150

שיחה ב

שלח

א. דברי הגמרא ורש"י על שמות המרגלים

נאמר בגמרא¹: "אמר רבי יצחק דבר זה מסורת בידינו מאבותינו, מרגלים על שם מעשיהם נקראו, ואנו לא עלתה בידינו אלא אחד – סתור בן מיכאל – סתור, שסתר מעשיו של הקדוש־ברוך־הוא, מיכאל, שעשה עצמו מך. אמר רבי יוחנן, אף אנו נאמר – נחבי בן ופסי – נחבי, שהחביא דבריו של הקדוש־ברוך־הוא, ופסי, שפיסע על מידותיו של הקדוש־ברוך־הוא".

רש"י מסביר, שכוונת המילים "לא עלתה בידינו..." היא – "אין אנו יודעין לדרוש" – שיודעים אנו לדרוש ולהסביר רק את שמו של אחד המרגלים – סתור בן מיכאל. לפי זה יש לומר, שרבי יוחנן, שדורש גם את השם "נחבי בן ופסי" (כלומר, הוא מסביר שני שמות) אינו סובר כרבי יצחק, ש"לא עלתה בידינו אלא אחד".

אך לפי זה מתעוררות מספר שאלות על מאמר זה:

א) מדוע קשה כל־כך לפרש בדרך הדרש את שמותיהם של המרגלים על־פי מעשיהם, עד כדי כך שרבי יצחק ורבי יוחנן הצליחו לעשות זאת רק לגבי שם אחד או שניים מכל השמות? במה

ב שונים שמות אלו מכל השמות הרבים בתורה אשר עליהם נאמרים מדרשי חז"ל?

[אמנם, גם בחלק הדרוש שבתורה דורשים על־פי כללים מסויימים², אך בכל זאת זהו אופן לימוד רחב ביותר³, כי הענין הנדרש אינו צריך להתאים בדיוק למשמעות הפשוטה של המילה ולהיות מובע בכל אותיותיה, עד כדי כך, שכנאמר בספרים⁴, "אין משיבין על הדרש"].

שאלה זו קשה במיוחד כאשר אנו מוצאים במפורש בדברי חז"ל⁵ דרשות על שמות אחרים של המרגלים, ובמדרש תנחומא⁶ יש מדרשים על כל השמות^* הללו.