שיחה א

44שיחה א

א. "עבודת עבודה" – השיר "במצלתים וכנורות"

לאחר שהפסוק¹ מספר כיצד נמנו בני קהת, בני גרשון ובני מררי – "כל הבא לצבא לעבודה באוהל מועד"² – אומר הפסוק³: כל הפקודים אשר פקד משה גו' מבן שלשים גו' ועד בן חמשים שנה כל הבא לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא באוהל מועד ויהיו פקודיהם גו'.

רש"י מפרש את המילים "עבודת עבודה": הוא השיר במצלתים וכנורות שהיא עבודה לעבודה אחרת⁴. זאת אומרת^*: הביטוי "עבודת עבודה" אין פירושו פעולה של עבודה, אלא "עבודה לעבודה" – עבודה בשביל עבודה אחרת, וזוהי עבודת השיר שהיא בשביל עבודת הקרבנות⁵.

נשא

וצריך להבין:

א) לשון הגמרא^* (המקור לפירוש רש"י) היא "איזהו עבודה שצריכה עבודה⁶ הוי אומר זו שירה" וכלל לא מוזכרים שמות של כלי שיר – ואילו רש"י מוסיף במצלתים וכנורות?

ב) מדוע אומר רש"י "הוא השיר במצלתים וכנורות" – הרי היו כמה וכמה מיני כלי שיר שהשתמשו בהם לעבודת השיר⁷?

ג) רש"י כלל לא מזכיר שיר בפה⁸? הקושיא מתחזקת בהשוואה למה 44שנלמד קודם לכן אודות שיר שהתקיים בפועל – בו היה "אז ישיר משה גו' לאמר" – שיר בפה⁹.

לא ניתן לומר, שרש"י מביא רק את שני כלי השיר¹⁰ הללו, משום שהם סוגים כלליים של כל כלי השיר – משום¹¹ שהפסוק (בדברי הימים¹²) מחלקם לשלושה סוגים: נבלים וכנורות ומצלתים¹³; וממה נפשך: או שהיה על רש"י להביא את שלושתם (כולל "נבלים"), או רק אחד מהם כדוגמא¹⁴, ולאחר מכן להוסיף (על דרך שמוצאים בדברי הימים¹⁵) – "(מצלתים) וכלי שיר"?

ב. מדוע הוזכרה כאן רק עבודת השיר

גם צריך להבין: הן אמת שלשון הפסוק ("עבודת עבודה") פירושו שיר (שזוהי "עבודה לעבודה אחרת") – אך עדיין אין מובן בפסוק עצמו: העבודה של שירת הלויים לא נזכרה בפסוק עד כאן; דובר¹⁶ רק אודות עבודות הלויים בנשיאת המשכן, פירוקו והקמתו ושמירת המשכן (והמקדש). הציווי על עבודת השיר (על פי פשוטו של מקרא¹⁷) נאמר רק מאוחר יותר בפרשת בהעלותך¹⁸: נתונים נתונים, נתונים למשא נתונים לשיר –

ויש להבין: מהו הטעם שכאן, לאחר המנין של בני לוי ("כל הבא לצבא לעבודה גו'"), מזכיר הפסוק רק את עבודת השיר (ולא את שאר עבודות הלויים – חוץ ממשא), ובפרט שעדיין לא נכתב הציווי על שיר?

ג. "עבודת משא כמשמעו"

– מה בא לשלול?

לאחר מכן מתעכב רש"י על "ועבודת משא" ומפרש "כמשמעו"⁴. בפשטות מבהיר כאן רש"י¹⁹: מכיוון שקודם פירש "עבודת עבודה" "עבודה לעבודה אחרת", אפשר היה לטעות ולחשוב כי גם "עבודת משא" פירושה "עבודה למשא" – עבודה בשביל משא (אבל לא "משא" גופא), לפיכך מבהיר רש"י, שהפירוש של "עבודת משא" הוא "כמשמעו" – "עבודה של משא".

45אך צריך להבין: כיצד יתכן בכלל לפרש "עבודת משא" – "עבודה למשא", הרי (בלשון הרא"ם) "אין למשא עבודה אחרת"?

