שיחה ח

הערות

עמוד 389

1. 1. - ה
2. 2. נסמן בשדי חמד כללים מע' איך למדין כו'.
3. 3. והאומרים כן ותולים בוקי סריקי בד גדולי ישראל -- הרי אמחז"ל (מדרש תהלים כת) כי לא יבינו אל פעולות ה' אלו האגדות. והזהירו שלא ללמד אגדה לגסי רוח ומעוטי תורה (ירושלמי פסחים ה, ג). ואכ"מ,
4. 4. ראה ירוש' פאה פ"ב, ה"ד (ובכ"מ) : מקרא משנה תלמוד ואגדה אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני ובו כבר נאמר למשה בסיני, \
5. 65. ועפי"ו יובן הפס"ד שמצות ת"ת -- רצה לומד אגדה רצה לומד חלק אחר בתורה. ולא עוד אלא --- שלדעת השייך (והפרישה) -- יו"ד סרמ"ו סקי"ב : שנים ששאלו אחד אגדה ואחד ק"ו נזקק לאגדה (היעו שמחוייב בשעה זו לבטל הלימוד בהק"ו).
6. 66. פיהיימ מנה' פיי (בעיקר השמיני מה" יג עיקרים). הלי תשובה פ"ג ה"ח. וראה לעיל ע' 33273

עמוד 390

1. 1. ולהעיר שפירוש כו"כ פסוקים ופר" שיות שבתורה (ובפרט מסוג אלו שהרמב"ם מביאם בפיהמ שם) הוא באגדות שבתורה:
2. 8. ברכות יט, ב, ושיין, ) חולין צח, ב.
3. 0. ראימ כאן.
4. 4. הוספות
5. 1. נגעים פיד מ"ו, סוכה יג, א, 2) בעה"ט ס"פ ויצא.

עמוד 391

1. 3. באר היטב או"ח סו"ס תר"ג וש"נ.
2. 4. ב"ר פפ"ד, יג
3. 5. תולדות כה, כט.
4. 6. שם כז, מא.
5. 7. רש"י בפרשתינו לה, ח. לקח טוב שם ובפכ"ז, מה.
6. 6. שיפ וישלח, ה'תשב"ה
7. 8. וראה ב"ר (פס"ז, י): אמו בצדקתה אמרה עד אשר תשוב חמת אחיך והוא לא עשה כן.
8. 9. אבות פ"ב מ"ד,
9. 0. תנחומא תולדות ז. רש"י בראשית לא, מב:
10. 1. ועפי"ז מובן פרשיי (ויצא ל, כה) משנולד שטנו של עשו כו' רצה לשוב, ודוייק.
11. 2. ברכות לד, ב, וש"נ.

עמוד 392

1. 3. ראה אוה"ח בראשית לז, כ.
2. 4. אלא שלאחרי המעשה היו מעיו מתחתכין (לעיל ס"ג), כי גם בשוגג -- צריך לעשות תשובה, כג"ל.
3. 5. לבוש האורה כאן.
4. 6. בפרשתעו לג, י
5. 5. ז?) לכאורה ה" אפ"ל בדוחק שב,פני אלקים" הדיוק וההוספה שוהו ,שר שלך". אבל לא משמע כן מסיום רש"י שם ,ראה מלאכים וניצול" -- מלאכים סתם, וכן בסוטה (מא, ב) בפי' רש"י : רגיל לראות מלאכים, ובלבוש האורה שינה הגירסא בפירשיי (לג, ), מצד קושיא זו.
6. 6. מפרש"י בפרשתנו (לג, ח): ,כתות של מלאכים פגע" אין קושיא -- כי פירוש זה הוא ,ומדרשו" ולא .פשוטו של מקרא", כהדגשת רש"י שם.
7. 7. הוספות
8. 8. ראה לעיל ע' 332 ואילך.
9. 9. ראה מעילה זז, ב.
10. 0. מו"ג ח"ב פיי ונת' לעיל ע' 320.
11. 1. ב"ר פל"ד, יו"ד. -- ובתניא. פייז, שוהו רק במי שהוא רשע באמת (וראה קובץ ליובאוויטש חוברת ה' ע' 79*)
12. 12. *) אגרות קודש כ"ק אדמו"ר שליטיא כרך א' ע' פה ואילך. המו"ל.

