52
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
וכפי שרש"י אומר בפירוש בפרשת בהעלותך64: "ולא יעבוד עוד – עבודת משא בכתף אבל חוזר הוא לנעילת שערים ולשיר ולטעון עגלות כו'", "לשמור משמרת, לחנות סביב לאוהל ולהקים ולהוריד בשעת המסעות".
יא. השירה לאחר גיל חמשים – בפה בלבד
על פי זה יוצא גם חידוש גדול ב"ענינים מופלאים"65 על דרך ההלכה שבפירוש רש"י:
על פי הנ"ל – ש"השיר במצלתים וכנורות" הוא רק "עד בן חמשים שנה" – צריך לומר, שזה שרש"י כותב "חוזר הוא .. ולשיר" כוונתו לשיר בפה ובנבל כו', אבל לא "השיר במצלתים וכנורות"66 שהוא (על דרך הפשט) רק "מבן שלשים גו' ועד בן חמשים שנה"67!
זאת ועוד: מכיוון שהטעם לכך הוא מכיוון שלאחר בן חמשים שנה "כחו מכחיש מעתה"68 וקשה לו ה"שיר במצלתים וכנורות" – הרי אין טעם לחלק בזה בין המשכן והמקדש; וממילא לפי פשוטו של מקרא69, נמצא כי "שנים" פוסל מעבודת לויה גם לדורות (בנוגע ל"השיר במצלתים וכנורות")! – אלא אם נאמר שזוהי גזירת הכתוב.
הערות
- 64. ח, כה־ו. – בחזקוני (והובא בריב"א) שם, דרש"י קאי רק על בני קהת (כנ"ל בשוה"ג להערה הקודמת), וגם בני גרשון ובני מררי נפסלו בשנים לטעינת ופריקת עגלות והורדת והקמת המשכן (אלא שחוזרין לשיר ולשמור. ובדברי דוד (להט"ז) שם – שנפסלו מהכל) – אבל לא נזכר זה כלל בפרש"י.
- 65. לשון השל"ה במס' שבועות שלו (קפא, א).
- 66. ומה שהזכיר רש"י (בפ' בהעלותך שם) רק "עבודת משא בכתף" ולא "השיר וכו'" – כי מה שצריכים בעל כח הוא בעיקר לעבודת משא (שלכן רק ע"ז נאמר "נשא את ראש", כנ"ל שוה"ג הא' להערה 60).
- 67. ראה גם מושב זקנים (מבעה"ת) לפרש"י פרשתנו כאן (אלא שמחלק רק בין שיר שבכלי לשיר שבפה – משא"כ להמבואר בפנים, שגם בשיר שבכלי גופא יש לחלק בין השיר במצלתים וכנורות ושאר כלים). וע"פ חילוק זה יש להעיר טובא בתמיהת הרמב"ן (ושקו"ט המפרשים) בפרש"י בהעלותך שם. ואכ"מ.
- 68. לשון רש"י במדבר ד, ב. ועייג"כ בחיי ריש פרשתנו. מושב זקנים בהעלותך שם. משא"כ להרמב"ן (בהעלותך שם) שמה שנפסלו לוים לשיר מבן חמשים (במשכן) הוא מפני "שלא היו ממנין אותם לשיר .. אלא בראויים למשא", עיי"ש.
- 69. משא"כ ע"ד ההלכה – ראה חולין כד, א. רמב"ם הל' כלי המקדש פ"ג ה"ח. ולהעיר מדעת הבה"ג שמנה הלאו ד"ולא יעבוד עוד" במנין המצות – ראה סהמ"צ להרמב"ם שורש ג' ובמפרשיו שם. ולהעיר ג"כ מזהר בהעלותך (קנא, ב) ובהנסמן בניצוצי זהר שם.
- . במפרשי רש"י (רא"ם ועוד) שכוונת רש"י שהכתוב קאי אבני קהת ש"בכתף ישאו", ו"עם אחוהי" היינו בני גרשון ובני מררי – אבל ראה גו"א שם (הובא לעיל בפנים ס"ז והערה 44) שגם בבני גרשון ובני מררי הי' משא בכתף, ועפ"ז כוונת רש"י ב"עבודת משא בכתף" היא גם לבני גרשון ובני מררי.
רש"י על במדבר ד׳:ב׳ - הטקסט מספריא
נשא את ראש וגו'. מְנֵה מֵהֶם אֶת הָרְאוּיִין לַעֲבוֹדַת מַשָּׂא, וְהֵם מִבֶּן שְׁלֹשִׁים וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה, וְהַפָּחוּת מִשְּׁלֹשִׁים לֹא נִתְמַלֵּא כֹחוֹ, מִכָּאן אָמְרוּ (אבות פ"ה) "בֶּן שְׁלֹשִׁים לַכֹּחַ", וְהַיּוֹתֵר עַל בֶּן חֲמִשִּׁים כֹּחוֹ מַכְחִישׁ מֵעַתָּה:
נשא את ראש וגו׳ TAKE THE SUM OF [THE SONS OF KOHATH] — Count those that are fit among them for the service of carrying, and these are the men from thirty to fifty years, for a person less than thirty has not yet attained his full strength, — hence they (the Rabbis) said (Avot 5:21) “a man of thirty has reached the age when he enters into full strength”, — as for one who is older than fifty, his strength gradually diminishes from then.
משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו ג׳:ח׳ - הטקסט מספריא
זה שנאמר בתורה בלוים ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה אינו אלא בזמן שהיו נושאין המקדש ממקום למקום ואינו מצוה נוהגת לדורות אבל לדורות אין הלוי נפסל בשנים ולא במומין אלא בקול שיתקלקל קולו מרוב הזקנה יפסל לעבודתו במקדש ויראה לי שאינו נפסל אלא לומר שירה אבל יהיה מן השוערים:
ספר המצוות, שורשים ג׳ - הטקסט מספריא
שאין ראוי למנות מצות שאין נוהגות לדורות.
דע כי אמרם (מכות כ"ג:) תרי"ג מצות נאמרו לו למשה בסיני מורה על היות זה המספר מהמצות הנוהגות לדורות, כי מצות שאין נוהגות לדורות אין קשר להן בסיני הן שנאמרו בסיני או בזולתו. ואמנם כוונו באמרם בסיני לפי שעיקר התורה היה בסיני. והוא אמרו יתעלה עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך. ובבאור אמרו מאי קראה תורה צוה לנו משה מורשה, רוצה לומר מספר תורה והוא תרי"א ואנכי ולא יהיה מפי הגבורה שמענום ובהם נשלמו תרי"ג מצות, ירצו בזה הסימן שהדבר שצוה לנו משה ולא שמענוהו כי אם ממנו הוא מספר תור"ה וקראה מורשה קהלת יעקב, ומצוה שאינה נוהגת לדורות אינה לנו מורשה שאמנם יקרא לנו מורשה מה שיתמיד לדורות כמו שאמר כימי השמים על הארץ, ומאמרם גם כן כי כל אבר ואבר כאלו הוא יצוה האדם בעשיית מצוה ומצוה, וכל יום ויום כאילו יזהיר אותו מעבירה, ראיה על היות זה המספר לא יחסר לעולם, ואילו היה מכלל המנין מצות שאין נוהגות לדורות, הנה זה הכלל יחסר בזמן שיכלה בו חיוב המצוה ההיא ולא היה המאמר הזה שלם כי אם בזמן מוגבל. וכבר טעה גם כן זולתנו בשרש הזה, ומנה בעבור שדחק הצורך ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומנה ולא יעבוד עוד הכתוב בלוים, ואלו גם כן לא היו נוהגות כי אם במדבר. ואף על פי שאמרו (סנהדרין פ"א:) רמז לגונב את הקסוה מנין שנאמר ולא יבאו לראות כבלע את הקדש, יש די ספוק באמרם רמז, ופשטיה דקרא אינו כן, ואינו גם כן מכלל מחוייבי מיתה בידי שמים, כמו שיתבאר בתוספתא ובסנהדרין. ואני נפלא מזה שמנה אלו הלאוין למה לא מנה במן איש אל יותר ממנו, ואמרו יתברך אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה, וכן האזהרה שבאה בבני עמון אל תצורם ואל תתגר בם, וכן ימנה גם כן בכלל מצות עשה אמרו עשה לך שרף ושים אותו על נס, ואמרו קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן, כמו שמנה תרומת המכס וחנוכת המזבח, וכן ימנה היו נכונים לשלשת ימים, וכן גם הצאן והבקר אל ירעו ופן יהרסו לעלות ורבים כמו אלה, ולא יסופק לבעל שכל כי אלו כולם מצות נאמרו לו למשה בסיני צווי ואזהרה, אך היו כלם לפי שעה ואינן נוהגות לדורות, ולכן לא ימנו, ובעבור השרש הזה אין ראוי למנות ברכות וקללות שנצטוו בגריזים ועיבל, ולא בנין המזבח שנצטוינו לבנות בבואנו בארץ כנען, כי אלו כלם מצות לפי שעה, ולא הצווי שצונו שנקריב כל בהמה שנרצה לאכול ממנה שלמים, כי זה צווי לפי שעה לבד, והוא אמרו והביאום לה' אמרו בספרי והביאום זו מצות עשה, אבל היא במדבר לבד, כמו שבאר במשנה תורה היתר בשר תאוה לדורות, והוא אמרו בכל אות נפשך תאכל בשר, ואילו היה ראוי למנות כל מה שהוא מזה המין היה מה שצווה בו משה מיום שנתנבא עד יום מותו חוץ מהמצות הנוהגות לדורות יותר משלש מאות מצות כשנמנה כל הצווי שבא במצרים וכל מה שבא במלואים וזולתם כולם כתובים בתורה מהם עשה ומהם לא תעשה, ואחר שהוא נמנע למנותם כלם יתחייב בהכרח שלא תמנה גם אחת מהן, ולא כמו שעשה זולתנו שלקח מהם דברים על צד העזר כאשר יגע למצוא המספר, וזה מה שכוננו לבארו בשרש הזה:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 8 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך יג נשא שיחה א מאותו ספר חולין כד, א
- תורת מנחם שיחת יום א' פ' וישב, י"ט כסלו ה'תשט"ז חולין כד, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות השחר נג דין הראוי לירד לפני התיבה ט חולין כד , ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות השחר נג דין הראוי לירד לפני התיבה י חולין כד, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נשיאת כפים קכח דיני נשיאת כפים ואיזה דברים הפוסלים בכהן מט חולין כד, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רפב קריאת התורה והמפטיר ז חולין כד, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רפב קריאת התורה והמפטיר חולין כד, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות ברכות השחר נג דין הראוי לירד לפני התיבה חולין כד , ב

