33
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
שמות
-
א. יש קשר בין הסתלקות אדמו"ר הזקן לבין פרשת שמות
על הסתלקותו של אדמו"ר הזקן כותב אדמו"ר ה"צמח־צדק"1, לאחר שכותב בקצרה2 אודות הטלטולים שעבר אדמו"ר הזקן – בברחו מן ה"צרפתים" – עד להגיעו לכפר פיענא "ערב שבת וישלח תקע"ג", ש"במוצאי שבת־קודש דשמות כ"ג אור לכ"ד טבת כחצות שעה י"א נשבה ארון הקודש מאור ישראל משיח ה'3...".
ידוע4, שכל מועדי השנה קשורים טבת –
לתוכן הפרשה הנקראת בתורה בסמוך
להם, ויש לומר שכך הדבר גם לגבי ימי
צדיקים5, וממילא גם ימי הולדת וימי
הילולא של צדיקים, וכדומה.
וכך מובן גם ממאמרו של בעל
ההילולא, אדמו"ר הזקן, ש"צריך לחיות
עם הזמן" – עם פרשת השבוע6.
ובעניננו: אמנם, הסתלקות אדמו"ר
הזקן היתה "אור לכ"ד טבת", שחל
ביום ראשון של פרשת וארא7, אבל
מכך שה"צמח־צדק" לא הסתפק בציון
הזמן "אור לכ"ד טבת", ואף לא הסתפק
בתוספת היום שבשבוע8 – "מוצאי
הערות
- 1. נדפס במענה לשון (ווילנא, תער"ב. הוצאת קה"ת, תש"י. תשכ"ז) בתחילתו. פסקי דינים להצ"צ בסופו (קה"ת תשל"ב – קג, א [תמב, א]).
- 2. בארוכה – במכתב כ"ק אדמו"ר האמצעי (נדפס בבית רבי ח"א פכ"ב. ס' התולדות אדה"ז (קה"ת, תשכ"ז. תשל"ו) ע' רסד).
- 3. ראה בארוכה שיחת כ"ד טבת תשל"ב, דיש לומר שג' לשונות אלו – "ארון הקדש מאור ישראל משיח ה'" – הן כנגד ג' הספירות חב"ד [בינה (ארון הקדש), חכמה (מאור ישראל), (כתר) דעת (משיח ה') – עיי"ש בארוכה] – שהיא (גילוי תורת חסידות חב"ד) "פעולתו אשר עבד בה"* ו"מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו" של בעל ההילולא, ש"מתעלה בעילוי אחר עילוי" בעת ההסתלקות (אגה"ק סי' זך וביאורו).
- 4. ראה של"ה חלק תושב"כ ר"פ וישב.
- 5. להעיר ממש"נ (תהלים לז, יח): יודע ה' ימי תמימים גו'. וראה ב"ר ר"פ ח"ש. לקו"ד ח"א לה, א.
- 6. ספר השיחות ה'תש"ב ע' 30־29.
- 7. וראה בארוכה לקו"ש ח"ו שיחה לכ"ד טבת השייכות של הילולא דאדה"ז לפ' וארא.
- 8. וי"ל טעם ההוספה* – ובהקדים תמי': הרי, לכאורה, ה"ז הדגשה לגריעותא – ע"פ מרז"ל (כתובות קג, ב) "מת בע"ש סימן יפה לו במו"ש סימן רע לו"? אך הדיוק בזה הוא – "בע"ש סימן יפה לו", וכדפירש"י: "שיכנס למנוחה מיד": אבל עבור "צאן מרעיתו" של נשיא ישראל – הרי אדרבה: מכיון ש"בעת פטירת צדיקי עליון כו'" הוא "עת רצון המתגלה ומאיר בבחי' גילוי מלמעלמ"ט" ש"מאיר חסד ה' מעולם עד עולם על יראיו ופועל ישועות בקרב הארץ כו'" (אגה"ק סי' כח. וראה שם סי' זך וביאורו) – לכן דוקא במוצאי שבת, כשמתחילה העבודה דימות החול ("בקרב הארץ"), זקוקים ביותר להשפעה וגילוי זה. ולכן נשיאי ישראל, שבעיקר חושבים לא ע"ד עליות שלהם כ"א דואגים על מצבם על בנ"י** ובפרט במוצאי שבת, שזקוקים לבשמים (מפני עזיבת הנשמה יתרה***) ולאמירת אל תירא עבדי יעקב (לקו"ת בלק עב, ב), וגם בעת הסתלקותם לא יעזבו צאן מרעיתם – ניחא להם יותר**** שה"מוצאי שבת" של צאן מרעיתם יהי' בתכלית העילוי – מאשר העילוי שלהם ("שיכנס למנוחה מיד") – בע"ש.
