שיחה ג

הערות

עמוד 20

1. 1. פרשתנו ב, יא.
2. 2. כ"ה בדפוס ראשון ברש"י כת"י. ובדפוס שני "ב"ר אלעזר", ובכמה דפוסים "בר"א". ובמדרש שבהערה הבאה איתא "רבי יהודה" סתם.
3. 3. תנחומא באבער וארא יז. ועד"ז ביל"ש פרשתנו (רמז קסו בסופו). משלי רמז תתקס. וראה לקמן הערה 7. 26.
4. 4. ראה פרש"י וירא כא, ח.
5. 5. ראה רמב"ן עה"פ. שמו"ר פ"א כו. ומפרשי המדרש שם.
6. 6. ראה רמב"ן שם שמו"ר שם, כז. יפ"ת ומפרשי המדרש שם. תנחומא פרשתנו ח.
7. 7. לכאורה י"ל שכוונת רש"י היא [ע"ד מ"ש בשמו"ר (שם, כו) "כ"ד חודש הניקתהו ואתה אומר ויגדל הילד אלא שהי' גדל שלא כדרך כל הארץ" (וראה יפ"ת הנ"ל, והיינו] שבמשך זמן היניקה הי' הגידול בקומה שלא ע"ד הרגיל. ולכאורה כן הוא פירוש הפשוט בתנחומא ויל"ש [המקור לרש"י זה, כנ"ל] בהערה 3, שמאמר זה "מה כתיב ויגדל שני פעמים למעלה בקומה כו'" הוא בהמשך למאמר רבי יהודה "כל הבנים אינן גדילין שהוא אומר ויגדל אלא שהי' בן ה' שנים ונמצא כבן י"א" (וראה לקמן הערה 30, 26). אבל מכיון שרש"י אינו מזכיר כלל שגדל שלא ע"ד הרגיל (כבמדרשים הנ"ל), דוחק לומר שפירוש הנ"ל מובן מעצמו מתיבת "לקומה" שבפרש"י*. וראה רע"ב בפרש"י.

עמוד 20

1. 8. אין לומר שזהו מפני שאומר (ב, יד) מי שמך .. עלינו – כי אין זה שייך לבית פרעה, כ"א לעבודת הלבנים (פרש"י שם) בפיתום ורעמסס.
2. 9. תנחומא וארא ויל"ש פרשתנו שם: מה היתה גדולתו שיצא אל אחיו.
3. 10. וביל"ש שם: "מה אמר ויגדל שני פעמים". ובתנחומא וארא שם: מה כתיב ויגדל משה שני פעמים. וראה בהערות שם מכת"י.
4. 11. אבל יש לומר, שרש"י מעתיק תיבת "משה" כי ע"פ פירושו ש"הראשון לקומה והשני לגדולה" יומתק השינוי*: ב"יגדל" הראשון נאמר דעת", אבל בפשש"מ מהתיבות "ויגדל משה" לבד לכאורה לא היינו יודעים זה, והול"ל "ויגדל הנער" וכיו"ב שמדגיש שגדל מהמצב (דעת) דנער* וכמ"ש בתולדות (כה, כז) "ויגדלו הנערים", ראה פרש"י שם "כיון שנעשו בני שלש עשרה שנה". ולהעיר מוירא (כא, כ): ויהי אלקים את הנער ויגדל, וכבר הי' בן טז שנה לכה"פ, שהרי "יד שנה הי' גדול ישמעאל מיצחק" (רש"י תולדות כח, ט) ושילוח ישמעאל והגר הי' אחרי "ויגדל יצחק ויגמל" (וירא שם, ח ואילך).
5. 12. גם בלימוד ע"ד המדרש מצינו כמה דיעות בן כמה שנה הי' אז – שמו"ר שם, כז. וש"נ. פ"ה, ב. (ראה רמב"ן פרשתנו שם, כג. בחיי שם, יד). ועוד.
6. 13. ברמב"ן עה"פ "ואחרי כן גדל ויהי לאיש שלפנ"ז מוכרח לומר "ויגדל הילד" כי עדיין לא נאמר "ותקרא שמו משה": משא"כ כאן קוראו בשמו.
7. . להעיר מפרש"י בראשית (ד, כד): שהי' איש בקומה וילד בשנים.
8. . אף שבלאה"כ מובן השינוי, כי בהכתוב "הילד" (כי המדובר בגידול כפשוטו – בגיל וכו'), וב"ויגדל" השני נאמר "משה" (כי מדבר ע"ד גדולה בחשיבות). [ומתורץ ג"כ מה שמביא בפירושו מהכתוב לפנ"ז גם תיבת "(ויגדל) הילד"** – ולא כתב בקיצור כבמדרשים (שבהערה הקודמת) "ויגדל שני פעמים"]. אבל צריך ביאור, כי לפ"ז הול"ל "ויגדל האיש" (עדמ"ש ביצחק תולדות כו, יג – הובא לקמן בפנים).
9. . כי פשוט שאינו בשביל לציין לאיזה "ויגדל" מתכוין – שהרי נאמר בכתוב שלפנ"ז. ובדפוס שני דרש"י ליתא תיבת "הילד".

