שיחה א

הערות

עמוד 24

1. 1. ראה של"ה חלק תושב"כ ר"פ וישב – נעתק בלקוטי שיחות ח"ה ע' 131 הערה 1.
2. 3. נעתק ברשימות הצ"צ לאיכה ע' 45 (אוה"ת לנ"ך ח"ב ע' א'צז) בהערות. יתנהגו כראוי.
3. 2. ראשי פרקים מתולדותיו ראה בתחילת ספר פלח הרמון לבראשית ולשמות.
4. 4. עירובין יט, א (בנוגע ל"פושעי ישראל" ו"ריקנין"). וש"נ. וראה גם מדרש תהלים עה"פ (צב, יא) צדיק כתמר יפרח.
5. 5. תניא ספמ"ו.

עמוד 25

1. 6. ברכות ג, א.
2. 7. לקו"ת תצא לו, ד. ד"ה אריב"ל בכ"י ב"ק כו' תש"ב פ"א. ובכ"מ.
3. 8. מקומות שבהערה הקודמת. לקו"ת האזינו עא, ד. המשך תרס"ו ע' קכא. וראה גם לקו"ת במדבר ו, ג. ועוד.
4. 9. מגילה ג, א. סנה' צד, רע"א.

עמוד 26

1. 10. ראה לקו"ת ויקרא ד"ה אדם כי יקריב (הובא בלקו"ת במדבר שם) ב, סע"ב ואילך.
2. 11. ח"ג רכא, א. ח"א כח, א.
3. 12. תהלים קכז, א.

עמוד 27

1. 13. ראה לקו"ת מטות (פג, ג), דגאולה ראשונה היתה בזכות אברהם וכו'. ומפרש ע"ז ביהל אור לתהלים שם סי"ב (ע"פ מרז"ל פסחים פח, א): בית הראשון כנגד אברהם וכו'. ולהעיר מרמב"ן תולדות (כו, כ). בחיי שם ועוד. צפע"נ עה"ת ויצא כח, יז.
2. 14. "היפך נהרות המכזבים במשנה פ"ח דפרה, שהיא מה שנפסקים לפעמים" (לקו"ת שם. ובכ"מ. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ו ע' 98 הערה 38 בשוה"ג).
3. 15. לקו"ת שם ואילך.
4. 16. עירובין בתחלתו.
5. 17. תרומה כה, ח.
6. 18. ראה גם לקו"ש [המתורגם] ח"ב ע' 10 [ובארוכה – שיחת ש"פ בהו"ב תשל"א] לענין חודש הראשון השני והשלישי, שהנקודה דחודש ניסן היא יצי"מ – המשכה מלמעלה; דחודש אייר – ספה"ע, העלאה מלמטה; דחודש סיון – מ"ת, חיבור עליונים ותחתונים.
7. 19. באוה"ת מטות ריש ע' א'שכח מבואר (וכ"מ בלקו"ת שם פג, ג), שהשייכות דגאולה השני' ליצחק היא – כי יצחק הוא בחי' דין וגאולה השני' לא היתה גאולה שלימה. אבל מהמבואר בד"ה נחמו עת"ר בסופו (וראה גם ב"ב ג, סע"א) שיש מעלה בבית שני על בית ראשון – משמע שהשייכות דבית שני ליצחק היא גם מצד המעלה שבמדת הגבורה.
8. 20. ושתי מעלות בקו ההעלאה על קו ההמשכה: א) להיותו בא מצד התחתון, הוא בפנימיות בו יותר (ראה לקו"ת ויקרא ב, סע"ב ואילך). ב) מכיון ש"למעשה ידיך תכסוף", הרי גם האור שנמשך עי"ז הוא "מבחינת פנימיות יותר" (ראה לקו"ת שה"ש כב, ג ואילך). וראה לקמן הערה 26.

