שיחה ב

הערות

עמוד 13

1. 1. פרשתנו ב, ג.
2. 2. אונקלוס, ובתיב"ע: גיף נהרא (ומשנה מתרגומו למקץ מא, ג. שם, יז (ועוד) – כיף נהרא). ובת"י: באפרה על גב נהרא. ועיין פרש"י, רשב"ם, אברבנאל, ראב"ע (ולקמן פסוק ה') ועוד.
3. 3. ראה מקץ שם – עמידה "על שפת היאור". וארא ז, טו. ועוד.
4. 4. ועפ"ז מתורצת בפשטות הקושיא (אברבנאל ועוד): האיך השליכה יוכבד את משה ביאור שהוא מקום סכנה.
5. 5. שלכן לקחה יוכבד "תיבת גמא ותחמרה בחמר ובזפת ותשם בה את הילד" – להגין מן המים. וראה פרש"י וארא ז, יט. נח, ו, יד.
6. 6. פרשתנו שם, י.
7. 7. צפע"נ עה"ת עה"פ.
8. 8. ראה תנחומא וארא יג. שמו"ר פ"ט, ט. פרש"י וארא ז, יז.
9. 9. ראה פסחים כה, א. רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ה ה"ו־ז. טושו"ע יו"ד סקנ"ה. לכאורה נדו"ד דומה ל"מי שנתחייב מיתה (ש)מותר לברוח לבית עבודת כוכבים ולהציל את עצמו" (טושו"ע שם סו"ס קנז). ואולי ס"ל כהדיעות שאסור (ראה ב"ח וט"ז שם). או שהוא בדוגמת "שעת הגזרה (ש)אסור" (רמ"א שם) – ראה לקמן בפנים ס"ג־ד.
10. 10. פרשתנו שם, ה.
11. 11. סוטה יב, ריש ע"ב. וש"נ. תנחומא פרשתנו ז. שמו"ר עה"פ.
12. 12. ראה גם ש"ך עה"ת עה"פ.
13. 13. שמו"ר פ"א, כא.
14. 14. פרשתנו א, כב.

עמוד 14

1. 15. שמו"ר שם, כד. סוטה יב, ב.
2. 16. ראה גם בחיי ואלשיך כאן. פי' מהרז"ו לשמו"ר פ"א, כא.
3. 17. ופליג על התרגום וכו' ד"שפת היאור" הוא "כיף ימא" (ועיין מפרשים דלעיל הערה 2. ועוד). או י"ל שיוכבד היתה נביאה וידעה שסוף התיבה לבוא ביאור עצמו (וראה לעיל הערה 5).
4. 13.
5. 18. שמו"ר שם, כד. וראה גם סוטה שם.
6. 19. פרשתנו שם, טז.
7. 20. ואף שהיא גזירה אחרת – הרי לכאורה עיקר החידושבגזירהזוהוא"ויצוגו'לכלעמוגו'"(לארק "למילדות העבריות").
8. 21. שמו"ר שם. שם, יח. סוטה שם. פרש"י שם, כב. ועוד.
9. 22. להעיר מפרש"י ר"פ מקץ.
10. 23. ראה גם לקו"ש [המתורגם] ח"א ע' 101.
11. 24. פרש"י ר"פ מקץ. ויגש מז, י. וארא שם (ושם,יט).סוטהיג,אד"הכדי.וראהספרי(ויל"ש) עקב יא, י. פרש"י שם. ב"ר שבהערה 26. ועוד.
12. 25. ראהגםרמב"םהל'ע"זרפ"אורפ"ב.וביאורו בסהמ"צ להצ"צ מצות מילה פ"ג.

עמוד 15

1. 26. ב"ר פי"ג, ט. וראה גם ירושלמי תענית פ"ג ה"ג.
2. 27. ראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] ח"ו ע' 31. – ובלקח טוב (וארא ז, יג) שהי' פרעה "אומר הואיל וזהמשקהשדותנווכרמנוואנונזוניןממנוודאיהוא אלוקה".
3. 28. עקב שם, יב.
4. *. גם קודם גלות ויצי"מ.
5. 29. עקב שם, יא. וראה הנסמן בלקו"ש שם הערה 41.
6. 30. תענית י, א. וראה הנסמן בלקו"ש שם הערה 40.
7. 31. עקב ח, יז.
8. 32. שם, יח.
9. 33. ראה שמו"ר פ"א, ח. פרש"י וארא ו, טז.
10. 34. ומכ"ש אצל יעקב (ובחיי יעקב), ש"מברכתו של יעקב ואילך הי' פרעה בא אל הנילוס והוא עולה לקראתו ומשקה את הארץ" (פרש"י ויגש שם) – היינו, שזה שהנילוס משקה את הארץ תלוי בברכתו של יעקב (ראה בארוכה לקו"ש שם ע' 32). ולהעיר מפרש"י ר"פ ויחי.
11. 35. סדור מד, סע"ב. אוה"ת בשלח ד"ה ויבן. שה"ש ע' כט. ועוד. וראה סה"מ תרע"ח ע' פט.
12. 36. פרשתנו א, ו.