- . כ"ד
- . ל' אגה"ק שם – ע"פ יחזקאל כט, כ – מההפטורה דפ' וארא פ' השבוע דיום ההילולא. כדלקמן בפנים (וראה בהערה 7) – נתבאר בארוכה בלקו"ש חכ"א ע' 50־51: ע' 52 ואילך.
- . ולהעיר, שגם בנוגע להסתלקות כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע ל' כ"ק מו"ח אדמו"ר הוא "במוצש"ק ויקרא אור ליום א' שני בניסן תר"ף בשעה כו'" (חנוך לנער ע' 16). וג"כ לא מזכיר פ' שלאחרי' – צו.
תניא, אגרת הקדש כ״ח - הטקסט מספריא
מַה שֶּׁכָּתַב לִמְחוּתָּנוֹ, הָרַב הַגָּאוֹן הַמְפוּרְסָם, אִישׁ אֱלֹקִים קְדוֹשׁ ה׳, נֵר יִשְׂרָאֵל, עַמּוּד הַיְמָנִי, פַּטִּישׁ הֶחָזָק, מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ הָרַב לֵוִי יִצְחָק נִשְׁמָתוֹ עֵדֶן, אַב בֵּית־דִּין דִּקְהִלַּת קוֹדֶשׁ בַּארְדִּיטְשׁוֹב, לְנַחֲמוֹ עַל פְּטִירַת בְּנוֹ הָרַב הֶחָסִיד, מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ הָרַב מֵאִיר נִשְׁמָתוֹ עֵדֶן:
לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת מִרְיָם לְפָרָשַׁת פָּרָה, לוֹמַר לְךָ: מַה פָּרָה מְכַפֶּרֶת וְכוּ׳.
וְצָרִיךְ לְהָבִין, לָמָּה נִסְמְכָה דַּוְקָא לְפָרָה אֲדוּמָּה הַנַּעֲשֶׂה חוּץ לְשָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת, אֶלָּא דְּחַטָּאת קַרְיֵיהּ רַחֲמָנָא [בכתב יד הנוסחא: ׳הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ׳. ומן תיבת ״לשלש״ עד תיבת ״רחמנא״ ליתא בכתב יד] וְלֹא נִסְמְכָה לְפָרָשַׁת חַטָּאת הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ – כַּפָּרָה מַמָּשׁ.
אָמְנָם, נוֹדָע מִזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ וְהָאֲרִיזַ״ל, סוֹד הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ – הֵן בְּחִינַת הַעֲלָאַת ״מַיִּין נוּקְבִין״ מִנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית שֶׁבְּנוֹגַהּ, אֶל שָׁרְשָׁן וּמְקוֹרָן – הֵן בְּחִינוֹת ד׳ חַיּוֹת שֶׁבַּמֶּרְכָּבָה הַנּוֹשְׂאוֹת אֶת הַכִּסֵּא, פְּנֵי שׁוֹר וּפְנֵי נֶשֶׁר וְכוּ׳, וְעַל־יְדֵי זֶה נִמְשָׁכִים וְיוֹרְדִים ״מַיִּין דּוּכְרִין״ מִבְּחִינַת ״אָדָם״ שֶׁעַל הַכִּסֵּא, הַנִּקְרָא בְּשֵׁם ״מַלְכָּא״ וּ״זְעֵיר אַנְפִּין״.
