13
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ב
שמות
א. הסתירה בפסוקים לגבי מקום הנחת התיבה, ויישובה
את הפסוק1 "ותשם בסוף על שפת היאור" מתרגם אונקלוס2: "על כיף נהרא". מכך מובן שיוכבד לא הניחה את "תיבת הגמא" עם משה ביאור עצמו, אלא בחוף, ביבשה3 שליד היאור4.
אבל מן ההמשך נראה, שהתיבה לא נמצאה על "שפת היאור", אלא ב"סוף" שבתוך היאור5, ואף נאמר בפסוקים6 שבהמשך "ותקרא שמו משה... כי מן המים משיתיהו".
הרוגוצ'ובי מסביר7: יוכבד לא רצתה להציל את משה על־ידי הנחת התיבה ביאור, מפני ש"הם היו עובדים
ב לנילוס"8, בהתאם להלכה9, שאסור להשתמש בעבודה־זרה אפילו לצורך הצלה, ולכן "ותשם בסוף על שפת היאור". אך כאשר "ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור"10, והכוונה היא "שירדה לרחוץ מגלולי אביה"11, היא בטלה בכך את העבודה־הזרה12 "ושוב באתה התיבה בתוך היאור".
ב. שני ה"ביטולים" בקשר ל"השלכת" משה ליאור
במדרש13 נאמר: "ולמה השליכו אותו ביאור כדי שיהיו חושבין האסטרולוגין שכבר הושלך למים ולא יחפשו אחריו" – הגזירה על "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו"14 נקבעה מפני שהאסטרולוגים ראו ש"מושיעין של
הערות
- 1. פרשתנו ב, ג.
- 2. אונקלוס, ובתיב"ע: גיף נהרא (ומשנה מתרגומו למקץ מא, ג. שם, יז (ועוד) – כיף נהרא). ובת"י: באפרה על גב נהרא. ועיין פרש"י, רשב"ם, אברבנאל, ראב"ע (ולקמן פסוק ה') ועוד.
- 3. ראה מקץ שם – עמידה "על שפת היאור". וארא ז, טו. ועוד.
- 4. ועפ"ז מתורצת בפשטות הקושיא (אברבנאל ועוד): האיך השליכה יוכבד את משה ביאור שהוא מקום סכנה.
- 5. שלכן לקחה יוכבד "תיבת גמא ותחמרה בחמר ובזפת ותשם בה את הילד" – להגין מן המים. וראה פרש"י וארא ז, יט. נח, ו, יד.
- 6. פרשתנו שם, י.
- 7. צפע"נ עה"ת עה"פ.
- 8. ראה תנחומא וארא יג. שמו"ר פ"ט, ט. פרש"י וארא ז, יז.
- 9. ראה פסחים כה, א. רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ה ה"ו־ז. טושו"ע יו"ד סקנ"ה. לכאורה נדו"ד דומה ל"מי שנתחייב מיתה (ש)מותר לברוח לבית עבודת כוכבים ולהציל את עצמו" (טושו"ע שם סו"ס קנז). ואולי ס"ל כהדיעות שאסור (ראה ב"ח וט"ז שם). או שהוא בדוגמת "שעת הגזרה (ש)אסור" (רמ"א שם) – ראה לקמן בפנים ס"ג־ד.
- 10. פרשתנו שם, ה.
- 11. סוטה יב, ריש ע"ב. וש"נ. תנחומא פרשתנו ז. שמו"ר עה"פ.
- 12. ראה גם ש"ך עה"ת עה"פ.
- 13. שמו"ר פ"א, כא.
- 14. פרשתנו א, כב.
