שיחה א

הערות

עמוד 33

1. 1. נדפס במענה לשון (ווילנא, תער"ב. הוצאת קה"ת, תש"י. תשכ"ז) בתחילתו. פסקי דינים להצ"צ בסופו (קה"ת תשל"ב – קג, א [תמב, א]).
2. 2. בארוכה – במכתב כ"ק אדמו"ר האמצעי (נדפס בבית רבי ח"א פכ"ב. ס' התולדות אדה"ז (קה"ת, תשכ"ז. תשל"ו) ע' רסד).
3. 3. ראה בארוכה שיחת כ"ד טבת תשל"ב, דיש לומר שג' לשונות אלו – "ארון הקדש מאור ישראל משיח ה'" – הן כנגד ג' הספירות חב"ד [בינה (ארון הקדש), חכמה (מאור ישראל), (כתר) דעת (משיח ה') – עיי"ש בארוכה] – שהיא (גילוי תורת חסידות חב"ד) "פעולתו אשר עבד בה"* ו"מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו" של בעל ההילולא, ש"מתעלה בעילוי אחר עילוי" בעת ההסתלקות (אגה"ק סי' זך וביאורו).
4. 4. ראה של"ה חלק תושב"כ ר"פ וישב.
5. 5. להעיר ממש"נ (תהלים לז, יח): יודע ה' ימי תמימים גו'. וראה ב"ר ר"פ ח"ש. לקו"ד ח"א לה, א.
6. 6. ספר השיחות ה'תש"ב ע' 30־29.
7. 7. וראה בארוכה לקו"ש ח"ו שיחה לכ"ד טבת השייכות של הילולא דאדה"ז לפ' וארא.
8. 8. וי"ל טעם ההוספה* – ובהקדים תמי': הרי, לכאורה, ה"ז הדגשה לגריעותא – ע"פ מרז"ל (כתובות קג, ב) "מת בע"ש סימן יפה לו במו"ש סימן רע לו"? אך הדיוק בזה הוא – "בע"ש סימן יפה לו", וכדפירש"י: "שיכנס למנוחה מיד": אבל עבור "צאן מרעיתו" של נשיא ישראל – הרי אדרבה: מכיון ש"בעת פטירת צדיקי עליון כו'" הוא "עת רצון המתגלה ומאיר בבחי' גילוי מלמעלמ"ט" ש"מאיר חסד ה' מעולם עד עולם על יראיו ופועל ישועות בקרב הארץ כו'" (אגה"ק סי' כח. וראה שם סי' זך וביאורו) – לכן דוקא במוצאי שבת, כשמתחילה העבודה דימות החול ("בקרב הארץ"), זקוקים ביותר להשפעה וגילוי זה. ולכן נשיאי ישראל, שבעיקר חושבים לא ע"ד עליות שלהם כ"א דואגים על מצבם על בנ"י** ובפרט במוצאי שבת, שזקוקים לבשמים (מפני עזיבת הנשמה יתרה***) ולאמירת אל תירא עבדי יעקב (לקו"ת בלק עב, ב), וגם בעת הסתלקותם לא יעזבו צאן מרעיתם – ניחא להם יותר**** שה"מוצאי שבת" של צאן מרעיתם יהי' בתכלית העילוי – מאשר העילוי שלהם ("שיכנס למנוחה מיד") – בע"ש.
9. . כ"ד
10. . ל' אגה"ק שם – ע"פ יחזקאל כט, כ – מההפטורה דפ' וארא פ' השבוע דיום ההילולא. כדלקמן בפנים (וראה בהערה 7) – נתבאר בארוכה בלקו"ש חכ"א ע' 50־51: ע' 52 ואילך.
11. . ולהעיר, שגם בנוגע להסתלקות כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע ל' כ"ק מו"ח אדמו"ר הוא "במוצש"ק ויקרא אור ליום א' שני בניסן תר"ף בשעה כו'" (חנוך לנער ע' 16). וג"כ לא מזכיר פ' שלאחרי' – צו.

