שיחה א

הערות

עמוד 57

1. 1. במגלה כט, סע"ב ואילך: "חל להיות בואתה תצוה... בכי תשא". אבל יש לדחוק שהכוונה לתחלת קריאת היום. ועד"ז י"ל (בדוחק) במה שאמרו (שם לא, א) "למחר קורין וזאת הברכה", שהכוונה ב"וזאת הברכה" היא (לא לשם הסדרה כ"א) לתחלת הקריאה*. ולהעיר, שמפרש"י (סוטה מ, ב) "וקורא אחרי מות... פרשה ראשונה לחודה קאמר" משמע, שמפרש ש"אחרי מות" שבמשנה שם** הוא שם כל הסדרה.
2. 2. ב"ב יד, ב.
3. 3. סוף מס' כלים (כלים).
4. 4. כמצויין בס' האחרונים (וע"ס המסכתות*): ברכות (ב"ק ל, א – ראה רשב"א שם); פיאה (ב"מ י, א); תרומות (פסחים לד, א); כלאים (ירוש' כלאים פ"ו ה"ג); עירובין (עירובין עט, א); יומא (יומא יד, ב); ר"ה (תענית בתחלתה); חגיגה (זח"ג רכג, ב); תעניות (שם רמז, ב); יבמות (שם רעו, רע"א); כתובות (סוטה בתחלתה); נדרים (שם); נזיר (שם); סוטה (שם); ב"ק (ב"ק קב, א. זח"ג קצח, א); ב"מ (שם); ב"ב (זהר שם – בבא תליתאי); סנה' (סנה' מא, ב); מכות (שבועות ב, סע"ב); שבועות (שם); עדיות (ברכות כז, א – בחירתא (ראה פרש"י שם)); ע"ז (ע"ז יד, ב); אבות (ב"ק ל, א – ראה ר"ח ורשב"א שם); שמחות – מהמס' קטנות (כתובות כח, א – אבל רבתי); כלה – מהמס' קטנות (שבת קיד, א); זבחים (ב"מ קט, ב – שחיטת קדשים (ראה פרש"י שם)); מנחות (מנחות ז, א); בכורות (ביצה כח, א); תמיד (יומא יד, ב); מדות (שם טז, א); נגעים (חגיגה יד, א. וראה ג"כ שם לפנ"ז יא, א. ועצ"ע אם הכוונה לענין או מס'); אהלות (עירובין עט, א); נידה (ירוש' ברכות פ"ב ה"ו. זח"ג רעו, רע"א); מכשירין (ירוש' שבת פ"ז רה"ב); טבול יום (ירוש' ברכות פ"ג ה"ד); עוקצין (ברכות כ, א).
5. 5. ומהם נלמד בנוגע לשמות שאר המסכתות. וראה הקדמת הרמב"ם לפיה"מ.
6. 6. ראה כו"כ בסי' הרס"ג קריאת התורה (אלא של"תזריע" קורא "אשה", ל"מצורע" – "זאת תהי'"* וכו'); כולם – בס' תפלות להרמב"ם שם ועוד.
7. . וע"ד "אלה תולדות", "ויאמר ה' אל אברם" ברמב"ם הל' תפלה רפי"ג – אף שלהסדרה קורא: "תולדות נח", "לך לך" (ב"סדר תפלות" שלו בסופו).
8. . משא"כ במשנה מגלה (ל, ב) שבא בהמשך ל"פרשת המועדות". ועפ"ז מובן מה שהוזקק רש"י לפרש (בסוטה שם) "ופרשה ראשונה לחודה קאמר" – אף שלא פירש זה במס' מגלה שלפנ"ז – והרי אא"ל שרש"י במס' מגלה סומך א"ע שידעו זה ממ"ש במס' סוטה שלאח"ז (ראה יד מלאכי כללי רש"י כלל ט' ובהנסמן שם).
9. . מועתק כאן רק פעם אחת (בש"ס) בנוגע לכל מסכת.
10. . ועפ"ז צע"ק על הנוהגים לקרוא לפ' זו "טהרה" – בבחרם ל' נקי' – דטפי הו"ל לקרוא בשמה המפורש בסי' רס"ג ובס' התפלות להרמב"ם "זאת תהי'". (וראה לקו"ש ח"ז ע' 104 הערה 40).