עמוד 28

1. 21. ולכן בנין והתחלת ביהמ"ק הא' הי' בזמן דקיימא סיהרא באשלמותי', בזמן שלמה (זח"א קנ, א. וראה שמו"ר (פט"ו, כו) ובכ"מ).
2. 22. ואף שהתיקון לא הי' אז בשלימות, שלא רק שלא הי' אז הגילוי כבבית ראשון (ראה יומא כא, ב), אלא שגם ענין הגלות לא נתבטל לגמרי "כי היו מלכי עו"כ מושלים עליהם", וגם ברוחניות לא היתה אז חירות אמיתית שלכן הוצרכו אז ל"כמה גזירות וסייגים (בכדי) שלא תהי' יניקת החיצונים" (לקו"ת ר"ה נז, ג), מ"מ, הרי (א) בפרטים אלו שנתתקנו בבית שני, מכיון שהיו לאחרי החורבן והתיקון כו' ומצד עבודת המטה, יש בהם מעלה לגבי כמו שהיו בבית ראשון (וע"ד המעלה שבהעבודה דיחו"ת לגבי העבודה דיחו"ע אף ש"א"א להיות ביטול הישות לגמרי" (קונט' עה"ח פ"ט), כי ע"י עבודה זו דוקא נעשה בירור הגוף ונה"ב (קונט' עה"ח שם. ובכ"מ)) וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ז ע' 182 ואילך. (ב) ע"י הגזירות והסייגים נמשך אור נעלה יותר (ראה לקו"ת מטות פה, א. המשך תרס"ו ע' פט. ועוד) וראה הערה הבאה.
3. 23. שגם בהם – ב' קצוות אלו: מצד אחד, רוב הבע"ת [מלבד אלו שהגיעו לבחי' תשו"ע – ראה המשך ר"ה תש"ה ספט"ז] צריכים שמירה יתירה ולומר אי אפשי (לקו"ת ואתחנן ט, ד), בדוגמת הסייגים שבבית שני; אבל ע"י שמירה זו גופא, מתרחקים מן הרע גם מצד חומר הגוף ונה"ב השייך לחטא, ו"מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם" (רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד).
4. 24. ולכן בנין והתחלת ביהמ"ק הב' הי' בזמן ממשלת כורש ונתן נפקתא לבנינו וכו' (עזרא ו, ד. וראה ג"כ ר"ה ד, א).
5. 25. להעיר מרמב"ם הל' ביהב"ח ספ"ו – נתבאר בארוכה בהתוועדות דשמחת בית השואבה תשכ"ד (לקמן ע' 70 ואילך. לקו"ש חט"ו ע' 101 ואילך). ואכ"מ.
6. 26. ראה לקו"ת ויקרא ב, ריש ע"ד: "אזי יהי' דבר המתקיים .. שע"י בירור נה"ב נמשך .. בחי' כי לא אדם". ולכאורה הכוונה שם, שהטעם מה שבחי' אתעדל"ת יש לה קיום יותר, היא [לא רק שע"י העבודה, נעשה האדם כלי להאור, אלא] גם, מצד מעלת בחי' האור הנמשך על ידה (ראה לעיל הערה 20) בחי' "לא אדם" שאין שייך בו שינויים (ראה תו"א עב, ג. ובכ"מ). ועפ"ז יש לומר, שגם באריכות השנים דבית שני – ב' טעמים אלו. ולהעיר מאוה"ת ש"ש ע' א'תקכז.
7. 27. חגי ב, ט. ב"ב ג, סע"א ואילך. וראה הערה הבאה.
8. 28. ראה שעהיוה"א פ"ז (פב, א).
9. 29. שהרי העילוי דלעתיד הוא שאז יהי' "כדין וכדין" – ראה לקו"ת ד"ה ושמתי כדכד. לקו"ש [המתורגם] ח"ז ע' 211 ואילך. ועוד. וע"פ המבואר בלקו"ש ח"ח ע' 27 (הערה השני' להערה 42) ש"עיקר המעלה הוא זיכוך המטה, אלא שתכלית השלימות שבזה הוא ש"המטה" יתעלה כ"כ עד שיהי' בו גם ענין ה"אור" של העליון"* –
10. . וע"ד המבואר בלקו"ש [המתורגם] ח"ח ע' 194 יומתק מה שבית שלישי שייך לבית שני יותר מלבית ראשון [ראה פיה"מ להרמב"ם בהקדמתו, בבי' סדר המסכתות (מס' מדות) ותוי"ט פתיחה למס' מדות – נעתקו בלקו"ש [המתורגם] ח"ז ע' 209 הערה 5 – בשוה"ג. ולהעיר גם מזה ששניהם (בית שני ובית שלישי) נקראים "בית אחרון" (ראה זח"ב קג, א. ועפ"ז יש לתווך פי' הזהר (ח"א כח, א) ש"הבית הזה האחרון" קאי אביהמ"ק השלישי עם דרשת רז"ל (ב"ב שם) שקאי אביהמ"ק השני)] – כי בית שני ענינו הוא העלאה המטה, וזהו עיקר המעלה שבבית השלישי.

