275
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ב"תורה אור"13 בענין "משפט וצדקה ביעקב אתה עשית"14, שצריך להיות ב' הבחינות צדקה ומשפט, והיינו ב' הבחינות ברוך כבוד ה' ממקומו ושיהיה לישועתך קויתי וכו'".
הסבר הדברים הוא: מן הכתוב "משפט וצדקה ביעקב אתה עשית" ברור, שאצל יעקב היו שתי המידות הללו15, וגם ההתייחסות אליו מלמעלה היתה גם במשפט וגם בצדקה, למרות שהם הפכים: משמעותו של משפט היא, שהדבר הניתן מגיע למקבלו לפי הדין, ואלו משמעותה של צדקה היא, שלפי הדין והמשפט אין חובה לתת, אלא שהדבר ניתן כצדקה. "
ניתן היה, לכאורה, לומר, שמדובר בשתי דרגות שונות. מצד הנשמה, יכול יהודי לדרוש את עניניו בתורת "משפט" – לנשמה מגיע הדבר לפי הדין, ומצד הגוף יכול הוא רק לבקש זאת כ"צדקה".
הנחה זו איננה מתקבלת, שהרי נאמר בפסוק "משפט וצדקה ביעקב אתה עשית", כלומר, שתי המידות ההפכיות קיימות באותה דרגה, ובאותו עולם של "עשית" – עשיה בפועל.
וההסבר לכך הוא: גם כאשר מגיעים למדריגה שבה יש זכות לדרוש הורדת השפעה טובה מהקב"ה לפי הדין, כנאמר בגמרא16 על הפסוק17 "שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה" ש"כל העולם כולו ניזונין בצדקה והם ניזונין בזרוע" – גם אז יש לבקש זאת כצדקה, כנאמר18: "לך ה' הצדקה".
ד. הסיבה לפחדו של יעקב מפני עשו למרות הבטחת ה' אליו
ידועה השאלה מדוע פחד יעקב מעשו, והלא היתה בידו הבטחת ה'
והנה אנכי עמך..."19, ועל זה עונים, שיעקב חשש "שמא... נתלכלכתי בחטא"20. אך תשובה זו איננה מובנת, שהרי חז"ל אומרים21 ש"כיוון שיצאו רוב שנותיו של אדם ולא חטא, שוב אינו חוטא", וכאן כבר עברו "רוב שנותיו"22 של יעקב, וכבר לא היה לו לחשוש "שמא נתלכלכתי בחטא"?
הערות
- 13. בשלח סג, ב.
- 14. תהלים צט, ד.
- 15. וגם מה שבאברהם נאמר (וירא יח, יט) "לעשות צדקה ומשפט" הרי "אברהם עצמו לא נברא אלא בזכותו של יעקב כו', ואין צדקה ומשפט אלא ביעקב שנאמר משפט וצדקה ביעקב גו'" (ויק"ר פל"ו, ד. הובא ונתבאר באוה"ת וירא צז, א. וראה שם צט, א).
- 16. ברכות יז, ב. ובפירש"י שם.
- 17. ישעי' מו, יב. וראה אוה"ת עה"פ.
- 18. דניאל ט, ז.
- 19. ויצא כח, טו.
- 20. ל' רש"י כאן. ובברכות (ד, א) שמא יגרום החטא. ובאגה"ק (שם) מוסיף: שנדמה בעיניו שחטא. וראה לקו"ש ח"ה ע' 398 הערה 67. וראה לקמן בפנים סוס"ד וסוס"ז.
- 21. יומא לח, סע"ב.
- 22. דהרי כשהלך יעקב לחרן (זמן ההבטחה) הי' בן ע"ז שנה (רש"י תולדות כח, ט). ולהעיר מפרש"י על אמרו בהיותו בן פ"ד שנה "כי מלאו ימי" (ויצא כט, כא). וראה רמב"ן (בראשית ה, ד) דבימי אברהם יצחק ויעקב הי' הימים בעם שבעים ושמנים שנה. ועוד הרי כבר נאמר (בראשית ו, ג) והיו ימיו מאה ועשרים שנה (וראה מדרש הגדול " שם דגזירה זו באה לסיבת המבול). ועוד שיעקב בחיר שבאבות נביא הי' (ראה רש"י ויגש מה, כז), ובמכש"כ מאמהות (רש"י ויצא כט, לד) ומאברהם (וירא כ, ז). ואף שבאמירת יצחק "לא ידעתי יום מותי" הוזקקו לטעם שהגיע לפרק אמו (תולדות כז, ב ובפרש"י שם) י"ל דשאני התם כיון דאפליג אפליג (גיטין כח, א). וראה מפרשים עה"פ ויגש מז, ט. לעיל ע' 231 ואילך.
