135
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
"הרי הוא כחול"27.
ג. "ולא שימות בהם"
לכאורה יש לומר, שזוהי הסיבה להבדלי הניסוח בדברי הרמב"ם:
בהלכות יסודי התורה, לגבי כל המצוות, הוא מביא את ההוכחה "שנאמר במצוות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם (וחוזר ואומר) וחי בהם ולא שימות בהם". ואילו בהלכות שבת הוא אומר "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם", ואינו חוזר שוב על המלים "וחי בהם"28.
ההסבר לכך הוא:
לגבי כל המצוות זהו לימוד מיוחד מן התורה. מפסוק זה לומדים לגביהן דין בפני עצמו, שהמצוות אינן דוחות את נפשו של היהודי, אלא, להיפך, פיקוח נפש דוחה את המצוות.
ואילו לגבי שבת המשמעות של "וחי בהם ולא..." (לפי הרמב"ם) איננה שלומדים מפסוק זה דין מיוחד בפני עצמו, שפיקוח נפש דוחה שבת, אלא המלים "ולא שימות בהם" הן המשך ההסבר של הפסוק: משפטי התורה נאמרו רק כאשר "וחי בהם", אך אם יכול להיגרם מצב "שימות בהם", הרי אז אין האיסור קיים מלכתחילה.
ד. פיקוח נפש בשבת – איננו ביטול המצוה
לפי האמור לעיל, ניתן היה, לכאורה, להסביר את דברי רש"י בגמרא, שבהביאו את הלימוד של "וחי בהם", שפיקוח נפש דוחה את כל המצוות, הוא אומר29 "טעמו של דבר, לפי שחביבה נפשן של ישראל לפני המקום יותר מן המצוות, אמר הקדוש־ברוך־הוא תבטל המצוה ויחיה זה". ואילו בלימוד של "וחי בהם" לגבי שבת, שפיקוח נפש דוחה שבת גם במקום של ספק30, אומר רש"י31: "אשר יעשה האדם המצוות שיחיה בהם ודאי, ולא שיבוא בעשייתה לידי ספק
הערות
- 27. ראה גם לשון הרא"ש יומא פ"ח סי"ד בשם מהר"ם (ובקרבן נתנאל שם סק"ב). רמ"א יו"ד סי' רסו סי"ד. וראה ציונים לתורה להר"י ענגל כלל כד.
- 28. בש"ס יומא פה, ב לענין שבת, סנהדרין שם ותו"כ ושאר מקומות שבהערה 8 נאמר "וחי בהם" פעם אחת ("וחי בהם ולא שימות בהם"). ובתוספתא שם – ב' פעמים (כנ"ל הערה 2). אבל בתוספתא שם הובא מהכתוב (גם) "אשר יעשה אותם האדם", משא"כ במקומות הנ"ל.
- 29. לשון רש"י יומא פב, רע"ב. ובסנהדרין שם ד"ה סברא כתב רש"י: משום דיקרה בעיניו נשמה של ישראל. ובד"ה מאי חזית: שלא התיר הכתוב אלא משום חביבות נפשם של ישראל להקב"ה. וראה פרש"י פסחים כה, ב ד"ה מאי חזית: והתורה לא התירה לדחות את המצוה אלא משום חיבת נפשו של ישראל. ושם אינו מביא הכתוב וחי בהם.
- 30. יומא פה, ב.
- 31. פרש"י שם ד"ה דשמואל.
יומא פ״ב ב - הטקסט מספריא
וְרוֹצֵחַ גּוּפֵיהּ מְנָא לַן? סְבָרָא הִיא: דְּהָהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ (דְּרָבָא), אֲמַר לֵיהּ, אֲמַר לִי מָרֵי דּוּרַאי: קִטְלֵיהּ לִפְלָנְיָא, וְאִי לָא — קָטֵילְנָא לָךְ. אֲמַר לֵיהּ: נִקְטְלָךְ וְלָא תִּקְטוֹל. מַאי חָזֵית דִּדְמָא דִּידָךְ סוּמָּק טְפֵי? דִּילְמָא דְּמָא דְּהָהוּא גַּבְרָא סוּמָּק טְפֵי!
הָהִיא עוּבָּרָה דְּאָרַחָא, אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי, אֲמַר לְהוּ: זִילוּ לְחוּשׁוּ לַהּ דְּיוֹמָא דְכִיפּוּרֵי הוּא. לְחוּשׁוּ לָהּ וְאִילְּחִישָׁא. קָרֵי עֲלֵיהּ: ״בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וְגוֹ׳״. נְפַק מִינַּהּ רַבִּי יוֹחָנָן.
הָהִיא עוּבָּרָה דְּאָרַחָא, אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא. אֲמַר לְהוּ: לְחוּשׁוּ לָהּ, וְלָא אִילְּחִישָׁא. קָרֵי עֲלֵיהּ:
The Gemara asks: And with regard to the murderer himself, from where do we derive this halakha that he should be killed rather than transgress the prohibition against murder? The Gemara answers: It is derived through reason, as it was told: A certain person came before Rava. He said to Rava: The master of the village where I live said to me: Kill so-and-so, and if you do not do so, I will kill you. What should I do? Rava said to him: Let yourself be killed, and you should not kill. Rava reasoned: What did you see to make you think that your blood is redder and more important than his? Perhaps the blood of that man is redder, and he is more important than you. If so, it is logical that one must not kill another person to save himself.
§ With respect to a pregnant woman who smells food, it is told: A certain pregnant woman smelled a food and craved it. Those involved came before Rabbi Yehuda HaNasi to ask how to proceed. He said to those who were inquiring: Go and whisper to her that today is Yom Kippur. They whispered to her, and this whispering helped; she stopped craving the food. Rabbi Yehuda HaNasi read this verse about the baby she was carrying: “Before I formed you in the belly I knew you, and before you came forth out of the womb I sanctified you” (Jeremiah 1:5), and indeed, the baby who came out of that woman was Rabbi Yoḥanan.
The Gemara relates another story: A certain pregnant woman smelled food and had a craving to eat it on Yom Kippur. Those involved came before Rabbi Ḥanina to ask how to proceed. He said to them: Whisper to her that today is Yom Kippur. They whispered to her, but she did not accept the whisper and continued to crave the food. Rabbi Ḥanina read this verse about the baby:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 9 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך טז שמות שיחה ב מאותו ספר פסחים כה, א
- לקוטי שיחות כרך יז קדושים שיחה ג מאותו ספר פסחים כה, א
- תורת שמואל תר"ם יונתי בחגוי הסלע פסחים כה, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שלז דין כבוד הבית ודבר שאינו מתכוין א פסחים כה, ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ח פסחים כה, ב
- תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תש"ל פסחים כה, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ בהעלותך, ט"ז סיון, ה'תש"ל פסחים כה, ב
- תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשל"א פסחים כה, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות נטילת ידים ז דין ברכת אשר יצר כל היום אחר הטלת מים פסחים כה, א