לכאורה היה אפשר לומר, כי היה ניתן לפרש שהכוונה בפסוק היא לעבודת טעינת העגלות²⁰, שאין זה המשא עצמו, אלא עבודה למשא (העבודה להעמיס את הקרשים וכו' על העגלות – כהכנה למשא העגלות)

[והפסוק מזכיר עבודה זו כאן, משום שבפסוק זה באה התורה להוסיף את העבודות שלא נזכרו בפסוקים הקודמים: עבודת עבודה (שיר) ועבודת משא (טעינת עגלות)].

ברם, (נוסף על הקושי לומר שרש"י בא לשלול את טעינת העגלות אודותם מדובר רק מאוחר יותר בפרשה²¹ – הרי) על פי זה לא מובן לאידך גיסא: מדוע אכן לומד רש"י שהפסוק שולל עבודה²² זו (ו"עבודת משא" פירושו "כמשמעו") – הרי טעינת עגלות היא חלק מעבודת בני גרשון ובני מררי?

ד. "נשא את ראש" אצל בני קהת, גרשון, ולא אצל מררי

ויובן זה בהקדם הביאור בפירוש רש"י בתחילת הפרשה: "נשא את ראש בני גרשון גם הם – כמו שצויתיך על בני קהת לראות כמה יש שהגיעו לכלל עבודה" – שלכאורה, לא מובנת התוספת ואריכות לשון רש"י "לראות כמה יש שהגיעו לכלל עבודה"? – הרי דבר זה מובן מעצמו מההשוואה לציווי²³ על מנין "על בני קהת" ("מבן שלשים גו' ועד בן חמשים שנה"²⁴) – וכפי שרש"י מפרש שם²³ – "מנה מהם את הראויין לעבודת משא והם מבן שלשים שנה ועד בן חמשים שנה וכו'".

מבאר על כך המהר"ל (בפירושו גור אריה): מטרת רש"י כאן היא להסביר, שהכוונה בנאמר "נשא את ראש בני גרשון גם הם" אינה שצריך לספור גם את בני גרשון כמו את בני קהת "מבן שלשים גו' ועד בן חמשים שנה" – כי המילים "גם הם" אינן נמשכות לפסוק הבא "מבן שלשים שנה גו'"²⁵ אלא לנאמר לפני כן – "נשא את ראש", שמשמעו (לא מנין סתם, אלא מנין הקשור עם) נשיאות ראש²⁶ 46וחשיבות²⁷, כלומר: שגם הנמנים מבני גרשון יתעלו על־ידי כך ש"הגיעו לכלל עבודה"; ולכן נאמר גם בבני גרשון "נשא את ראש" – ולא "פקוד גו'".

אמנם על פי זה צריך להבין²⁸ מדוע אומר הפסוק "גם הם" (שמשווים את בני גרשון לבני קהת), מה שמצביע על כך שבענין ה"נשא" (נשיאות ראש) בני גרשון טפלים ("גם הם") לבני קהת – כי לכאורה המטרה ב"נשא" – "לראות כמה יש שהגיעו לכלל עבודה" – הינה בשווה אצל בני קהת ובני גרשון?

הקושיא מתחזקת לאור העובדה שאצל בני מררי לא נאמר "נשא את ראש" (אלא "תפקוד אותם"²⁹) – למרות שגם הם נמנו רק "מבן שלשים גו' ועד בן חמשים גו' כל הבא לצבא לעבוד גו'"³⁰ – ולכאורה: אם "נשא את ראש" פירושו נשיאות ראש של אלה ש"הגיעו לכלל עבודה", היה צריך להכתב "נשא את ראש" גם אצל בני מררי?

ה. ההבדל אינו נובע מהשוני בקדושת המשא

לכאורה היה אפשר להסביר³¹ את ההבדל בין בני גרשון ובני מררי (בענין של נשיאות ראש) – שהוא נובע מההבדל ביניהם בסוגי המשא אותם היה עליהם לשאת:

בני קהת עליהם הוטל לשאת את "קודש הקדשים"³² (הארון, השולחן מנורה ומזבחות וכו' – חפצי המשכן המקודשים ביותר) אצלם היה עיקר נשיאות הראש ובאופן הנעלה ביותר; בני גרשון, שגם להם ניתנה "עבודת הקודש כו' הנראות בבית קודש הקדשים"³³, הייתה גם אצלם נשיאות ראש, אך משום שהקדושה של משאם אינה מגיעה לקדושת המשא של בני קהת, לכן נשיאות הראש שלהם היא בבחינת טפל ("גם הם") לבני קהת³⁴; מה שאין כן בני מררי, להם לא היה משא הנראה "בבית קודש 47הקדשים"³⁵, ולכן לא נאמר אצלם כלל "נשא את ראש".

