44
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
א. "עבודת עבודה" – השיר "במצלתים וכנורות"
לאחר שהפסוק1 מספר כיצד נמנו בני קהת, בני גרשון ובני מררי – "כל הבא לצבא לעבודה באוהל מועד"2 – אומר הפסוק3: כל הפקודים אשר פקד משה גו' מבן שלשים גו' ועד בן חמשים שנה כל הבא לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא באוהל מועד ויהיו פקודיהם גו'.
רש"י מפרש את המילים "עבודת עבודה": הוא השיר במצלתים וכנורות שהיא עבודה לעבודה אחרת4. זאת אומרת*: הביטוי "עבודת עבודה" אין פירושו פעולה של עבודה, אלא "עבודה לעבודה" – עבודה בשביל עבודה אחרת, וזוהי עבודת השיר שהיא בשביל עבודת הקרבנות5.
נשא
וצריך להבין:
א) לשון הגמרא* (המקור לפירוש רש"י) היא "איזהו עבודה שצריכה עבודה6 הוי אומר זו שירה" וכלל לא מוזכרים שמות של כלי שיר – ואילו רש"י מוסיף במצלתים וכנורות?
ב) מדוע אומר רש"י "הוא השיר במצלתים וכנורות" – הרי היו כמה וכמה מיני כלי שיר שהשתמשו בהם לעבודת השיר7?
ג) רש"י כלל לא מזכיר שיר בפה8? הקושיא מתחזקת בהשוואה למה
הערות
- 1. פרשתנו ד, לד ואילך.
- 2. שם, לה. לט. מג.
- 3. שם, מו־מח.
- 4. להעיר מהשינויים בפרש"י דה"ב (כט, כה) – אבל: א) י"א שפירוש דה"י אינו לרש"י (שם הגדולים להחיד"א ע' רש"י. ועוד). ב) דובר כמ"פ שפרש"י לנ"ך אינו בדיוק גמור ע"פ פשש"מ כפירושו עה"ת.
- *. רא"ם. ועוד.
- 5. ערכין יא, א. וגם ע"ד ההלכה כן הוא והמשוררים בכל יום שעל הדוכן (רמב"ם הל' כלי המקדש פ"ז ה"ה) – ה"ז שיר של יום שאומרים על התמיד* (ולפלא קצת שלא מצאתי ע"ע בס'
- *. ערכין שם. וראה גם מדרש לקח טוב כאן.
- 6. והל' משמע לכאורה שהעבודה (דניסוך הקרבנות) טפלה להשירה – היפך פרש"י.
- 7. ברמב"ם הל' כלי המקדש פ"ג ה"ד (ע"פ משנה ערכין פ"ב מ"ג. מ"ה. וראה משנה סוכה פ"ה מ"ד): בנבלים וחלילים וכנורות וחצוצרות והצלצל. ובבחיי כאן: והיו משוררים ג"כ בח' כלים, עיי"ש. וראה הנסמן לקמן הערה 12.
- 8. ובפרט (ע"ד ההלכה) "דכולי עלמא עיקר שירה בפה" (סוכה נא, א. ערכין שם, א. רמב"ם שם ה"ג). ה"ב־ג) ומשמיט התיבות "על הקרבן" – בכ"ז נראה דגם כאן כוונתו כן (וכהכלל (יד מלאכי כללי הרמב"ם אות ו') דבספר היד סומך על מה שכתב לפנ"ז ודוחק קצת כיון דמעתיק "שעומדים על הדוכן").
- . אף שברמב"ם שם משנה מלשונו לפנ"ז (פ"ג שיציינו המקור לרמב"ם כאן** – וראה כללי התוהמ"צ להרגצובי דיש חליל על הדוכן בכל השנה (והוא מצוה ולא עבודה). וראה רמב"ם הל' כהמ"ק פ"ג ה"ו. ואכ"מ).
- . משא"כ בפ"ג שם, וכן בהל' תמידין ומוספין ספ"ו.