ויקרא רבה ל״ו:ד׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מג, א): וְעַתָּה כֹּה אָמַר ה' בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב וְיֹצֶרְךָ יִשְׂרָאֵל, רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי רְאוּבֵן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעוֹלָמוֹ עוֹלָמִי עוֹלָמִי אוֹמַר לְךָ מִי בְּרָאֲךָ מִי יְצָרְךָ, יַעֲקֹב בְּרָאֲךָ יַעֲקֹב יְצָרְךָ, כַּכָּתוּב: בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב וְיֹצֶרְךָ יִשְׂרָאֵל. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר בְּהֵמוֹת לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא בִּזְכוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב מ, טו): הִנֵּה נָא בְהֵמוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמָּךְ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּרַבִּי נְחֶמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא בְּרַבִּי יִצְחָק אָמַר שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא בִּזְכוּת יַעֲקֹב, דִּכְתִיב (תהלים עח, ה): וַיָּקֶם עֵדוּת בְּיַעֲקֹב, וְאֵין עֵדוּת הָאָמוּר כָּאן אֶלָּא שָׁמַיִם וָאָרֶץ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (דברים ל, יט): הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא בִּזְכוּת יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (בראשית א, א): בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ב, ג): קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה. אָמַר רַבִּי אַחָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא בִּזְכוּת משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כא): וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ הַכֹּל לֹא נוֹצָר אֶלָּא בִּזְכוּת יַעֲקֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה י, טו): לֹא כְאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקֹב כִּי יוֹצֵר הַכֹּל הוּא, בִּשְׁבִיל יַעֲקֹב יָצַר הַכֹּל. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר אַבְרָהָם לֹא נִצּוֹל מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ אֶלָּא בִּזְכוּת יַעֲקֹב, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה עוֹמֵד וְנִדּוֹן לִפְנֵי שִׁלְטוֹן וְיָצָא דִינוֹ לִפְנֵי שִׁלְטוֹן לִשָּׂרֵף, צָפָה אוֹתָהּ הַשִּׁלְטוֹן בָּאִצְטְרוֹלוֹגוֹס שֶׁלּוֹ וְרָאָה שֶׁעָתִיד לְהוֹלִיד בַּת שֶׁהִיא נִשַּׂאת לַמֶּלֶךְ, אָמַר כְּדַי הוּא לְהִנָּצֵל בִּזְכוּת בִּתּוֹ שֶׁהוּא עָתִיד לְהוֹלִיד, כָּךְ אַבְרָהָם יָצָא דִינוֹ מִלִּפְנֵי נִמְרוֹד לִשָּׂרֵף, וְצָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיַּעֲקֹב עָתִיד לָצֵאת מִמֶּנּוּ, אָמַר כְּדַאי הוּא לִנָּצֵל בִּזְכוּת יַעֲקֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה כט, כב): כֹּה אָמַר ה' אֶל בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם. וְרַבָּנָן אָמְרִין אַבְרָהָם עַצְמוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יח, יט): כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, וְאֵין צְדָקָה וּמִשְׁפָּט אֶלָּא בְּיַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צט, ד): מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בְּיַעֲקֹב אַתָּה עָשִׂיתָ.