עמוד 16

1. 37. ראה שמו"ר שם: כ"ז שהי' אחד מהם קיים מאותן שירדו למצרים כו' (וברשב"ם (וספורנו) עה"פ: (כל) שבעים נפש). – וצ"ע שהרי הייתה שרח בת אשר* (סדר עולם פ"ט. וראה סוטה יג, א. מכילתא בשלח יג, יט. פרש"י פינחס כו, מו. ועוד). ואולי קטנה ביותר** הייתה באותה שעה***. ובמדרש לקח טוב פינחס (כו, יב): שאול בן הכנענית הוא זמרי .. ואל תתמה שהרי שאול בן הכנענית הי' מיורדי מצרים וחי' עד סוף מ' שנה של מדבר, והא כתיב וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא, תשובתך שהרי סרח בת אשר היתה מיורדי מצריםוהיתהוהיאנחשבתבערבותיריחוואיןלמדין מן הכללות כו' [ועד"ז הוא לקמן שם, מו. ושם: אין שנים או שלשה מן החשבון. וראה שוה"ג הא']. ועכצ"ל דמדרשות חלוקות הן. והרשב"ם והספורנו – הם אליבא דשמו"ר, או (ויותר נכון) ע"ד הפשט. ומה שהזכיר שרח בפ' פנחס – ראה רמב"ן שם. ולהמדובר בפנים יותר נ"ל לומר דקאי לכל מדרז"ל הנ"ל – דלשלול האפשריות דגזירת "היאורה השפעה על תשליכוהו" מרובו ככולו דבנ"י אז – צ"ל השפעה על כו"כ מהחשובים שביניהם, ואין מספיקה זכירה של מתי מספר. וק"ל.
2. 38. להעיר ממרז"ל שמצרים מלאה גילולים (שמו"ר ופרש"י עה"פ וארא ט, כט. מכילתא תנחומא ופרש"י עה"פ בא יב, א).
3. 39. שבת צז, א (בשייכות לבנ"י בהיותם במצרים). וראה פרש"י עה"ת שמות ד, ב.
4. 40. עד שיכול להיות גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרייא (ברכות סג, א כגירסת הע"י).
5. 41. תהלים לז, ג. תו"א בהוספות ד"ה כי תשא. לקו"ת ואתחנן ד"ה וידעת (הא') וביאוריו. ועיי"ש ד"ה להבין בתוס' ביאור פ"ג.
6. . כן יש להעיר מעוד יורדי מצרים שהיו בחיים בעת התחלת השעבוד: (א) שאול בן הכנענית – הוא זמרי (סנהדרין פב, ב. תיב"ע ויגש מו, י. וארא ו, טו) כדלקמן בפנים ההערה. (ב) קהת שהי' חי בעת לידת משה (סדר הדורות ב"א שסח־ט). ובתיב"ע וארא (שם, יח) ד"חמא ית פינחס" (וראה פי' יונתן שם, טז. סדר הדורות שם). (ג) חצרון – שהוא יפונה (סוטה יא, סע"ב) אבי כלב, וכלב הי' בן מ' שנה בעת שילוח המרגלים (יהושע יד, ז), נמצא שחצרון (אביו) הי' בחיים (מ' שנה קודם שילוח המרגלים, ועאכו"כ) בעת התחלת השעבוד. (ד) לדעת תיב"ע (וארא שם, טז) לוי "חמי ית משה כו'" (ובפי' יונתן שם תמה ע"ז). ולהעיר לכהנ"ל מב"ב קכא, ב.
7. . עד"ז יש לתרץ בנוגע לקהת וחצרון שהיו בערך בני ב' שנים בעת הירידה למצרים (ראה סדר הדורות ב"א רלה, רלט).
8. . אבל ראה תיב"ע (ויגש מו, יז) דהיא "בשרה ליעקב דיוסף קיים" ובסדר הדורות (ב"א ריז) דסרח היתה בת ג' שנים קודם לידת בני אשר (ימנה ישוה ישוי ובריעה. ובריעה ילד ב' בנים קודם הירידה למצרים – ויגש שם).

