תוכן ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך טז שמות

שיחה א

רשימת העמודים (12) מצוטט ב־6 עמודים חיפוש חדש

1שיחה א

שמות

א. פרש"י: "ויקם מלך חדש"

מן הפסוק¹ "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" מצטט רש"י את המילים "ויקם מלך חדש", ואומר "רב ושמואל. חד אמר חדש ממש וחד אמר שנתחדשו גזירותיו".

פירוש רש"י זה מבוסס על הגמרא², ושם מוסבר ההכרח והיתרון של כל אחד משני הפירושים: "מאן דאמר חדש ממש, דכתיב חדש, ומאן דאמר שנתחדשו גזירותיו, דלא כתיב וימת וימלוך". למרות שרש"י מפרש רק את פשוטו של מקרא, הוא מביא את שני הפירושים, כי ההכרח לכל אחד מהם בולט בפשט. בכך מובן מדוע מצטט רש"י מן הפסוק גם את המילים "ויקם מלך"³, על־אף שהוא מסביר רק את המילה "חדש", כי המילה "ויקם" מחייבת את הפירוש השני ("דלא כתיב וימלוך"⁴), והמילה "מלך" מחייבת את הפירוש הראשון.

אמנם, בכל אחד משני הפירושים יש יתרון מסויים, המתרץ קושי שקיים בפירוש האחר, אך בכל זאת, כמוסבר כמה פעמים, הפירוש הראשון קרוב יותר אל פשוטו של מקרא⁵, מפני הסיבות הבאות:

א) באופן פשוט סביר להניח שבמילה "חדש" הכוונה היא "חדש ממש", ולא שב"מלך"^* הכוונה היא ל"גזירות" – שנתחדשו גזירותיו.

ב) לפי הפירוש השני – "נתחדשו גזירותיו", מוכרחים להסביר על המילים "אשר לא ידע", ש"עשה עצמו כאילו לא ידע", כפי שמוסבר בגמרא⁶ וכפי שרש"י מדייק ואומר "ואשר⁷ לא ידע, עשה עצמו כאילו לא ידע". [רש"י מוסיף על לשון הפסוק את וא"ו החיבור כדי להדגיש שהפירוש "עשה עצמו כאילו לא ידע" הוא המשך 2לפירוש השני "שנתחדשו גזירותיו", הסמוך להסבר זה]. לעומת זאת, לפי הפירוש הראשון, גם משמעות המילים "אשר לא ידע" היא כפשוטן.

ג) גם את הקושי שקיים על הפירוש הראשון, "דלא כתיב וימלוך", ניתן לתרץ: כוונת התורה אינה לספר כאן את דברי ימיהם של מלכי מצרים, אלא את הקשור לישראל, על סבלם מן הגזירות הקשות החדשות, ואין חשיבות לפרטים של "וימת וימלוך", אלא חשובה התוצאה שנבעה מכך לישראל, שהמלך קם נגד ישראל בגזירות חדשות⁸ – "ויקם מלך חדש"⁹.

ולפיכך קרוב יותר הפירוש הראשון לפשוטו של מקרא.

ב. רב – המילה שמואל – הענין

לפי זה ניתן להבין שרש"י מציין את שמותיהם של בעלי הדעות הללו – רב ושמואל [אשר, כמוסבר פעמים רבות, רש"י מציין את שמו של בעל המאמר רק כאשר עובדה זו מתרצת קושי העלול להתעורר בפירושו אצל "תלמיד ממולח"], כי בכך מוסברת הסיבה למחלוקת.

[וכדי להבין זאת יש להקדים, שבפשטות יש לסבור, שבמחלוקת שבהן מציינת הגמרא את שמות בעלי המאמרים, ואחר־כך אומר "חד אמר... וחד אמר...", הרי הדיעה הראשונה שמובאת בגמרא¹⁰ היא של האומר הראשון, והשניה נאמרת על־ידי השני¹¹].

במספר מחלוקות בין רב לשמואל המובאות בגמרא לגבי פירושם של פסוקים, ובמיוחד בסגנון של "חד אמר" "וחד אמר" – ניכרת שיטתו של אחד מהם:

הראשון – רב – מחשיב בעיקר את המילה, או המילים, גם אם לפי עקרון זה אין תוכן הענין ברור, ואילו שמואל 3מכריע לפי תוכן הענין¹² שבפסוקים¹³, למרות שלפיו אין פירוש המילים "חלק".

להלן דוגמאות לכך¹⁴:

(א) על הפסוק ¹⁵, שנאמר על יוסף, "ויבא הביתה לעשות מלאכתו", נאמר בגמרא¹⁶: "רב ושמואל. חד אמר: לעשות מלאכתו ממש, וחד אמר: לעשות צרכיו נכנס";

הראשון מפרש "מלאכתו ממש" – לפי המשמעות המילולית, אבל מהמשך הענין, "ואין איש מאנשי הבית שם בבית", נראה, שהתורה באה להבהיר שב"מלאכתו"¹⁷ הכוונה היא למלאכה שדורשת "ואין איש...". ולכן "חד אמר" שהכוונה היא "לעשות צרכיו". כלומר, לולא זאת לא היה "ויבא הביתה" דוקא כאשר "אין איש מאנשי הבית", לאחר שהיא כבר לפני כן אמרה "שכבה עמי", ו"דברה אל יוסף יום יום... לשכב אצלה...", ולכן מובן שהוא נכנס כדי "לעשות צרכיו"¹⁸.

ג. דוגמא נוספת – "מהודו ועד כוש"

(ב) על הפסוק שבמגילת אסתר "מהודו ועד כוש" נאמר בגמרא¹⁹: "רב ושמואל. חד אמר: הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם, וחד אמר: הודו וכוש גבי הדדי הוו קיימי, כשם שמלך על הודו וכוש, כך מלך מסוף העולם ועד סופו²⁰. כיוצא בדבר אתה אומר כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח 4ועד עזה²¹ רב ושמואל..."²².