עמוד 21

1. 14. וירא כא, ח.
2. 15. תולדות כו, יג.
3. 16. שם, יד.
4. 17. פרש"י שם, יג.
5. 18. ולא "בימים הרבים ההם" כבפרשתנו לקמן ב, כג.
6. 19. ראה רמב"ן עה"פ שם.
7. 20. ומצד זה מושלל בפשטות הפי' שויגדל משה הוא גידול כפשוטו, שאינו מתאים כלל ל"בימים ההם" בזמן שנגמל.
8. 21. באם מפרשים "ויגדל משה" – גדלות בדעת (כהרמב"ן עה"פ), אפ"ל שבזה מודיע הכתוב ש"בימים ההם" – בהיותו בגיל רך בסמוך לסוף זמן היניקה – כבר הי' גדול בדעת, וכמו שמצינו ברבקה שבהיותה בת ג' (כפרש"י תולדות כה, כ) כבר היתה גדולה בדעת*, שהרי אליעזר דקדק במעשי' ועוד (ח"ש כד, יד ואילך) – אבל כבר נתבאר (בהערה 13) דאז הול"ל "ויגדל הנער" וכיו"ב.
9. . ולהעיר מוישב לח, יא "עד יגדל שלה בני", שם יד "גדל שלה", והמדובר שם בנוגע לנישואין.

עמוד 22

1. 22. וישב לז, ל.
2. 23. מקץ מב, כב.
3. 24. ובפ' וירא (כא, יד) "ואת הילד" והי' ישמעאל אז כבן טז שנה. וראה ויגש (מד, כ) "וילד זקונים קטן" על בנימין שהי' אז בערך ל' שנה.
4. 25. וי"ל שלכן מדייק רש"י וכותב "הראשון לקומה והשני לגדולה" שמדגיש יותר דשייכים זל"ז, ולא כבתנחומא וארא (ויל"ש) שם "למעלה בקומה, למטה בגדולה".
5. 26. ע"פ הנ"ל י"ל שזוהי גם הכוונה בתנחומא וארא ויל"ש שם "מה כתיב ויגדל שני פעמים" – מכיון שנאמר "ויהי בימים ההם". וע"ז מתרץ "למעלה בקומה למטה בגדולה", שהכתוב "ויגדל הילד" הכוונה "שהי' בן ה' שנים ונמצא כבן י"א" (כלשון המדרש לפנ"ז) – "בקומה": והכתוב "ויגדל משה" הכוונה "שהי' בן ה' ונמצא כבן י"א" – בגדולה (ראה שם בתנחומא ויל"ש דדרשי הנ"ל ("שהי' בן ה' כו'") על "ויגדל משה" דפסוק זה).
6. 27. ועפ"ז מובן מה שלא פירשו רש"י בכתוב שלפנ"ז ד"ויגדל הילד" לקומה.
7. . וראה גם לקמן הערה 36.

