28
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
השבועות
א.>
א. טענת המלאכים: "תנה הודך על השמים"
על מתן תורה מסופר בגמרא1: "בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש־ברוך־הוא: רבונו של־עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להם: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה, שגנוזה... – אתה מבקש ליתנה לבשר־ודם? מה אנוש כי תזכרנו...2 תנה הודך על השמים3. אמר לו הקדוש־ברוך־הוא למשה, החזיר להן תשובה... אמר לפניו: רבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי, מה כתיב בה4 – אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. אמר להם: למצרים ירדתם? לפרעה השתעבדתם? תורה למה תהא לכם?! שוב מה כתיב בה5 – לא יהיה לך אלקים אחרים, בין עמים אתם שרויין, שעובדין עבודה זרה? (וכך שאל משה את המלאכים על הדברות האחרים:) כלום אתם עושים מלאכה .. משא ומתן יש ביניכם .. אב ואם יש לכם .. קנאה יש ביניכם יצר הרע יש ביניכם .. מיד הודו לו להקדוש־ברוך־הוא...".
נאמר בספרים6, שהיסוד ההלכתי לטענת המלאכים "תנה הודך על השמים" הוא כדין "בר מצרא":
ההלכה קובעת7 שכאשר אדם מוכר קרקע לרעהו, זכאי בר־המצר, השכן הגובל לקרקע זו, לקחת את הקרקע מן הלוקח, כי טובתו היא שכל קרקעותיו יהיו סמוכות זו לזו8, ונאמר בתורה9 "ועשית הישר והטוב בעיני ה'".
וזו היתה טענת המלאכים: התורה היא גנוזה*9, נמצאת במרום, ואף הם שם, ולכן חל על כך הדין של בר־מצרא לקבל את התורה, ולפיכך – "תנה הודך על השמים".
הערות
- 1. שבת פח, ב ואילך.
- 2. תהילים ח, ה.
- 3. תהילים שם, ב.
- 4. יתרו כ, ב.
- 5. יתרו שם, ג.
- 6. בס' שתי ידות (להר"א חזקוני. אמשטרדאם תפ"ו) ר"פ תרומה מביא זה בשם המדרש. ובס' שארית יעקב (להרי"י אלגאזי. קושט' תקי"א. ליוורנו תק"נ) פ' במדבר בשם "כת הקודמי' ז"ל", "ראשונים". ובפני דוד (להחיד"א) פ' יתרו דהוא "שוגרת ומשוגרת". ושקו"ט בזה בהרבה ספרים – ומהם (נוסף על הנ"ל): באר יצחק (להר"י שאנגי'. שאולינקי תצ"ה) פ' יתרו דרוש ב'. ראש דוד (להחיד"א) פ' יתרו. חסדי אבות לאבות (להנ"ל) פ"ג מי"ד. מערכי לב (להר"י חזן. שאולניקי תקפ"א) ערך מ"ת דרוש י"ב. ברית אבות (להר"א בורייאט. ליוורנו תרכ"ב) פ' יתרו. שפת אמת עה"ת פ' יתרו. פתח שער לנחל יצחק ח"א וח"ב. וראה אנציקלופדיא תלמודית מע' בר מצרא.
- 7. ב"מ ק"ח א. רמב"ם הל' שכנים פי"ב ה"ה. טושו"ע חו"מ סי' קעה ס"ו.
- 8. רש"י ב"מ שם. רמב"ם שם.
- 9. ואתחנן ו, יח. ובתשובות מיימוניות לס' קנין (סי' טז) שהוא קרוב למ"ע.
- *. ועפ"ז יומתק זה שלא אמרו בקיצור חמודה שגנוזה.
- . וראה לקו"ש חי"ט ס"ע 55 ואילך.
