שיחה טז
555שיחה טז
עשרה בטבת
ב"ה, יום השלישי, ה' טבת, ה'תשל"ו ברוקלין, 1. י.
שלום וברכה!
556מצווחת ממה שעשו לו הידים כו
שולחן ערוך השַט געפסקעט: משא"כ לגזור תענית אפילו עפמש"כ בשו"ע או"ח סתקעו (וברמב"ם הל' תענית בתחלתו: ומד"ס -- להתענות כו') -- צ"ל, ככל הגזירות שעל הצבור, דוקא כשרוב הצבור יכולין לעמוד בהן (ופשיטא שלא להכשיל כו"כ -- שיעברו על הגזירה), ע"י ביד דרג חילי" לקחת עיע האחריות שכו"כ מבנ"י יצטערו ויתענו על ידם וכו' וכו'. ועייג'כ מג'א ואחרונים שם סו"ס תקעיו.
געפסקינט .. תענית טאַג: שמזה מובן שלא בזה מדובר בתורת הבעש"ט עה"פ כי תראה גו' (כתר ש"ט סיי טז בהוספות שבהוצאת קה"ת). וראה ג"כ דברי הה"מ לבנו (הוספות לאו"ת שבהוצאת קה'ת ע' 16): אַז סיא ווערט אַקליין לעחילי אין גוף ווערט אַ גרוישער לאך אין דער נשמה אין דיין נשמה איז גאר עפיס אנדערש. אגה"ת פ"ג (צב, ב): אכן כל זה כו'. וראה ג"כ זח"ב ס'פ שמות. ובלקוטי לוי יצחק שם. ולהעיר מרמב"ם הל' דעות רפ"ג. צוואת הריב"ש סי" קו.
ישע" הנביא: נח, ה. וראה אגה"ת ספ"ב. ולהעיר מכוונות התענית שבכתהאריז"ל (שער רוה"ק כד. ובכ"מ).
די בעלאַגערונג: יחזקאל כד, א-ב.
אין .. צדקה: אף שאין זה בכלל הקול קול יעקב הנ"ל, הרי ע'י הצדקה התפלה היא כדבעי ופועלת (שו"ע או"ח סו"ס צב. ובהקדמת הסידור שם שזהו פועל שיהי' יעקב. ועייג'כ השייכות דצדקה ויעקב -- בד"ה כל המרחם, תרמ"ט, -- נדפס בסה"מ תש'ט). ועי"יז גם פועלת בלימוד התורה -- שמעלתה ביותר כשבאה אחר התפלה (לקו"ת ברכה צו, ב).
חורה תפלה און צדקה .. בגאולה: ע"י ג' אלו, ובל' חז'ל: פדה בשלום כו' כל העוסק בתורה ובגמיח ומתפלל עם הצבור כו' (ברכות ח, א).. וי"יל דלבטל שליטת ידי עשו -- די הקול קול 557בסמיכות ממש נאָכן דאווענען, נאַך פּאָריז לערנעז -- זאָגן עטליכע מזמורי (קאָפיטלאַך) תהילים (אין צוגאָב -- צום שיעור תהלים הרגיל)
בגאולה האמתית והשלימה דורך משיח צדקנו.
בכבוד ובברכה 558הוספה להמכתב -- משיחת ש"פ ויגש, תשל"ו.
... במענה לשאלת כמה ע"ד הוראות מפורטות יותר בההוספה בג' הקוין דתורה, תפלה וצדקה המבוארת בהמכתב דה' טבת:
בכוונה לא נאמרו בזה פרטים, ע"פ הוראת חז"ל' לעולם ילמוד אדם תורה במקום שלבו חפץ, וכן תפלה ,עבודה שבלב*: -- שתלוי' בהרגש הלב של כ"א, ועד"ז מובן בנוגע לצדקה -- וכל' הכתוב:: אשר ידבנו לבו,
בכ"ז, מכיון שכל התעוררות צריך להביאה בפרטיות, ואז שייכת היא לפועל+, יש למצוא גם בזה הוראות פרטיות ע"פ דברי רבותינו נשיאינו בכיו*"ב ודברי חז"ל בכלל:
הצעת הוספה בתורה: ע"פ דרז"ל משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום כו' -- לימוד בהלכות תענית.