רש"י על שמות ז׳:י״ט - הטקסט מספריא
אמר אל אהרן. לְפִי שֶׁהֵגֵן הַיְאוֹר עַל מֹשֶׁה כְּשֶׁנִּשְׁלַךְ לְתוֹכוֹ, לְפִיכָךְ לֹא לָקָה עַל יָדוֹ לֹא בַדָּם וְלֹא בַצְפַרְדְּעִים, וְלָקָה עַל יְדֵי אַהֲרֹן (שמות רבה):
נהרתם. הֵם נְהָרוֹת הַמּוֹשְׁכִים, כְּעֵין נְהָרוֹת שֶׁלָּנוּ:
יאריהם. הֵם בְּרֵכוֹת נִגָּרִים, הָעֲשׂוּיוֹת בִּידֵי אָדָם מִשְּׂפַת הַנָּהָר לַשָּׂדוֹת, וְנִילוּס מֵימָיו מִתְבָּרְכִים וְעוֹלֶה דֶּרֶךְ הַיְאוֹרִים וּמַשְׁקֶה הַשָּׂדוֹת:
אגמיהם. קְבוּצַת מַיִם שֶׁאֵינָן נוֹבְעִין וְאֵין מוֹשְׁכִין, אֶלָּא עוֹמְדִין בְּמָקוֹם אֶחָד, וְקוֹרְין לוֹ אשטנ"ק:
בכל ארץ מצרים. אַף בַּמֶּרְחֲצָאוֹת וּבָאַמְבַּטָּאוֹת שֶׁבַּבָּתִּים:
ובעצים ובאבנים. מַיִם שֶׁבִּכְלֵי עֵץ וּבִכְלֵי אֶבֶן:
אמר אל אהרן SAY UNTO AARON — Because the river had protected Moses when he was cast into it, therefore it was not smitten by him neither at the plague of blood nor at that of frogs, but it was smitten by Aaron (Exodus Rabbah 9:10).
נהרתם THEIR STREAMS — These are the flowing rivers, just like our rivers in France.
יאריהם — These are canals which convey water being made by human agency and extending from the river bank into the fields. The waters of the Nile increase in volume and rise by way of these canals and so irrigate the fields.
אגמיהם — A collection of waters that neither spring up from beneath the ground nor flow along, but which remain in one spot. In old French they call it étang.
בכל ארץ מצרים [THERE WILL BE BLOOD] THROUGHOUT ALL THE LAND OF EGYPT— also in their bathing establishments and in the baths in their houses.
ובעצים ובאבנים — the water which happened to be BOTH IN vessels of WOOD AND in vessels of STONE.
מדרש תנחומא, וארא י״ג - הטקסט מספריא
לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר הִנֵּה יֹצֵא הַמָּיְמָה וְגוֹ', כֹּה אָמַר ה' בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי עַל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם (שמות ז, יז) לָמָּה לָקוּ הַמַּיִם תְּחִלָּה בְּדָם? מִפְּנֵי שֶׁפַּרְעֹה וְהַמִּצְרִיִּים הָיוּ עוֹבְדִין לַיְאוֹר. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הַכֵּה אֱלוֹהוֹ תְּחִלָּה בְּפָנָיו וְאַחַר כָּךְ עַצְמוֹ. מָשָׁל הֶדְיוֹט אוֹמֵר: מְחוֹ אֱלָהַיָּא וְיִבְהָתוּן כֻּמָּרַיָּא. וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן וְגוֹ', הַכֵּה מַה שֶּׁבַּיְאֹר וּבַאֲגַמִּים וּבַנְּהָרוֹת וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם, מַה שֶּׁבַּקִּיתוֹן. וְהָיָה דָם בָּעֵצִים וּבָאֲבָנִים. אֲפִלּוּ מַה שֶּׁהַמִּצְרִים הָיוּ רוֹקְקִים, כֻּלּוֹ דָּם.