אחד מפרש את המילה "עד" כפשוטה - מרחק, ולכן פירוש הפסוק "מהודו ועד כוש" הוא מקצה אחד של העולם ועד לקצה השני. אבל מן הנאמר בפסוק שלאחר־מכן "שבע ועשרים ומאה מדינה", הכולל כבר את "כל העולם כולו", הכרחי לומר, שב"מהודו ועד כוש" אין הכוונה לפירוש הפשוט, מקצה אחד לאחר²³ (שאם כך, יש כאן כפילות²⁴), ולכן "וחד אמר" שכוונת הפסוק היא "כשם שמלך על הודו וכוש, כך מלך מסוף העולם ועד סופו" – הדגשת מלכותו הגדולה²⁵.

ד. רב: – נמרוד; שמואל: – אמרפל

(ג) שתי המחלוקות שמובאות בגמרא²⁶ (לפני המחלוקת לגבי "ויקם מלך חדש"): "ויהי בימי אמרפל²⁷. רב ושמואל. חד אמר: נמרוד שמו, ולמה נקרא שמו אמרפל שאמר והפיל לאברהם אבינו בתוך כבשן האש, וחד אמר: אמרפל שמו, ולמה נקרא שמו נמרוד שהמריד את כל העולם כולו עליו במלכותו".

לפי המשמעות הפשוטה של המילים "וכוש ילד את נמרוד"²⁸, הרי נמרוד הוא כרוב שמות שבתורה, שאין צורך לחפש להם סיבה²⁹ –

וכאשר מגיעים ל"ויהי בימי 5אמרפל" ויודעים שמדובר כאן על נמרוד, ובכל זאת מכנה אותו התורה כאן בשם אחר³⁰, מוכרחים לומר, שיש סיבה מיוחדת לשינוי השם, הנרמזת בשם החדש. ולכן, חד אמר "למה נקרא שמו אמרפל – שאמר והפיל לאברהם...".

אבל כאשר שמים לב לתוכן הפסוקים, שמיד לאחר "וכוש ילד את נמרוד" מספרת התורה על מרידתו בקב"ה³¹ – "הוא החל להיות גבור בארץ, הוא היה גבור ציד לפני ה'"³², הרי רואים, כפי ש"וחד אמר", שההרחבה בסיפור מסבירה את השם נמרוד, לעומת הפסוק "ויהי בימי אמרפל", ששם אין התורה מספרת עליו כפרט, ויוצא שזהו "שמו".

ה. רב – שני בתים;

שמואל – כפולה בזוגות

(ד) "מערת המכפלה³³. רב ושמואל. חד אמר: שני בתים זה לפנים מזה, וחד אמר: בית ועליה על גביו, בשלמא למאן דאמר זה על גב זה – היינו מכפלה אלא למאן דאמר ב' בתים זה לפנים מזה – מאי מכפלה? – שכפולה בזוגות".

גם כאן הולכים הם לשיטתם: לפי המשמעות הפשוטה של הביטוי "מערת המכפלה" – מערה אחת המכילה בתוכה כפילויות – מתאים הפירוש "כפולה בזוגות" (קברים "כפולים"³⁴), יותר מאשר הפירוש "בית ועליה על גביו" (במיוחד מפני שבשתי מערות, זו מעל זו באדמה, אין העליונה גבוהה מן התחתונה כמו "עליה" על־גבי "בית"). ולפיכך, חד אמר "שני בתים זה לפנים מזה³⁵, שכפולה בזוגות".

אבל לפי תוכן הפסוקים, קשה להבין פירוש זה – "(בתים זה לפנים מזה³⁶), שכפולה בזוגות" – כי דברי אברהם היו כבקשה³⁷: "וישתחו לעם הארץ .. וידבר .. אם יש את נפשכם (ומה הוא מבקש) לקבור את מתי (בלשון יחיד) מלפני" (כדי להקל בצער), וכיצד מתאים להסביר שהוא מבקש "ויתן לי... המכפלה" – שמונה קברים³⁸?!

6ו. המחלוקת לגבי "מלך חדש" – לשיטתם

לפי כל האמור לעיל, אפשר להסביר בעניננו: לכאורה, יש להבין, מדוע הקדימה התורה ואמרה "ויקם מלך חדש על מצרים...", ולא התחילה (מיד לאחר "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו..." ולכן) "ויאמר (מלך מצרים) אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו הבה נתחכמה לו" – מדוע חשוב אם היה זה "מלך חדש..." אם לאו?

ההסבר הפשוט לכך הוא: עשויה להתעורר התמיהה – כיצד ייתכן שפרעה יגזור גזירות רעות על יוסף ובניו לאחר כל הטובות שעשה יוסף לו ולארץ מצרים³⁹? והתורה רוצה ליישב תמיהה זו, ומספרת "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף".

בקשר לכך מציין רש"י את שמות בעלי המאמרים, רב ושמואל, כי על־ידי כך מובן יותר ההבדל בין הדעות, לפי שיטותיהם של רב ושמואל:

חד אמר לשיטתו, והסביר את המילים "ויקם מלך חדש... אשר לא ידע את יוסף" כפשוטם: המלך החדש לא הכיר את יוסף, ולפיכך הוא גזר גזירות אלו.

אבל לפי תוכן הפסוקים בכלל אין מובן: גם בהיותו מלך חדש, בודאי שמע על מעשי יוסף, אשר הציל את מצרים כולה בדור הקודם⁴⁰? ובמיוחד כאשר הוא גזר גזירה זו ביחד עם המצרים – "ויאמר אל עמו... הבה נתחכמה לו" – שבודאי היו ביניהם אנשים אשר ניצלו על־ידי יוסף, ויש, איפוא, בכל אופן הכרח לפרש שהכוונה ב"לא ידע" היא "עשה עצמו כאילו לא ידע";

לכן: "וחד אמר", שפסוק זה איננו מאמר מוסגר (כפי הדעה הראשונה, שהפסוק מסביר כיצד ייתכן שפרעה גזר גזירות כאלו), אלא הוא בא להדגיש את רשעותו הגדולה של פרעה, בהתאם לתוכן הפסוקים שבהמשך, אשר "עשה עצמו כאילו לא ידע" (גם אם לפי פירוש זה אין מוסברות המילים "מלך חדש" כמשמעותן הפשוטה, אלא "שנתחדשו גזירותיו").

