14

ישראל במים הוא נדון"¹⁵. לפיכך¹⁶ "השליכה" יוכבד את משה ליאור¹⁷ ו"כיוון שהושלך משה למים אמרו כבר מושלך מושיען במים ("ולא יחפשו אחריו"¹³) מיד בטלו הגזירה"¹⁸ – על־ידי כך התבטלה הגזירה על "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו".

כל הענינים בתורה מדוייקים לחלוטין, ומובן, ששני ה"ביטולים" שנגרמו בקשר ל"השלכת" משה ליאור – (א) ביטול העבודה־הזרה שבנילוס (ב) ביטול גזירת "כל הבן..." – קשורים זה לזה, ושניהם קשורים למשה – מושיען של ישראל.

ג. תכלית הגזירה – ההשלכה לנילוס

הדבר יובן על־ידי הסבר על המשמעות הפנימית של הגזירה "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו". מכך שהתורה אינה מסתפקת בסיפור הכללי על גזירת פרעה "אם בן הוא והמיתן אותו"¹⁹, אלא מפרטת גם את אופן ביצוע הגזירה²⁰ "היאורה תשליכוהו", מובן, שאין זה סתם פרט בגזירת פרעה, או פרט המסביר את הסיבה לגזירה (שמפני ש"ראו שמושיען של ישראל במים הוא נידון"²¹, גזר ש"כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו"), שהרי מה מוסיפה הידיעה על פרט זה?

אלא זהו ענין עיקרי בגלות מצרים, ובכך מתבטאת המשמעות הכללית של גלות מצרים.

ההסבר לכך הוא: תכליתה של גזירת פרעה היא "היאורה תשליכוהו" – ההשלכה לנילוס²² – לעבודה־הזרה של מצרים. כלומר, פרעה רצה שישראל "יושלכו" ו"יוטבעו" בתוך העבודה־הזרה של מצרים²³.

ד. מטרת פרעה – הנהגת ישראל על־ידי הטבע

המצרים עבדו לנילוס מפני שהוא היה מקור פרנסתם: כידוע²⁴, אין מצרים ארץ גשומה, והצמיחה והתבואה וכדומה תלויים בנילוס ה"עולה" ו"משקה" את השדות.

עובדה זאת נותנת מקום²⁵ למחשבה המוטעית שפרנסת מצרים איננה באה מאת הקב"ה