עמוד 23

1. 28. ולהעיר מעירובין (פב, רע"ב) בשיעור תינוק הצריך לאמו. שו"ע אדה"ז או"ח סי' תרמ ס"ג. וש"נ. קו"א להל' ת"ת סק"א (קרוב לסופו). והבן חמש מרגיש זה בעצמו ויודע מזה.
2. 29. ראה שמו"ר פ"ה, ב: בן יב שנה נתלש משה רבינו מבית אביו. וראה רמב"ן הנ"ל וביפ"ת שם.
3. 30. ולפי התנחומא וארא הנ"ל משמע שהי' בן ה' שנים לגדולה (כנ"ל הערה 26). וי"ל שלכן מסיים שם "מה היתה גדולתו (רק זה) שיצא אל אחיו".
4. 31. וישב לט, ד.
5. 32. ראה משכיל לדוד כאן. יפ"ת הנ"ל.
6. *. ראה פרש"י ריש פרשתנו: מנאן בחייהן בשמותן כו' להודיע חיבתן כו'. וראה לקו"ש ח"ו שיחה א' לפ' שמות ובס"ח שם (ע' 6 ואילך).
7. 33. פרשתנו ב, ה ובפרש"י שם.

עמוד 24

1. 34. קשה לומר שמצד החביבות ימנה אותו לגדולה בכלל (או בנוגע לבנ"י אחיו – ע"ד מ"ש בתנחומא), כי הרי שריו וכו' יתבעו ממנו שממנה צעיר עליהם (או שיאמרו – דכל עצמו הוא בא לגזור גזירות על בנ"י ולשעבד אותם, ועתה מעלה לגדולה אחד מבנ"י – באם ת"ל שנתפרסם זה). משא"כ בבית עצמו דשם נשמע קולה דבת פרעה (ד"ויהי לה לבן") שפרעה ימנהו על ביתו.
2. 35. ראה מקץ מא, יב. ופרש"י שם.
3. 36. אף שאפשר להיות ראוי לזה מצד דעת, כמו שמצינו דעת בגיל ג' שנה ברבקה (וכנ"ל הערה 21). או במרים שהייתה מילדת (פועה ומדברת והוגה לולד כדרך הנשים כו'), ומספקות להילדים מים ומזון (פרשתנו א, טו. יז ובפרש"י), והייתה בגיל ה בערך* [ולהעיר ממנשה שהי' מליץ דיוסף (פרש"י מקץ מב, כג), ולא הי' יותר מגיל שבע]. אבל מינוי קטן לגדולה הוא לכאורה ענין של בזיון שרים אחרים. [ולהעיר מהגירסא בדפוס שני דרש"י "שמינהו פרעה שר על ביתו". ובקה"ר פ"ט, יא: ויגדל משה ויצא אל אחיו מהו ויגדל שהייתה גדולתו להכניס ולהוציא]. וצע"ק מבצלאל שהי' בן יג שנה כשהי' ממונה על מלאכת המשכן ("ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה גו' לחשוב מחשבות גו' נתתי אתו אהליאב גו'" – תשא לא, ג ואילך) – סדר הדורות (ב"א תלו. תמח ד"ה דורות). ומוכרח גם ע"פ פשוטו של מקרא שלא הי' למעלה מגיל זה. ובכל אופן (גם את"ל שאי"ז דומה למינוי על צבור וכיו"ב) צ"ע ממלכים ב (יב, א. דהי"ב כד, א) "בן שבע שנים יהואש במלכו": מלכים שם (כב, א) ודה"י