49
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
חמשים שנה"45; והעובדה שגם בני מררי נמנו "מבן שלשים גו'" היה כדי לדעת כמה יש בהם המסוגלים לשאת בכתף – עבודת משא (וכנ"ל שגם אצלם היה משא בכתף).
ח. העבודה היתירה של בני גרשון ביחס לבני מררי
אמנם צריך להבין: גם לבני גרשון היו עגלות למשאם46 – ואם כן במה שונים הם מבני מררי (שגם להם היה משא בכתף כנ"ל), שאצלם נאמר "זאת עבודת משפחות הגרשוני גו' ולמשא", שאצלם ה"משא" (לשאת בכתף) היה עבודה?
והביאור בזה: לכאורה מובן, שהעבודות של גרשון ומררי בהקמת ופירוק המשכן נעשו על הסדר:
קודם פירקו בני גרשון את חלק המשכן השייך לתפקידם – קלעי החצר, היריעות וכו' (המכסים ותלויים על הקרשים ועמודים) – ומיד העמיסו אותם על העגלות47 שלהם, ורק אחר כך48 החלו בני מררי בעבודתם – לפרק את עמודי החצר, קרשי המשכן וכו' והעמיסו אותם על העגלות
[וכמו כן בהקמת המשכן: קודם הורידו בני מררי את הקרשים עמודים וכו' מהעגלות שלהם ומיד הציבו אותם, ואחר כך הורידו בני גרשון את היריעות וקלעים וכו' מהעגלות שלהם ותלו אותם על הקרשים והעמודים וכו'].
נמצא, שכאשר בני גרשון הורידו את יריעות המשכן (ואת קלעי החצר מהעמודים) עמדו עדיין עמודי החצר על מקומם, וממילא היו מוכרחים לשאת את היריעות (בכתף)49 את כל השטח של חצר המשכן עד מחוץ לחצר (שהרי את העגלות לא היה אפשר להכניס בין עמודי החצר50 עד קרוב למשכן) – ולכן נקרא זה אצלם "עבודת משא"51.
לעומת זאת אצל בני מררי51, לא היה כל הכרח שיסחבו בעצמם את הקרשים כו' למרחק גדול, כי היה באפשרותם לקרב את העגלות בסמוך
הערות
- 45. להעיר מפרש"י ורע"ב לאבות פ"ה מכ"א ד"ה בן חמשים.
- 46. פרשתנו ז, ז.
- 47. כי פשוט שלא הניחו היריעות כו' ע"ג הקרקע עד שפרקו בני מררי עמודי החצר כו'.
- 48. להעיר מלשון רש"י (בהעלותך י, יז. מברייתא דמלאכת המשכן פי"ג) "בני גרשון ובני מררי פורקין המשכן וטוענין אותו בעגלות".
- 49. ראה עד"ז אלשיך ריש פרשתנו.
- 50. ראה שבת (צט, א) דרוחב כל עגלה (עם צידי') הי' ה' אמות, ויש "חמש אמות בין עמוד לעמוד" (פרש"י תרומה כז, יד. מברייתא למלאכת המשכן פ"ה) – והרי אמתא באמתא לא על (ע"ד פסחים קט, ב). ובפרט שלפרש"י שם נכלל בהחמש אמות גם עובי העמוד, כמ"ש ברא"ם שם.
- 51. ויומתק יותר (החילוק דבני גרשון ובני מררי) עפמ"ש בביאורי מהרא"י לפרש"י בהעלותך (ח, יא) ד"בני גרשון נשאו אותן יריעות וקרשים* (שנראו בבית קה"ק) בכתף כמו שנשאו בני קהת כלים המקודשים כו' אבל הקרשים מתוך כובדם א"א הי' לבני מררי לשאתם בכתף אלא בעגלות".
- . ראה שם אפרים לפרש"י שם שקו"ט ע"ד הגירסא הנכונה בפרש"י.
משנה אבות ה׳:כ״א - הטקסט מספריא
הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא. בן עשר למשנה. בן שלש עשרה למצות. בן חמש עשרה לתלמוד. בן שמונה עשרה לחופה. בן עשרים לרדוף. בן שלשים לכח. בן ארבעים לבינה. בן חמשים לעצה. בן ששים לזקנה. בן שבעים לשיבה. בן שמונים לגבורה. בן תשעים לשוח. בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם.