עמוד 34

1. 9. וכלשון "הקדמת הרבנים בני המחבר" לשו"ע אדה"ז: "במוצאי ש"ק כ"ד טבת וכו'".
2. 10. ועד"ז במכתב אדמו"ר האמצעי (דלעיל הערה 2).
3. 11. שהרי "וארא" אין מוזכר.
4. 12. נוסף לזה דשבת שייכת גם לשבוע הבא כי מיני' מתברכין כולי' יומי (זח"ב סג, ב. פח, א).
5. 13. ראה שע"ת לשו"ע או"ח סי' ש (בשם האריז"ל).
6. 14. להעיר מצוואת הריב"ש סי' קכד.
7. 15. וראה תו"א ר"פ שמות. וראה לקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 438 ואילך.
8. 16. שמו"ר פ"א, ח. פרש"י וארא ו, טז.
9. 17. ר"ה יא, רע"א.
10. 18. היינו מעת שהתחילה מכת כנים (פ' וארא ח, יב ואילך) – עפמ"ש בבחיי בא י, ה (הובא בסדר הדורות ב"א תמ"ז). או (עכ"פ) מעת שהתחילה מכת ערוב (וארא שם, יז ואילך) – ע"פ הדיעה דמכת דם בניסן (ראה סה"ד שם). ולפמ"ש בשמו"ר (פ"ה, יט) ד"עשה (משה במדין) ששה חדשים" – הרי ר"ה הי' בעת מכת דם – ראה מהרז"ו (ורש"ש) לשמו"ר שם. ואכ"מ.
11. . להעיר מתורה השביעית [מז' התורות שאמר מורנו הבעש"ט ש"פ כי תבוא, ח"י אלול, תרנ"ב בג"ע – כפי ששמען כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע – נעתקו בהוספות לכתר שם טוב ס"ג (ע"פ שיחת כ"ק מו"ח אדמו"ר שמע"צ תרצ"ז)]: ".. אתם נשיאי ישראל וואס איר לייגט אוועק אייער תורה ועבודה בשביל טובת הרבים וכו'".
12. . תר"י במשנה רפ"ח דברכות. שו"ע אדה"ז ר"ס רצז.
13. . אבל קביעות הזמן (ע"ש, או מוצ"ש וכיו"ב) הוא ע"פ מרז"ל (שבת ל, סע"א) טוב יום כו', אין מלכות נוגעת בחברתה כו' ולכן ל"ק מזה דגם בכתובות מדובר (גם) בר"י הנשיא.

עמוד 35

1. 19. ה, ז־ט.
2. 20. שם, כג.
3. 21. דלעיל הערה 2.
4. 22. אגה"ק סי' זך (בביאור).
5. 23. שם סי' כח. וראה גם סי' זך שם. סידור שער הל"ג בעומר (דש, ב־ג).
6. 24. וצ"ע ברשימות כ"ק מו"ח אדמו"ר (נעתקו בס' התולדות – אדה"ז ע' רסג) דבאו לכפר Rיענא "ביום הששי ח' טבת" (ואולי הוא טעות המעתיק). אבל גם עפ"ז הי' בגלותו ממקומו – ליאדי.©
7. 25.
8. 26. ובפרט עפ"י הידוע (תורת שלום ס"ע 112 ואילך) דעיקר הענין דיפוצו מעינותיך חוצה הותחל לאחיר הגאולה די"ט כסלו.
9. 52. אגה"ק של כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע – נדפסה במבוא לקונטרס ומעין ע' 17.

עמוד 36

1. 27. אגה"ק סי' יד.
2. 28. ראה לקו"ש ח"ה [המתורגם] ע' 58 ואילך ובהנסמן שם.
3. 29. שמו"ר פ"א, ה.
4. 30. ראה בארוכה סה"מ אידיש בתחילתו. ד"ה אני ישנה תש"ט. ובכ"מ.
5. 31. ראה סה"מ שם. ד"ה קול דודי תש"ט פ"ב. אני ישנה שם פי"ד. ובכ"מ.

עמוד 37

1. 32. תהלים עד, ט.
2. 33. ועד"ז הוא בכללות ירידת הנשמה למטה שהיא "בחי' גלות ממש" (תניא פל"ז – מח, א) שדוקא ע"י עבודתה בגלות הגוף ונה"ב מתגלה שרשה העצמי – ראה תו"א ר"פ וישב. תו"ח שם. אוה"ת שם (רנג, ב ואילך). ובכ"מ.
3. 34. ראה ד"ה אני ישנה שם (בתחילתו): ומצד זה הכח (דמסנ"פ שמצד יחידה) שיש בנש"י נותן להם התומ"צ .. ובכח זה עמדו ישראל נאמנים להוי' בגלות מצרים וכו'.
4. 35. ראה קונטרס ענינה של תורת החסידות סי"ט.
5. 36. בהבא לקמן – ראה ד"ה אתה אחד (ועתידין צדיקים) תש"ב. מן המיצר תש"ט פי"א. זה היום ה'שי"ת פ"ב. ובכ"מ.