ומכיון שתכלית התענית וסופו הוא שייהפך לששון ולשמחה ולמועד טוב כו' -- ללמוד (גם) סיום הל' תעניות שבספר היד להרמב"ם, ששם מדובר בענין קיום היעוד שהצומות יהפכו ל,ימים טובים*: וימי ששון ושמחה".
בתפלה: ע"פ הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר* בשנת ה'תש"א לומר ג' מזמורי תהלים -- כ, כב, סט -- גם בנדו"ד יש לומר, בתור הוספה לתפלה, גַ' מזמורים הנ"ל.
ואף שהמצב עכשיו אינו חמור כלל ח"ו, כבזמן ההוא, בכ"ז יש מקום להשתדלות יתר מכפי המדה כו'.
בצדקה: היות שבעשרה בטבת הותחל המצור על חומות ירושלים' -- ועִ'פ מרז"ל* אני חומה זו תורה -- ליתן צדקה למוסד של תורה, ובזה גופא - (גם) לענין של ,חומה" כפשוטו -- לבנית בנין של תורה: (או -- בדק הבית וכו').
559ומכיון שיש מעלה בצדקת חו"ל%" ומעלה בצדקת א"י" -- יש ליתן למוסד של תורה בחו"ל ולמוסד של תורה -- בא"י תוב"ב ע"י משיח צדקנו.
(משיחת ש"ק מברכים טבת, שבת חנוכה, תשט"ז)
ב"ה, ועש"ק פ' ואת יהודה שלח לפניו, ה'תשליט ברוקלין, 1.י.
560(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
הערות
עמוד 555
- 1. - ה
- 2. יום השלישי: להעיר מפרשתנו בשיעור היום (מה, יד) ופרש"י שם (ממגילה טז, ב).
- 3. הי טבת: להעיר מיחזקאל לג, כא. ולכאורה קשה איחור הבשורה דט' באב עד ה' בטבת! וי"ל שלא רצו לבשר רעה (ראה פסחים ג, סע"ב) אף שנוגע לדינא (שו*ע יו"ד סת"ב סי"ב), עד שבא הזמן לנבואות יחזקאל והוכרח לבא הפליט ולבשר. וראה פדר"א פכ"ז שזהו מלאך מיכאל. וראה מו"ק (ב, סע"א): והודיעוהו לאחר ג' שנים -- אף שהודעה ממקום רחוק ביותר היא, בנוגע להלכה, לכל היותר שנה אחת -- ב"ב (פ"ג מ'"ב).
- 4. הי טבת .. עשרה בטבת: להעיר מר"ה (יח, ב) פלוגתת רע"ק ורשב"י באותו הכתוב האם פירושו יו"ד או ה' בטבת. וראה ב"י לטאו"ח סתקמ"ט דהא דכתב הטור רק דברי רע"ק הוא משום ,דנהוג עלמא כוותי'* -- ולא פירש טעם המנהג. ובברכ"י לשו"ע יו"ד סרמיב ס"ג חידוש גדול דלא פליגי בהלכה למעשה. ואכ"מ.
- 5. דעם שבת .. אין זיין דרשה .. מעשה בפועל: ראה שו"ע אדה'ז חאו"ח סתכ"ט ס"ב: נהגו .+ בשבת שלפניו .. והעיקר לדרוש ולהורות להם דרכי ה' וללמד להם המעשה אשר יעשוןי
- 6. הקול .. עשו: תולדות כז, כב. ובבראשית רבה פס"ה, כ.
- 7. הקול תפלה: הקול -- חסר וא"ו כתיב בקרא -- קול -- מלא וא*ו -- תפלה ותורה (הקדמת אדה"ז לסידורו. אוה"ת עה"פ).
