53

יב. שלוש אופני ה"משא" – בפנימיות הענינים

מיינה של תורה שבפירוש רש"י:

בהתאם לביאור הנ"ל בחילוק שבין בני קהת גרשון ומררי – מיתווספת הסברה בדברי אדמו"ר הזקן בענין זה בלקוטי־תורה בפרשתנו:

אדמו"ר הזקן מבאר⁷⁰ את החילוק בין בני קהת גרשון ומררי בענין של נשיאות ראש: נשיאות ראש מורה על עבודה של הילוך בלי גבול (העלאת הראש לבחינת רצון וכתר⁷¹); בני קהת ובני גרשון הנם שני דרגות ואופנים בהילוך (מלמעלה למטה ומלמטה למעלה) ולכן נאמר בהם "נשא את ראש"; אך בני מררי הנם בבחינת "עומדים" (כפי שרואים שעבודתם הייתה משא הקרשים, שהם "עצי שטים עומדים"⁷²) ומטעם זה לא נאמר בהם "נשא את ראש".

ברם, אין מובן: כל מטרת הנסיעה במדבר היא לפעול את העבודה של הילוך אצל עם ישראל⁷³ – מעתה כיצד ניתן לומר שעבודה זו אינה קיימת אצל בני מררי?

ועל פי הנ"ל – ש"נשא את ראש" קשור עם עבודת משא – אפשר לומר, בפנימיות הענינים, כי גם אצל בני מררי הייתה העבודה של הילוך בלי גבול (נשא את ראש⁷⁴); אלא שהילוך זה קשור עם בחינת עגלות (שעל ידם נעשתה עבודת המשא אצל בני מררי).

והביאור בזה: בעבודה של הילוך בלי גבול ישנם שני ענינים⁷⁵:

א) עצם ההילוך בלי גבול הוא האהבה לה' של נפש הבהמית (לאחר בירורה), זאת משום ששורש הנפש הבהמית הוא מעולם התהו (למעלה משורש נפש האלקית) ולכן דוקא אצלה קיים "רב תבואות בכח שור"⁷⁶ – אהבה בלי גבול;

ב) כוונת ההילוך בלי גבול הוא לפעול – "אחריך נרוצה"⁷⁷ (לשון רבים) – שגם הנפש האלקית (שמתיקון) תהיה בתנועה של בלי גבול.

ג) לאחר שנפעל ההילוך בלי גבול בנפש האלקית (אחריך נרוצה) – מתעלית הנפש האלקית לאמתית שרשה ומקורה השייך רק אליה לבדה – הביאני (לשון יחיד) המלך חדריו"⁷⁷.

וזהו החילוק בין בני קהת, גרשון, ומררי:

אצל בני מררי נאמר רק "משמרת משאם" – אך עצם המשא היה על העגלות (וגם משאם בכתף אינו בגדר