ז. "ויטע אשל"

לפי זה אפשר להסביר מחלוקת נוספת שמביא רש"י בפירושו על 7התורה בשם רב ושמואל (למרות שלפי גירסתנו בגמרא⁴¹ ובמדרש⁴² זוהי מחלוקת בין חכמים אחרים⁴³):

בפסוק⁴⁴ "ויטע אשל בבאר שבע" מסביר רש"י את המילה "אשל" – "רב ושמואל. חד אמר: פרדס להביא ממנו פירות לאורחים בסעודה, וחד אמר: פונדק לאכסניא ובו כל מיני מאכל⁴⁵ ומצינו לשון נטיעה באהלים שנאמר...".

לפי המשמעות הפשוטה של המילים "ויטע אשל", יש להסביר שזהו פרדס של פירות⁴⁶, כשיטת "חד אמר". אבל "וחד אמר" לפי שיטתו, שלפי תוכן הפסוק "ויטע אשל בבאר שבע ויקרא בשם ה' א־ל עולם" (כפי שמסביר רש"י: "על־ידי אותו אשל נקרא שמו של הקב"ה..."⁴⁷), סביר יותר לומר, שאין מדובר על עצי פרי, אלא על "פונדק לאכסניא", ששהו בו זמן מה⁴⁸, ושהיו בו "כל מיני מאכל"⁴⁹, כדי לעורר את העוברים־והשבים לברך את הקב"ה⁵⁰ על כל הטובות הללו⁵¹ (וזאת, גם אם לפי זה לא פשוטה כל־כך משמעות המילה "ויטע", ומזדקקים להוכחה שמילה זו נאמרת גם לגבי "אהל" – "מצינו לשון נטיעה באהלים...")⁵².

8ח. ציון השמות על־ידי רש"י

כל זאת לגבי דברי הגמרא והמדרש על שיטות רב ושמואל, אבל, לגבי פירוש רש"י על התורה, קשה לקבל שזוהי הסיבה שבגללה מציין רש"י את שמותיהם של רב ושמואל (כדי להסביר, שהם הולכים לפי שיטתם), כי אם כך, היה רש"י צריך להזכיר את שמותיהם בכל מקום שבו הוא מביא אחת משיטותיהם.

ואילו אנו מוצאים, שרק בחלק מן המקומות הנ"ל אומר רש"י "רב ושמואל. חד אמר... וחד אמר...": בפסוק" ויבא הביתה לעשות מלאכתו", ובפרשתנו, ולעומת זאת בשאר המקומות אין הדבר כך, אלא:

א) בפרשת נח על הפסוק "להיות גבור" לגבי נמרוד, מפרש רש"י "להמריד כל העולם על הקב"ה". מקור החידוש (שלא כפשוטו של מקרא לגבי ביטויי הגבורה), שמשמעות "גבור" כאן היא "להמריד"^*⁵² הוא בשם נמרוד⁵³, ובפרשת לך־לך הוא אומר על "אמרפל", ש"הוא נמרוד שאמר לאברהם פול לתוך כבשן האש"⁵⁴ (כלומר, "נמרוד שמו")⁵⁵ – ואין הוא מציין שדברים אלו אמר רב, ואלו – שמואל.

ב) על הפסוק "מערת המכפלה" מביא רש"י את שתי הדעות ביחד – "בית ועליה על גביו, דבר אחר: שכפולה בזוגות"⁵⁶, ואינו אומר "רב ושמואל. חד אמר..."⁵⁷.

ג) בפירושו למגילת אסתר מפרש רש"י את פשוטו של מקרא כדעתו של "וחד אמר"⁵⁸ ואינו מציין כלל את דבריו של "חד אמר"⁵⁹, וכן אינו 9מציין את שמו של בעל המאמר – שמואל⁶⁰.

הכרחי, איפוא, לומר, שבמקומות שרש"י מזכיר את שמותיהם של רב ושמואל, אין הוא עושה זאת כדי להסביר שהם הולכים לפי שיטתם, כדלעיל, אלא שיש כאן שיטה השייכת רק למקומות אלו, או כדי לתרץ קושיה העשויה להתעורר במקום זה על־ידי "תלמיד ממולח".

ט. הגזירה נבעה מרשעות פרעה

ההסבר לכך בענינינו הוא:

בפשטות מציין הפסוק "ויקם מלך חדש..." שהסיבה ל"הבה נתחכמה לו...", היא רשעות מלך מצרים, כי גם לפי הדעה "חדש ממש" אי־אפשר לומר שהכוונה ב"לא ידע את יוסף" היא, שהוא לא שמע על יוסף ומעשיו⁶¹, שהציל את מצרים כולה, כדלעיל⁶².

ואפילו "בן חמש למקרא" מבין שלחששו "הנה עם בני ישראל... פן ירבה... ונלחם בנו..." אין כל יסוד, כי אין טבעם של בני אדם⁶³ לשלם ברעה תחת טובה,

כפי אשר למדנו קודם לגבי אברהם ואבימלך⁶⁴ שמפני הטובה שעשה אבימלך לאברהם, באומרו "הנה ארצי לפניך"⁶⁵, נשבע אברהם לעשות חסד וטוב לאבימלך וגם "לניני ולנכדי... ועם הארץ".

וכך גם בענינינו: בני ישראל ידעו על יחסו הטוב של פרעה מלך מצרים אל יוסף ואל בני ישראל – בהוציאו את יוסף מבית־הסוהר ובמנותו אותו למשנה למלך, אשר "ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו"⁶⁶, ובהרשותו לבני ישראל להתיישב במיטב הארץ, בארץ גושן⁶⁷ – ולכן מובן, שמלך מצרים ועמו הבינו שבני ישראל לא ישלמו תחת זאת רעה, גם בדור אחר. ברור, איפוא, שחששו "פן ירבה..." היה תירוץ בלבד, והגזירה נבעה מרשעות.

אך על כך מתעוררת שאלה: במה התבטאה עיקר רשעותו של פרעה – בענינים שבין אדם למקום, או בין אדם לחבירו? דבר זה נרמז בכך שרש"י מציין שאלה הן דיעותיהם של רב ושמואל, כפי שיוסבר להלן.