אָכֵן, בִּשְׂרֵפַת הַפָּרָה אֲדוּמָּה, הִנֵּה עַל־יְדֵי הַשְׁלָכַת עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וְכוּ׳ וּנְתִינַת מַיִם חַיִּים אֶל הָאֵפֶר – נִקְרָא בְּשֵׁם ״קִידּוּשׁ מֵי חַטָּאת״ בַּמִּשְׁנָה, וְהִיא בְּחִינַת ״קֹדֶשׁ הָעֶלְיוֹן״, הַנִּקְרָא בְּשֵׁם ״טַלָּא דִבְדוּלְחָא״, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהִיא בְּחִינַת ״חָכְמָה עִילָּאָה״ וּ״מוֹחָא סְתִימָאָה״ דַ״אֲרִיךְ אַנְפִּין״, וַעֲלָהּ אִיתְמַר בְּדוּכְתֵּי טוּבָא בַּזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ: ״בְּחָכְמָה אִתְבְּרִירוּ״, וְ״אִתְהַפְּכָא חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא״, דְּהַיְינוּ עוֹלַם הַתִּיקּוּן, שֶׁנִּתְבָּרֵר וְנִתְתַּקֵּן עַל־יְדֵי ״מוֹחָא סְתִימָאָה״ דַ״אֲרִיךְ אַנְפִּין״, מֵעוֹלַם הַתֹּהוּ וּשְׁבִירַת הַכֵּלִים, שֶׁנָּפְלוּ בִּבְרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה וְכוּ׳, כַּנּוֹדָע. וְלָזֹאת – מְטַהֶרֶת טוּמְאַת הַמֵּת, אַף שֶׁהוּא אֲבִי אֲבוֹת וְכוּ׳, וּלְמַטָּה מַּטָּה מִנּוֹגַהּ:
וְהִנֵּה, מוּדַעַת זֹאת, דְּ״אַבָּא״ יוֹנֵק מִמַּזָּל הַשְּׁמִינִי הוּא תִּיקּוּן ״נוֹצֵר חֶסֶד״, ״נוֹצֵר״ אוֹתִיּוֹת ״רָצוֹן״, וְהִיא עֵת רָצוֹן הַמִּתְגַּלֶּה וּמֵאִיר בִּבְחִינַת גִּילּוּי מִלְמַעְלָה לְמַטָּה, בְּעֵת פְּטִירַת צַדִּיקֵי עֶלְיוֹן, עוֹבְדֵי ה׳ בְּאַהֲבָה, בִּמְסִירַת נַפְשָׁם לַה׳ בְּחַיֵּיהֶם עַרְבִית וְשַׁחֲרִית בִּקְרִיאַת־שְׁמַע, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה הָיוּ מַעֲלִים ״מַיִּין נוּקְבִין״ לְ״אַבָּא״ וְ״אִימָּא״ בִּקְרִיאַת־שְׁמַע, כַּיָּדוּעַ. (וְכֵן בְּתַלְמוּד תּוֹרָה דְּמֵחָכְמָה נָפְקָא), וְעַל־יְדֵי זֶה הָיוּ נִמְשָׁכִים וְיוֹרְדִים בְּחִינַת ״מַיִּין דּוּכְרִין״ מִתִּיקּוּן ״וְנוֹצֵר חֶסֶד״, וְהֵם הֵם הַמְּאִירִים בִּבְחִינַת גִּילּוּי בִּפְטִירָתָם, כַּנּוֹדָע – שֶׁכָּל עֲמַל הָאָדָם שֶׁעָמְלָה נַפְשׁוֹ בְּחַיָּיו לְמַעְלָה בִּבְחִינַת הֶעְלֵם וְהֶסְתֵּר, מִתְגַּלֶּה וּמֵאִיר בִּבְחִינַת גִּילּוּי מִלְמַעְלָה לְמַטָּה בְּעֵת פְּטִירָתו.
