שיחה יז

561שיחה יז

.. ומעניז לעניז באותו ענין, אף שאין ידוע כאן עניני המסים, ובאיזה מפתח נקצבים הם, הנה, בל"נ, גם אני אשתתף בפרטית בקופת גביית מסים, ומוסג"פ המחאתי בעד שנת השבע שנת תשי"ט, שנה תמימה, שנה ועיבורה.

ויהי רצוז אשר תמורת מסים אלו האמורים, שישלמו כולם מתוך שמחה וטוב לבב, הרחבת הפרנסה והרחבת הדעת בהווה ובעתיד, הנה כל אחד ואחת מתושבי הכפר חב"ד, יקיים בעצמו בתכ"י, ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד (ב"ר פצ"ט, י) וכפירוש הפנימי בענין המס, שתפעול העבודה האמורה העלי' למעלה מעלה באין סוף ב"ה כמבואר בדא"ח (רשימות הצ"צ איכה א,

א, ועיין זח"א רמב, ב)... (ממכחב כ"ף מנדא, תשי"ט) 562... בוודאי למותר להאריך בענין נצחיות הנפש -- שהוא לא רק יסוד מוסד באמונתנו, אלא גם ענין המתקבל על הדעת אפילו של שכל אנושי, ובפרט בתקופתנו זו שהוא חוק מקובל במדע שאין כל דבר נפסד אפילו דנרים גשמיים וחומריים ביותר, ועל אחת כמה וכמה דבר המחיה את החומר וגשם, הוא ענין הנפש.

ומכאן המסקנה שהנפש המשתחררת מהגבלות הגוף ותנאי עולם הזה הגשמי והחומרי הרי במידה מלאה יותר ובצורה משוכללת יותר יכולה להביע את הרוחניות שבה והטוהר שבה, שהם מהענינים שהגוף, הוא הבשר, מכסה עליהם וצריך למלחמה להגביר הנשמה על הגוף.

ותוצאה נוספת מהאמור לעיל היא אשר כל הפעולות שיש בהן כדי לגרום קורת רוח לנפש בעודה בגוף, שבוודאי המכוון בזה הוא הפנימיות והרוחניות שבנפש ולא למקרי הגוף הנפסד, הרי יש מקום לפעולות אלו גם לאחר צאת הנשמה מן הגוף, ואדרבה -- ביתר שאת וביתר עז, מצד ב' הצדדים, היינו שתכונות העיקריות של הנפש הן בהתגלות יותר מצד עצמן ובלי העלמות והסתרים, ומאידך, מצד התדבקות רוח ברוח, שהרוחניות והאור של הפעולות האלו מגיעים אלי' מבלי אמצעות החושים הגשמיים.

מהנ"ל מובן גם מדוע אמונתנו ותורתנו תורת חיים מגבילה את האבל על הנפטר לזמנים מסויימים ויחד עם זה דורשת אשר כמו שהאבל ענין הוא בעתו ובזמנו, כן אסור האבל שלא בזמנו. ורואים במוחש אשר האבל ממעט - במרץ ובחיות והרי העיקר הוא המעשה, הן הפעולות הטובות והמשכן והתמדתן, ואדרבה בהוספה ומעלין בקודש, שזה נוגע לא רק לעושה אלא גם לנשמת הנפטר.

ויהי רצון שהפעולות ברוח תורתנו הנצחית, שביחד עם זה היא גם תורת חיים, הוראה בחיי העולם הזה, תאירנה דרכו לפניו וגם בסביבתו ישפיע בכיוון האמור, ובוודאי ובוודאי שזה יביא קורת רוח במידה הכי אפשרית גם לנשמת הנפטר, ושבקרוב נזכה ליעוד ומחה ה' דמעה מעל כל

... מ"ש בענין אם אבל יורד לפני התיבה במנחה של עש"ק, ערב פסח וכו' -- הנה ההוראה בכללות היא שהאבל יורד לפני התיבה, מלבד בימים שיש בהם מוסף שאז אינו יורד לפני התיבה אפילו לתפילת ערבית וכו'.