10י. רב – "איסורי"; שמואל – "ממונא"

נאמר בגמרא⁶⁸: ההלכה נקבעת "כרב באיסורי וכשמואל בדיני (בממונא)". ה"ראשונים"⁶⁹ מסבירים שהסיבה לכך היא, שאמנם, גם רב פסק בעניני ממונות, וגם שמואל עסק בעניני איסור והיתר, אבל "שמואל היה רגיל תמיד לפסוק דינין, ולכן היה מדקדק בהן ויורד לעומקן ומשכיל על כל דבר אמת, וכן רב היה רגיל לדקדק בהוראת איסור והיתר, לכן סמכו על הוראותיו לעניני איסור והיתר"⁷⁰,

ההבדל בין "איסורי" לבין "דיני (ממונא)" הוא, ש"איסור והיתר" הם ענינים של "בין אדם למקום", ואילו דיני ממונות הם עיקר "בין אדם לחברו".

לפיכך, כאשר מדובר על ענין שיכול להשתייך גם ל"בין אדם למקום" וגם ל"בין אדם לחברו", נטה רב לפרשו מצד "איסורי" – בין אדם למקום, ושמואל – מצד "ממונא" – בין אדם לחברו.

יא. רשעות פרעה – כלפי

שמים או כלפי ישראל?

ובענינינו: לפיהפירוש ש"מלך חדש" אינו "חדש ממש", אלא אותו מלך, הרי הרשעות בין אדם למקום אינה גדולה כל־כך, כי יש לו אמתלא כלפי שמים, כיוון שיעקב אבינו חלק לו כבוד מלכות (בכניסתו וביציאתו⁷¹), וקבל על עצמו את שלטונו⁷², ולכן יש לו הצדקה משמים, לפי דעתו, לשלוט כפי רצונו.

אבל בין אדם לחברו – כלפי בני ישראל, ובמיוחד כלפי יוסף – אין אמתלא זו מתרצת את הגזירות, כי זה אותו המלך, אשר יוסף גמל עמו כל כך הרבה טוב וחסד⁷³, ולכן, הרשעות בין אדם לחברו חמורה יותר⁷⁴.

ואילו אם "מלך חדש" הוא "חדש ממש", אשר לא לו חלק יעקב כבוד מלכות, ולא את שלטונו קבלו על עצמם בני ישראל בבואם למצרים (הוא נעשה מלך כאשר הם היו במצרים, אבל הם לא באו אל ממלכתו ולא קבלו על עצמו את מלכותו), הרי שאין לו אמתלא כלפי שמים להצדיק את גזירותיו.

אבל בין אדם לחברו – כלפי בני ישראל, רשעותו אינה גדולה כל־כך, כי הוא "מלך חדש", שיוסף לא גמל עמו טובות.

לפי זה מובן, שכאשר מדגישה התורה את רשעותו של פרעה, מפרש זאת רב לפי דרכו, שהרשעות היא "בין 11אדם למקום", ולכן הוא מסביר "חדש ממש" – שלפי פירוש זה הרשעות כלפי שמים גדולה יותר, ואילו שמואל שעקר עיסוקו היה בדיני ממונות – "בין אדם לחברו" – מסביר שהיה זה אותו מלך, אלא ש"נתחדשו גזירותיו", כדלעיל.

יב. צדקת יוסף – בין אדם למקום או בין אדם

לחברו?

לפי האמור לעיל מובן מדוע מציין רש"י את שמותיהם של רב ושמואל גם בשתי המחלוקות הקודמות:

בפרשת וישב מספרת התורה על צדקת יוסף, הן לפני הפסוק שבהמשך הסיפור⁷⁵: "ויפקדהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו... ויעזוב כל אשר לו ביד יוסף ולא ידע אתו מאומה..."; "ותשא אשת אדוניו... וימאן ויאמר... ואיך אעשה הרעה הגדולה... ויהי כדברה... יום יום ולא שמע אליה..."; והן לאחר מכן, כאשר התורה מספרת כיצד נמלט יוסף מאשת פוטיפר. ובכך יש מחלוקת בפירוש הפסוק "ויבוא הביתה לעשות מלאכתו", אם הכוונה היא ל"מלאכתו ממש", או "לעשות צרכיו עמה":

לפי רב, המדגיש בעיקר את הענינים שבין אדם למקום, הכוונה היא ל"מלאכתו ממש", ולא "לעשות צרכיו עמה", כיוון שלפי הפירוש השני מדובר באיסור כלפי שמים⁷⁶;

ואילו לפי שמואל, המדגיש בעיקר ענינים של "ממונא" – בין אדם לחברו – מובן מדוע "ויבוא... לעשות צרכיו עמה" דוקא כאשר "אין איש מאנשי הבית שם בבית", כי כך אין פגיעה ב"בין אדם לחברו" – בשעבודו לפוטיפר ש"ויפקדהו על ביתו".

יג. המחלוקת לגבי "אשל"

"אשל רב ושמואל חד אמר: פרדס להביא ממנו פירות לאורחים בסעודה וחד אמר: פונדק לאכסניא ובו כל מיני מאכל...":

מצד "בין אדם לחברו" ברור, ש"פונדק לאכסניא ובו כל מיני מאכל" הוא טובה גדולה יותר מאשר "פרדס של פירות" בלבד⁷⁷,

לעומת זאת, בפירוש "ויטע... פרדס להביא ממנו פירות..." מושם הדגש על "בין אדם למקום", כי נוסף כאן הענין של בין אדם למקום גם על־ידי אברהם עצמו,כפישנלמדבקל־וחומרמ"ויבא⁷⁸ קין מפרי האדמה מנחה לה'".

לפיכך מציין שם רש"י את שמותיהם של בעלי המאמרים, ובוחר דוקא את הגירסא שאמרו זאת רב ושמואל, ולא, כבגמרא, ר' יהודה ור' נחמיה⁷⁹, כי כך מובנת הסיבה לכל אחד מן הפירושים⁸⁰.

12יד. ההוראה לימינו: עמידה איתנה נגד הגויים

ההוראה מפירוש רש"י זה לגבי ימינו היא:

יש הטוענים, ש"אחות לנו בבית המלך" – ידיד חדש או ותיק, ואם הוא גוזר גזירות חס־וחלילה, אל לעם ישראל להיבהל, ועליהם לקיים זאת גם אם זה נוגד את התורה. גם אם עובדים את פרעה ובונים את פיתום ורעמסס במקום להיות עבדי ה' באמצעות לימוד תורה בהתמדה ובשקידה וקיום מצותיו בהידור ובאופן של "בכל דרכיך דעהו", הרי חיים במצרים ובמיטב הארץ – וצריך להכנע.