וזה מתאים, לכאורה, עם פירוש רש"י לקמן בפרשת בהעלותך³⁶, ששלושת התנופות שמצינו אצל בני לוי, היו – "הראשונה לבני קהת .. לפי שעבודת קודש הקדשים עליהם .. השני' לבני גרשון .. שאף עליהם היתה עבודת הקדש .. הנראות בבית קודש הקדשים והשלישית לבני מררי".

אמנם (נוסף על כך שאי אפשר לומר שרש"י סומך בדבריו כאן על כך שישוו אותם עם פירושו מאוחר יותר בפרשת בהעלותך, הרי) מזה גופא שעל "נשא את ראש וגו'" הנאמר בבני קהת אומר רש"י "מנה מהם את הראויין לעבודת משא .. (שזה קשור עם בעלי כח, כפי שרש"י ממשיך) והפחות משלשים לא נתמלא כחו .. והיותר על בן חמשים כחו מכחיש מעתה" – ואינו מקשר זאת בכלל עם הקדושה של משאם – מובן, שלפי פירוש רש"י ה"נשא את ראש" הוא רק מצד זה שהנם "ראויין לעבודת משא" –

וחוזרת הקושיא למקומה: מהו החילוק בזה, בין בני קהת בני גרשון ובני מררי?

בהכרח אם כן לומר, שבמנין של בני לוי "מבן שלשים גו' ועד בן חמשים שנה" היו לפי רש"י שני סוגים:

א) סוג מנין אחד באופן של "נשא את ראש" השייך בעיקר אצל בני קהת, וגם אצל בני גרשון כטפלים אליהם ("גם הם"), אך לא אצל בני מררי.

ב) מנין הלויים "כל הבא לצבא לעבודה באוהל מועד" שלא היה קשור עם נשיאות ראש – ומנין זה היה בשוה אצל כל בני לוי "מבן שלשים גו' ועד בן חמשים שנה" העושים עבודה.

ו. "עבודת משא" – הנעשית בכתף ולא בעגלות

והביאור בכל זה:

(המנין בלשון) "נשא את ראש" מציין את הנשיאות ראש והחשיבות של בעלי כח³⁷, המתאימים לעבודת משא (כלשון רש"י אצל בני קהת "מנה מהם את הראויין לעבודת משא"); וזה טעם ההבדל האמור (בנוגע לנשיאות ראש) בין בני קהת ובני גרשון ומררי – בהתאם להבדל ביניהם בנוגע ל"עבודת משא":

אצל בני קהת מוזכר³⁸ רק הענין של (עבודת) משא, ומכיוון שזו הייתה כל עבודתם, לכן היה אצלם עיקר הענין של "נשא את ראש";

אצל בני גרשון נאמר³⁹ "זאת עבודת 48משפחות הגרשוני לעבוד ולמשא" – הייתה אצלם עבודה נוספת חוץ מ"משא" – ולכן הענין של "נשא את ראש", הקשור עם עבודת משא, היה אצלם בדרך טפל לבני קהת⁴⁰ [ולכן מדייק כאן רש"י בלשונו "כמה יש שהגיעו לכלל עבודה" (סתם) ואינו אומר (כמו בבני קהת) "עבודת משא"];

אך אצל בני מררי לא נאמר כלל "זאת עבודת גו'", אלא "זאת משמרת משאם"⁴¹ – כלומר: "משאם" לא היה בגדר עבודה (שהרי לא הוצרכו לשאת בעצמם בכתף), כי אם היו ממונים בלבד [כפי שרש"י פירש קודם⁴² את "משמרת" – "מנוי שהאדם ממונה עליו"] על "משאם"

– כלומר היה עליהם לדאוג לנשיאתם של דברים אלה, אך לאו דווקא בעצמם (בכתף); וכפי שאכן היה בפועל, שהמשא שלהם לא היה בכתף אלא על עגלות (כמסופר בהמשך הפרשה⁴³) –

ומכיוון שעיקר תפקידם לא היה בגדר של "עבודת משא", לכן לא הייתה אצלם אותה נשיאות ראש וחשיבות הקשורה עם "הראויין

ז. גם לבני מררי היה משא כלשהו בכתף

אף על פי כן, נמנו גם בני מררי "מבן שלשים שנה גו' ועד בן חמשים שנה" – כי למרות שתפקידם היה באופן של "משמרת משאם" (ולא "עבודת משא"), אך אין זה שולל שגם אצלם היו מקרים מסויימים של משא בכתף; כי אף שמשאם נעשה בכללות באמצעות העגלות, הרי בכל אופן היה עליהם לשאת אותו עד העגלות, וגם יש מקום לומר שלא כל "כלי משמרת משאם" היו על העגלות⁴⁴.