- 8. חפלה: י"ל דכולל גם תפלה ע"פ ב"ר (שם, כא) ובירוש' תענית (פ"ד ה"ה): קולו של יעקב
עמוד 557
- 1. (וצדקה בתור הכנה וכו' להס), משא"כ לפדי' וגאולה צ"ל ג' דברים וקווין -- וראה הרשב"א וחדא"ג (שם) וברשימות הצ"צ עה"פ בתהלים (נה, יט). .
- 2. הלכה פסוקה: ראה אגה"ק סכ"ט.
- 3. מזמורי .. חהלים: ראה מכתבי כ"ק מו"ה אדמו"ר ע'"ד אמירת תהלים (נדפסו בתהלים הוצאת קה"ת. וגם בקובץ בפ*ע (קה"ת, תשי"ג)).
- 4. אַלע .. בצבור: ראה אגה"ק סכ"ג. ולהעיר מד"ה פדה בשלום, תר"ל.
- 5. יהפכו .. ולשמחה: סיום פזמון אבותי כי בטחו (סליחוּת לעשרה בטבת).
- 6. לששון ולשמחה: ההפרש ביניהם -- ראה שערי אורה לאדמו"ר האמצעי סוף ש' הפורים (צט, א). \ אלקים .. הארץ: תהלים עד, יב.
עמוד 558
- 1. ע"ז יט, א.
- 2. תענית בתהלתה. וראה שו"ע אדה"ז סצ"ח ס'ג. וש"נ.
- 3. תרומה כה, ב. וראה תיב"ע שם. .
- 4. ראה קונטרס התפלה פי"ג. קונטרס העבודה פ*ו. ובכ"מ.
- 6. מגילה בסופה. שו"ע אדה"ז סתכ"ט ס"ד.
- 6. כ"ה בכמה כת"י הרמב"ם, בדפוס רומי וכו
- 66. לקו"ד ח"ג ע' 798
- 7. יחזקאל כד, ב.
- 8. פסחים פז, א. ולהעיר מסיום המשך מים רבים -- תרליו.
- 09. כמובן -- לא ח'ו באופן המבואר בירושלמי שקלים ספ"ה (ע"פ הושע ח, יד
עמוד 559
- 0. נוסף על זה דרוב מנין ובנין של אתבנ'י נמצא בחו"ל -- הנה ע"פ המבואר באגה"ק (ס"ט), דעיקר עבודת ה' בעקבתא דמשיחא היא עבודת הצדקה להקים סוכת דוד שנפלה עד בח" רגליים ועקביים -- הרי מובן, שעבודה מוכרחת היא בחו"ל, ששם הנפילה היא למטה יותר.
- 11. ראה אגה"ק בכ*מ. מכתבי גדולי ישראל ע"ד הכוללים באהקתיו.
- 3. שו
עמוד 560
- 0. לקוטי הוספות/ עשרה בטבת שיחות
בראשית רבה ס״ה:כ׳ - הטקסט מספריא
וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק וגו' הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב (בראשית כז, כב), הָא קוֹל דְּקָל חַכִּים וְיָדַיָּה דְּמַשְׁלַחִין מִיתִין. דָּבָר אַחֵר, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, אֵין יַעֲקֹב שׁוֹלֵט אֶלָּא בְּקוֹלוֹ, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, אֵין עֵשָׂו שׁוֹלֵט אֶלָּא בַּיָּדָיִם. דָּבָר אַחֵר, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס קוֹלוֹ שֶׁל יַעֲקֹב מַכְנִיס, וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, מְרַמֵּז לֵיהּ וְהוּא אָתֵי. דָּבָר אַחֵר, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשָׁעָה שֶׁיַּעֲקֹב מַרְכִּין בְּקוֹלוֹ, יְדֵי עֵשָׂו שׁוֹלְטוֹת, דִּכְתִיב (שמות טו, כד): וַיִּלֹּנוּ כָּל הָעֵדָה, (שמות יז, ח): וַיָּבֹא עֲמָלֵק, וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא מְצַפְצֵף בְּקוֹלוֹ אֵין הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, אֵין יְדֵי עֵשָׂו שׁוֹלְטוֹת. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא לֹא עָמְדוּ פִּילוֹסוֹפִין בָּעוֹלָם כְּבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר וּכְאַבְנִימוֹס הַגַּרְדִּי, נִתְכַּנְסוּ כָּל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אֶצְלוֹ, אָמְרוּ לוֹ תֹּאמַר שֶׁאָנוּ יְכוֹלִים לִזְדַּוֵּג לְאֻמָּה זוֹ, אָמַר לְכוּ וְחִזְּרוּ עַל בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וְעַל בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁלָּהֶן, וְאִם מְצָאתֶם שָׁם תִּינוֹקוֹת מְצַפְצְפִין בְּקוֹלָן אֵין אַתֶּם יְכוֹלִים לְהִזְדַּוֵּג לָהֶם, שֶׁכָּךְ הִבְטִיחָן אֲבִיהֶן וְאָמַר לָהֶם, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, בִּזְמַן שֶׁקּוֹלוֹ שֶׁל יַעֲקֹב מָצוּי בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת אֵין הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, וְאִם לָאו, הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, אַתֶּם יְכוֹלִים לָהֶם. הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, בְּפִילֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה (שופטים כא, יח): אָרוּר נֹתֵן אִשָּׁה לְבִנְיָמִין. הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, בִּימֵי יָרָבְעָם, קוֹל בְּכִי שֶׁהָרְגוּ מֵהֶם חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים ב יג, כ): וְלֹא עָצַר כֹּחַ יָרָבְעָם, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מָה אַתְּ סָבוּר שֶׁיָּרָבְעָם נִגַף, וַהֲלֹא לֹא נִגַּף אֶלָּא אֲבִיָה, וְלָמָּה נִגַּף, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר עַל יְדֵי שֶׁהֶעֱבִיר הַכָּרַת פָּנִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (ישעיה ג, ט): הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם. וְרַבִּי לֵוִי אָמַר עַל יְדֵי שֶׁהֶעֱמִיד עֲלֵיהֶם שׁוֹמְרִים שְׁלשָׁה יָמִים עַד שֶׁנִּתְקַלְקְלָה צוּרָתָן, דִּתְנַן אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַל פַּרְצוּף פָּנִים עִם הַחֹטֶם, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ סִימָנִין בְּגוּפוֹ וּבְכֵלָיו. וְאֵין מְעִידִים אֶלָּא עַד שְׁלשָׁה יָמִים. עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר (ירמיה טו, ח): עָצְמוּ לִי אַלְמְנוֹתָו מֵחוֹל יַמִּים, רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ וְרַבָּנָן, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר עַל שֶׁבִּזָּה לַאֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א כא, י): וְעִמָּכֶם אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל, קָרָא לַאֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי בְּלִיַּעַל. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר עַל שֶׁחִסְדָּם בָּרַבִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב יג, ח): וְאַתֶּם הָמוֹן רָב וְעִמָּכֶם עֶגְלֵי זָהָב. וְרַבָּנָן אָמְרֵי עַל שֶׁבָּאת עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים לְיָדוֹ וְלֹא בִּטְלָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב יג, יט): וַיִּרְדֹּף אֲבִיָּה אַחֲרֵי יָרָבְעָם, וּכְתִיב (דברי הימים ב יג, יט): וַיִּלְכֹּד מִמֶּנּוּ עָרִים אֶת בֵּית אֵל וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ. וּכְתִיב (מלכים א יכ, כט): וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית אֵל. וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמָה אִם מֶלֶךְ עַל יְדֵי שֶׁהוֹנָה מֶלֶךְ כָּמוֹהוּ עֲנָשׁוֹ הַכָּתוּב וְנִגַּף, הֶדְיוֹט שֶׁהוּא מוֹנֶה הֶדְיוֹט עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.