צריך לדעת, שאין הבדל אם מדובר על "מלך חדש", או מלך ותיק, בסגנון כזה או אחר. די בכך שזהו מלך של "מצרים" – שמצירין לישראל⁸¹ – והרי זהו "הבה נתחכמה לו" של יצר־הרע, ו"חסד לאומים – חטאת"⁸².

מוכרחים להתנהג כ"מילדות העבריות" בגלות מצרים: להיפך מגזירת פרעה "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון"⁸³. שמשמעותה, כמדובר מספר פעמים⁸⁴, רצונו להשליך אותם אל תוך הענינים שהם ע"ז של "מצרים" (כידוע⁸⁵, שהיאור היה אלילם של המצרים) – כסף, וכדומה. עד שהם מטביעים בכך לא רק את הגוף היהודי, אלא גם את הנשמה; וגם "וכל הבת תחיון" היה חלק מן הגזירה: לחיותם ולמושכם לתענוגות המצרים – מצירין לישראל.

וה"מילדות העבריות" קמו כנגד הגזירה ועשו ככל האפשר כדי שיוולדו ילדים יהודיים ויקבלו חינוך יהודי מקורי.

מה שצריך לעשות בדרך הטבע – להשתדל ולדבר עם הגויים וכדומה – צריך להיעשות בדרכו של משה רבינו: הוא כיבד את פרעה בכבוד הראוי לו⁸⁶, אבל "מטה האלקים בידו"⁸⁷, בעמידה יהודית־אלקית איתנה, בלי להכנע כלפי הגוי, ובודאי בלי להסתיר את יהדותו.

וכאשר אין מתחשבים בגזירות המדינה שאינן תואמות ליהדות, ומתמסרים לחלוטין לחינוכם הקדוש של כל ילדי ישראל, מקימים את צבאות ה', יהודים בריאים בגופם ובנפשם, וכך מביאים את הגאולה⁸⁸ האמיתית והשלימה של כלל ישראל על ידי משיח צדקנו בקרוב ממש.

(משיחת ש"פ שמות תשל"ו)

הערות

עמוד 1

1. פרשתנו א, ח.
2. עירובין נג, א. סוטה יא, א. וראה שמו"ר פ"א, ח. ועוד.
3. ועפ"ז מובן שאין לפרש כבמשכיל לדוד כאן, שתרווייהו מדייקים ל' חדש שהול"ל מלך אחר כו'.
4. אבל בפשש"מ לא קשה שהול"ל "וימת (וימלוך)", דלמאי נפק"מ. וגם אם הי' נאמר "וימלוך" הי' מובן שמלך "מלך חדש". ולא דמי להכתובים בוישלח לו, לג ואילך "וימת גו' וימלוך" כי שם מונה המלכים זה אחר זה "וימת גו' וימלוך תחתיו". ולהעיר שבפרשתנו לפנ"ז (פסוק ו') נאמר "וימת יוסף גו' וכל הדור ההוא".
5. כי פשוט שמה שמביא רש"י בסדר כזה הוא לא לפי שכן הוא סדרם בגמרא, שהרי רש"י מפרש (ע"פ הסדר ד)פשוטן של כתובים, ובפרט בנדו"ד שאינו כותב שמקורו מרז"ל וכיו"ב. גם אין לומר ששני הפירושים שוים בפשוטו של מקרא ורק שאא"פ לכותבם כאחת, כי אז הו"ל לרש"י להתחיל (כמו בכ"מ) פליגי בה רב ושמואל, וכיו"ב.
*. ראה פרש"י מקץ מא, מד.
6. בסוטה הוא בסתמא "אשר לא ידע את יוסף דהוה דמי כמאן דלא ידע לי' כלל", אבל בעירובין ובשמו"ר מפורש שהוא רק להמ"ד "שנתחדשו גזירותיו". וראה לקמן בפנים ס"ט.
7. כגי' ופי' הרא"ם. 1

עמוד 2

8. להעיר שבחזקוני כאן ובחדא"ג סוטה שם מפרש כן למ"ד שנתחדשו גזרותיו (שקם עליהם לחדש גזירות כו').
9. אבל מ"מ אי"ז פשוט כ"כ (שלכן הוצרך רש"י להביא פי' השני) שהרי להפי' "חדש ממש" סו"ס מתאים יותר ע"פ פשש"מ הל' "וימלוך מלך חדש". ובפרט שממשיך בהכתוב "על מצרים" ולא "על ישראל".
10. ראה רדב"ז לרמב"ם הל' מעשר שני (פ"ו ה"ג): ב"פ"ק דביצה ר"י ור"א ח"א בשני כיסים כו' ופסק רבנו כמ"ד בשני כיסים מחלוקת חדא דסתמא דמילתאכיוןשהתלמודהקדימודבריר"יהם".וראה שם עולם (להר"ר מרגליות) בפתיחה פ"ח. ויש לתרץ.
11. לכאורה יש להקשות ע"ז ממחלוקת הא' דעירובין שם: רב ושמואל חד תני מעברין (בעי"ן) וחדתנימאברין(באל"ף),ובירושלמישם(פ"הה"א) מפורש: רב אמר מאברין ושמואל אמר מעברין. ומכיון שאפושי מחלוקת לא מפשינן בין הבבלי והירושלמי(ובפרטבנדו"דשבירושלמימפורשהוא, משא"כ בבבלי), הרי צ"ל שגם להבבלי רב הוא האומר מאברין כו'. אבל עי' ר"ח עירובין שם שמביא מירושלמי: רב תני מעברין ושמואל תני מאברין – ולפי"ז מתאים להסדר שבבבלי*.
. ואף שבירושלמי שם מביא עוד ב' פלוגתות דרב ושמואל דרב תני באלף ושמואל בעין "רב אמר יאותו ושמואל אמר יעותו רב (ראה שינויי נוסחאות לירושלמי שם) תני אידיהן ושמואל תני עידיהן" – הרי בירושלמי ברכות (פ"ח ה"ו, ע"ז פ"א ה"ב) שגם שם מביא ג' פלוגתות הנ"ל, מביא דרב אמר עידיהן (בעין) ושמואל אידיהן (באלף).

