שיחה ד

29שיחה ד

שמות

א. על משה ואהרן להסתפק בלימוד התורה

מלשון הפסוק¹ "ויאמר אליהם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו לכו לסבלותיכם" מדייקים חז"ל²: פרעה משתמש בדבריו במילים "לכו לסבלותיכם", ומשמעות "לסבלותיכם"³ – עבודתכם הפרטית (של משה ואהרן), כלומר, לא ל"מעשיו" ולא ל"סבלותם", כפי שנאמר מיד בפסוק שלאחר־מכן, שמשמעותם עבודת הפרך של כל בני ישראל. ניתן ללמוד מכך שהם היו משוחררים מעבודה זו, ש"שבטו של לוי פנוי היה מעבודת פרך".

הרמב"ן מסביר⁴ שישנו "מנהג בכל עם להיות להם חכמים מורי תורתם", ולפיכך בחר פרעה את שבט לוי ושחררם מהשעבוד, כיון שהם "חכמיהם וזקניהם" של בני ישראל⁵. וזאת היתה כוונתו של פרעה באומרו "לכו לסבלותיכם – לישראל"⁶ – שובו

ד ללמוד⁷ ולהיות "מורי תורתם" של בני ישראל.⁸

פירושו של דבר הוא, שפרעה טען כלפי משה ואהרן: די בכך שאתם משוחררים משעבוד מצרים ויכולים ללמוד תורה בעצמכם ועם אחרים מבני ישראל, מדוע עליכם להתערב בחיי הכלל ובמעשיהם של יהודים אחרים, ולגרום לכך שהם לא ינהגו בהתאם לחוקי וסדרי המדינה? די לכם בכך שמפעם לפעם אתם לומדים עמם תורה!

ב. טענת פרעה נראית הגיונית

נאמר בזוהר⁹ שחכמת מצרים היתה "יותר מכל העולם", ובנוסף לכך היה פרעה עצמו חכם גדול¹⁰. טענת פרעה היתה טענה המתקבלת על דעתם של בני־אדם:

לפי הטבע לא יכלו בני ישראל להשתחרר מגלות מצרים, כמאמר חז"ל¹¹ ש"לא היה עבד יכול לברוח 30ממצרים", ועוד: דבר זה היה בהתאם לסדר הנהגת בני ישראל מלמעלה, כי גזירת הקדוש־ברוך־הוא על גלות מצרים היתה ל"ארבע מאות שנה"¹².

וכך טען פרעה: מדוע רוצים אתם לשנות את הטבע ואת דרכיו של הקדוש־ברוך־הוא¹³? "לכו לסבלותיכם" – לכו ללמודשיעוריתורה,והניחולעם־ישראל להתנהג כפי הנדרש לפי סדרי העולם.

על כך יש לומר, שלמרות שזו טענה צודקת, לכאורה, בכל זאת זוהי טענת פרעה. אילו היו מקבלים את טענתו היו ח"ו מפסידים את כל ענין הגאולה, כפי הידוע¹⁴, שהגאולה היתה מוכרחה להיות "בחפזון", כי אילו היו בני ישראל מתעכבים בגלות מצרים, ולו לעוד "הרף עין"¹⁵ אחד בלבד, לא היתה יכולה להיות הגאולה. רק על־ידי כך שלא נשמעו לדברי פרעה באה הגאולה.

אמנם לפי חכמה ושכל יש מקום לטענתה של פרעה, אבל בני ישראל אינם מוגבלים בהגבלות של שכל וסדרי עולם, ולפיכך, למרות שגזירת הגלות היתה ל"ארבע מאות שנה", היתה הגאולה זמן רב לפני־כן, באופן של "דילג על הקץ"¹⁶.

ג. המנעות מדאגה לאחרים היא השקפת פרעה

ההוראה הנלמדת מכך היא, שאל ליהודי לחשוב: הרי אני לומד תורה ו"אני את נפשי הצלתי", ובמיוחד שמדי פעם אני מלמד תורה לאחרים, מדוע יהא אכפת לי כל־כך כיצד מתנהג יהודי אחר – אם הוא מקיים מצוות, או ח"ו לא, אם הוא מקדיש את כוחותיו לקדוש־ברוך־הוא, או, להבדיל, ל"פרעה מלך מצרים" – לענינים גשמיים?

[גשמיות כשלעצמה, ללא החיות האלקית שבה, היא כבניית פיתום ורעמסס "ערי פרעה", כפי שמסבירים חז"ל¹⁷: רעמסס, שראשון ראשון מתרוסס... פיתום, שראשון ראשון פי תהום בולעו – אין להם שום קיום].

יש לדעת שזוהי השקפתו של פרעה מלך מצרים, שאמר "לכו לסבלותיכם" – די לך בכך שאתה לומד תורה, ומדוע אכפת לך כל־כך כיצד מתנהג יהודי אחר? אבל דרך זו איננה דרך התנהגותו של יהודי, ולפיכך לא קבלו משה ואהרן את טענת פרעה.