עמוד 29

1. 11.
2. 30. הושע ו, ב. וברש"י שם: ביום השלישי – בבנין בית השלישי. הערה 27, בענין תלמוד ומעשה, דאך שגם גילוי העצם (שנעשה ע"י לימוד התורה) הוא (לא ענין נוסף, כ"א) נוגע לענין ה"דירה", המשכת העצמות – בכל זה, המעשה הוא העיקר.
3. 31. ד"ה יחיינו מיומים לקו"ת דברים (ס"ד, א). דשנת תרצ"א (בסה"מ קונטרסים ח"א) בסופו. ועוד.
4. 32. המשך תרס"ו ריש ע' קסח. ובכ"מ.
5. 33. ראה גם לקו"ש [המתורגם] ח"ז ע' 213.
6. 34. בשלח טו, יח. וע"פ מ"ש בפנים יש לבאר פירש"י (שם פסוק יז ד"ה מקדש): "ואימתי יבנה בשתי ידים, בזמן שה' ימלוך לעולם ועד" – שהשייכות ד"שתי ידים" ל"הוי' ימלוך לעולם ועד" היא, כי ענין הבנין בשתי ידים הוא החיבור של בחי' הבל"ג ד"שמים" שמצד בחי' "ימין" עם הגבול ד"ארץ" שמצד בחי' "שמאל" (ראה לקו"ת נשא כא, ג־ד), ועיקר חיבור זה יהי' "בזמן שהוי' ימלוך לעולם ועד", כאשר גם הגבול דזמן עצמו יהי' בבחי' בל"ג כבפנים. אלא שבכללות הי' ענין זה גם במקדש שבעוה"ז ואפילו במשכן (לקו"ת שם). וראה גם לקו"ש ח"ז שם בפירוש "כנגד היכל וכתליו".

עמוד 30

1. 35. עט"ר ז, א. ע"ש באריכות.
2. 36. ראה לקמן ע' 162 ואילך.
3. 37. ראה מכתביו וכו' – נדפסו בספר התולדות אדה"ז (קה"ת, תשכ"ז) ע' רנז (בהוצאת תשמ"ו – ח"ד ע' 1020).
4. 38. להעיר ג"כ שהיאצ"ט של ר' הלל הוא בחדש מנחם אב (בי"א בו) ש"ק פ' נחמו.
5. 39. וגם, בו עצמו יהיו בית הראשון והשני (זח"ג רכא, א) – בדוגמת מה שבת"ת ישנם ב' הקוין דחו"ג.
6. 40. להעיר מהמבואר בלקו"ת תזריע כג, רע"ג (בענין המדות חג"ת).
7. 41. לקו"ת במדבר יד, ג. פנחס עו, ב. ועוד. וש"נ.
8. 42. ע"ד שבת הגדול – שלפני פסח.
9. 43. טור ושו"ע או"ח סתכ"ח ס"ג – והרי גם "סימן" בתורה שייך להענין (להעיר מסימני טהרה דבהמה וכו', שהם גורמים הטהרה ולא רק מודיעים – ראה צפע"נ (להגאון הרגצובי) על הרמב"ם הל' מאכלות אסורות רפ"א. לקו"ש ח"א פ' שמיני ובהנסמן שם).