עמוד 3

12. ויש לקשר זה עם דעתם וסדרם בלימוד בכלל: ראה ב"ב (קמה, ב): אמר רב כו' כל ימי עני רעים זה בעל גמרא וטוב לב משתה תמיד זה בעל משנה. ולאידך שמואל אמר אין שלום (זכרי' ח, יוד) זה הפורש מתלמוד למשנה (חגיגה יו"ד, א. ובפרש"י שם: טעם למשניות להבין כו' ואם יצא מהן ונתן עסקו לגירסת המשנה כו' עיי"ש). ועל שמואל אמרו "טבא חדא פלפלתא חריפתא ממלי צנא דקרי" (חגיגה שם. יומא פה, ב). וראה שו"ת חות יאיר סי' צד ד"ה והא דק"ל כרב, דמשמע שחילוקם הוא דרב סיני ושמואל עוקר הרים (חריף ומקשה).
13. בשם עולם (אות ג' לח) מפרש שרב נקט בכ"מ פשוטו של מקרא, ושמואל דורש, אבל ע"פ המבואר לקמן בפנים (ס"ח) לכאורה אין לפרש כן. ראה לקמן הערה 58.
14. הובאו כאן (בפנים) רק מהפלוגתות שהביא רש"י בפירושו עה"ת (ומג"א) דעת שניהם או דיעה אחת (כדלקמן בפנים ס"ח). אמנם ככה יש לפרש בעוד כמה וכמה מימרות דרב ושמואל גם בפלוגתא ממש וגם אלו שאינם רק בפירוש הכתובים. ראה בהמובא בשם עולם שם אות לח.
15. וישב לט, יא.
16. סוטה לו, ב.
17. שבכתוב זה, ולא רק בכדי לבאר המשך הסיפור בהכתובים. ולהעיר מפרש"י שם ד"ה "ויהי כהיום הזה", ולא הביא בהד"ה גם התיבות "ואין איש גו'".
18. להעיר מתוד"ה לעשות סוטה שם. אבל גם לפירוש התוס' היתרון ב"מלאכתו ממש" הוא בפי' התיבה מלאכתו גופא (שהוא כפשוטו), ולהפי' "לעשות צרכיו כו'", הוא משום דהוציאו בל' ביאה "ויבא הביתה", שההכרח אינו מפי' תיבת מלאכתו עצמה. וראה חדא"ג שם. וראה באר יצחק בפרש"י וישב שם, שגם מדבריו מוכח שההכרח לפי' "לעשות צרכיו כו'" הוא מתוכן הכתובים.
19. מגילה יא, א.
20. כ"ה בגמרא. ובע"י "חד אמר הודו בתחלת העולם וכוש בסוף העולם כו' כשם כו' כך מלך בכל העולם כולו".

עמוד 4

21. מ"א ה, ד. ופלוגתא זו הובאה ג"כ בסנהדרין כ, ב.
22. ראה מנות הלוי בתחילתו שהביא מהר"ר משה ן' תיבון ומדרש לקח טוב, דלא פליגי במציאות ולכו"ע הודו וכוש כו' בהדי הדדי הוו. וראה הגהת היעב"ץ מגילה שם.
23. ראה חדא"ג מגילה שם (ולדבריו הפלוגתא הוא לא מצד פירוש הכתובים עצמם, ורק כיון שלמ"ד השני הודו וכוש גבי הדדי, א"כ ע"כ לאו כמשמעו קאמר כו'). וראה טו"א מגילה שם ד"ה מכדי כתיב דלמ"ד גביהדדיקיימא וכשםשמלךכו' ודאי צ"ל קכז מדינה. וראה לקמן סוף הערה 25.
24. אבל ראה טו"א שם דמאמר ר"ח בהמשך הגמרא שם "מכדי כתיב מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה ל"ל ש"מ לדרשא" הוא כי ס"ל כמ"ד הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם כו'. אבל מ"מ מ"ד הנ"ל (רב) בעצמו לא אמר זה.
25. היינו שגודל ותוקף המלוכה שלו בכל העולם הי' כמו התוקף שעל ב' מדינות זו אצל זו. וי"ל שזוהי כוונת רש"י בפירושו במגילה וסנהדרין שם ד"ה "כשם שמלך כו'". וראה חדא"ג סנהדרין שם "דנקט אלו ב' מקומות כו'". בהגהת הב"ח למגילה שם "דהא דלא פרש"י כלום על כשם שמלך מהודו ועד כוש משום דלשם הוזכר מהודו ועד כוש תחלה ולא זו אף זו קאמר אבל הכא הזכיר תפסח ועזה בסופי' כו'". אבל – א) אי"ז כפי' פשטות הגמרא "כשם שמלך מהודו כו' כך מלך", ב) בגמרא מפורש "כיוצא בדבר אתה אומר" ובאותה הלשון "כשם שמלך כו' כך מלך כו'". והטעם שפירש רש"י רק הפלוגתא הב' י"ל בפשטות: כיון שבהכתוב במלכים נאמר "(כי הוא רודה בכל עבר הנהר) מתפסח ועד עזה", שמשמעו שזהו הפי' דעבר הנהר (משא"כ בנדו"ד). וראה לשון רש"י מגילה שם "וה"ק כו' כמו מתפסח ועד עזה" (ובסנהדרין: "וה"ק קרא... כמתפסח כו'") שמפרש זה בלשון הכתוב. אבל להעיר (ע"ד כהנ"ל) שבמחלוקת דהודו וכוש לא הובא בגמ' המשך הכתוב "שבע ועשרים ומאה מדינה" (משא"כ בהכתוב "כי הוא רודה גו'"). וראה מנות הלוי בתחילתו ד"ה "והנראה אלי". ושם, דלכו"ע שבע ועשרים ומאה מדינה לא הוו כל העולם.
26. בעירובין שם.
27. לך יד, א.
28. נח יוד, ח.
29. ראה ראב"ע נח שם: אל תבקש טעם לכל השמות כו'. ולהעיר שדרך הפשט של הראב"ע הוא שמפרש פירוש הפשוט של המלות.