רש"י על במדבר י׳:י״ז - הטקסט מספריא
והורד המשכן. כֵּיוָן שֶׁנּוֹסֵעַ דֶּגֶל יְהוּדָה, נִכְנְסוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו וּפָרְקוּ אֶת הַפָּרֹכֶת וְכִסּוּ בָהּ אֶת הָאָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר "וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה" (במדבר ד'), וּבְנֵי גֵרְשׁוֹן וּבְנֵי מְרָרִי פוֹרְקִין הַמִּשְׁכָּן וְטוֹעֲנִין אוֹתוֹ בָּעֲגָלוֹת, וְהָאָרוֹן וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ שֶׁל מַשָּׂא בְנֵי קְהָת עוֹמְדִים מְכֻסִּין וּנְתוּנִין עַל הַמּוֹטוֹת עַד שֶׁנָּסַע דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן, וְאַ"כַּ "וְנָסְעוּ הַקְּהָתִים" (עי' תנחומא):
והורד המשכן THEN THE TABERNACLE WAS TAKEN DOWN — As soon as the division of Judah was on the point of journeying, Aaron and his sons went in (into the Tabernacle), took down the Partition Vail and covered the Ark with it, as it is said, (Numbers 4:5) “and when the camp setteth forward (i. e. is on the point of setting forward) Aaron shall come, and his sons, [and they shall take down the Partition Vail, etc.]”; the sons of Gershon and the sons of Merari then dismantled the Tabernacle, and loaded it on the waggons, and started off (so Berliner’s edition which adds ונוסעים). The Ark and the other holy vessels, the burden of the sons of Kohath (cf. Numbers 3:31), remained as they were, covered over, the latter hanging on poles, until the division of the sons of Reuben set out, and only after that did (v. 21) “the Kohathites set forward”.
רש"י על שמות כ״ז:י״ד - הטקסט מספריא
עמדיהם שלשה. חָמֵשׁ אַמּוֹת בֵּין עַמּוּד לְעַמּוּד. בֵּין עַמּוּד שֶׁבְּרֹאשׁ הַדָּרוֹם הָעוֹמֵד בְּמִקְצוֹעַ דְּרוֹמִית מִזְרָחִית עַד עַמּוּד שֶׁהוּא מִן הַשְּׁלֹשָׁה שֶׁבַּמִּזְרָח חָמֵשׁ אַמּוֹת, וּמִמֶּנּוּ לַשֵּׁנִי חָמֵשׁ אַמּוֹת, וּמִן הַשֵּׁנִי לַשְּׁלִישִׁי חָמֵשׁ אַמּוֹת, וְכֵן לַכָּתֵף הַשֵּׁנִית, וְאַרְבָּעָה עַמּוּדִים לַמָּסָךְ, הֲרֵי עֲשָׂרָה עַמּוּדִים לַמִּזְרָח כְּנֶגֶד י' לַמַּעֲרָב:
עמדיהם שלשה THEIR COLUMNS THREE — There were five cubits space between one column and another column: between the column at the end of the southern row, standing at the southeast corner, to the first column which was one of the three in the east there were five cubits; from that to the second, five cubits, and from the second to the third, five cubits. It was similar at the other side of the entrance. And four columns for the screen are mentioned here, so that you have ten columns for the east corresponding to the ten columns in the west side (v. 12).
פסחים ק״ט ב - הטקסט מספריא
אַמָּה עַל אַמָּה בְּרוּם שָׁלֹשׁ אַמּוֹת, וְשִׁיעֲרוּ חֲכָמִים שִׁיעוּר מֵי מִקְוֶה אַרְבָּעִים סְאָה.
אָמַר רַב אָשֵׁי: אָמַר לִי רָבִין בַּר חִינָּנָא, שׁוּלְחָן שֶׁל מִקְדָּשׁ — שֶׁל פְּרָקִים הֲוָה, דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ הַדּוֹקֵי הֲוָה מִיהַדַּק, אַמְּתָא בְּאַמְּתָא הֵיכִי מַטְבְּלֵיהּ?!
מַאי קוּשְׁיָא? דִּילְמָא בְּיָם שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה הֲוָה מַטְבֵּיל לֵיהּ. דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּיא: יָם שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה מַחֲזִיק מֵאָה וַחֲמִשִּׁים מִקְוֵה טׇהֳרָה.
וְלֹא יִפְחֲתוּ לוֹ מֵאַרְבָּעָה. הֵיכִי מְתַקְּנִי רַבָּנַן מִידֵּי דְּאָתֵי בֵּהּ לִידֵי סַכָּנָה, וְהָתַנְיָא: לֹא יֹאכַל אָדָם תְּרֵי, וְלֹא יִשְׁתֶּה תְּרֵי, וְלֹא יְקַנַּח תְּרֵי, וְלֹא יַעֲשֶׂה צְרָכָיו תְּרֵי?
אָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר קְרָא: ״לֵיל שִׁמּוּרִים״ — לַיִל הַמְשׁוּמָּר וּבָא מִן הַמַּזִּיקִין.
