50
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לקרשי המשכן52, כך שנותר להם רק להעמיסם על העגלות49.
[על פי זה מיתוספת הסברה בכך שה"נשא את ראש" אצל בני גרשון הוא רק בבחינת "גם הם" (כטפל לבני קהת) – שזה (לא רק משום שחוץ מהמשא היה עליהם גם "לעבוד", אלא) גם מחמת ה"ולמשא" גופא: המשא אותו היו מוכרחים לשאת בכתף היה רק עד העגלות מחוץ לחצר; מה שאין כן בני קהת, להם כלל לא היו עגלות, אלא רק "בכתף ישאו"53].
אלא שכמה פרטים מהאמור לעיל הנם רק לכאורה – מלבד הסדר של הקמת המשכן עצמו (שממנו מובן לגבי פירוק המשכן, שהיה בסדר הפוך מסדר הקמתו) המפורש בפרשת פקודי54, שהיו מתחילים עם האדנים, הקרשים כו' ורק בסוף מעמידים את החצר*.
– אך בכל אופן הייתה לבני גרשון עבודה יתרה בגופם ביחס לבני מררי, משום שאת היריעות המכסות, המסכים והקלעים היה עליהם לתלות (או להוריד) כאשר הקרשים והעמודים עדיין עומדים: לטפס למעלה, לסחוב לשם את היריעות וכו', ושם להתעסק עם הלולאות, מיתרים וכו'.
ט. ל"מצלתים וכנורות" דרושים בעלי כח
על פי כל האמור לעיל יובן הביאור בפירוש רש"י על "עבודת עבודה – הוא השיר במצלתים וכנורות כו'":
ובהקדים – שלאחר כל הביאור, עדיין נותר בלתי מובן: מכיוון שהמנין "מבן שלשים גו'" (בעלי כח) קשור עם משא – אם כן מדוע במנין (מבן שלשים גו') של בני גרשון נכללו גם אלה שעבודתם היא (לא משא, אלא) "לעבוד"?
בפשטות אפשר לומר, ש"לעבוד" פירושו55 העבודה של פירוק והקמת המשכן וטעינת העגלות, עבודה לה דרוש בעל כח56
– אף שלא בעל כח כמו בעבודת משא [ולכן לא מתאים ביחס אליו הענין של "נשא את ראש", שיש בהם נשיאות ראש וחשיבות מיוחדים], אך בכל זאת בעל כח –
ולכן נמנו דוקא מגיל זה (מבן שלשים עד חמשים) כאשר כח האדם הוא בתקפו.
הערות
- 52. אבל להעיר, שעפ"G פרקו תחילה עמודי החצר ורק אח"כ קרשי המשכן. וראה לקמן בפנים.
- 49.
- 53. פרשתנו שם, ט.
- 54. מ, יח ואילך. וראה ג"כ מהעלותך י. יז־כא.
- *. ומתורץ ג"כ איך "בני קהת מוצאים אותו על מכונו ומכניסין בו .. והמזבחות" (פרש"י בהעלותך י, כא) – גם מזבח החיצון שהי' "חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב" (תרומה כז, א) ואא"פ להביאו בין עמודי החצר – כי הקמת החצר היתה "סביב למשכן ולמזבח" (החיצון) כמפורש בפקודי מ, לג ולפני זה מ, ח [ו"מוצאים אותו על מכונו" – קאי רק על "המשכן"].
- 55. ראה (כמה פירושים ב"לעבוד"): ראב"ע, אברבנאל, ספורנו, אלשיך ועוד – עה"פ.
- 56. ואולי נכללת בזה גם שמירה – וגם בזה צריך בעל כח "שלא יקרב זר" (ל' רש"י במדבר ג, ו), כי אפשר שהזר יקרב מצד גודל תשוקתו ליקרב לה' כו' (ע"ד שני בני אהרן – "בקרבתם לפני ה'"), ודוקא בעל כח יכול למונעו מליקרב.