אָמַר רַבִּי אָבִין הַלֵּוִי בְּרַבִּי, מִמַּכַּת הַדָּם הֶעֱשִׁירוּ יִשְׂרָאֵל. כֵּיצַד? הַמִּצְרִי וְיִשְׂרָאֵל בְּבַיִת אֶחָד וְהַגִּגִּית מְלֵאָה מַיִם, וְהַמִּצְרִי הוֹלֵךְ לְמַלֹּאת אֶת הַקִּיתוֹן מִתּוֹכָהּ, מוֹצִיאָהּ מְלֵאָה דָּם. וְיִשְׂרָאֵל שׁוֹתֶה מַיִם, וּמִצְרִי דָּם מִתּוֹךְ הַגִּגִּית, וְהַמִּצְרִי אוֹמֵר לוֹ: תֵּן לִי בְּיָדְךָ מְעַט מַיִם, וְנוֹתֵן לוֹ, וְנַעֲשִׂים דָּם. אָמַר לוֹ: נִשְׁתֶּה בְּתוֹךְ הַקְּעָרָה אֲנִי וְאַתָּה בְּיַחַד. יִשְׂרָאֵל שׁוֹתֶה מַיִם, וְהַמִּצְרִי שׁוֹתֶה דָּם. וּכְשֶׁהָיָה לוֹקֵחַ מִיִּשְׂרָאֵל בְּדָמִים יְקָרִים, הָיָה שׁוֹתֶה מַיִם. מִכָּאן הֶעֱשִׁירוּ יִשְׂרָאֵל.
וְכַמָּה הָיְתָה הַמַּכָּה עוֹשָׂה בָּהֶם? רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה. אֶחָד מֵהֶם אוֹמֵר, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה יָמִים הָיָה מַתְרֶה בָּהֶם עַד שֶׁלֹּא תָּבוֹא הַמַּכָּה, וְשִׁבְעָה יָמִים הַמַּכָּה מְשַׁמֶּשֶׁת בָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּמָּלֵא שִׁבְעַת יָמִים אַחֲרֵי הַכּוֹת ה' אֶת הַיְאֹר. וְהָאַחֵר אוֹמֵר: שִׁבְעָה יָמִים הָיָה מַתְרֶה בָּהֶן, וְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה יָמִים הַמַּכָּה מְשַׁמֶּשֶׁת בָּהֶן
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת, כְּשֵׁם שֶׁהֵבִיא עַל הַמִּצְרִיִּים, כָּךְ הוּא עָתִיד לְהָבִיא עַל מַלְכוּת אֱדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: כַּאֲשֶׁר שֵׁמַע לְמִצְרָיִם יָחִילוּ כְּשֵׁמַע צֹר (ישעיה כג, ה). אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָל צֹר חָסֵר שֶׁבַּמִּקְרָא, בְּמַלְכוּת אֱדוֹם הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁהִיא מְצֵרָה לְיִשְׂרָאֵל. וְכָל צוֹר מָלֵא, בְּקַפּוֹטְקְיָא הַכָּתוּב מְדַבֵּר. מִצְרַיִם לָקוּ בְּדָם, אַף אֱדוֹם כֵּן. וְנֶהֶפְכוּ נְחָלֶיהָ לְזֶפֶת וַעֲפָרָהּ לְגָפְרִית וְהָיְתָה אַרְצָהּ לְזֶפֶת בֹּעֵרָה, לַיְלָה וְיוֹמָם לֹא תִכְבֶּה, לְעוֹלָם יַעֲלֶה עֲשָׁנָהּ, מִדּוֹר לְדוֹר תֶּחֱרָב לְנֵצַח נְצָחִים וְגוֹ' (ישעיה לד, ט-י).
לְפִי שֶׁבִּטְּלָה יִשְׂרָאֵל מִן הַתּוֹרָה שֶׁכָּתוּב בָּהּ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה (יהושע א, ח). לְפִיכָךְ אֲנִי פּוֹרֵעַ מִמֶּנָּה בָּאֵשׁ שֶׁלֹּא תִּכְבֶּה לְעוֹלָם בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה. וּלְפִי שֶׁשָּׂרְפָה בֵּיתִי שֶׁהֶעָשָׁן הָיָה יוֹצֵא מִמֶּנּוּ, דִּכְתִיב: וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן (ישעיה ו, ד), לְפִיכָךְ לְעוֹלָם תַּעֲלֶה עֲשָׁנָהּ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר (ישעיה סו, ו). אוֹמֵר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא קוֹל מֵהֵיכָל (ישעיה סו, ו), אֵין אַתֶּם זְכוּרִים מָה עֲשִׂיתֶם בַּהֵיכָל. קוֹל ה' מְשַׁלֵּם גְּמוּל לְאֹיְבָיו. (ישעיה סו, ו) וְאֵימָתַי יִהְיֶה הַגְּמוּל הַזֶּה? לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: גְּמוּל אֱלֹהִים הוּא יָבוֹא וְישַׁעֲכֶם (ישעיה לה, ד).
