11

אדם למקום", ולכן הוא מסביר "חדש ממש" – שלפי פירוש זה הרשעות כלפי שמים גדולה יותר, ואילו שמואל שעקר עיסוקו היה בדיני ממונות – "בין אדם לחברו" – מסביר שהיה זה אותו מלך, אלא ש"נתחדשו גזירותיו", כדלעיל.

יב. צדקת יוסף – בין אדם למקום או בין אדם

לחברו?

לפי האמור לעיל מובן מדוע מציין רש"י את שמותיהם של רב ושמואל גם בשתי המחלוקות הקודמות:

בפרשת וישב מספרת התורה על צדקת יוסף, הן לפני הפסוק שבהמשך הסיפור⁷⁵: "ויפקדהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו... ויעזוב כל אשר לו ביד יוסף ולא ידע אתו מאומה..."; "ותשא אשת אדוניו... וימאן ויאמר... ואיך אעשה הרעה הגדולה... ויהי כדברה... יום יום ולא שמע אליה..."; והן לאחר מכן, כאשר התורה מספרת כיצד נמלט יוסף מאשת פוטיפר. ובכך יש מחלוקת בפירוש הפסוק "ויבוא הביתה לעשות מלאכתו", אם הכוונה היא ל"מלאכתו ממש", או "לעשות צרכיו עמה":

לפי רב, המדגיש בעיקר את הענינים שבין אדם למקום, הכוונה היא ל"מלאכתו ממש", ולא "לעשות צרכיו עמה", כיוון שלפי הפירוש השני מדובר באיסור כלפי שמים⁷⁶;

ואילו לפי שמואל, המדגיש בעיקר ענינים של "ממונא" – בין אדם לחברו – מובן מדוע "ויבוא... לעשות צרכיו עמה" דוקא כאשר "אין איש מאנשי הבית שם בבית", כי כך אין פגיעה ב"בין אדם לחברו" – בשעבודו לפוטיפר ש"ויפקדהו על ביתו".

יג. המחלוקת לגבי "אשל"

"אשל רב ושמואל חד אמר: פרדס להביא ממנו פירות לאורחים בסעודה וחד אמר: פונדק לאכסניא ובו כל מיני מאכל...":

מצד "בין אדם לחברו" ברור, ש"פונדק לאכסניא ובו כל מיני מאכל" הוא טובה גדולה יותר מאשר "פרדס של פירות" בלבד⁷⁷,

לעומת זאת, בפירוש "ויטע... פרדס להביא ממנו פירות..." מושם הדגש על "בין אדם למקום", כי נוסף כאן הענין של בין אדם למקום גם על־ידי אברהם עצמו,כפישנלמדבקל־וחומרמ"ויבא⁷⁸ קין מפרי האדמה מנחה לה'".

לפיכך מציין שם רש"י את שמותיהם של בעלי המאמרים, ובוחר דוקא את הגירסא שאמרו זאת רב ושמואל, ולא, כבגמרא, ר' יהודה ור' נחמיה⁷⁹, כי כך מובנת הסיבה לכל אחד מן הפירושים⁸⁰.