עמוד 393

1. 2. נוסף על מה שאין להקשות מהי ההוראה מוישלח יעקב גו' לרשעים -- כי ,לא דברה תורה במתים אלו" (תניא שם)
2. 3. יומא פה, ב.
3. 4. תניא פכ"ה. אגהיית מי'א,
4. 5. פ"ח. הובא בתניא ספ"ו.
5. 5. ש"פ וישלח, ה'תשבי"ה
6. 6. רזל יי האי עלמא כבי הילולא דמיא
7. 6. תניא פ"ל. וראה בסה"מ תשיח ע' 3 בהערה.
8. 8. ז3) תורת שלום ע' 15.
9. 8. עירובין נד, א.
10. 9. שמטעם זה אמרו (ירושי סוף קדושין) עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראת עינו ולא אכל. -- אבל דרך זו היא רק במי שהוא בטוח שכל עשיותיו לשם שמים, כמבואר בלקוטי שיחות ח"א ע' 254.

עמוד 394

1. 0. ב"ר פמ" ו. סב, ה
2. 1. ב"ר פע"ו, א. וראה זח"א קיט, ב: קמז, ב. ועוד.
3. 2. פירש"י בראשית לב, ה.
4. 3. בראשית לא, מא
5. 4. יומא לח, ב.
6. 5. וזהו ג"כ הרוב אפילו אם ה" חי כימי אבותיו (ב"ר פצ"ו, ו
7. 7. הוספות
8. 7. קונטרס ח"י אלול תשיג ע' 21 (סה"ש
9. 9. תשיג ע' 155) בשם הה"מ. - נת' בארוכה בלקו"ש ח"י ע' 100 ואילך.

עמוד 395

1. 8. כתובות קה, ב.
2. 9. משלייי יב,
3. 0. לבם בושותם" (שבצדיקים) הוא למעלה מ,מוח שליט על הלב" (שבבינונים4 כי לבם ברשותם אינו בדרך שליטה' וממ" שלה, שמצד חיצוניות המוחין, כי אם, בדרך מאליו וממילא, שמצר פנימיות המוחין (ד'יה כי קרוב תרפ"א (נדפס גם בסה"מ קונט' ח"ג קונט' צד) סעיף ב. וראה גם תניא פי"ז). והרי פנימיות המוחין, הוא למעלה משכל השייך למדות, ואינו מתפעל מחפץ הלב כלל (גדולים מעשי צדיקים תרפ"ה (נדפס גם בהוספות לספר המאמרים--קונטרסים ח"ב) סעיף ד), ובכל זה, פעל שוחד גם בהם.
4. 4. שיפ וישלח, ה'תשכיה
5. 1. שתוכנה -- בירור הניצוצות שבירר יעקב מעשיו וכו
6. 2. ראה לעיל ע' 3545 וש"ב
7. 3. בראשית לב, יא.
8. 4. נדפס באגה*ק שבתניא ס" ב.

עמוד 396

1. 1. ==
2. 5. בראשית כח, טו. לא, ב
3. 3. הוספות
4. 6. שבת לב, א. תענית כ, ב.
5. 5. ) והניכוי מזכיות לבדו (בלי חטא) אינו סיבה לביטול ההבטחה, כמ"ש הרא"מ כאן, והמהרש"א בחדא"ג ברכות ד, א.
6. 8. ראה הקדמה לקונטי יט כסלו תשיייב (קונט' צטי), ובהנסמן שם.
7. 9. ,היום יום" כט שבט,
8. 8. *) סה"מ קונטרסים ח"ג. נדפס גם בלקו"ש חזי ע' 225.