שמות רבה ט׳:ט׳ - הטקסט מספריא
וְאָמַרְתָּ אֵלָיו ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים וגו' כֹּה אָמַר ה' בָּזֹאת תֵּדַע, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לו, כב): הֶן אֵל יַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ מִי כָמֹהוּ מוֹרֶה, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם בָּשָׂר וָדָם שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לְהָבִיא רָעָה עַל שׂוֹנְאוֹ פִּתְאוֹם מֵבִיא עָלָיו עַד שֶׁלֹא יַרְגִּישׁ בּוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא מַתְרֶה לְפַרְעֹה עַל כָּל מַכָּה וּמַכָּה כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּב בּוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה'. (שמות ז, כז): הִנֵּה אָנֹכִי נֹגֵף אֶת כָּל גְּבוּלְךָ בַּצְפַרְדְּעִים. (שמות ט, יט): שְׁלַח הָעֵז, עַל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם, לָמָּה לָקוּ הַמַּיִם תְּחִלָּה בְּדָם, מִפְּנֵי שֶׁפַּרְעֹה וְהַמִּצְרִיִּים עוֹבְדִים לַיְאוֹר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַכֶּה אֱלוֹהַּ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ עַמּוֹ, מָשָׁל הֶדְיוֹט אוֹמֵר מְחֵי אֱלָהַיָא וְיִבָּעֲתוּן כֻּמְרַיָא, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה כד, כא): יִפְקֹד ה' עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם, וְאַחַר כָּךְ וגו'. וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר תָּמוּת.
רש"י על שמות ז׳:י״ז - הטקסט מספריא
ונהפכו לדם. לְפִי שֶׁאֵין גְּשָׁמִים יוֹרְדִים בְּמִצְרַיִם וְנִילוּס עוֹלֶה וּמַשְׁקֶה אֶת הָאָרֶץ וּמִצְרַיִם עוֹבְדִים לַנִּילוּס, לְפִיכָךְ הִלְקָה אֶת יִרְאָתָם וְאַחַ"כָּ הִלְקָה אוֹתָם (תנחומא):
ונהפכו לדם AND THEY SHALL BE TURNED INTO BLOOD — Because rain does not fall in Egypt but the Nile rises and irrigates the land and the Egyptians on this account worshipped the Nile, therefore God first smote their deity and afterwards smote them (Exodus Rabbah 9:9).
משנה תורה, הלכות יסודי התורה ה׳:ו׳ - הטקסט מספריא
כענין שאמרו באונסין כך אמרו בחלאים כיצד מי שחלה ונטה למות ואמרו הרופאים שרפואתו בדבר פלוני מאיסורין שבתורה עושין ומתרפאין בכל איסורין שבתורה במקום סכנה חוץ מעבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכת דמים שאפילו במקום סכנה אין מתרפאין בהן ואם עבר ונתרפא עונשין אותו בית דין עונש הראוי לו.