עמוד 31

1. 41.
2. 44. ראה לקו"ת ברכה צח, ב.
3. 45. אלא שכלול בו גם ענין דיום הבכורים (ברכת ה' מלמעלה למטה). ויום השבועות עצמו ה"ה איחוד המטה ומעלה: (יש בו הענין ד)תספרו (ויש בו הענין שבא ממילא יום ה)חמשים יום. וע"ד שבחג המצות (לושי ועשי עוגות דאברהם – ב"ר פמ"ח, יב) יש בו ענין הפסח (גדי עזים* דיצחק – תיב"ע. פדר"א פל"ב. פרש"י תולדות כז, ט) והמרור (דקו האמצעי, יעקב – לקו"ת שה"ש טו, א). וע"ד שבחה"ס (ויעקב נסע סוכותה – זח"ג ק, ב) יש בו חג האסיף (ועלי' מגרנך כו' לבית) ואסיפה בברכת ה' רבה (שלכן נאמר בחה"ס ג"פ שמחה – יל"ש אמור רמז תרנד).
4. 46. שמו"ר פי"ב, ג. וראה גם תנחומא וארא טו.
5. 47. ואף שבמ"ת נתחדש גם "העליונים ירדו לתחתונים" (וראה לעיל הערה 18, שלכן הי' מ"ת בירחא תליתאי) – הרי (א) גם ב"העליונים ירדו לתחתונים" עיקר החידוש הוא (לא ההמשכה מלמעלה – שהרי זה הי' גם לפני מ"ת – כ"א) ירידת העליונים לתחתונים, שהגילוי במ"ת נקלט בגשמיות העולם (ראה לקו"ש ח"ח ע' 4־23). (ב) עיקר הכוונה של ביטול הגזירה היא [הנתינת כח על] ה"תחתונים יעלו לעליונים" (שהותחלה מיד לאחרי מ"ת), אלא שזה הי' אפשר רק ע"י "וירד הוי' על הר סיני – ואני המתחיל" (ראה לקו"ש שם ע' 23). בסגנון אחר קצת: במ"ת ישנו הענין דוידבר אלקים (דוקא) את כל הדברים האלה כו' ובצירוף קול שופר (דעי"ז "עם יחרדו" וכמש"נ) וירא העם וינועו גו'* ויש בו תכלית הענין מתן התורה ולאח"ז – ישראל אורייתא וקוב"ה כולא חד. ולהעיר מתניא פד"ה שההתחלה היא "התורה ירדה ממקום כבודה כו'" ואח"כ צ"ל יגיעת האדם להבין ולהשיג כו' ואח"כ נעשה "יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות כו'".
6. . והתכלית בזה ובא באותו יום בפועל – קבלת יעקב את הברכות.
7. . שפתותיו נוטפות מר דהתלמיד בעת שיושב לפני הרב (שבת ל, ב).

עמוד 32

1. 48. בכללות הוא ההפרש שבין תושב"כ ותושבע"פ – ראה הערה 52.
2. 49. מגילה לא, ב. תוספות שם. וראה לקו"ת שה"ש (כ, ג), ש"מפי עצמו" הוא בחי' ז"א דאצילות, "שמשם הי' שרש נבואתו והשגתו" של משה.
3. 50. רש"י מגילה שם ד"ה משה.
4. 51. שהרי "לאו מאליו הי' שונה להם משנה תורה .. אלא .. שמע בסיני" – רש"י ד"ה כאשר צוך סנה' נו, ב. וראה גם זח"ג ז, א (הובא בלקו"ת שם): מעצמו לא תנינן אלא מפי עצמו .. מפי ההוא קול דאחיד בי'. וע"פ המבואר בלקו"ת (הובא לעיל הערה 49) ש"מפי עצמו" הוא בחי' ז"א, צריך לומר, שכוונת רש"י ב"לאו מאליו כו'" היא שגם השרש דמשנה תורה הוא למעלה מבחי' ז"א, ורק שנתלבש בבחי' ז"א. ועיין בלקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 69 בהערות.
5. *. וראה לקו"ש חי"ט ע' 9 ואילך. לקו"ש חל"ו ע' 41.
6. 52. ראה זח"ג (רסא, א) שההפרש שבין ד' ספרים הראשונים למשנה תורה הוא דוגמת ההפרש שבין תושב"כ לתושבע"פ [והכוונה (ראה מ"ע אופן רמו. אוה"ת פרשתנו ע' ז'), שהשרש (משיחות שמחת בית השואבה תשכ"ד שבת חזון תש"ל) בתושב"כ לתושבע"פ – בכלל – הוא משנה תורה] – והרי תושבע"פ הו"ע העבודה ויגיעה בכח עצמו (המשך תרס"ו ע' שפג ואילך).
7. 53. ושמו אשר יקראו לו בלה"ק – דברים (ל' קשה).
8. 54. פרש"י שם (מספרי. וראה ג"כ ת"י ותיב"ע).
9. 55. ובעיקר ענין התשובה (הבאה ע"י דברי תוכחות) וכפס"ד הרמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ה (אבל ענין תשובה זו היא, כברמב"ם שם, להגאל עי"ז וענין הגאולה הוא קו הג', ביהמ"ק הג').
10. 56. וזאת הברכה לד, ב. ספרי ורש"י שם.
11. 57. ראה תיב"ע שם: בית מוקדשא בתראה.
12. 58. ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ז ע' 95 הערה 63.