על פי האמור אפשר לומר, שזו כוונת רש"י לשלול בפירושו על "ועבודת משא – כמשמעו": היה ניתן לפרש "עבודת משא" – "עבודה למשא" בדומה ל"משמרת משאם" של בני מררי, שאין זה משא גופא, אלא המינוי לדאוג לענין המשא –

וזה רש"י שולל בפירושו – לפי שענין זה אינו קשור עם בעלי כח, וממילא לא עם "מבן שלשים גו' ועד בן 49חמשים שנה"⁴⁵; והעובדה שגם בני מררי נמנו "מבן שלשים גו'" היה כדי לדעת כמה יש בהם המסוגלים לשאת בכתף – עבודת משא (וכנ"ל שגם אצלם היה משא בכתף).

ח. העבודה היתירה של בני גרשון ביחס לבני מררי

אמנם צריך להבין: גם לבני גרשון היו עגלות למשאם⁴⁶ – ואם כן במה שונים הם מבני מררי (שגם להם היה משא בכתף כנ"ל), שאצלם נאמר "זאת עבודת משפחות הגרשוני גו' ולמשא", שאצלם ה"משא" (לשאת בכתף) היה עבודה?

והביאור בזה: לכאורה מובן, שהעבודות של גרשון ומררי בהקמת ופירוק המשכן נעשו על הסדר:

קודם פירקו בני גרשון את חלק המשכן השייך לתפקידם – קלעי החצר, היריעות וכו' (המכסים ותלויים על הקרשים ועמודים) – ומיד העמיסו אותם על העגלות⁴⁷ שלהם, ורק אחר כך⁴⁸ החלו בני מררי בעבודתם – לפרק את עמודי החצר, קרשי המשכן וכו' והעמיסו אותם על העגלות

[וכמו כן בהקמת המשכן: קודם הורידו בני מררי את הקרשים עמודים וכו' מהעגלות שלהם ומיד הציבו אותם, ואחר כך הורידו בני גרשון את היריעות וקלעים וכו' מהעגלות שלהם ותלו אותם על הקרשים והעמודים וכו'].

נמצא, שכאשר בני גרשון הורידו את יריעות המשכן (ואת קלעי החצר מהעמודים) עמדו עדיין עמודי החצר על מקומם, וממילא היו מוכרחים לשאת את היריעות (בכתף)⁴⁹ את כל השטח של חצר המשכן עד מחוץ לחצר (שהרי את העגלות לא היה אפשר להכניס בין עמודי החצר⁵⁰ עד קרוב למשכן) – ולכן נקרא זה אצלם "עבודת משא"⁵¹.

לעומת זאת אצל בני מררי⁵¹, לא היה כל הכרח שיסחבו בעצמם את הקרשים כו' למרחק גדול, כי היה באפשרותם לקרב את העגלות בסמוך 50לקרשי המשכן⁵², כך שנותר להם רק להעמיסם על העגלות⁴⁹.

[על פי זה מיתוספת הסברה בכך שה"נשא את ראש" אצל בני גרשון הוא רק בבחינת "גם הם" (כטפל לבני קהת) – שזה (לא רק משום שחוץ מהמשא היה עליהם גם "לעבוד", אלא) גם מחמת ה"ולמשא" גופא: המשא אותו היו מוכרחים לשאת בכתף היה רק עד העגלות מחוץ לחצר; מה שאין כן בני קהת, להם כלל לא היו עגלות, אלא רק "בכתף ישאו"⁵³].

אלא שכמה פרטים מהאמור לעיל הנם רק לכאורה – מלבד הסדר של הקמת המשכן עצמו (שממנו מובן לגבי פירוק המשכן, שהיה בסדר הפוך מסדר הקמתו) המפורש בפרשת פקודי⁵⁴, שהיו מתחילים עם האדנים, הקרשים כו' ורק בסוף מעמידים את החצר^*.