במ"ש אודות הנוסח על מצבה, הרי בכלל בענינים אלו צריך להזהר בכנוד הנפטר ובכבוד שאר הנמצאים בבית החיים ההוא, היינו שלא יה" שינוי היכול לפגוע בכבודו של מי שהוא מהם. ובמילא אם על המצנות 563הנמצאות בבית החיים הנ"ל נמצאים תוארים כו' וכו' אין לשנות נוסח מצבה זו. ומובן, שבהמשך להנ"ל, יש להזכיר ג"כ אודות הגזע שלו וכו' (כמובן, אם אין פגיעה בכבוד אחרים כו'). ובפרט שכשיהי' חרות גם זה על המצבה, הרי העוברים וקוראים בדבור או עכ"פ במחשבה -- יקראו גם תיבות אלו בסמיכות להמצבה ולהקבר, וידוע מאמר הזהר אשר מלה סלקא ובקעא רקיעין כו' ואתער מה דאתער אי טב טב, הובא בתניא קדישא פרק ארבעים.

(ממכתב א' ניםן, תשט"

6-70

להערתו לשו"ת חת"ס חיו"ד סשנ"ה מזח"א כא, ב -- צוין בזה בניצוצי זהר שם כמה ס, ועייג"כ ס' גשר החיים (להרב טוקאצינסקי) ח"א פכ"זז ולהעיר מזהר (ח"א קלא, א. ועוד) ומשער הגלגולים הקדמה ד' בענין גוף

ונשמה עד"ז. (ממכחב כ' סיון, תשכ"א)

בשעתו מסר לי ... פ"ש ממנו, וכן השתתפותו בקופת הצדקה אשר מסרתי נדבתו ללשכת חשאין, היינו שממנה עוזרים לאנשים שצריך לפרנסם מבלי פרסום, שזהו מהמעלות היותר נעלות במצות הצדקה, ומוסג"פ הקבלה.

כן מסר לי הרה"ח וכו' הנ"ל בשעתו, אשר נמלאו לו לאריכות ימים ושנים טובות פ"א שנה, ויהי רצון אשר יברכו השי"ת באורך ימים ושנים. טובות ויוכל להמשיך בעזרתו לעניני הצדקה, באמירת תהלים, בקביעות עתים לתורה ובהשתתפות ג"כ בשיעורים הנלמדים ברבים, אשר על ידי כל זה יתחזק הדביקות וההתקשרות שלו בה' אלקינו הוא אלקים חיים, וכמ"ש ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום.

בטח יודע מהתקנה עוד מימי הבעש"ט לאמר הקאפיטל תהלים המתאים למספר שנותיו, ובודאי יאמר מכאן ולהבא בבקר אחר התפלה הקאפיטל פ"ך, שהוא הוא ג'כ שירו של יום השלישי

נודע במרז"ל אשר עוה"ז ועוה"ב ע"ז נאמר יחיינו מיומים, וסיומו של הכתוב -- ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו -- יום השלישי מדבר בעולם שיהיי לאחר ביאת משיח צדקנו, עולם התחי' שזהו למעלה גם מעולם הבא, היינו גן עדז.

564ובעבודה הוא, אשר העולם דעוה"ז הוא הענין דבעלי עסקים, שרוב עסקם בעניני עוה"ז אלא שהנהגתם הוא עפ"י תורה, והוא העבודה דשבט זבולון. עוה"ב הוא העניןו דבעלי תורה ויושבי אהל, שרוב עסקם הוא בלימוד תורה, וזהו עניו העבודה דשבט ישכר, וביום השלישי הוא העבודה בשניהם יחד, היינו שהנשמה והגוף משתתפים בהתלהבות שוה בעבודת השם, וע"ד אדם הראשון קודם החטא שלא הי' חילוק אצלו בין הגוף והנשמה, וכמ"ש ולא יתבוששו, ועד*ז יהיי ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ והגוף יהי' עוד יותר נעלה מהנשמה, אשר זהו תכלית המכווז.

ובכל אחד ואחד מאתנו, יכול להיות מעין זה גם עתה. היינו שנעבוד את השי"ת בעניני הגוף מבלי להרגיש בזה הנאת הגוף. שזהו עוד יותר נעלה מהעבודה דבכל דרכיך דעהו. ולעת הזקנה כאשר תאוות הגוף נחלשה און מי איז נעהנטער צום אמת, הנה בקל יותר להגיע לעבודה זו.

ויהי רצון מהשי"ת אשר ינוב בשיבה דשן ורענן יהי' וישבע רוב נחת וענג בעבודתו את השי"ת במנוחת הנפש ומנוחת הגוף. (ממכתב ג' אלול, תשי"א)