רָבָא אָמַר: כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה מִצְטָרֵף לְטוֹבָה, וְאֵינוֹ מִצְטָרֵף לְרָעָה. רָבִינָא אָמַר: אַרְבָּעָה כָּסֵי תַּקִּינוּ רַבָּנַן דֶּרֶךְ חֵירוּת, כׇּל חַד וְחַד
A cubit, by a cubit, by a height of three cubits. And the Sages measured the measure of the water necessary for a ritual bath at forty se’a.
The Gemara cites a discussion related to the topic of measurements. Rav Ashi said: Ravin bar Ḥinnana said to me: The table of the Temple, upon which the shewbread was placed, was comprised of assembled parts. For if it should enter your mind that the table was firmly connected and could not be taken apart, how could the priests immerse a cubit in a cubit? The dimensions of the table were two cubits by one cubit, with a height of one and a half cubits. If the table contracted ritual impurity, it had to be immersed in a ritual bath. If a ritual bath contains an area of one cubit by one cubit, the table can fit inside only if it is dismantled.
The Gemara responds: What is the difficulty? Perhaps the priest would immerse it in the sea that King Solomon built, which was a very wide ritual bath, as it states: “And he made the molten sea of ten cubits from brim to brim, round in compass” (I Kings 7:23). As Rabbi Ḥiyya taught: The sea that Solomon built contained the volume of water of one hundred and fifty ritual purification baths. It was certainly possible to immerse even large vessels in this sea.
We learned in the mishna that even with regard to the poorest of Jews, the charity distributors should not give him less than four cups of wine. The Gemara asks: How could the Sages establish a matter through which one will come to expose himself to danger? But wasn’t it taught in a baraita: A person should not eat pairs, i.e., an even number of food items; and he should not drink pairs of cups; and he should not wipe himself with pairs; and he should not attend to his sexual needs in pairs. The concern was that one who uses pairs exposes himself to sorcery or demons. Why would the Sages require one to drink an even number of cups and thereby place himself in a position of danger?
Rav Naḥman said that the verse said: “It was a night of watching to the Lord” (Exodus 12:42), which indicates that Passover night is a night that remains guarded from demons and harmful spirits of all kinds. Therefore, there is no cause for concern about this form of danger on this particular night.
Rava said a different answer: The cup of blessing for Grace after Meals on Passover night is used in the performance of an additional mitzva and is not simply an expression of freedom. Therefore, it combines with the other cups for the good, i.e., to fulfill the mitzva to drink four cups, and it does not combine for the bad. With regard to the danger of drinking pairs of cups, it is as though one drinks only three cups. Ravina said: The Sages instituted four separate cups, each of which is consumed in a manner that demonstrates freedom. Therefore, each and every one
הטקסט של Mizrachi, Exodus 27:14 אינו זמין בספריא.
רש"י על במדבר ח׳:י״א - הטקסט מספריא
והניף אהרן את הלוים תנופה. כְּדֶרֶךְ שֶׁאֲשַׁם מְצֹרָע טָעוּן תְּנוּפָה חַי; שָׁלֹשׁ תְּנוּפוֹת נֶאֶמְרוּ בְּפָרָשָׁה זוֹ: הָרִאשׁוֹנָה — לִבְנֵי קְהָת, לְכָךְ נֶאֱמַר בָּם "וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת ה'", לְפִי שֶׁעֲבוֹדַת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים עֲלֵיהֶם — הָאָרוֹן וְהַשֻּׁלְחָן וְגוֹ'; הַשְּׁנִיָּה — לִבְנֵי גֵרְשׁוֹן, לְכָךְ נֶאֱמַר בָּם "תְּנוּפָה לַה'", שֶׁאַף עֲלֵיהֶם הָיְתָה עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ — יְרִיעוֹת וּקְרָסִים הַנִּרְאוֹת בְּבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וְהַשְּׁלִישִׁית — לִבְנֵי מְרָרִי:
והניף אהרן את הלוים תנופה AND AARON SHALL MAKE A WAVING WITH THE LEVITES — just as the guilt offering of the leper (to whom the Levites are compared in some respect; cf. Rashi on v. 7) required waving whilst alive. — Three times is the command of waving the Levites mentioned in this section (vv. 11, 13, 15): the first refers to the sons of Kohath; therefore (because it is they who are referred to) Scripture adds with regard to them, “that they may execute the service of the Lord” — for it was upon them (the sons of Kohath) that the service of the most holy objects: the Ark, the table, etc., devolved. The second refers to the sons of Gershon, and therefore Scripture adds with regard to them, “a waving for the Lord”, for upon them devolved the service of the holy (though not the most holy) objects: the hangings and the catches which were visible in the Holy of Holies. The third refers to the sons of Merari.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.