משנה תורה, הלכות שכנים י״ב:ה׳ - הטקסט מספריא
ולא עוד אלא המוכר קרקע שלו לאחר יש לחבירו שהוא בצד המצר שלו ליתן דמים ללוקח ולסלק אותו וזה הלוקח הרחוק כאילו הוא שליח של בן המצר בין שמכר הוא בין שמכר שלוחו בין שמכרו ב"ד יש בו דין בן המצר אפילו היה הלוקח ת"ח ושכן וקרוב למוכר ובן המצר ע"ה רחוק בן המצר קודם ומסלק את הלוקח ודבר זה משום שנאמר ועשית הישר והטוב אמרו חכמים הואיל והמכר אחד הוא טוב וישר הוא שיקנה מקום זה בן המצר יותר מן הרחוק היו בני המצר רבים כולם זוכים בזו השדה הנמכרת והיא ביניהם לפי מניינם ונותנין מן הדמים ללוקח והוא שבאו כולם בפעם אחת אבל אם קדם אחד מהן וסלק את הלוקח זכה בה לבדו הואיל והוא בן המצר וכן אם באו מקצתן ומקצתן במדינה אחרת מסלקין אותו אלו העומדים כאן בלבד והיא להן וכן המוכר לאחד מבני המצר או לאחד מן השותפין שלו במשא ומתן אף על פי שאינו שותפו בקרקע זכה בה ואין שאר השותפין או שאר בני המצר נוטלין עמו.
שולחן ערוך, חושן משפט קע״ה:ו׳ - הטקסט מספריא
הַמּוֹכֵר קַרְקָעוֹ לְאַחֵר, בֵּין שֶׁמָּכְרָהּ הוּא בֵּין שֶׁמָּכַר שְׁלוּחוֹ בֵּין שֶׁמָּכְרוּ בֵּית דִּין, יֵשׁ לַחֲבֵרוֹ שֶׁהוּא בְּצַד הַמֶּצֶר שֶׁלּוֹ לִתֵּן דָּמִים לַלּוֹקֵחַ וּלְסַלֵּק אוֹתוֹ; וַאֲפִלּוּ הַלּוֹקֵחַ תַּלְמִיד חָכָם וְשָׁכֵן וְקָרוֹב לַמּוֹכֵר, וְהַמִּצְרָן עַם הָאָרֶץ וְרָחוֹק מִן הַמּוֹכֵר, הַמִּצְרָן קוֹדֵם וּמְסַלֵּק אֶת הַלּוֹקֵחַ. הַגָּה: וַאֲפִלּוּ אִם אוֹמֵר הַמּוֹכֵר: קֹדֶם שֶׁאֶמְכֹּר לַמִּצְרָן לֹא אֶמְכֹּר כְּלָל, אֲפִלּוּ הָכִי קָנָה הַמִּצְרָן בְּעַל כָּרְחוֹ שֶׁל מוֹכֵר (תְּשׁוּבַת מַיְמוֹנִי ס' קִנְיָן סִימָן ל"ב) ; וְזֶה הַלּוֹקֵחַ הָרָחוֹק חָשׁוּב כִּשְׁלוּחוֹ לְכָל דָּבָר, וְעֵדֵי הַקִּנְיָן שֶׁל לוֹקֵחַ יִכְתְּבוּ שְׁטָר בְּשֵׁם הַמִּצְרָן, וְאֵין צְרִיכִים קִנְיָן אַחֵר. וְכֵן אִם הוּקְרָה, צָרִיךְ לִתְּנָהּ לוֹ כְּמוֹ שֶׁקְּנָאָהּ, וְאִם הוּזְלָה צָרִיךְ לִקַּח אוֹתָהּ כְּמוֹ שֶׁקְּנָאָהּ, אִם חָפֵץ בָּהּ. וְאִם תִּקֵּן בָּהּ וְהִשְׁבִּיחָהּ, הֲוָה לֵהּ כְּיוֹרֵד בִּרְשׁוּת וְשָׁמִין לוֹ, וְיָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה. וְאִי בָּתַר דְּתַבְעֵהּ (הִשְׁבִּיחָהּ), הֲוָה לֵהּ כְּיוֹרֵד שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת. וְאִם עָקַר מִמֶּנָּה נְטִיעוֹת אוֹ קִלְקֵל, מְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים מַה שֶּׁקִּלְקֵל, וַאֲפִלּוּ קִלְקֵל קֹדֶם שֶׁיָּבוֹא הַמִּצְרָן. וְאִם אָכַל פֵּרוֹת, אוֹתָם שֶׁאָכַל אַחַר שֶׁבָּא וְהֵבִיא מָעוֹת לְסַלְּקוֹ, צָרִיךְ לְשַׁלֵּם; וְשֶׁאָכַל קֹדֶם, אֵינוֹ צָרִיךְ לְשַׁלֵּם. וְאִם לָוָה הַלּוֹקֵחַ קֹדֶם שֶׁבָּא הַמִּצְרָן, אֵין שִׁעְבּוּד הַבַּעַל חוֹב חָל עָלָיו, וְאֵינוֹ טוֹרֵף מֵהַמִּצְרָן:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.