עמוד 397

1. 0. במ"ש שם: וינו ראוי וכדאי > + שנדמה בעיניו שחטא. -- וראה להלן הערה 7
2. 1. ואה פע"ח ש' התפילין פ"י, שער הגלגולים הקדמה כב.
3. 2. תניא פב"ט (לו, ב) ועת' בארוכה בלקו"ש ח"ד ע' 1197.
4. 62. ראה לקו"ש חכ"ה ע' 16 באו"א.
5. 5. שיפ וישלח, ה'תשכיה

עמוד 398

1. 1. ב) בדוגמת ,דקדוקי מצות" שבפע"ח שם. -- ועפ"י פירוש זה יובן יותר מה ש"ד יעקב הי' ירא שימסר ביד עשו. דלפירוש
2. 2. הוספות
3. 3. הא' ,חטא -- חסרון", הוא רק העדר מציאות (בדוגמת ,נתמעטו זכיותי"), שהתוצאות העדר -- העדר שכר, אבל גם העדר עונש --
4. 4. ונפרש שבדיוק משנה -- בפע"ח -- הלי ממש"כ לפני זה ,עברות קלות" - כי אפילו זה אינו. ולכן שייך לאמור שנדמה ליעקב (ולאדה"ז) שישנו בו.
5. 5. ולשון אגה"ק : שנדמה בעיניו שתטא, זה שנדמה בעיניו הוא ע"ד מרז"ל (מו"ק יח, סע"ב) שגם בזה ב' אופנים : א) נחשד מפני שיש בו -- עכ"פ מעין זה, ב) אין בו כלל, ונחשד (בנדו"ד -- בעיני עצמו) מפני סיבה צדדית (ביטול ביותר וקטנות שבינתיים).
6. 8. תורת שלום ע' 112,
7. 9. ראה לקו"ד ח"א כב, סע"ב ואילך.

עמוד 399

1. 0. לקו"ד שם כט, א.
2. 1. שם 2, ב,
3. 2. ראה לעיל הערה 66.
4. 3. תוות שלום ע' 26.
5. 4. ראה שמו"ר פל"ה א.
6. 6. שיפ וישלח, ה/תשכי"ה

עמוד 400

1. 6. ראה לב דוד (להחיד"א) פכ"ט (ע"פ מש"כ ההמ"ז בס' תיקון שובבים). משנה ספ'"ג דגיטין, שו"ת הר"י אירגס (בסו"ס מבוא פתחים) ס"ה בארוכה.
2. 7. ראה לעיל ע' 363 הערה 71
3. 8. מערכת רבי. ונתבאר בלקוטי שיחות ח"ד ע' 1051 בהערה.
4. 9. ד"ה ויקח גו' בתו"א, תו"ח ואוהיית. ודיה ראה ויה בני (שם)
5. 0. באב. מספר (31) 412
6. 1. ברכות כו, ב.
7. 7. הוספות
8. 2. תהלים קיט, קעב. וראה ברכות (כב, א) אשר אפילו כשהאדם כבר אומר הך"ת נאמר עליהם הלא כה זברי כאש, ועד - בנוגע להלכה בפועל.
9. 3. תפלה רחמי היא (ברכות כ, ב) וראה רמב"ם ריש הל' תפלה : תפלה .. שיהא אדם מתחנן ומתפלל כו'. (וביותר -- להרמב"ן שם שמדאורייתא מצותה תפלה בעת צרה (דהאדם).
10. 4. איוב יד, טו.
11. 5. תו"א כה, ך.