עמוד 17

1. 42. ראה תניא רפמ"ב.
2. 43. פרשתנו ג, א.
3. 44. תנחומא פרשתנו ז. שמו"ר פ"ב, ב. ועוד.
4. 45. ילקוט ראובני ויצא לא, ט.
5. 46. פרש"י יתרו יח, יא. ממכילתא ותנחומא (ז) שם. נת' בלקו"ש חי"א ע' 75.
6. 47. להעיר מזהר פרשתנו (כא, א): כהן מדין כו' אע"ג שהי' עובד כו"ם כו' הי' רועה צאנו כו'.
7. 48. ויומתק ע"פ תורת הבעש"ט (תולדות י"י לך. בן פורת יוסף בסופו) שבצאן יתרו נתגלגלו אותם שאח"כ נתן להם התורה ונעשו תלמידיו.
8. 49. ולהעירממרז"ל(ראהמכילתאבשלחיד,כח. שמו"ר פמ"ג, ח. זח"ב קע, ב. ועוד) דהללו עע"ז והללו כו'.
9. *. ד"מתחלת" ברייתו נתקן לגאולת ישראל (שמו"ר פ"ב, ד).
10. 50. ולהעיר ממכילתא (בשלח יד, לא) דבשכר האמונה נגאלו אבותינו ממצרים.
11. 51. תניא רפמ"ז.

עמוד 18

1. 52. ברכות בסופה. וראה שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ה (וש"נ).
2. 53. ברכות לה, ב. וראה שו"ע אדה"ז שם.
3. 54. כמרז"ל שאסור לעשות חפציו קודם שיתפלל (ברכות יד, א).
4. 55. ראה לקו"ת ברכה צו, ב.
5. 56. ישעי' מ, כו.
6. 57. תקו"ז תמ"ט.
7. 58. שבת י, א. טושו"ע ושו"ע אדה"ז או"ח סו"ס צה, ועיין ברכות לג, רע"א: עומד לפני ממה"מ כו'. ולהעיר משו"ע אדה"ז סי' קד ס"ב: עומד לפני המלך – אין לזוז ממקומו [משא"כ בק"ש דשו"מ מפני הכבוד כו' ומותר לקרוץ בעיניו וכמעשה דרב (יומא יט, ב). ומ"ש בשו"ע או"ח סי' סג ס"ו (ושו"ע אדה"ז שם ס"ז): הקורא ק"ש לא ירמוז כו' – הרי מפורש הטעם (ארעי ולא קבע – ולא ביטול), ואפילו בזה איתא שם דבפרשה שני' מותר לצורך מצוה קצת ולצורך מלאכה].
8. 59. ראה ד"ה אד' שפתי תפתח תרכ"ח (נדפס בסה"מ תרכ"ז ע' תלו ואילך). ובכ"מ.
9. 60. ע"ד ב' הירידות למצרים – ראה תו"א ריש פרשתנו. וראה תו"ח שם (כו, א ואילך), דירידה הא' היא לבינה (מצר מ"י, צמצום דהשג' בינה), וירידה הב' – במיצר מ"י ד(מח' ו)דיבור (מלכות).
10. 61. שצ"ל בהבנה והשגה שכלו דוקא ובאופן דכל עצמותי תאמרנה (עירובין נד, רע"א. וראה תניא פל"ז (מז, א)) וכו'.
11. 62. שלכן צ"ל ברכת התורה, ברכו בתורה תחילה – להזכיר ולהדגיש נותן התורה (ראה נדרים פא, א. ב"ח לטאו"ח סי' מז).
12. 63. שלכן בתושבע"פ (בית המדרש) צ"ל הבנה דוקא (שו"ע אדה"ז ס"נ ס"ב (ממג"א שם). הל' ת"ת לאדה"ז ספ"ב).

עמוד 19

1. 64. נוסח הגדה של פסח.
2. 65. תניא רפמ"ב.
3. 66. להעיר ממרז"ל שמשה גואל ראשון הוא גואל אחרון (ראה שמו"ר פ"ב, ד. זח"א רנג, א. שה"פ פי' ויחי. תו"א ר"פ משפטים).