– אך בכל אופן הייתה לבני גרשון עבודה יתרה בגופם ביחס לבני מררי, משום שאת היריעות המכסות, המסכים והקלעים היה עליהם לתלות (או להוריד) כאשר הקרשים והעמודים עדיין עומדים: לטפס למעלה, לסחוב לשם את היריעות וכו', ושם להתעסק עם הלולאות, מיתרים וכו'.

ט. ל"מצלתים וכנורות" דרושים בעלי כח

על פי כל האמור לעיל יובן הביאור בפירוש רש"י על "עבודת עבודה – הוא השיר במצלתים וכנורות כו'":

ובהקדים – שלאחר כל הביאור, עדיין נותר בלתי מובן: מכיוון שהמנין "מבן שלשים גו'" (בעלי כח) קשור עם משא – אם כן מדוע במנין (מבן שלשים גו') של בני גרשון נכללו גם אלה שעבודתם היא (לא משא, אלא) "לעבוד"?

בפשטות אפשר לומר, ש"לעבוד" פירושו⁵⁵ העבודה של פירוק והקמת המשכן וטעינת העגלות, עבודה לה דרוש בעל כח⁵⁶

– אף שלא בעל כח כמו בעבודת משא [ולכן לא מתאים ביחס אליו הענין של "נשא את ראש", שיש בהם נשיאות ראש וחשיבות מיוחדים], אך בכל זאת בעל כח –

ולכן נמנו דוקא מגיל זה (מבן שלשים עד חמשים) כאשר כח האדם הוא בתקפו.

51אך כאשר מגיעים לפסוק "מבן שלשים גו' כל הבא לעבוד עבודת עבודה" – שפירושו "עבודה לעבודה אחרת" (שיר) –מתעורר קושי: מדוע שיר שייך דוקא לגיל של בעלי כח?

לכן אומר רש"י "הוא השיר במצלתים וכנורות" – ומשמיט "נבלים" ואת השיר בפה בכלל: מהעובדה שבפסוק זה נאמרה עבודת שיר מדייק רש"י, שהמדובר כאן אודות סוג שיר כזה אליו נדרשים בעלי כח – וזהו "השיר במצלתים וכנורות", שהשיר שלהם קשור עם עשי', מלאכת יד⁵⁷, עם מאמץ גדול יותר; מה שאין כן בנבל – מלשון נבל יין⁵⁸ – אשר קול שירתו נוצר על־ידי נשיפה⁵⁹ בפה ומכל שכן סתם שיר בפה, אינו קשור עם כזו התאמצות.

י. שאר העבודות כשרות גם לאחר גיל חמשים

בכך יובן גם הטעם ש"עבודת עבודה" נאמרה דוקא בפסוק זה, בסוף המנין:

בהצבת הפסוק בסוף וסך הכל של המנין – שנמנו רק בני לוי "מבן שלשים גו' כל הבא לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא באוהל מועד" – בא הפסוק להבהיר, כי העובדה שהמנין הוגבל לגיל זה דוקא, הוא רק מחמת שני עניינים אלה: "עבודת עבודה (השיר במצלתים וכנורות)⁶⁰ ועבודת משא" – ולא בגלל העבודות⁶¹ האחרות של בני לוי (כמו פירוק והקמת המשכן וטעינת העגלות⁶²) היכולות להיעשות גם לאחר בן חמשים שנה⁶³; 52וכפי שרש"י אומר בפירוש בפרשת בהעלותך⁶⁴: "ולא יעבוד עוד – עבודת משא בכתף אבל חוזר הוא לנעילת שערים ולשיר ולטעון עגלות כו'", "לשמור משמרת, לחנות סביב לאוהל ולהקים ולהוריד בשעת המסעות".

יא. השירה לאחר גיל חמשים – בפה בלבד

על פי זה יוצא גם חידוש גדול ב"ענינים מופלאים"⁶⁵ על דרך ההלכה שבפירוש רש"י:

על פי הנ"ל – ש"השיר במצלתים וכנורות" הוא רק "עד בן חמשים שנה" – צריך לומר, שזה שרש"י כותב "חוזר הוא .. ולשיר" כוונתו לשיר בפה ובנבל כו', אבל לא "השיר במצלתים וכנורות"⁶⁶ שהוא (על דרך הפשט) רק "מבן שלשים גו' ועד בן חמשים שנה"⁶⁷!