עמוד 401

1. 1. שייפ וישלח, ה'תשכי"יה
2. 2. ההסתר יותר (אוה"ת וישלח רלה, א
3. 0. אוה"ת שם. סד"ה לעולם יהא אדם הג"ל.
4. 1. תהלים קמא, ב.
5. 2. ר' יוסי (ירוש' ברכות פ"ד ה"א) וראה הגהות מיימוני הלי תפלה פ"ג אות ג', ואסיקנא דעבד כמר (או) כמר עבד (שו"ע או"ח ר"ס רל"ג) כי יש במנחה ב' הבחי' (די"ה והוא עבר (הג"ל) סיד).
6. 3. ראה בכ"ז עט"ר שער זו"כ בסופו. אוה"ת תולדות קנב, ב. שם וישלח רלז, ב. דיה והוא כחתן תרנ"ז סי"א ואילך.
7. 4. המור שהוא דם של חיי ידוע, כמ"ש הרמבים הל'י כלי המקדש פ"א, היג (ושם פ"ב, הייד). וראה טואו"ח סרי"ו. תו"א צט, א,
8. 5. ב"ה בדייה והוא כחתן תרנ"ז סטיו, (ולהעיר מאוה"ת תולדות קנב, ב)

עמוד 402

1. 1. סע"יב.
2. 7. במהבר כח, ב. 8 וכמרז"ל (ברכות מג, ב) שריח הוא '
3. 3. דבר שהנשמה נהנית ממנו. והוא בחי' עצם הנשמה שלמע' מהתלבשות בגוף (דייה והוא כחתן ססי"א, וראה גם שערי אורה ד"ה בכ"ה בכסלו סייג וסכ"ה).
4. 9. במדבר שם,
5. 0. ויל בדא"פ שזהו מה שאמרו בבוכות שם: ,אף בתפלת ערבית" ! ,אף תפלת שחרית" (הגם שנלמדים מפסוקים אחרים) -- כי גם בהם ישנה (בכללות) מעלה הריח (המנחה). וכנ"ל שכל התפלות נקראות בשם מנחה.
6. 1. ראה בעטיר, שערי אורה דייה בכי"ה בכסלו פי"ג, ובדייה והוא כחתן סייא, שרית שבקרבנות הוא ע"ד ריח המאכל.
7. 7. הוספות
8. 2. ראה זח"ג קל, ב : מחד נוקבא חיין ומחור נוקבא חיין דחיין. -- בהמובא בפנים -- ואה בארוכה ד"ה וירח ה' ושלאחריו -- רדע"ת (בהמשך תער"ב). ושם -- זרית המאכל מחוק חיות הנפש (האו"מ מוסיף בהאו"פ, אתכפיא) וריח הבושם משיב וממשיך חיות חדש (גילוי האו"מ, חי' או גם יחידה, אתהפכא). רעוייד ו(דיוהכ"פ) תשובה. ועפי"ז ייל לכאורה, דבכללות -- החילוק דרית דקרבגות (שגם הוא צ"ל ע'"י החוטם) ודקטורת -- שזה בגקב הימגי וזה בנקב השמאלה -- עוד מענין ריח בד"ה והריחו תקס"ב.
9. 3. תו"א כה, א. כו, א,
10. 4. תו"ח וישלח מג, ד ואילך. אוה"ת רלא, ב ואילך. קיצורים והערות לתניא צ' מט. ביום השמע"צ עתייר.
11. 5. וישלח כך, רע"ג

עמוד 403

1. 1. שייפ וישלח, ה'תשכייה
2. 0. בפרשתיגו לד, כה, מב"ר פ"פ, יו*ד.

עמוד 404

1. 1. ספ"ט מהל! מלכים. סנהדרין נו, א4
2. 3. שם נ, א,
3. 4. בפירושו עה"ת כאן. ומאירי (סנה' שם)
4. 5. ועפ"ז צריך בירור למה נצטוו על גול בפ"ע. ואולי מטעם זה מיאן הרמב"ם בשיטת הרמב"ן. או שגירסתו ,דיינין" (כגירסת ב"ר ספט"ז, ועוד) -- אלא שבכל דפוסי הרמב'"ם שראיתי כתוב ,דיגים". ואכ'"מ,
5. 5. וראה ר"ץ
6. 6. הוספות
7. 6. ראה גם אוה"ח כאן.
8. 7. סנה' (נז, ב): ביתו לצדקה (וראה הרמ"ה שם ומהרש"א שם נו, ב ד"ה בפיד
9. 9. רש"י).
10. 8. שוב מצאתי מובא כן בשם לבנת הספיר וירא.