שולחן ערוך, יורה דעה קנ״ה - הטקסט מספריא
כָּל מַכָּה וָחֹלִי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם סַכָּנָה, שֶׁמְּחַלְּלִים עֲלֵיהֶם שַׁבָּת, אֵין מִתְרַפְּאִים מִעוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁאֵינוֹ מֻמְחֶה לְרַבִּים. וְכָל הַמַּקִּיזִים דָּם הֲווּ מֻמְחִים לְעִנְיַן הַקָּזָה, (טוּר וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם תּוֹסָפוֹת וְהָרֹא"שׁ וּבְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ"ט וְר' יְרוּחָם וַאֲגוּדָה וּסְמַ"ג), דְּחַיְשִׁינָן לִשְׁפִיכַת דָּמִים. וַאֲפִלּוּ הוּא סָפֵק חַי סָפֵק מֵת, אֵין מִתְרַפְּאִים מִמֶּנּוּ. אֲבָל אִם הוּא וַדַּאי מֵת, מִתְרַפְּאִים מִמֶּנּוּ, דִּלְחַיֵּי שָׁעָה לֹא חַיְשִׁינָן בָּהּ. וְאִם אָמַר: סַם פְּלוֹנִי יָפֶה אוֹ רַע, יָכוֹל לִסְמֹךְ עָלָיו, וְהוּא שֶׁלֹּא יִקַּח מִמֶּנּוּ אוֹתוֹ סַם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל זֶה אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא כְּשֶׁהָעוֹבֵד כּוֹכָבִים עוֹשֶׂה בְּחִנָּם, אֲבָל אִם עוֹשֶׂה בְּשָׂכָר, בְּכָל עִנְיָן מֻתָּר, דְּחָיֵישׁ לִפְסֵידָא דְּאַגְרֵהּ (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי פא"מ מִאוֹר זָרוּעַ). וְכֵן נָהֲגוּ לְהָקֵל. אֲבָל אִם בָּא לְרַפְּאוֹתוֹ בְּלַחַשׁ, מֻתָּר, וְהוּא שֶׁלֹּא יֵדַע שֶׁמַּזְכִּיר שֵׁם עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. אֲבָל אִם יוֹדֵעַ שֶׁמַּזְכִּיר שֵׁם עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אָסוּר, אֲפִלּוּ אִם יוֹדֵעַ שֶׁוַּדַּאי יָמוּת. וְאִם הוּא אֶפִּיקוֹרוֹס, אֲפִלּוּ סְתָם לַחַשׁ אָסוּר, שֶׁוַּדַּאי מַזְכִּיר שֵׁם עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. וְכֵן אָסוּר לִלְמֹד מִמֶּנּוּ לַחַשׁ. (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי פא"מ).
עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁבָּא לְרַפְּאוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, וְאָמַר לֵהּ: קַח מִמַּיִם אֵלּוּ אוֹ מֵאִילָן פְּלוֹנִי שֶׁהֵם שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אָסוּר. אֲבָל אִם אָמַר לֵהּ: קַח מִמַּיִם אֵלּוּ אוֹ מֵאִילָן זֶה, וְלֹא הִזְכִּיר לוֹ שֵׁם עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מֵאוֹתָן מַיִם וְאוֹתוֹ אִילָן מְצוּיִים אֶלָּא שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, מֻתָּר כֵּיוָן שֶׁלֹּא תָּלָה הָרְפוּאָה בְּמַה שֶּׁהֵם עֲבוֹדוֹת זָרוֹת. וְיֵשׁ אוֹסְרִים גַּם בָּזֶה, אֲפִלּוּ בְּאוֹמֵר לוֹ: הָבֵא עָלִים סְתָם, וְהֵבִיא לוֹ מֵעֲצֵי אֲשֵׁרָה.