שם (לד, א־ג) "בן שמונה שנה יאשי' במלכו" (וראה פדר"א פי"ז (יל"ש מלכים א רמז רא בתחלתו) "וכי נער בן שמונה שנה מה הוא דעתו אלא כו'"): וראה שבת נו, סע"ב. ס"ח סי' תרצ"ב ובנ"כ. נ"כ: שו"ע או"ח סו"ס שמג ושו"ע חו"מ סשמ"ט** ס"ג. ועוד. ובנוגע לשלמה: "בן י"ב שנה הי' שלמה במלכו" (סדר עולם רבה פי"ד. רש"י דהי"א כב, ה. וראה סה"ד ב"א תתקכג). אלא דשאני, שהנ"ל הם בני מלך ודבית דוד, ויהוידע השתתף בהנהלת המלוכה דיהואש (ראה מלכים שם פרק יא. דה"י שם פרק כג) ושלמה הוא החכם מכל אדם (מ"א ה, יא) ובוצין מקטפי' ידיע (ברכות מח, א) ומקודם הובטח לבת שבע (מלכים שם א, יג. יז. ל), וגם בנבואה (דה"א כב, ט־יוד. וראה רד"ק למ"א שם, יג). ועוד.
4. 37. ע"פ הנ"ל בהערה שלפנ"ז מובן שאין לומר שרש"י הביא את רבי יהודה ברבי אלעאי כי לשיטתו אזיל, דקטן שלא הביא ב' שערות תרומתו תרומה (תרומות פ"א, מ"ג)* וא"כ לכאורה נראה דיש לו דעת לכמה דברים, וא"כ ראוי גם למינוי, כי [נוסף ע"ז שלדעת הר"ש תרומות (ראה תויו"ט וראה משנה אחרונה) שם כל קטן קאמר ואפילו לא הגיע לחינוך, והיינו שאין צריך דעת כלל, הרי] א) ע"ז אין צריך להביא שם רבי יהודה ברבי אלעאי, שהרי יודעים זה מהמסופר בתורה גבי רבקה מרים וכו'. ב) העיקר כאן אינו מצד דעת אלא שזהו היפך הכבוד כבהערה שלפנ"ז.
5. . ובגיל זה נראתה חכמתה – דעמרם חזר ולקח יוכבד בעצת בתו (פרש"י שם ב, א).
6. . בשו"ע אדה"ז חאו"ח סו"ס שמג נדפס בטעות שנט.
7. . וראה גם מגילה (יט, ב במשנה) דס"ל דכשר לקרות את המגילה, וראה פרה פ"ה מ"ד (וראה תויו"ט שם).

עמוד 25

1. 38. דסתם ר' יהודא הוא ר"י בר אלעאי (פרש"י ביצה כו, א ד"ה ר' יהודה).
2. 39. נדרים מט, סע"ב.
3. 40. שבת לג, ב. וש"נ.
4. 41. מנחות קד, רע"א.
5. 42. תוד"ה מעשה שם קג, ב. אבל מסיים שם: ובקונטרס פירוש משום דאיירי בשיעורין. וראה פרש"י שם קד, רע"א.
6. 43. להעיר ממש"נ לפנ"ז (מקץ מא, יד): ויחלף שמלותיו ויבוא אל פרעה.
7. *. בשבת שם שדיבר בשבח המלכות.
8. 44. פרש"י פרשתנו ב, יד. בחיי שם.
9. 45. ראה זח"ג (אד"ר) קלח, א. קפז, ב. תו"א עו, ג. אוה"ת פרשתנו ע' נט ואילך. וראה לקו"ת נצבים מט, ב.
10. 46. פרשתנו ב, ב.
11. 47. פרשתנו יא, ב.