עמוד 405

1. 9. יחזקאל (טז, מט). ואף שעברו על כמה עבירות -- ובהם ע"ז ג"ע וש"ד (סנה' קט, א ואילך. רדי"ק בראשית יג, יג) -- הגזר דין, הפיכת סדום -- ה" על אשר יד עני גו' (סנה' קד, ב). ועפי"ז תומתק שייכות ,בי ידעתיו למען אשר יצוה גו' צדקה ומשפט" בפרשת סדום.
2. 2. ולפי מ"ש בפנים, הגז"ד על סדום ה" בשביל דברים שנצטו בהם -- וכמוש"כ בחיי הר"ן (סנה' נו, ב) אלא שמפרש שלא קחשיב צדקה מפני שהיא בקום ועשה. (ודלא כמ"ש המהרש"א בחדא"ג סנה' קד, ב ד"ה
3. 3. עשאוני). ועַפ"י מי"ש בפנים תתורץ קושיית המהרז ש"א שם ,אמאי לא חשיב נמי צדקה*
4. 4. (להס"ד שחשיב גם קום ועשה) -- כי צדקה היא בכלל מצות דינים (להרמב"ן)
5. 0. ואף שעון סדום היי שיד עני ואביון לא החזיקה, ולדעת הרמב"ן אין ב'ע נהוג על ביטול מ"ע -- היעו מיתה בידי אדם, משא"כ בזיני שמים,. וכמו עכו"ם ששבת חייב מיתה (סנה' נח, סע'יב), שעונשין אותו ומודיעין אותו שהוא חייב מיתה ע"ז אבל אינו נהרג (רמב"ם הלי מלכים 5" ה"טי וראה שו"ת חתם סופר בליקוטים סי ילו שפירש עד"ז בדעת הרמב"ם4 -- עוי"ל שאופן ד,לא החזיקה" ה" גם ע"י עש" (ראה סנה' קט, א ושם) וכיון שחיוב הצדקה הוא מ,אזהרתן" וגם העבירה ע"ז היתה בעבירה על ,אזהרתן" -- עונשם כעובר על אזהרתן.
6. 1. דקודם מ"ת -- לכל הדעות גאמרה לב"נ (סנה' נט, ב וחטא סדום הרי ה" קודם מ"ת, -- אלא שעפי"ז עדיין לא גת' ,,וחטיך בצדקה פרוק" דנבוכדנצר (הניאל ה כד). ובפרט שמדהוסיף הרמב"ם (הלי רוצח ספי"ב) לאחרי ,השיא עצה לנ"נ" הד תיבות ,ליתן צדקה" -- משמע דזהו לא
7. 2. כי ,לא נברא העולם אלא לפר" ורביי" (גיטין מא, 2)
8. 3. סנה' נח, סע"ב. וראה חולין צב, סע"א : שלשים מצות כו' (ובהנסמן עה"ג שם).
9. 4. הלי מלכים פ"י, ה"י.
10. 5. וכפירש"י סנה' גו, בי
11. 6. (כמבואר בסנה' קט, א ושם) שנענשו במיתה על החזקת יד עגי.

