3
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
מכריע לפי תוכן הענין12 שבפסוקים13, למרות שלפיו אין פירוש המילים "חלק".
להלן דוגמאות לכך14:
(א) על הפסוק 15, שנאמר על יוסף, "ויבא הביתה לעשות מלאכתו", נאמר בגמרא16: "רב ושמואל. חד אמר: לעשות מלאכתו ממש, וחד אמר: לעשות צרכיו נכנס";
הראשון מפרש "מלאכתו ממש" – לפי המשמעות המילולית, אבל מהמשך הענין, "ואין איש מאנשי הבית שם בבית", נראה, שהתורה באה להבהיר שב"מלאכתו"17 הכוונה היא למלאכה שדורשת "ואין איש...". ולכן "חד אמר" שהכוונה היא "לעשות צרכיו". כלומר, לולא זאת לא היה "ויבא הביתה" דוקא כאשר "אין איש מאנשי הבית", לאחר שהיא כבר לפני כן אמרה "שכבה עמי", ו"דברה אל יוסף יום יום... לשכב אצלה...", ולכן מובן שהוא נכנס כדי "לעשות צרכיו"18.
ג. דוגמא נוספת – "מהודו ועד כוש"
(ב) על הפסוק שבמגילת אסתר "מהודו ועד כוש" נאמר בגמרא19: "רב ושמואל. חד אמר: הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם, וחד אמר: הודו וכוש גבי הדדי הוו קיימי, כשם שמלך על הודו וכוש, כך מלך מסוף העולם ועד סופו20. כיוצא בדבר אתה אומר כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח
הערות
- 12. ויש לקשר זה עם דעתם וסדרם בלימוד בכלל: ראה ב"ב (קמה, ב): אמר רב כו' כל ימי עני רעים זה בעל גמרא וטוב לב משתה תמיד זה בעל משנה. ולאידך שמואל אמר אין שלום (זכרי' ח, יוד) זה הפורש מתלמוד למשנה (חגיגה יו"ד, א. ובפרש"י שם: טעם למשניות להבין כו' ואם יצא מהן ונתן עסקו לגירסת המשנה כו' עיי"ש). ועל שמואל אמרו "טבא חדא פלפלתא חריפתא ממלי צנא דקרי" (חגיגה שם. יומא פה, ב). וראה שו"ת חות יאיר סי' צד ד"ה והא דק"ל כרב, דמשמע שחילוקם הוא דרב סיני ושמואל עוקר הרים (חריף ומקשה).
- 13. בשם עולם (אות ג' לח) מפרש שרב נקט בכ"מ פשוטו של מקרא, ושמואל דורש, אבל ע"פ המבואר לקמן בפנים (ס"ח) לכאורה אין לפרש כן. ראה לקמן הערה 58.
- 14. הובאו כאן (בפנים) רק מהפלוגתות שהביא רש"י בפירושו עה"ת (ומג"א) דעת שניהם או דיעה אחת (כדלקמן בפנים ס"ח). אמנם ככה יש לפרש בעוד כמה וכמה מימרות דרב ושמואל גם בפלוגתא ממש וגם אלו שאינם רק בפירוש הכתובים. ראה בהמובא בשם עולם שם אות לח.
- 15. וישב לט, יא.
- 16. סוטה לו, ב.
- 17. שבכתוב זה, ולא רק בכדי לבאר המשך הסיפור בהכתובים. ולהעיר מפרש"י שם ד"ה "ויהי כהיום הזה", ולא הביא בהד"ה גם התיבות "ואין איש גו'".
- 18. להעיר מתוד"ה לעשות סוטה שם. אבל גם לפירוש התוס' היתרון ב"מלאכתו ממש" הוא בפי' התיבה מלאכתו גופא (שהוא כפשוטו), ולהפי' "לעשות צרכיו כו'", הוא משום דהוציאו בל' ביאה "ויבא הביתה", שההכרח אינו מפי' תיבת מלאכתו עצמה. וראה חדא"ג שם. וראה באר יצחק בפרש"י וישב שם, שגם מדבריו מוכח שההכרח לפי' "לעשות צרכיו כו'" הוא מתוכן הכתובים.
- 19. מגילה יא, א.
- 20. כ"ה בגמרא. ובע"י "חד אמר הודו בתחלת העולם וכוש בסוף העולם כו' כשם כו' כך מלך בכל העולם כולו".
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך טו ‹ וירא-כ' מ"ח ‹ שיחה א ‹ 130 לקו"ש חט"ז ע' 3
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.