רש"י על דברי הימים ב כ״ט:כ״ה - הטקסט מספריא
כִּי בְיַד ה׳ הַמִּצְוָה בְּיַד נְבִיאָיו. לְשׁוֹרֵר הַלְוִיִּם בִּכְלֵי שִׁיר; לֹא כָתוּב בַּתּוֹרָה שֶׁיְּהֵא קָרְבָּן טָעוּן שִׁירָה, אֶלָּא מִצְוַת ה׳ שֶׁצִּוָּה בְּיַד נְבִיאָיו לְשׁוֹרֵר עַל הַקָּרְבָּן. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ בְּמַסֶּכֶת עֲרָכִין (יא.): מִנַּיִן שֶׁהַלְוִיִּם טְעוּנִין לְשׁוֹרֵר בִּכְלֵי שִׁיר, דִּכְתִיב ״עֲבוֹדַת עֲבוֹדָה״ (במדבר ד:מז) – אֵיזוֹהִי עֲבוֹדָה שֶׁצְּרִיכָה עֲבוֹדָה אַחֶרֶת עִמָּהּ? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה הַשִּׁיר בִּכְלֵי שִׁיר. ״וַעֲבוֹדַת מַשָּׂא״ (שם) – נָכוֹן לְפָרֵשׁ עַל הַשִּׁיר, כְּדִכְתִיב ״וּכְנַנְיָהוּ שַׂר הַלְוִיִּם בְּמַשָּׂא… כִּי מֵבִין הוּא״ (דברי הימים א טו:כב), שֶׁהָיָה מְמֻנֶּה לְהָרִים קוֹל הַנִּגּוּן שֶׁל שִׁיר:
משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו ז׳:ה׳ - הטקסט מספריא
זה שעל המשוררים הוא בורר בכל יום המשוררים שעומדים על הדוכן לומר שירה בפה ועל פיו תוקעין על הקרבנות אין פוחתין במקדש מאחת ועשרים תקיעה בכל יום שלש לפתיחת שערים ותשע לתמיד של שחר ותשע לתמיד של בין הערבים ויום שיש בו קרבן מוסף מוסיפין תשע על קרבן מוסף ואם חל ראש חדש או יו"ט להיות בשבת או שחל ראש השנה להיות בשבת שיש שם שלשה מוספין אין תוקעין לכל מוסף ומוסף בפני עצמו אלא תוקעין תשע בלבד לכל המוספין:
משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו ג׳:ד׳ - הטקסט מספריא
ובמה הם מנגנין בנבלים וחלילים וכנורות וחצוצרות והצלצל ואין פוחתין משני נבלים ולא מוסיפין על ששה ואין פוחתין משני חלילים ולא מוסיפין על שנים עשר ואין פוחתין משתי חצוצרות ולא מוסיפין על עשרים ומאה ואין פוחתין מתשעה כנורות ומוסיפין עד לעולם והצלצל אחד בלבד:
משנה ערכין ב׳:ג׳ - הטקסט מספריא
אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעה במקדש. ולא מוסיפין על ארבעים ושמונה. אין פוחתין משני נבלין ולא מוסיפין על ששה. אין פוחתין משני חלילין. ולא מוסיפין על שנים עשר. ובשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח. בשחיטת פסח ראשון. ובשחיטת פסח שני. וביום טוב ראשון של פסח. וביום טוב של עצרת. ובשמנה ימי החג. ולא היה מכה באבוב של נחשת. אלא באבוב של קנה. מפני שקולו ערב. ולא היה מחליק אלא באבוב יחידי. מפני שהוא מחליק יפה:
משנה סוכה ה׳:ד׳ - הטקסט מספריא
חסידים ואנשי מעשה. היו מרקדים לפניהם. באבוקות של אור שבידיהן ואומרים לפניהן דברי שירות ותושבחות. והלוים בכנורות. ובנבלים ובמצלתים. ובחצוצרות ובכלי שיר בלא מספר על חמש עשרה מעלות. היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים. כנגד חמשה עשר שיר המעלות שבתהלים. שעליהן לוים עומדין בכלי שיר. ואומרים שירה. ועמדו שני כהנים בשער העליון. שיורד מעזרת ישראל. לעזרת נשים. ושני חצוצרות בידיהן. קרא הגבר. תקעו. והריעו. ותקעו. הגיעו למעלה עשירית. תקעו. והריעו. ותקעו. הגיעו לעזרה תקעו. והריעו. ותקעו. היו תוקעין והולכין. עד שמגיעין לשער היוצא מזרח הגיעו לשער היוצא ממזרח. הפכו פניהן למערב ואמרו אבותינו שהיו במקום הזה אחוריהם אל היכל. ופניהם קדמה. והמה משתחוים קדמה לשמש. ואנו ליה עינינו. ר' יהודה אומר היו שונין ואומרין. אנו ליה. וליה עינינו:
משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו ג׳:ו׳ - הטקסט מספריא
בשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח:בשחיטת פסח ראשון ובשחיטת פסח שני וביום טוב הראשון של פסח וביום הראשון של עצרת ובשמנה ימי החג וחליל זה דוחה שבת מפני שהוא חליל של קרבן וחליל של קרבן עבודה היא ודוחה את השבת:
משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין ו׳ - הטקסט מספריא
סדר עבודות התמידות בכל יום כך הוא סמוך לעלות השחר יבוא הממונה שעל הפייסות ויקיש על העזרה ופותחין לו ומבלשין את כל העזרה ומעמידין עושי חביתין לעשות החביתין וכל הכהנים ששם כבר טבלו קודם שיבוא הממונה ולבשו בגדי כהונה ויבואו ויעמדו בלשכת הגזית ויפיסו פייס ראשון ושני ויזכה כל אחד במלאכתו כמו שביארנו ומתחיל זה שזכה בתרומת הדשן ותורם על הסדר שאמרנו ואחר כך מסדר מערכה גדולה ואח"כ מסדר מערכה שנייה ואחר כך מעלה שני גזרי עצים ומניחן על מערכה גדולה להרבות האש ואח"כ נכנסין ללשכת הכלים ומוציאין כל כלי השרת הצריכין להן כל היום ומשקין את התמיד מים וזה שזכה בשחיטתו מושכו לבית המטבחים והולכין אחריו הכהנים שזכו להעלות האיברים ושוהין שם עד שפותחין שער ההיכל הגדול ובשעת פתיחת השער שוחטין את התמיד ואחר כך נכנסין להיכל שני כהנים האחד שזכה בדישון המזבח הפנימי והשני שזכה בדישון המנורה:
והמדשן את המזבח מדשנו בשעה שהשוחט שוחט את התמיד ואח"כ זורק הדם זה שקבלו:
ואחר שזורקין את הדם מטיב זה שבהיכל חמש נרות ויוצאין שניהן מן ההיכל ואלו שבבית המטבחים מפשיטין ומנתחין וכל אחד ואחד מעלה אבר שזכה בו לכבש ונותנין האיברים מחצי כבש ולמטה במערבו ושל מוספין היו נותנין אותן מחצי כבש ולמטה במזרחו ושל ראשי חדשים נותנין על המזבח מלמעלה בין קרן לקרן במקום הילוך רגלי הכהנים כדי לפרסמו שהוא ראש חדש ומולחין שם את האיברים וזורקין מלח על גבי הכבש אפילו בשבת כדי שלא יחליק ויפלו הכהנים שם בעת הליכתן בעצים למערכה ואף על פי שהמלח חוצץ בין רגליהם ובין הכבש הואיל ואין ההולכה הזאת עבודה אינן חוששין:
ואחר שמעלין האיברים לכבש מתכנסין כולן ללשכת הגזית והממונה אומר להם ברכו ברכה אחת והן פותחין וקורין אהבת עולם ועשרת הדברות ושמע והיה אם שמוע ויאמר ואמת ויציב ורצה ושים שלום ובשבת מוסיפין ברכה אחת והיא שיאמרו אנשי משמר היוצא לאנשי משמר הנכנס מי ששכן את שמו בבית הזה ישכין ביניכם אהבה אחוה שלום וריעות ואחר כך מפיסין פייס שלישי ורביעי וזוכה בקטורת מי שזכה ונכנס ומקטיר ואח"כ נכנס זה שזכה בדישון המנורה ומטיב שתי הנרות ויוצא זה שהקטיר עם מדשן המנורה ועומד על מעלות האולם הוא ואחיו הכהנים:
כשיגיע בין האולם ולמזבח נטל אחד המגריפה וזרקה בין האולם למזבח והיה לה קול גדול ושלשה דברים היתה משמשת בהן השומע את קולה היה יודע שאחיו הכהנים נכנסין להשתחוות והוא רץ ובא ובן לוי השומע את קולה היה יודע שאחיו הלוים נכנסין לדבר בשיר והוא רץ ובא וראש המעמד כשהיה שומע את קולה היה מעמיד את הטמאים על שער המזרח מפני החשד שידעו הכל שעדיין לא הביאו כפרתן ואחר כך מעלה זה שזכה באיברים את האיברים מן הכבש למזבח ואחר שמעלין את האיברים מתחילין אלו שעל מעלות האולם ומברכין ברכת כהנים ברכה אחת בשם המפורש כמו שביארנו במקומה ואח"כ מעלין סלת הנסכים ואחר הסלת מקטיר החביתין ואחר החביתין מעלין את היין לניסוך ובשעת הניסוך אומרין הלוים השיר ומכין המשוררין במיני ניגון שבמקדש ותוקעין תשע תקיעות על פרקי השיר:
כשהיו נותנין היין למנסך היו שני כהנים עומדין על שולחן החלבים ושתי חצוצרות בידן והסגן עומד על קרן המזבח והסודרין בידו ותקעו והריעו ותקעו ובאו ועמדו אצל זה הממונה על הצלצל אחד מימינו ואחד משמאלו:
שהה המנסך לנסך מניף הסגן בסודרין הקיש זה בצלצל ותקעו אלו בחצוצרות ודברו הלוים בשיר הגיעו לפרק תקעו והשתחוו כל העם שבעזרה על כל פרק תקיעה ועל כל תקיעה השתחויה וכל התקיעות שעל התמיד תשע כמו שביארנו:
אין אומרין שירה אלא על עולות הצבור וזבחי שלמיהם האמורין בתורה אבל עולות נדבה שמקריבין ממותר תרומת הלשכה אף על פי שהן של צבור אין אומרין שירה עליהן וכן נסכים הבאין בפני עצמן אין אומרין עליהן שירה:
השיר שהיו הלוים אומרין:ביום הראשון היו אומרין לה' הארץ ומלואה בשני היו אומרין גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלהינו הר קדשו וגו' בשלישי היו אומרין אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט ברביעי היו אומרין אל נקמות ה' אל נקמות הופיע בחמישי היו אומרין הרנינו לאלהים עוזנו הריעו לאלהי יעקב בששי היו אומרין ה' מלך גאות לבש לבש ה' עוז התאזר וגו' בשבת היו אומרין מזמור שיר ליום השבת במוספי שבת אומרים שירת האזינו וחולקין אותה לששה פרקים הזי"ו ל"ך כדרך שקוראין אותה ששה בבית הכנסת ואומרין פרק בכל שבת גמרו השירה בששה שבתות חוזרין לראש במנחה של שבת אומר אז ישיר משה ומי כמוכה וגו' במוסף של ראש השנה היו אומרין הרנינו לאלהים עוזנו ואם חל להיות בחמישי אומר הסירותי מסבל שכמו וגו' במנחה של ראש השנה היו אומרים קול ה' יחיל מדבר וגו':
ראש חדש שחל להיות בשבת שירה של ראש חדש דוחה את שירה של שבת כדי לפרסם שהיום ראש חדש:
בשבת מקטירין את שני בזיכי לבונה עם המוספין קודם ניסוך היין של מוספין וכסדר שעושין בכל יום בבקר כך עושין בין הערבים חוץ מהרמת הדשן ממזבח החיצון וסדור המערכות והפייסות שאין עושין דברים אלו אלא בכל יום בשחר לבד כמו שביארנו:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.