עמוד 406

1. 8. יומא כח, ב. משנה סוף קידושין.
2. 9. פירש"י בראשית שם.
3. 0. ראה קידושין לא, א והסוגיא בסנהי (נז, ב) משמע דמצוה.
4. 1. לעיל ע' 43134
5. 2. ס"פ נח. ב"ר לט, ז.
6. 3. סנה' גו ב.
7. 7. מענין חם כפשוטו של מקרא שלא ה"
8. 8. רק וירא גו' -- בזיון (ב'יר פליו, ו. פרז
9. 9. הוספות
10. 10. דר"א פכ"ג. פירש"י בראשית ט, כג) ובתואל ולבן (פירש"י בראשית בד, 1) -- אין ראיי כ"כ, כי בנדו"ד המדובר בכיבוד, ובהם המדובר בבזיון (וראה רמב"ם הל' ממרים פ"ה, הי"א, חידושי רעק"א יוייד סיי רמ"א) - דחמיר כ"כ עד : א) שאפילו ברמיזה ; ב) שארור מפי הגבורה.
11. 11. ואם כנים הדברים יובנו דברי הרמביים (הל' ממרים ספי'ה), שלאחרי הראי' דהמכזה אביו ואפילו ברמיזה ה"ז ארור מפי הגבורה שנאמר ארור מקלה אביו ואמו -- מוסיף : והרי הוא אומר עִין תלעג גו'. והקשו למה צריך להביא גם מן הכתובים. [ותיי הרדב"ז דמ,עין תלעג" מוכח ואפילו ברמיזה, דמקלה משמע מקלל בפירוש -- לא זכיתי להבין, דא"כ מנ"ל להרמב"ם דאפילו ברמיזה ארור מן הגבורה, ודוחק גדול לומר המ;,עין תלעג" ידעינן דמקלה פירושו גם ברמיזה]. ועִפ"י הנ"ל מובן, ד,ארור מקלה" -- רק בבנ"י נאמר. ומוסיף ,וה"ה אומר עין גו" - בכל המבזה כו' גם ב"נ. ולכן בטושו"ע (יו"ד סרמ"א ס"ו) שהוא לשון הרמב"ם -- הרי אף שהעתיק ,אפילו ברמיזה" והכתוב דמקלה והעתיק סיום דברי הרמב"ם ויש לב"ד כו' -- דילג והשמיט מה שבייהם שוהיה אומר עין גו" -- אלא שאין היני בינ בטושו"ע, [ממכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א].
12. 4. רמב"ן בראשית כו, ה,

עמוד 407

1. 5. רש"י ס"פ תולדות. בראשית לז לד.
2. 46. וצעי"ק במגילה (טז, ב ושם): שכל אותן כו' נענש. ולכן נייל -- בהקדם הדיוק בלשון רש"י כ"פ (במגלה וכן בפי" עה"ת ס"פ תולדות) +כבוד אביו" ולא ,מצות כבוד אביו", וכמו שוייק גם בס"פ נת -- שגם ביעקב הכוונה לא למצות כבוד או"א כ"א לצדקה וכיו"ב (כמבואר בפנים בנוגע לאברהם) ולכן שייך ע"ז עונש (ולא כמבואר בפנים דהוי סיבה ומסובב).
3. 7. רש"י ישן ס"פ תולדות. וראה מגילה שם : יוסף שפירש מאביו כ"ב שנה כשם שפירש יעקב. ולכאורה עפ"ז גם כנגד ייך שנה שה" יעקב בבית עבר צ"ל חסר אצל יעקב. וייל בדא"פ שזהו .דיוק הלי (מגלה שם) גזול ת"ת יותר מכבוד או"א (אף שלכאו' אין הוכחה אלא ששחה - וכקושיית החדא"ג). כן י"ל, שהרי ה" שם כבוד רבו שמביאו לחיי עוה"ב כשם שאביו מביאו לחיי עוה"ז.
4. 8. רשי בראשית לז, ב. מבייר פפייד הי
5. 5. שיפ וישלח, ה'תשכ"ה
6. 9. ביר שם. ועפ"ז מתורץ -- הרי גם במשך כ"ב שנה אלו הי" ליעקב כיבוד אב משאר השבטים.
7. 0. ות"א קח, א. וראה סוטה ח, ב.
8. 1. תניא פכ"ד בהגה.
9. 2. ירושלמי פאה פ"א ה"א. וראה

עמוד 408

1. 3. שבת נה, ב.
2. 4. גיטין מו, א, וראה גם עט א
3. 3. יבמות
4. 4. הוספות
5. 6. מט, וח 7) מב"ר פצ"ט, ז. תנחומא ויחי יוייד.
6. 8. מב"ר שם, פצ"ח, ה, תנחומא שם.