בִּשְׁאָר אִסוּרִים מִתְרַפְּאִים בִּמְקוֹם סַכָּנָה, אֲפִלּוּ דֶּרֶךְ הֲנָאָתָן. וְשֶׁלֹּא בִּמְקוֹם סַכָּנָה, כְּדֶרֶךְ הֲנָאָתָן אָסוּר; שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הֲנָאָתָן, מֻתָּר, חוּץ מִכִּלְאֵי הַכֶּרֶם וּבָשָׂר בְּחָלָב שֶׁאֲסוּרִים אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הֲנָאָתָן אֶלָּא בִּמְקוֹם סַכָּנָה. הַגָּה: וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן קכ"ג. יֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל אִסּוּרֵי הֲנָאָה מִדְּרַבָּנָן מֻתָּר לְהִתְרַפְּאוֹת בָּהֶן אֲפִלּוּ חוֹלֶה שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה. (ר"ן פכ"ש בְּשֵׁם י"א וְריב"ש סי' מ"ה). וְאֲפִלּוּ יֵין נֶסֶךְ, בַּזְּמַן הַזֶּה, מֻתָּר לְהִתְרַפְּאוֹת בּוֹ וְלַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ מֶרְחָץ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כְּדֶרֶךְ הֲנָאָתָן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֹאכַל וְיִשְׁתֶּה הָאִסּוּר, הוֹאִיל וְאֵין בּוֹ סַכָּנָה. וְכָל שֶׁכֵּן דְּמֻתָּר לְזַלֵּף יַיִן עַל גַּבֵּי אֵשׁ, דְּאֲפִלּוּ לְבָרִיא מֻתָּר, דְּרֵיחָא לָאו מִלְּתָא הִיא. (אָרֹךְ כְּלָל ל"ט). מֻתָּר לִשְׂרֹף שֶׁרֶץ אוֹ שְׁאָר דְּבַר אִסּוּר וּלְאָכְלוֹ לִרְפוּאָה, אֲפִלּוּ חוֹלֶה שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה, חוּץ מִבַּעֲצֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. (אָרֹךְ כְּלָל ל"ב) וְכָל חוֹלֶה שֶׁמַּאֲכִילִין (לוֹ) אִסּוּר, צְרִיכִים שֶׁתְּהֵא הָרְפוּאָה יְדוּעָה אוֹ עַל פִּי מֻמְחֶה. (שָׁם כְּלָל נ"ט). וְאֵין מַתִּירִין שׁוּם דְּבַר אִסּוּר לְחוֹלֶה, אִם יוּכַל לַעֲשׂוֹת הָרְפוּאָה בְּהֶתֵּר כְּמוֹ בְּאִסּוּר אַף עַל פִּי שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁהוֹת קְצָת קֹדֶם שֶׁיִּמְצָא הַהֶתֵּר, מֵאַחַר שֶׁאֵין סַכָּנָה בַּדָּבָר. (בֵּית יוֹסֵף וּתְשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ"א סוֹף סִימָן קל"ד).
שמות רבה א׳:כ״א - הטקסט מספריא
וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא, וְלָמָּה שֶׁל גֹּמֶא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, שֶׁחָבִיב עֲלֵיהֶם לַצַּדִּיקִים מָמוֹנָן יוֹתֵר מִגּוּפָן, וְכָל כָּךְ לָמָּה שֶׁאֵין פּוֹשְׁטִין יְדֵיהֶן בְּגָזֵל. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר דָּבָר רַךְ שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲמֹד לִפְנֵי רַךְ וְלִפְנֵי קָשֶׁה. וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת, תָּנָא חֹמֶר מִבִּפְנִים וְזֶפֶת מִבַּחוּץ, כְּדֵי שֶׁלֹא יָרִיחַ אוֹתוֹ צַדִּיק רֵיחַ רָע. וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וגו', רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר יַם סוּף, שֶׁיַּם סוּף מַגִּיעַ עַד נִילוּס. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר אַגָּם, כְּמָה דְתֵימָא (ישעיה יט, ו): קָנֶה וָסוּף קָמֵלוּ. וְלָמָּה הִשְׁלִיכָה אוֹתוֹ בַּיְּאוֹר, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ חוֹשְׁבִין הָאִסְטְרוֹלוֹגִין שֶׁכְּבָר הֻשְׁלַךְ לַמַּיִם וְלֹא יְחַפְּשׂוּ אַחֲרָיו.
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 9 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך יז קדושים שיחה ג מאותו ספר פסחים כה, א
- לקוטי שיחות כרך כז אחרי שיחה ג מאותו ספר פסחים כה, ב
- תורת שמואל תר"ם יונתי בחגוי הסלע פסחים כה, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שלז דין כבוד הבית ודבר שאינו מתכוין א פסחים כה, ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ח פסחים כה, ב
- תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תש"ל פסחים כה, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ בהעלותך, ט"ז סיון, ה'תש"ל פסחים כה, ב
- תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשל"א פסחים כה, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות נטילת ידים ז דין ברכת אשר יצר כל היום אחר הטלת מים פסחים כה, א