24

שיחה א

דברים

א. פרשת דברים ב"שבת חזון"

פרשת דברים נקראת תמיד בשבת שלפני תשעה באב – "שבת חזון". מכך מובן¹, שמהותה של שבת חזון נרמזת בפרשת דברים.

מהו ענינה של שבת חזון?

ידועים הדברים שמביא³ רבי הלל מפאריטש² "בשם הרב מברדיטשוב נבג"מ", ש"שבת חזון" היא מלשון מחזה. בשבת זו מראים "לכל אחד ואחד המקדש דלעתיד מרחוק".

רבי לוי יצחק מברדיטשוב מבאר זאת באמצעות משל (כמובא שם), לאב אשר תפר לבנו בגד יקר, והבן קרע את הבגד לכמה קרעים. הכין עבורו האב בגד שני, אך הבן קרע גם אותו. תפר האב עבור בנו בגד שלישי, אך לא נתן לו ללובשו, אלא "לפרקים רחוקים ידועים" הוא מראה לבן את הבגד באומרו, שכאשר יתנהג כראוי, יקבל הבן את הבגד ללובשו. כך מכוון האב את בנו ללכת בדרך הישרה, עד אשר נהפך לו הדבר "כמו טבע", ואז מוסר האב לבנו את הבגד כדי שילבשהו.

ב. "מראין" – בעיקר לזקוקים להכוונה

מן המשל שלעיל ניתן ללמוד בין השאר, שכאשר מראים בשבת חזון "לכל אחד ואחד המקדש דלעתיד", מתכוונים בעיקר לאותם יהודים שיש צורך לכוונם שיתנהגו כראוי, ולא יגרמו ח"ו על ידי מעשיהם לכך ש"המלבוש היקר" יקרע "לכמה קרעים".

כלומר, לא זו בלבד שבשבת חזון, שבה מתגלה בית המקדש דלעתיד [שבשבת זו מתגלה המקדש באופן של ראיה, כנאמר "מראין... המקדש דלעתיד"], מתגלה הדבר "לכל אחד ואחד" ואפילו לאלו אשר נאמר עליהם⁴ "מלאים מצוות כרימון" [בדומה לקדושת שבת ויום טוב, אשר מאירה "אף בנפש בור ועם הארץ גמור... כמו ב(קדושת) נפש הצדיק"⁵],

אלא אדרבה: כיון שמטרת גילוי המקדש שלעתיד היא כדי להרגיל "לילך בדרך הישר", מובן, שעיקר הגילוי הוא לאלו הזקוקים לכך. כלומר, לאלו אשר אילולא מראה זה ייתכן שלא