עמוד 38

1. 37. ולהעיר מלקו"ש ח"ו ע' 257 ביאור השייכות של הילולא דאדה"ז לחודש טבת (ירח שנהנה גוף מן הגוף), עיי"ש. וראה גם לקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 415.
2. 38. ראה קונטרס הנ"ל ס"ו ובהערה 43 שם.
3. 39. כי ע"י התלבשות של תורת החסידות בהשגה נמשך עצם פנימיות התורה (ד"ה פדה בשלום תרפ"ה, בשם אביו כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע – י"ט כסלו עטר"ת). והיינו, דנוסף על המבואר לקמן (ס"ח ובהערה
4. 40. לקו"ד ח"א נו, א־ב. וראה אגה"ק דכ"ק אדמו"ר נ"ע (דלעיל הערה 25): להמשיך בחי' עומק ופנימיות תורת ה' .. מבחי' פנימיות ועצמות אוא"ס ב"ה .. לגרש מאתנו כל מדה רעה ומגונה מהמדות הטבעיות כו' – נתבאר בשיחת ש"פ וישב תשכ"א.
5. 41. להעיר מתורת שלום ע' 168: המקום שבחר לו למושב .. פנה שממה .. ולא ידעו ממציאות אור כלל כו'.
6. 45. שהכח לחבר נסתר ונגלה – שנסתר דתורה גופא יהי' מושג בנגלה – הוא מצד עצם התורה, הנה מכיון שהירידה והשפלה למטה יותר נמשך מכח עליון יותר (ראה תורת שלום ע' 115 – לענין התלבשות אור החסידות בשכל), ואדרבה – נעוץ תחלתן בסופן דוקא, הרי מובן, שאמיתית גילוי וביטוי של עצם פנימיות התורה הוא דוקא כשנמשכת בבחי' תחתונה ביותר, עד להפיכת טבע נפש הבהמית, כבפנים. וראה בארוכה קונטרס ענינה של תורת החסידות סי"ח. סו"ס כ. וראה שוה"ג להערה 78 שם. וראה ד"ה פדה בשלום שם בסופו: וכוונה העצמית שהטבע ממש יהי' אלקות והענינים שלמטה יהיו כלים לאלקות דזה בא ע"י רבנו בהתלבשות בהשגה דוקא כו'.

עמוד 39

1. 42. ראה בארוכה לקו"ש ח"ו [המתורגם] ע' 37 ובהערות שם. וש"נ.
2. 43. בהבא לקמן – ראה לקו"ש שם ע' 35, וע' 40 ואילך (ובהנסמן שם). לקוטי לוי"צ – אגרות־קודש ע' ריח ואילך.
3. 44. לקו"ד ח"א פג, א.
4. 45. ראה לקוטי לוי"צ שם (ע' רכג) ד"גילוי אור החסידות הוא בחי' יותר גבוה מקבלה (נסתר)*
5. 46. ראה שער היחוד והאמונה פ"ז (פב, א).
6. 47. לקו"ת שלח לז, ד. ובכ"מ.
7. 48. ראה לקוטי לוי"צ שם.
8. 49. כי אף שהכח לחבר נסתר ונגלה הוא מצד עצם התורה כנ"ל – מ"מ, אמיתית גילוי וביטוי דיחידה (עצם פנימיות התורה) הוא כשנמשכת בבחי' תחתונה ביותר, כנ"ל הערה 39.
9. 50. ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ט ע' 77 ובהנסמן שם. ובכ"מ. פשוט שתורתו של משיח תהי': נגלה, קבלה (נסתר), וחסידות וכמו שמצינו ברשב"י: נגלה (ולהעיר משבת לג, סע"ב. אגה"ק סכ"ו (קמג, א)), נסתר (זהר ותיקונים כו') ואיחוד שניהם (ראה והחרים תרל"א ע' נב ואילך ולהעיר שגם ברשב"י – ענין המערה הי' ע"י הסתר א' מישראל – שבת שם. וראה לקלוי"צ שם) ליחידי סגולה ובהצנע לכת (אגה"ק שם קמב, ב) – וכולם (וגם נגלה וחסידות) באופן נעלה מאשר עתה (שה"ז לימוד ע"ד ראי' – עיין ש' האמונה פ"ס). וראה לקו"ש חט"ז ע' 199 הערה 56 ובשוה"ג לשם.
10. . בלקוטי לוי"צ שם (ע' רכד), שגילוי חסידות גבוה יותר "מגילוי פנימיות התורה, בחי' טעמי תורה, ישקני מנשיקות פיהו שיתגלו ע"י מ"צ בב"א" – וכוונתו בזה ובהקדם ונגלה שלכן בכחה לחבר ב' הבחי' גם יחד שהנסתר והרז גופא יהי' מושג בנגלה". וראה קונטרס הנ"ל הערה 40.

עמוד 40

1. 51. ולהעיר מהמסופר במכ' אדהאמ"צ (דלעיל הערה 2) ד"בי"ט כסלו שמענו שהי' מפלה גדולה להשונא כו'".
2. 52. להעיר מב' הפי' בגולה על ראשה – גלות, גאולה (ראה ויק"ר ספל"ב. לקו"ת בהעלותך לה, א־ג. אוה"ת לשם ע' תכג ואילך). (משיחת ומאמר ש"פ שמות תשכ"ו)
3. 53. ראה גם לקמן ע' 58.
4. 54. ראה תו"א וארא (נו, א. ג). אוה"ת שם (ע' קכז. קלב. קמד ואילך).
5. 55. פרש"י ר"פ וארא.
6. 56. ראה זהר ר"פ וארא (כג, א).