רש"י על בראשית כ״ח:ט׳ - הטקסט מספריא
אחות נביות. מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר בַּת יִשְׁמָעֵאל אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהִיא אֲחוֹת נְבָיוֹת? אֶלָּא לָמַדְנוּ שֶׁמֵּת יִשְׁמָעֵאל מִשֶּׁיְּעָדָהּ לְעֵשָׂו קֹדֶם נִשּׂוּאֶיהָ וְהִשִּׂיאָהּ נְבָיוֹת אָחִיהָ, וְלָמַדְנוּ שֶׁהָיָה יַעֲקֹב בְּאוֹתוֹ הַפֶּרֶק בֶּן ס"ג שָׁנִים, שֶׁהֲרֵי יִשְׁמָעֵאל בֶּן ע"ד שָׁנִים הָיָה כְּשֶׁנּוֹלַד יַעֲקֹב, י"ד שָׁנָה הָיָה גָדוֹל יִשְׁמָעֵאל מִיִּצְחָק, וְיִצְחָק בֶּן ס' שָׁנָה בְּלֶדֶת אוֹתָם הֲרֵי ע"ד, וּשְׁנוֹתָיו הָיוּ קל"ז, שֶׁנֶּאֱמַר וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל וְגוֹ', נִמְצָא יַעֲקֹב כְּשֶׁמֵּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן ס"ג שָׁנִים הָיָה, וְלָמַדְנוּ מִכָּאן שֶׁנִּטְמַן בְּבֵית עֵבֶר י"ד שָׁנָה וְאַחַר כָּךְ הָלַךְ לְחָרָן, שֶׁהֲרֵי לֹא שָׁהָה בְּבֵית לָבָן לִפְנֵי לֵדָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף אֶלָּא י"ד שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ, וּשְׂכַר הַצֹּאן מִשֶּׁנּוֹלַד יוֹסֵף הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף וְגוֹ'; וְיוֹסֵף בֶּן ל' שָׁנָה הָיָה כְּשֶׁמָּלַךְ, וּמִשָּׁם עַד שֶׁיָּרַד יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם ט' שָׁנִים, ז' שֶׁל שָׂבָע וּב' שֶׁל רָעָב, וְיַעֲקֹב אָמַר לְפַרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה – צֵא וַחֲשֹׁב י"ד שֶׁלִּפְנֵי לֵדַת יוֹסֵף וּשְׁלֹשִׁים שֶׁל יוֹסֵף וְתֵשַׁע מִשֶּׁמָּלַךְ עַד שֶׁבָּא יַעֲקֹב, הֲרֵי נ"ג, וּכְשֶׁפֵּרֵשׁ מֵאָבִיו הָיָה בֶּן ס"ג, הֲרֵי קי"ו, וְהוּא אוֹמֵר שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה, הֲרֵי חֲסֵרִים י"ד שָׁנִים, הָא לָמַדְתָּ שֶׁאַחַר שֶׁקִּבֵּל הַבְּרָכוֹת נִטְמַן בְּבֵית עֵבֶר י"ד שָׁנִים, אֲבָל לֹא נֶעֱנַשׁ בִּזְכוּת הַתּוֹרָה; שֶׁהֲרֵי לֹא פֵּרֵשׁ יוֹסֵף מֵאָבִיו אֶלָּא כ"ב שָׁנָה, דְּהַיְנוּ מִי"ז עַד ל"ט, כְּנֶגֶד כ"ב שֶׁפֵּרֵשׁ יַעֲקֹב מֵאָבִיו וְלֹא כִבְּדוֹ, וְהֵם כ' שָׁנִים בְּבֵית לָבָן וּשְׁתֵּי שָׁנִים שֶׁשָּׁהָה בַדֶּרֶךְ, כְּדִכְתִיב וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת, וּפֵר' רַזִ"לִ מִזֶּה הַפָּסוּק שֶׁשָּׁהָה י"ח חֳדָשִׁים בַּדֶּרֶךְ – דְּבַיִת הֲוָה בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים וְסֻכֹּת הֲווּ בִּימוֹת הַחַמָּה – וּלְחֶשְׁבּוֹן הַפְּסוּקִים שֶׁחָשַׁבְנוּ לְעֵיל מִשֶּׁפֵּרֵשׁ מֵאָבִיו עַד שֶׁיָּרַד לְמִצְרַיִם שֶׁהָיָה בֶּן ק"ל שָׁנִים, שֶׁשָּׁם אָנוּ מוֹצְאִים עוֹד י"ד שָׁנִים – אֶלָּא וַדַּאי נִטְמַן בְּבֵית עֵבֶר בַּהֲלִיכָתוֹ לְבֵית לָבָן לִלְמֹד תּוֹרָה מִמֶּנּוּ, וּבִשְׁבִיל זְכוּת הַתּוֹרָה לֹא נֶעֱנַשׁ עֲלֵיהֶם וְלֹא פֵּרֵשׁ יוֹסֵף מִמֶּנּוּ אֶלָּא כ"ב שָׁנָה – מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה – עַ"כַּ בְּרַשִׁ"י יָשָׁן:
על נשיו. הוֹסִיף רִשְׁעָה עַל רִשְׁעָתוֹ, שֶׁלֹּא גֵרֵשׁ אֶת הָרִאשׁוֹנוֹת:
אחות נביות THE SISTER OF NEBAIOTH — By a logical inference from what is stated that she was “the daughter of Ishmael” would I not know that she was the sister of Nebaioth? But the words are added to tell us that Ishmael died after he had betrothed her to Esau and before her marriage, and that her brother Nebaioth gave her away in marriage And we may learn, also, that Jacob was at that period sixty-three years old For Ishmael was seventy-four years old when Jacob was born — since Ishmael was fourteen years older than Isaac, and Isaac was sixty when they (Jacob and Esau) were born, making seventy-four and his (Ishmael’s) years were one hundred and thirty seven — as it is said (25:17) “And these are the years of Ishmael etc.” — consequently when Ishmael died Jacob was sixty-three years old. We learn from this