זאת ועוד: מכיוון שהטעם לכך הוא מכיוון שלאחר בן חמשים שנה "כחו מכחיש מעתה"⁶⁸ וקשה לו ה"שיר במצלתים וכנורות" – הרי אין טעם לחלק בזה בין המשכן והמקדש; וממילא לפי פשוטו של מקרא⁶⁹, נמצא כי "שנים" פוסל מעבודת לויה גם לדורות (בנוגע ל"השיר במצלתים וכנורות")! – אלא אם נאמר שזוהי גזירת הכתוב.

53יב. שלוש אופני ה"משא" – בפנימיות הענינים

מיינה של תורה שבפירוש רש"י:

בהתאם לביאור הנ"ל בחילוק שבין בני קהת גרשון ומררי – מיתווספת הסברה בדברי אדמו"ר הזקן בענין זה בלקוטי־תורה בפרשתנו:

אדמו"ר הזקן מבאר⁷⁰ את החילוק בין בני קהת גרשון ומררי בענין של נשיאות ראש: נשיאות ראש מורה על עבודה של הילוך בלי גבול (העלאת הראש לבחינת רצון וכתר⁷¹); בני קהת ובני גרשון הנם שני דרגות ואופנים בהילוך (מלמעלה למטה ומלמטה למעלה) ולכן נאמר בהם "נשא את ראש"; אך בני מררי הנם בבחינת "עומדים" (כפי שרואים שעבודתם הייתה משא הקרשים, שהם "עצי שטים עומדים"⁷²) ומטעם זה לא נאמר בהם "נשא את ראש".

ברם, אין מובן: כל מטרת הנסיעה במדבר היא לפעול את העבודה של הילוך אצל עם ישראל⁷³ – מעתה כיצד ניתן לומר שעבודה זו אינה קיימת אצל בני מררי?

ועל פי הנ"ל – ש"נשא את ראש" קשור עם עבודת משא – אפשר לומר, בפנימיות הענינים, כי גם אצל בני מררי הייתה העבודה של הילוך בלי גבול (נשא את ראש⁷⁴); אלא שהילוך זה קשור עם בחינת עגלות (שעל ידם נעשתה עבודת המשא אצל בני מררי).

והביאור בזה: בעבודה של הילוך בלי גבול ישנם שני ענינים⁷⁵:

א) עצם ההילוך בלי גבול הוא האהבה לה' של נפש הבהמית (לאחר בירורה), זאת משום ששורש הנפש הבהמית הוא מעולם התהו (למעלה משורש נפש האלקית) ולכן דוקא אצלה קיים "רב תבואות בכח שור"⁷⁶ – אהבה בלי גבול;

ב) כוונת ההילוך בלי גבול הוא לפעול – "אחריך נרוצה"⁷⁷ (לשון רבים) – שגם הנפש האלקית (שמתיקון) תהיה בתנועה של בלי גבול.

ג) לאחר שנפעל ההילוך בלי גבול בנפש האלקית (אחריך נרוצה) – מתעלית הנפש האלקית לאמתית שרשה ומקורה השייך רק אליה לבדה – הביאני (לשון יחיד) המלך חדריו"⁷⁷.

וזהו החילוק בין בני קהת, גרשון, ומררי:

אצל בני מררי נאמר רק "משמרת משאם" – אך עצם המשא היה על העגלות (וגם משאם בכתף אינו בגדר 54עבודה) – ובעבודה רוחנית משמעו: ההילוך בלי־גבול אצלם היה רק בנפש הבהמית (בחינת "עגלות"); אך ההילוך לא פעל בהם גופא – בנפש האלקית;

אצל בני גרשון היה – "אחריך נרוצה" – הילוך בלי גבול הן בנפש הבהמית (משא בעגלות) והן בנפש האלקית ("זאת עבודת גו' ולמשא");

ואילו אצל בני קהת היה אף למעלה מכך – "הביאני המלך חדריו" – הילוך בלי גבול מצד שורשה האמיתי של נפש האלקית שאין לו שום שייכות לנפש הבהמית (עגלות);

ולכן עיקר משאם היה הארון – תורה – לפי שהענין של "הביאני המלך חדריו" נעשה במתן תורה בחג השבועות⁷⁸.