עמוד 5

30. ראה רא"ם בפרש"י לך שם.
31. וגם דמנאו בכ' בפ"ע ובאריכות, לא עם שאר אחיו (חזקוני נח שם).
32. ראה פרש"י שם. וראה חדא"ג עירובין שם. אבל ראה ראב"ע שם.
33. ח"ש כג, ט.
34. כפי' הגו"א בפרש"י ח"ש שם.
35. אבל בכ"ז הפי' "בית ועלי' ע"ג" הולם יותר, בתוכנה של "מכפלה", מהפי' (שה"כפולה" הוא רק מטעם) "בית לפנים מבית", כפרש"י עירובין שם.
36. להעיר שהראב"ע בחיי שרה שם (שמפרש פי' המלות – ראה לעיל הערה 29) פי' "מערה בתוך מערה" (כפי' הא' זה לפנים מזה). וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 106 שע"ד הפשט לכאורה מתאים יותר לפרש שמכפלה (היינו דבר אחד שיש בו כפילות) הוא "זה לפני מזה" שאז שייכים הם אחד להשני בזה שא"א להכנס להמערה הפנימית כ"א ע"י החיצונית, משא"כ במערה ע"ג מערה (כנ"ל בפנים). אבל ראה גירסת הרא"ם בח"ש שם ובתו"ח עירובין שם "אלא שכפולה בזוגות" והיינו שהדר בי' מהפי' "שני בתים זה לפנים מזה".
37. כג, ז. ח.
38. ולהעיר שגם להפי' "ב' בתים זה לפנים מזה" קשה המשך הכתוב "אשר בקצה שדהו", כי – א) א"א ששניהם יהיו בקצה השדה, ב) מדגיש שטח גדול היפך כוונת אברהם להקטין ערך המערה. ולאידך: אם נפרש שכפולה בזוגות כפשוטו (לא קברים הראויים לזוגות, כ"א) אדם וחוה כו' (כהמשך הגמרא בעירובין שם, וכ"מ מפרש"י שם ד"ה שכפולה) קשה, שהרי בני חת כו' לא ידעו מזה. וראה בכל הנ"ל (ע"ד ב' הפירושים וכו' במערת המכפלה) לקו"ש שם ע' 105 ואילך, ביאור הפרש"י.

עמוד 6

39. להעיר מדעת רבנן בשמו"ר כאן (אמר להם שוטים אתם כו').
40. ועוד: כמה דברים שהיו גם בזמן לאח"ז – ראה ויגש מז, כ ואילך: ויקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה גו' ואת העם העביר גו' לחק עד היום הזה גו' לפרעה לחומש גו'.

עמוד 7

41. סוטה יוד, סע"א.
42. ב"ר ספנ"ד.
43. ר' יהודה ור' נחמי'. וראה לקמן הערה 51.
44. וירא כא, לג.
45. בדפוסים שלפנינו "כל מיני פירות". וכ"ה בחדא"ג סוטה שם מפרש"י. אבל בדפוס ראשון ושני וכו"כ מכת"י רש"י "מאכל". ומש"כ בחדא"ג שלפי פרש"י כאן "ובו כל מיני פירות .. ניחא טפי דאין אשל יוצא ממשמעו שהוא לשון אילן", צ"ע, דהרי ממשיך ברש"י "ומצינו לשון נטיעה באוהלים" וא"כ אין צורך לפרש שאשל הוא אילן כפשוטו.
46. בת"א: ונציב אילנא, ועד"ז בראב"ע. ובתיב"ע (ועד"ז הוא בת"י) "ונציב פרדסא וכו' ואתקין בגוי מיכלא ומשקיא וכו'".
47. דמשמע שזהו לכל הפירושים. וכ"מ בסוטה שם, ראה חדא"ג שם. ובב"ר שם "על דעתי' דר"נ דאמר אשל פונדוק אברהם הי' מקבל כו'". אבל ביפ"ת שם "גם לדעת דאמר פרדס כו' רק ע"ד ר"נ .. יכונו הדברים טפי כו'" וכן מוכח בסוטה שם כמ"ש ביפ"ת.
48. בסוטה שם בפרש"י "פונדק – ללון שם אורחים (וממשיך) ולשון אשל נוטריקן הוא אכילה שתי' לוי' כו'".
49. בב"ר שם: אשל פונדק שאל מה תשאל עיגולא קופר חמר ביעין. וראה לשון רש"י שבהערה שלפני"ז.
50. אף שגם להמ"ד פרדס כתב רש"י "להביא ממנו פירות לאורחים בסעודה", הרי פרש"י "ע"י אותו אשל נקרא שמו של הקב"ה כו'", ולמ"ד פרדס פי' "ויטע אשל" הוא שנטע פרדס כו'.
51. ביאור הנ"ל י"ל גם בגמרא. אבל עפ"ז צ"ע השייכות לבעלי המאמר ר"י ור"נ (ובפרט שבב"ר שם מפורש שר"י אמר פרדס ור"נ אמר פונדק), שהרי נתבאר כמ"פ (בביאור פרש"י עקב יא, ו. האזינו לב, מג) שזהו גם חילוק השיטות דר"י ור"נ, אלא בהיפך שר"נ מפרש פשוטן של המלות, ור"י – בהתאמה לכללות תוכן המדובר. ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 263. ועפ"ז י"ל שלכן הביא רש"י בהפסוק ויטע אשל רב ושמואל ולא הגירסא הנפוצה בגמרא שלפנינו ובב"ר ר"י ור"נ, כי לפ"ז הרי מוחלפת שיטתם בפי' הכתובים. וראה לקו"ש שם ע' 267 (ובהערה 28) עוד שיטה במחלוקת ר"י ור"נ.
52. עפ"ז יש לבאר גם המחלוקת (ב"ב ג, סע"א) בהכתוב (חגי ב, ט) "גדול יהי' כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון רב ושמואל ואמרי לה ר"י ור"א חד אמר בבנין וח"א בשנים": ד"בנין" הרי זה פירוש הפשוט דתיבת "גדול" דקרא. אבל מצד תוכן הכתוב "כבוד הבית הזה גו' אמר ה' צבאות וגו'" הרי "גדול" בשנים הוא ענין של כבוד (בשייכות ל"ה' צבאות") יותר מגדלות הבנין. ועפ"ז מובן מה שבחר רש"י (בחגי שם) בהדיעה רב ושמואל חד אמר כו'.