that he (Jacob) concealed himself in Eber’s School for fourteen years and only after that did he proceed to Haran. For before Joseph’s birth he had stayed in Laban’s house only fourteen years, as it is said (31:41) “I served thee fourteen years for thy two daughters and six years for thy flock”, and he received the sheep as wages only after Joseph was born, for it is said (30:25) “And it came to pass when Rachel had borne Joseph etc. [that Jacob wished to leave Laban and he agreed to remain with him on condition of receiving certain sheep as wages]. Now Joseph was thirty years old when he became ruler in Egypt, and from then until the time that Jacob came down to Egypt was nine years — seven of plenty and two of famine — and Jacob then said to Pharaoh (47:9), “The days of the years of my pilgrimage are a hundred and thirty years”. Go and calculate: the fourteen years he passed with Laban before Joseph’s birth, and the thirty years of Joseph’s life before he became ruler and the nine years from when he became ruler until the time that Jacob came to Egypt make fifty three years from the time he joined Laban until the time he came to Egypt But when he parted from his father he was sixty-three years old, as shown above, so that you have 116 years as his age when he came to Egypt, on the assumption that the fifty-three years he spent with Laban etc. began immediately after he had left his father. But he (Jacob) himself said to Pharaoh, “[I am] one hundred and thirty years”. So you see that fourteen years are missing on this assumption. Thus you learn that after he had received the blessings he concealed himself in Eber’ School for fourteen years (Megillah 17a). But he received no punishment for them (these fourteen years) on account of the merit of having studied the Torah in Eber’s School during that period For Joseph was separated from his father only twenty-two years — that is, from the age of seventeen to that of thirty-nine - corresponding to the twenty-two years during which Jacob was separated from his father and could not perform the duty of honouring him (by actively attending to his needs), viz, the twenty years he spent in Laban's house and the two years he passed in travelling home - for it is written (33:17) with regard to his journey homewards, "And Jacob built him a house and made booths for his cattle", and our Rabbis, of blessed memory, inferred (Megillah 17a) from this verse that during his travels he passed eighteen months at Succoth, since a house means a dwelling for the rainy season, and "booths" means for the summer time. And this statement that the study of the Torah protects one from punishment fits in with the calculation which we made above, based upon the Sacred Text, regarding the period from when he left his father until the time when he went down to Egypt at the age of 130 years, where we found a surplus of 14 years, so that he must have been absent from his father for 36 years. But we may regard it as certain that when on his journey to Laban he concealed himself in Eber's house it was for the purpose of studying the Torah with him and that because of the merit of studying the Torah he received no punishment for them (those fourteen years) so that Joseph was separated from him only twenty-two years "measure for measure"(Megillah 17a). Thus far (beginning at "But he received no punishment") is found in an old Rashi text.
על נשיו BESIDES HIS FORMER WIVES — He added wickedness to wickedness for he did not divorce his first wives (Genesis Rabbah 67:13).