עמוד 409

1. 9. ובזה מובן זה שלא העתיק רש'"י כל לשון הב"ר ,כולם לפני הקב"ה כאיש אחד". ובהשמטת התיבות ,לפני הקב"ה" -- נשתנה הפי" ודברי רשיי ה"ה בנוגע לשמעון ולוי. והוא כפי' התנחומא ,לפניהם ולפני הקב"ה", [ולא העתיק זה רש"י, כי ,לפני הקב"ה'" אין זה פשוטו של מקרא, ואדרבא פיי פשוטו -- מאי קמ"ל, פשיטא דלפני הקב"ה הם כאיש אחד. ואינו נוגע לפירושו כאן].
2. 0. רש"י במדבר לא, כא. מפסחים סו, א
3. 1. וכן הקשה באוה"ח כאן.
4. 2. יבמות סא, ב.
5. 3. קרח גג, ג. ועייביכ שלת מד,
6. 6. סעיא,. פנחס עה, 1

עמוד 410

1. 4. ראה ל"ת להאריז"ל רייפ לך. דייה וה" ברך את אברהם -- להצ"צ -- פ"ג (נדפס בפ"ע וגם באוה"ת ח"ש קכו, א) ומרומז במרז"ל ששני אלפים תורה מתחיל בימי אברהם (ע"ז ט, א, ועיי"ש : אי נימא ממיית).
2. 5. ראה תניא רפל"ד : לא הפסיקו אפילו שעה אחת מלקשר חעתם ונשמתם לרבון העולמים.
3. 6. ועיקר הזיווג ע"י יעקב (ד"ה והי ברך שם, ומוכיח מויק"ר פל"ו, ר: בת שהיא נשאת למלך כו' כך כו' יעקב. וראה ביאוה"ז ס"פ חיי שרה)
4. 7. לעשייתם במרמה -- יש להעיר מהמבואר בדא"ח בענין ,בא אחיך במרמה ויקח ברכתך".
5. 5. הוספות
6. 8. בפרשתינו לר, כה, ב"ר פ"פ, יויד.
7. 9. רש"י (מזיר בט, סע"ב) מפרשי המשנה (ספ'ה דאבות) בן :"ג למצות.
8. 0. ראה תניא ספכ"ה, שם רפמ"א.
9. 1. ראה אגה"ת פ"א. ובקונטרס ומגין מ"ז פ"בזג : מל"ת כו מסיר המונעים כו עד זאת כו' שומרות שלא יומשך כן' [והמבואר בלקו"ת ס"פ פקודי (ובכ"מ) דגיד לוי הכתר הוא דוקא ע"י מל"ת -- הוא עוד ענין. אלא דאיעו נוגע להמבואר בקוגי ומעין].

עמוד 411

1. 2. ישע" מב, ח. וראה המב"ם הל' גירושין ספיב.
2. 3. ראה תניא פכ"ד ופכ"ה.
3. 4. ראה בארוכה לקוטי שיחות ח"ב ע' 428
4. 5. לו, מג. מפרדר"א פל"ח,
5. 6. לג יך.
6. 7. מב"ר פעי'יח, יר.
7. 8. עוברי' א, כא.
8. 8. שייפ וישלח, ה'תשכ"ה

עמוד 412

1. 3. אחד כו" 4%) ב"ר שם.
2. 2. ראה גם ב"ר פפ"ג, ד: עוד מלך
3. 3. הוספות