עמוד 8

*. ובבראשית ו, ד, דפרש"י "הגבורים, להמריד במקום" כי בא בקשר ל"הנפילים", "וגם אח"כ" "אנשי השם" – עיי"ש בפרש"י.
52.
53. ובפסוק ט' שם פרש"י "ומטען למרוד במקום כו'", "ומתכוון למרוד בו כו'".
54. וראה מפרשי רש"י בפ' נח ולך שם.
55. ואין להקשות דלפ"ז פי' רש"י דלא כב' הדיעות בפשש"מ (שב' השמות יש עליהם טעם) – כי מצינו עד"ז בכ"מ בפשש"מ, ולדוגמא: בשם יעקב, שהוא מטעם ע"ש וידו אוחזת בעקב עשו גו' (תולדות כה, כו ובפרש"י. ובפרש"י וישלח לב, כט: יעקב כו' שהברכות באו לך בעקבה ורמי'); ישראל כי שרית עם אלקים ואנשים (וישלח שם ובפרש"י. וראה פרש"י וישלח לה, יוד). וראה לך יז, ה ובפרש"י (בשם אברם ואברהם). שם, טו ובפרש"י (בשם שרי שרה).
56. ביאור פרש"י זה ע"ד הפשט ראה בארוכה לקו"ש ח"ה שיחה ב' לפ' ח"ש.
57. אבל ע"פ מה שנתבאר בלקו"ש שם שכוונת רש"י "בית ועלי' ע"ג" הוא לא כפי' הגמרא, מובן שאין זה שייך כ"כ לשיטה הנ"ל דרב ושמואל בדרשת הכתוב. וראה שם ע' 110 דהפי' הפשוט ד"מכפלה" אינו מתאים להפי' "כפולה בזוגות".
58. שמזה מובן דלכאורה אין לפרש מחלוקת רב ושמואל (כב"שם עולם" שבהערה 13) שרב מפרש פשוטן של כתובים ושמואל דורש, דהרי רש"י מפרש לכל לראש פשוטו של מקרא (כדברי רש"י בכ"מ) והביא שם בפשש"מ רק דיעה הב' (של שמואל) מבלי להקדים "רבותינו דרשו" וכיו"ב. וכן הביא הפי' בנמרוד בפשש"מ. משא"כ ע"פ המבואר לעיל בפנים הרי גם אופן הלימוד דשמואל – פשטות תוכן הכתוב (או של הענין) – הוא גם בפשש"מ דרש"י.
59. דפשיטא שאין לומר דרש"י פי' כדיעה זו במג"א כיון דסתם כוותי' באסתר רבה (פ"א, ד) כמו שכתב בש"ח למג"א שם – דהרי רש"י מפרש פשש"מ ולא מעתיק דברי רז"ל.

עמוד 9

60. בדוחק י"ל שרש"י לא העתיק במקומות הנ"ל רב ושמואל, כי ס"ל שמחלקותם בהנ"ל אינה שייכות לשיטתם בדרך לימוד הכתובים וכו'.
61. ראה משכיל לדוד כאן בפי' השני שמלשון רש"י משמע שעשה עצמו כאילו לא ידע אתי' גם לפי' הא', אבל ההסברה שלו בתיבת "חדש" בפרש"י אינה ע"ד הפשט. וראה עץ יוסף לע"י סוטה שם.
62. ראה שמו"ר שם (תנחומא כאן ה) עד עכשיו משלהם אנו אוכלים והאיך נזדווג להם אילולי יוסף לא היינו חיים. וראה זח"ב (ז, א) אשר לא ידע את יוסף כו'. לק"ט ומדרש הגדול כאן.
63. ראה מקץ מד, ד. ולהעיר מפרש"י נח יא, ה.
64. וירא כא, כג.
65. פרש"י שם.
66. מקץ מא, מד.
67. ויגש מז, ו. יא.

עמוד 10

68. בכורות מט, ב. וש"נ.
69. רא"ש ב"ק פ"ד ס"ד.
70. ראה שו"ת חות יאיר ס' צד.
71. ויגש מז, ז (ובפרש"י). יו"ד (ובפרש"י).
72. ונהנו ממנו שנתן להם לישב בארץ גושן טוב ארץ מצרים.
73. ובפרט הנ"ל דס"פ ויגש (הובא בהערה 40).
74. ראה בהמצויין בהערה 62. וראה מדרש שהובא בבחיי כאן "אשר לא ידע את יוסף כל הכופר בטובתו של חבירו כו'" (וראה תו"ש כאן אות פח), ומסיים בבחיי "והמדרש הזה נוטה למי שאומר נתחדשו גזרותיו".

עמוד 11

75. לט, ד ואילך.
76. וגם לפנ"ז אמר "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים". וראה אברבנאל כאן.
77. להעיר שגם בהפסוקים לפנ"ז בין אברהם ואבימלך מודגש החסד והטוב – שבין אדם לחבירו, וכנ"ל.
78. בראשית ד, ג.
79. וראה לעיל הערה 51.
80. כעין זה יש לבאר בהפלוגתא (דלעיל הערה 52) ד"גדול יהי' כבוד הבית הזה" "בבנין" או "בשנים": גודל הבנין מורה יותר על גודל התפשטות והשראת השכינה, המשכת קדושה יתירה למטה: בשנים: שהי' נמצא זמן ארוך יותר אצל בנ"י. ועצ"ע.

עמוד 12

81. ב"ר פט"ז, ד.
82. משלי יד, לד. ב"ב י, ב. תניא פ"א.
83. פרשתנו א, כב.
84. ראה לקו"ש [המתורגם] ח"א ע' 99 ואילך. לקמן ע' 14.
85. פרש"י וארא ז, יז.
86. פרש"י וארא ו, יג. בא יא, ח.
87. פרשתנו ד, כ.
88. וכמו בגלות מצרים שבשכר נשים צדקניות כו' נגאלו ישראל ממצרים (סוטה יא, ב).

מצוטט ב־6 עמודים

אגרות קודש 2

כרך א ‹ צו לקו"ש חט"ז ע' 2
כרך ב ‹ קצ לקו"ש חט"ז ע' 1

לקוטי שיחות 3

כרך לו ‹ משפטים ‹ שיחה ב ‹ 110 לקו"ש חט"ז ע' 4
כרך טו ‹ וירא-כ' מ"ח ‹ שיחה א ‹ 130 לקו"ש חט"ז ע' 3
כרך כט ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ז ‹ 296 לקו"ש חט"ז ע'י

תורת מנחם 1

ח - שנת תשי"ג - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת אחרון של פסח ה'תשי"ג. לקו"ש חט"ז ע' 4