עמוד 26

1. 48. בגמרא (סוטה יב, א) הוא דעת אחרים.
2. 49. בגמרא שם "וחכ"א בשעה שנולד נתמלא הבית כולו אור" (הובא בפרש"י פרשתנו עה"פ). רבי יהודה אומר טובי' שמו. וראה חדא"ג שם: טוב י"ה.
3. 50. לקוטי לוי יצחק הערות לזהר – ע' לג.
4. 51. כ"ה בלקולוי"צ שם. ולפי' הרא"ג באוה"ח שם הוא מדברי ר"י.
5. 52. פיה"מ להרמב"ם פ' חלק היסוד השביעי.
6. 53. ראה רמב"ם שם. ובפ' ז' מהלכות יסוה"ת ה"ו.
7. 54. שמו"ר פ"ב, ד.
8. 55. ראה אוה"ת שם ע' ס.
9. 56. ראה שו"ע אדה"ז מהד"ב סי' ד' בסופו.
10. 57. שנקרא ערל – סוכה נב, א. וראה חדא"ג סוטה שם.

עמוד 27

1. 58. ראה כי"ק אדמו"ר נ"ע ס"פ תרומה.
2. 59. ראה תו"א שם.
3. 60. וצ"ע מאוה"ת שם ע' סא.
4. 61. אגה"ק ס"כ (קל, ב).
5. 62. להעיר מלקו"ש [המתורגם] ח"ו ע' 122 ואילך דאמיתית פשיטות הנפש מתגלה דוקא בכח הדיבור לזולת.
6. 63. להעיר משבת צב, א דלמדין ממשה ד"אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה"*. וע"פ הנ"ל דנהירו דשכינתא הו"ע הגילוי וההשפעה להזולת (וראה רמב"ם הלכות יסוה"ת פ"ט ה"ב. ולהעיר מפ"ז ה"ז הנביא אפשר שתהי' כו'), י"ל דבענין הנבואה ישנם ב' הענינים, שלימות דמציאותו הוא, דביקות לאלקות (ראה רמב"ם שם רפ"ז ובפ' חלק שם), שלימות דגילוי אל הזולת. ולהעיר דבשמו"ר פ"א, כ איתא דעת ר"י ד"ותרא אותו כי טוב הוא" – "הגון לנביאות". משא"כ בסוטה שם הוא דעת רבי נחמי', וראה פי' מהרז"ו ויפ"ת שם.
7. 64. "בית פרעה דא הוא סימניך לעילא, ביתא דאתפרעו ואתגליין מני' כל נהורין וכל בוצינין כל מה דהוה סתים מתמן אתגלי" (זח"א רי, א).
8. 65. ראה המשך וככה תרל"ז ספ"פ. לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 87 ובהערה 18. ח"ה [המתורגם] ע' 211 הערה 43.
9. . בנדרים לח, א. ליתא בעל קומה. וראה לקוטי לוי"צ אגרות־קודש ס"ע תא ואילך בהשינויים שבין מס' נדרים שבת ורמב"ם רפ"ז שם. וראה לקו"ש חכ"ג ע' 82 ואילך.

עמוד 28

1. 66. זח"ג רכג, א. פרש"י סנהדרין נו, רע"א.
2. 67. ראה תו"א ויגש מד, א. ויחי מו, א. ובכ"מ.
3. 68. ראה שער היחוד והאמונה פ"א, פ"ז (פד, ב).
4. 69. ראה סוטה יוד, ב.
5. 70. וי"ל שלכן כתב רש"י גם "ברבי אלעאי", "שהוא מלשון העלאה" (תורת לוי"צ ע' קצד) להדגיש ענין העלאה ועלי' המלכות (ושייכותה לספירות שלמעלה ממנה). ועפמ"ש בתורת לוי"צ שם, דר' אלעאי הוא בחי' בינה – יומתק ביותר, כי "מה שאמר (בזהר שהובא לעיל בפנים) וכלא הוה, רומז על בינה כו' והוא הב' בחי' דפירוש ר' יוסי ור' חייא" (לקוטי לוי"צ לזהר הנ"ל).
6. 71. ברכות לד, ב. וראה דרמ"צ מצות מינוי מלך.