רש"י על במדבר י׳:כ״א - הטקסט מספריא
נשאי המקדש. נוֹשְׂאֵי דְבָרִים הַמְקֻדָּשִׁים:
והקימו את המשכן. בְּנֵי גֵרְשׁוֹן וּבְנֵי מְרָרִי שֶׁהָיוּ קוֹדְמִים לָהֶם מַסַּע שְׁנֵי דְגָלִים, הָיוּ מְקִימִין אֶת הַמִּשְׁכָּן כְּשֶׁהָיָה הֶעָנָן שׁוֹכֵן, וְסִימַן הַחֲנִיָּה נִרְאֶה בְּדֶגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה, וְהֵם חוֹנִים וַעֲדַיִן בְּנֵי קְהָת בָּאִים מֵאַחֲרֵיהֶם עִם שְׁנֵי דְגָלִים הָאַחֲרוֹנִים, הָיוּ בְנֵי גֵרְשׁוֹן וּבְנֵי מְרָרִי מְקִימִין אֶת הַמִּקְדָּשׁ; וּכְשֶׁבָּאִים בְּנֵי קְהָת מוֹצְאִים אוֹתוֹ עַל מְכוֹנוֹ, וּמַכְנִיסִין בּוֹ הָאָרוֹן וְהַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנוֹרָה וְהַמִּזְבְּחוֹת, וְזֶהוּ מַשְׁמָעוּת הַמִּקְרָא — וְהֵקִימוּ מְקִימֵי הַמִּשְׁכָּן אוֹתוֹ עד טֶרֶם באם שֶׁל בְּנֵי קְהָת:
נשאי המקדש means, the bearers of the holy articles (not of the structure of the Sanctuary itself for this was the burden of the sons of Gershon and Merari; cf. v. 17).
והקימו את המשכן AND THEY SET UP THE TABERNACLE [BEFORE THEY CAME] — this means: The sons of Gershon and the sons of Merari who were in front of them (the Kohathites) travelling together with the two divisions, those of Judah and Reuben, set up the Tabernacle as soon as the cloud rested, and the sign for encamping became visible above the division of the camp of Judah (cf. Rashi on 9:17). Now when they encamped and whilst the sons of Kohath were coming after them with the two last divisions (Ephraim and Dan), the sons of Gershon and the sons of Merari erected the Sanctuary. When the sons of Kohath arrived, they already found it in its proper place and they put into it the Ark, the table, the candelabrum and the altars. The following therefore is what the verse implies: והקימו, and they — i.e. those who had to erect the Tabernacle — erected it, עד before באם their arrival — the arrival of the sons of Kohath.
רש"י על במדבר ג׳:ו׳ - הטקסט מספריא
ושרתו אתו. וּמַהוּ הַשֵּׁרוּת?
ושמרו את משמרתו. לְפִי שֶׁשְּׁמִירַת הַמִּקְדָּשׁ עָלָיו שֶׁלֹּא יִקְרַב זָר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבֵית אָבִיךָ אִתָּךְ תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹן הַמִּקְדָּשׁ" (במדבר י"ח), וְהַלְוִיִּם הַלָּלוּ מְסַיְּעִין אוֹתָם, זוֹ הִיא הַשֵּׁרוּת:
ושרתו אתו [BRING THE TRIBE OF LEVI … BEFORE AARON] THAT THEY MINISTER UNTO HIM — And wherein consists their ministering?
ושמרו את משמרתו THAT THEY SHALL KEEP HIS CHARGE — Because the care of the Sanctuary, viz., that no stranger should approach it, was committed to his charge, as it is said, (Numbers 18:1) "Thou and thy sons, and thy father’s house with thee, shall bear the iniquity of the sanctuary”, (which Rashi explains to have reference to the iniquity committed by a “stranger” in approaching the holy things), and these Levites aided them — this therefore, was their ministering [alluded to here].
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.