כאשר רואים אש בוערת ר"ל בבית יהודי, הרי אף אחד לא יתיישב לחשב, 31אם עליו לעשות משהו כדי להציל את האחר מן האש, או לחשב: כיצד יכול אני, ומדוע עלי להתערב בעניני הזולת? והלוא לכל אדם יש סדרי חיים משלו שנקבעו על־ידי ההשגחה העליונה, ומדוע עלי להתערב בדרכיו של הקדוש־ברוך־הוא?

ברור הוא, שכל הרואה מאורע כזה, לא יערוך שקלא וטריא אם פעולותיו הן בהתאם לשיטה זו או אחרת, אלא ירוץ מיד כדי להציל את הזולת.

ואם כך הם פני הדברים כאשר מדובר בחיי עולם הזה, קל־וחומר כאשר מדובר על חיי עולם הבא וחיי עולם הזה גם־יחד¹⁸, מובן שאין כאן מקום לעריכת חשבונות, אלא יש לפעול ככל האפשר למען הצלת הזולת מבאר שחת.

ד. אהבת ישראל – ללא גבול

כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר בשמו של הבעש"ט¹⁹ שחובת אהבת ישראל אינה חלה רק על יהודי שמכירים אותו, אלא צריכה להיות אהבה גם כלפי יהודי הנמצא אי שם בקצוי תבל, ואהבה זו איננה צריכה להיות "ואהבת" סתם, בהגבלות מסויימות, אלא "כמוך": כשם שאת עצמו אוהב האדם ללא הגבלות, כך צריכה להיות האהבה ליהודי אחר²⁰.

– הרבי²¹ סיפר שהמגיד ממעזריטש איחל לעצמו, שהלואי והיה מנשק ספר־תורה באותה מידת אהבה וחיבה שהיתה לבעש"ט כלפי כל יהודי, והוסיף בשם המגיד ממעזריטש²²: אם הבעש"ט היה יודע בהיותו בעולם כמה הוא פועל ובונה על־ידי שהוא מקרב כל יהודי, כמו שהוא יודע זאת עכשיו, היה הכל נעשה באופן אחר לחלוטין –

על "ואהבת לרעך כמוך" להתבטא בכך, שכשם שלגבי עצמו – "כמוך" – קיים "לכו לסבלותיכם" – הוא נמצא באהלה של תורה ובאהלה של תפלה ומצוות, כך עליו להביא לקיום מצב זה גם אצל יהודי זולתו.

וכיוון ש"אין הקדוש־ברוך־הוא בא בטרוניא עם בריותיו"²³, ודאי הוא שניתן מלמעלה כל הדרוש כדי לעשות זאת.

אך יש לדעת שאין לדחות את העבודה לשבוע נוסף, יום נוסף, או אפילו ל"הרף עין", כי עשוי להיות ש"הרף עין" מכריע אם יישארו בגלות ח"ו, או ישתחררו ממנה – ועד לגאולה שלימה.

32ה. דאגה למצבו הרוחני של יהודי אחר – תוך אחדות עם ישראל

זוהי ההוראה הקשורה לכל הנמצאים באהלה של תורה, כולל תלמידי ישיבות, וכל היהודים הנמצאים ב"קרן אורה": כאשר רואים שמצבו הרוחני של יהודי אחר איננו כדבעי, איננו מואר דיו, אין לאדם להשלות את עצמו ש"אני את נפשי הצלתי". במיוחד לאור העובדה שכל בני ישראל הם "קומה אחת שלימה"²⁴ ולפיכך כאשר פגומה שלימותו של יהודי אחד בתורה ובמצוות, מורגש הפגם אצל כל היהודים.

נאמר בתורה על בני ישראל: "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם שבטיכם... מחוטב עציך עד שואב מימך"²⁵. כאשר מציבים חיילים בתהלוכה לפני המלך, קובע הסדר, שאם אחד מן החיילים הפשוטים לא הבריק כראוי את כפתור חליפתו, אין תובעים על כך את החייל, אלא בעיקר את המפקד הראשי, מדוע הוא לא לימד את חייליו להתכונן כראוי לעמידה לפני המלך.

יש לדעת אפוא שכאשר "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם" אין הדרישות מכוונות רק כלפי "חוטב עציך ושואב מימך" אלא עיקר הדרישה מכוונת כלפי "ראשיכם שבטיכם"²⁶, הם לא יוכלו אז להצטדק ולטעון שהם היו טרודים בטיפול בעצמם.

וכאשר נתנהג כקומה אחת שלימה, כל בני ישראל ביחד, מ"ראשיכם שבטיכם" ועד ל"חוטב עציך ושואב מימך", יתהווה מצב של "ויעשו כולם אגודה אחת"²⁷.

או־אז נזכה "לעשות רצונך בלבב שלם"²⁷, ויהיה "ה' אחד ושמו אחד"²⁸.