35

עבודה מאבותינו במצרים". ועל־אחת־כמה־וכמה בפרשת בא, שבה מסופר כבר על הגאולה בפועל.

לעומת זאת בפרשת שמות, מתבסס תוכן הפרשה כולה על פרטים בקושי השעבוד וחומרתו, עד למסופר בסוף הפרשה, שפרעה גזר "לא תאספון לתת... תכבד העבודה על האנשים"¹⁹, עד אשר אפילו משה רבינו טען כלפי הקדוש־ברוך־הוא: "מאז באתי אל פרעה... הרע לעם הזה"²⁰.

בכך אפשר לבאר את הקשר שבין הסתלקות אדמו"ר הזקן לבין פרשת שמות: כאמור, היתה הסתלקות אדמו"ר הזקן בעת שהותו בגלות, כלשון ה"צמח־צדק" – כש"ברחו מצרפתים והיה מטולטל עד ביאתן לפיענא...", וכפי שמפורטים כל פרטי הטלטולים והיסורים במכתבו של אדמו"ר האמצעי²¹.

ג. יש קשר בין ההסתלקות לבין יתרון העבודה בגלות

ידועים דברי בעל ההילולא אודות הענין של הילולא והסתלקות, שאז עולים למעלה "כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו"²², וכל זה "מתגלה ומאיר בבחינת גילוי מלמעלה למטה בעת פטירתו"²³.

כיון שכל מאורע הוא בהשגחה פרטית, ובמיוחד מאורע שקשור לצדיק ונשיא הדור, מובן, שעובדת הסתלקותו של אדמו"ר הזקן בגלות מוכיחה על קשר וזהות פנימית בין "מעשיו ותורתו ועבודתו" של בעל ההילולא (אשר "עולה" ו"מתגלה ומאיר" בעת ההסתלקות) לבין היתרון של עבודה דוקא בזמן הגלות, ומכך "משתלשל" גם בגשמיות – שהסתלקותו היתה בגלות כפשוטה.

ויש לומר, שזהו הטעם גם לכך שחג הגאולה של י"ט כסלו האחרון, אשר חגג אדמו"ר הזקן בחייו, היה במקום הגלות שבו הסתלק, כי כאמור, "ביאתן לפיענא" היתה ב"ערב שבת וישלח", שחל לפני י"ט כסלו²⁴.

שהרי י"ט כסלו, "ראש השנה לחסידות"²⁵, הוא הנקודה המרכזית של "מעשיו ותורתו ועבודתו" של בעל ההילולא²⁶ – שלכך יש קשר עם יתרון