וְהִנֵּה, עַל־יְדֵי גִּילּוּי הֶאָרַת תִּיקּוּן ״וְנוֹצֵר חֶסֶד״ בִּפְטִירָתָן, מֵאִיר ״חֶסֶד ה׳ מֵעוֹלָם עַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו״, וּ״פוֹעֵל יְשׁוּעוֹת בְּקֶרֶב הָאָרֶץ״, לְכַפֵּר עַל עֲוֹן הַדּוֹר, אַף גַּם עַל הַזְּדוֹנוֹת שֶׁהֵן מִג׳ קְלִיפּוֹת הַטְּמֵאוֹת שֶׁלְּמַטָּה מִנּוֹגַהּ, לְפִי שֶׁמַּזָּל דְּ״נוֹצֵר״ מִ״מּוֹחָא סְתִימָאָה״ דַ״אֲרִיךְ אַנְפִּין״ מְקוֹר הַבֵּירוּרִים, וְאִתְהַפְּכָא חֲשׁוֹכָא דִשְׁבִירַת הַכֵּלִים לִנְהוֹרָא דְעוֹלַם הַתִּיקּוּן.
מַה־שֶּׁאֵין־כֵּן בַּקָּרְבָּנוֹת שֶׁעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁאֵינָן מְכַפְּרִים אֶלָּא עַל הַשְּׁגָגוֹת, שֶׁהֵן מֵהִתְגַּבְּרוּת נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית שֶׁמִּנּוֹגַהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּ״לִקּוּטֵי תּוֹרָה״ פָּרָשַׁת וַיִּקְרָא.
וְלָכֵן נִסְמְכָה לְפָרָשַׁת פָּרָה דַּוְקָא – ״מַה פָּרָה וְכוּ׳״. וּבְיַלְקוּט פָּרָשַׁת שְׁמִינִי הַגִּירְסָא ״מֵי חַטָּאת וְכוּ׳״:
מצוטט ב־10 עמודים
תורת מנחם 6
- ז - שנת תשי"ג - חלק ראשון ‹ בס"ד. ש"פ שמות, כ"ג טבת, מבה"ח שבט, ה'תשי"ג לקו"ש חט"ז ע' 33
- לו - שנת תשכ"ג - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ שמות, כ"ג טבת, מבה"ח שבט, ה'תשכ"ג לקו"ש חט"ז ע' 33
- מה- שנת תשכ"ו - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת ש"פ שמות, כ"ג טבת, מבה"ח שבט, ה'תשכ"ו לקו"ש חט"ז ע' 33
- סז - שנת תשל"ב - חלק שני ‹ שיחת יום ג' פ' וארא, כ"ד טבת, ה'תשל"ב לקו"ש חט"ז ע' 33
- סז - שנת תשל"ב - חלק שני ‹ שיחת ש"פ ויקרא, ג' ניסן, ה'תשל"ב לקו"ש חט"ז ע' 33
- עא - שנת תשל"ג - חלק שני ‹ ש"פ שמות, כ"ה טבת, מבה"ח שבט, ה'תשל"ג לקו"ש חט"ז ע' 33
מאמרים מלוקטים 3
- חלק ב ‹ בס"ד. ש"פ שמות י"ט טבת ה'תשמ"ח לקו"ש חט"ז ע' 33
- חלק ב ‹ בס"ד. ש"פ שמות, כ"ג טבת, מבה"ח שבט, ה'תשי"ג לקו"ש חט"ז ע' 33
- חלק ב ‹ בס"ד. כ"ד טבת, ג' פ' וארא, תשל"ב לקו"ש חט"ז ע' 33
אגרות קודש ספרי כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" 1
- אגרות-קודש אדמו"ר ה"צמח צדק" ‹ אגרת א לקו"ש חט"ז ע' 33
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.