רמב"ן על בראשית ה׳:ד׳ - הטקסט מספריא
וַיִּהְיוּ יְמֵי אָדָם אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת שֵׁת בַּעֲבוּר אֶרֶךְ חַיֵּי אֵלֶּה הָרִאשׁוֹנִים יִפְרֹט יְמֵיהֶם קֹדֶם הוֹלִידָם וְגַם אַחַר כָּךְ וְיִכְלֹל כֻּלָּם בַּסּוֹף, עַד הַדּוֹרוֹת שֶׁאַחַר הַמַּבּוּל. וְהַסִּבָּה בַּאֲרִיכוּת יְמֵיהֶם, כִּי אָדָם הָרִאשׁוֹן מַעֲשֵׂה יָדָיו שֶׁל הקב"ה נַעֲשָׂה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת בָּנוּי בְּכֹחַ בְּקוֹמָה, וְגַם אַחֲרֵי שֶׁנִּקְנַס עָלָיו שֶׁיִּהְיֶה בֶּן מָוֶת הָיָה בְּטִבְעוֹ לִחְיוֹת זְמַן רַב. וְכַאֲשֶׁר בָּא הַמַּבּוּל עַל הָאָרֶץ נִתְקַלְקֵל עֲלֵיהֶם הָאֲוִיר, וְהָלְכוּ יְמוֹתָם הָלוֹךְ וְחָסוֹר, כִּי עַד הַמַּבּוּל הָיוּ יְמֵיהֶם בָּאֶרֶךְ הַהוּא, וְיֵשׁ מֵהֶם שֶׁחָיוּ יוֹתֵר מֵאָדָם, וְשֵׁם שֶׁנּוֹלַד קֹדֶם הַמַּבּוּל חָיָה שֵׁשׁ מֵאוֹת, הוֹעִיל לוֹ הַחֹזֶק שֶׁנּוֹלַד בּוֹ וְהִזִּיק לוֹ הָאֲוִיר שֶׁנִּתְקַלְקֵל, וּבָנָיו הַנּוֹלָדִים אַחַר הַמַּבּוּל נִתְקַצְּרוּ יְמוֹתָם וְשָׁבוּ לְאַרְבַּע מֵאוֹת. וְתִרְאֶה שֶׁהָיָה זֶה בָּהֶם עַד הַפַּלָּגָה, וְכַאֲשֶׁר מָשָׁל עֲלֵיהֶם שִׁנּוּי הָאֲוִירוֹת בְּהַפַּלָּגָה נִתְקַצְּרוּ עוֹד יְמֵיהֶם, כִּי פֶּלֶג אֲשֶׁר בְּיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ שָׁב לַחֲצִי יְמֵיהֶם לְמָאתַיִם שָׁנָה. וְנִרְאֶה כִּי בְּדוֹרוֹת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב הָיוּ הַיָּמִים בָּעָם שִׁבְעִים וּשְׁמֹנִים שָׁנָה, כַּאֲשֶׁר הִזְכִּיר מֹשֶׁה רַבֵּינוּ בִּתְפִלָּתוֹ (תהלים צ י), אֲבָל הַצַּדִּיקִים בְּדֹרֹתָם יִרְאַת ה' תּוֹסִיף בָּהֶם יָמִים, כִּי פַּרְעֹה תָּמַהּ עַל יַעֲקֹב וְהוּא הִפְלִיג לוֹ בִּימֵי אֲבוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם" (בראשית מ"ז:ט'). וְלֹא יִכְשַׁר בְּעֵינַי מַאֲמַר הָרַב שֶׁכָּתַב בְּמוֹרֶה הַנְּבֻכִים (ב מז) כִּי לֹא הָיָה אֹרֶךְ הַשָּׁנִים רַק בַּיְּחִידִים הָאֵלֶּה הַנִּזְכָּרִים, וּשְׁאָר בְּנֵי אָדָם בַּדּוֹרוֹת הָהֵם הָיוּ שְׁנוֹת חַיֵּיהֶם הַשָּׁנִים הַטִּבְעִיִּים הַמֻּרְגָּלִים. וְאָמַר כִּי הָיָה הַחִדּוּשׁ הַזֶּה בָּאִישׁ הַהוּא בְּהַנְהָגָתוֹ וּמְזוֹנוֹ, אוֹ עַל דֶּרֶךְ נֵס. וְהִנֵּה אֵלֶּה דִּבְרֵי רוּחַ, וְלָמָּה יִהְיֶה הַנֵּס הַזֶּה בָּהֶם וְהֵם אֵינָם נְבִיאִים וְלֹא צַדִּיקִים וְטוֹבִים לֵעָשׂוֹת לָהֶם נֵס, אַף כִּי דּוֹר אַחַר דּוֹר, וְתִקּוּן הַהַנְהָגָה וְהַמָּזוֹן אֵיךְ תַּאֲרִיךְ יְמֵיהֶם כִּפְלֵי כִּפְלַיִם מִכָּל הַדּוֹר הַהוּא, וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיוּ אֲחֵרִים גַּם כֵּן מִתְנַהֲגִים בְּטוּב הַהַנְהָגָה הַהִיא, וְתַאֲרִיךְ לְכֻלָּם אוֹ לְרֻבָּם, וְאֵיךְ לֹא תַּגִּיעַ הַחָכְמָה בַּהַנְהָגָה הַטּוֹבָה הַהִיא לְאֶחָד מִכָּל בְּנֵי נֹחַ אַחַר הַמַּבּוּל, אֲבָל הָיָה בָּהֶם קְצָת מֵחָכְמַת אֲבוֹתָם וְהִיא מִתְמַעֶטֶת וְהוֹלֶכֶת דּוֹר אַחַר דּוֹר:
רש"י על בראשית מ״ה:כ״ז - הטקסט מספריא
