא מתקיימת בתחתונים שנאמר אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי.
56. תניא פל"ו. וראה ד"ה באתי לגני ה'תשי"א פ"ד.
57. להעיר מד"ה נ"ח תרמ"ג ספ"א [נדפס ב"התמים" ח"ג ע' מז].
58. תו"א ד, א.
59. תניא שם.
60. ראה אוה"ת ויצא תתנה, ב. וראה ג"כ אוה"ת בשלח שבהערה 43.
61. ראה בארוכה קונטרס ענינה של תורת החסידות סי"ט (בביאור מרז"ל – קידושין ל, ב – בראתי יצה"ר ובראתי לו תורה תבלין), דעצם התורה שמיוחדת בעצמותו ית' מתבטא דוקא בזה שהיא תבלין להיצה"ר.

עמוד 34

59.
62. אגה"ק סי' כ (קל, רע"ב).
63. ראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] ח"ו ע' 23 ואילך. חי"ב ע' 5־74. וש"נ. (משיחת יום ב' דחג השבועות תשי"ח)
64. המשך שמח תשמח תרנ"ז ע' 3 ואילך. וראה לקו"ת שה"ש מ, א.
65. לקו"ת שם (לט, ד ואילך). ביאוה"ז ה, ד.

מצוטט ב־6 עמודים

תורת מנחם 4

כג - שנת תשח"י - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשח"י. לקו"ש חי"ח ע' 28
לא - שנת תשכ"א - חלק ראשון ‹ בס"ד. ליל א' דחג השבועות (לפנות-בוקר), ה'תשכ"א* לקו"ש חי"ח ע' 28
לז - שנת תשכ"ג - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת יום ג' פ' חוקת, ג' תמוז, ה'תשכ"ג לקו"ש חי"ח ע' 31
לג - שנת תשכ"ב - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ב לקו"ש חי"ח ע' 33

מאמרים מלוקטים 1

חלק ג ‹ בס"ד. ליל א' דחג השבועות (לפנות-בוקר), ה'תשכ"א לקו"ש חי"ח ע' 28

שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1

אורח חיים חלק א ‹ הלכות ברכות השחר ‹ נא דיני תפלה מברוך שאמר עד ישתבח ובו י"ג סעיפים: ‹ א לקו"ש חי"ח ע' 29