את כל דברי יוסף. סִימָן מָסַר לָהֶם בַּמֶּה הָיָה עוֹסֵק כְּשֶׁפֵּרֵשׁ מִמֶּנּוּ – בְּפָרָשַׁת עֶגְלָה עֲרוּפָה, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר וירא את העגלות אשר שלח יוסף, וְלֹא נֶאֱמַר אֲשֶׁר שָׁלַח פַּרְעֹה:
ותחי רוח יעקב. שָׁרְתָה עָלָיו שְׁכִינָה, שֶׁפֵּרְשָׁה מִמֶּנּוּ:
.(פג ALL THE WORDS OF JOSEPH — As evidence that it was Joseph who was sending this message he had informed them of the religious subject he had been studying with his father at the time when he left him, viz., the section of the Heifer (עגלה) that had its neck broken (Deuteronomy 21:6). It is to this that Scripture refers in the words “And he saw (i.e comprehended the meaning of) the עגלות (here to be taken in sense of Heifer) which Joseph had sent — and it does not state “which Pharaoh had sent” (as one would expect if עגלות meant wagons) (Genesis Rabbah 94:3).
ותחי רוח יעקב THE SPIRIT OF JACOB [THEIR FATHER] REVIVED — The Shechinah that had departed from him, rested again upon him (cf. Onkelos).
מצוטט ב־3 עמודים
תורת מנחם 2
- כה - שנת תשי"ט - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת אחרון של פסח, ה'תשי"ט. לקו"ש חט"ו ע' 275
- ע - שנת תשל"ג - חלק ראשון ‹ ש"פ וישב, שבת חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשל"ג לקו"ש חט"ו ע' 275
ספר המאמרים ספרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע 1
- תרצ"ב-תרצ"ג ‹ תרצ"ב ‹ בס"ד. ש"פ מקץ, ש"ח רצ"ב ‹ קפה לקו"ש חט"ו ע' 275
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 17 עמודים.
- אגרות קודש כרך כב ח'תקא גיטין כח, א
- לקוטי שיחות כרך יד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יז מאותו ספר גטין כח, א
- לקוטי שיחות כרך יט הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יז מאותו ספר גיטין כח, א
- תורת מנחם ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשט"ז גיטין כח, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ מקץ, שבת חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשח"י גיטין כח, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ תזריע, פרשת החודש, ר"ח ניסן, ה'תשכ"ה גיטין כח, סע"ב ואילך
- תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"א גיטין כח, א
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ג גיטין כח, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ בלק, י"ד תמוז, ה'תשכ"ו גיטין כח, ב
- תורת שמואל תר"ם וירא העם וינועו כו' בינה יתירה גיטין כח, א
- תורת שמואל תרמ"א וירא ישראל גיטין כח, א
- שו"ת סימן לד גיטין דף כ"ח
- שארית יהודה שו"ת אבן העזר סימן כח גיטין כח, א
- שארית יהודה שו"ת אבן העזר סימן לב גיטין כח, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שכט על מי מחללין שבת גיטין כח, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שלד דיני דליקה בשבת גיטין כח, רע"א
- תורת מנחם תשל"ב ערב יום הכיפורים - להתלמידים שיחיו, לפני כל נדרי גיטין כח, א