עמוד 58

1. 7. ב"ב קסז, ב. שו"ע חו"מ סמ"ט סג. רמ"א באה"ע סק"כ ס"ג.
2. 8. שמות כמה סדרות נמצאו בפרש"י עה"ת (ויגש מז, ב. יתרו יט, יא. תרומה כה, ז. ועוד).
3. 9. ואם יש שינויים בשמות (ראה לעיל הערה 6) – הרי אפילו בהלכה למעשה מצינו כו"כ דעות ואלו ואלו דא"ח.
4. 10. אבל אינו. וכדמוכח משמות הסדרות "נח" ו"תולדות" (כמו שנקראות אצלנו – משא"כ בסדר תפלות שם) – ראה בארוכה בלקו"ש ח"ה ע' 354 ואילך; לקו"ש ח"ז ע' 25 הערה 40.
5. 11. ראה רמב"ם הל' תעניות פ"א ה"ג. לקו"ש ח"ט ע' 181 ובהנסמן שם, וראה להלן ס"ח ואילך.
6. 12. וי"ל, שגם זה גופא ששם הסדרה הוא כהתחלתו – היינו לפי שהתחלת וראש הסדרה כולל את כולה.
7. 13. קדושין בסופה.
8. 14. ששם הסדרה הוא "לך לך" (סדר תפלות שם).
9. 15. אלשיך עה"ת כאן – הובא ונתבאר בד"ה לך לך תש"ב, תש"ה ועוד.
10. 16. יב, ט.
11. 17. ב"ר ספל"ט. פרש"י פרשתנו שם.

עמוד 59

1. 18. יב, יו"ד.
2. 19. ב"ר פ"מ, ב. פרדר"א פכ"ו. אדר"נ פל"ב, ב. פרש"י עה"פ. רש"י ורמב"ם אבות פ"ה מ"ג.
3. 20. ב"ר שם.
4. 21. ראה ב"ר רפנ"ה. רמב"ן וירא כב, א. לקו"ת ראה יט, סע"ב ואילך. דרמ"צ קפה, ב ואילך. ועוד.
5. 22. ב"ר פל"ט, ב.
6. 23. כי לפי פשוטו תמוה מה שאמר לו הקב"ה "ואגדלה שמך", והרי אברהם הי' בתכלית הביטול "ואנכי עפר ואפר", ו"היתכן כי חפץ אברהם בגדולות ונפלאות" (וכמו שהקשה באלשיך עה"פ ובד"ה לך לך תרס"ז – בהמשך תרס"ו). וראה ד"ה לך לך שם, ש"ואגדלה שמך" הו"ע המשכת בחי' שמו העצמי. עיי"ש.

עמוד 60

1. 24. ראה תנחומא פרשתנו ה.
2. 25. אוה"ת ריש פרשתנו.
3. 26. משא"כ לפנ"ז (ב"ב טז, א. תנחומא שם. זהר פרשתנו פא, ב. פרש"י פרשתנו (יב, יא) בפירוש הראשון (העיקרי)). ומזה מוכח, שצניעות זו היתה מצד הגוף דאברהם ושרה* (ראה לקמן הערה 61, שהענינים ד"מעשה אבות" כמו שהם בפשטות (ענינו של פרש"י**) הם כמו שהם מצד הגוף).
4. 27. מאור עינים ס"פ שמות ד"ה וזהו רבות מחשבות.
5. 28. ב"ר פמ"ז, ו. פפ"ב ו.
6. 29. שהרי אסור לאדם לקדש אשה עד שיראנה (קדושין מא, א). ועפ"ז מתורצת קושיית המהרש"א בחדא"ג לב"ב שם.
7. 30. ראה לקמן סעיף ט. הערה 38.
8. *. יתרה מזו מצינו בסימני טהרה דבהמה כו' – שהם הגורמים הטהרה ולא רק מודיעים. ראה צפע"נ (להגאון הרגוצבי) על הרמב"ם הל' מאכלות אסורות רפ"א.
9. 31. כמובן גם מהדוגמא דנביאים שברמב"ן פרשתנו יב, ו. וראה גם ב"ר ספ"מ: "צא וכבוש את הדרך לפני בניך". וראה גם לקמן ע' 80 ואילך בענין מעשה המצות של האבות.
10. 32. פרשתנו שם.
11. . ראה רש"י שם "צניעות שבשניהם". וכ"ה בזהר שם: "בסגיאות צניעותא דהוות ביניהון". וי"ל שלכן כותב רש"י "מדרש אגדה" (ולא "רבותינו אמרו" וכיו"ב) – כי בגמרא שם משמע שהוא ענינו של אברהם.
12. . ואף שברש"י מובא זה מ"מדרש אגדה" – הרי כל מה שהובא בפרש"י עה"ת שייך לפשט (ראה לעיל ע' 1 הערה 2).

עמוד 61

1. 33. פרשתנו יג, א.
2. 34. שם, ב.
3. 35. שם טו, יד.
4. 36. ראה שהש"ר פ"ד, יב.
5. 37. אוה"ת ריש פרשתנו. וראה גם צרור המור פרשתנו יב, י.
6. 38. ועד"ז הוא גם בנוגע ל"המחשבות שבמצרים שבאו לו", שהוא "כדי להעלותן לשרשן... ולא שבאו לבלבלו", "ונחשב לו עבדות עי"ז יותר" (מאור עינים שם). אלא שמ"מ, בגילוי הי' זה ירידה ממדריגתו, שלכן אמר "הנה נא ידעתי כי נפלתי ממדריגתי", ורק ע"י העבודה ד"אמרי נא אחותי את" – "אז המחשבות... באו לו... כדי להעלותן לשרשן".
7. 39. ראה לקו"ש ח"ג פ' ויגש. וראה גם מאור עינים שם.
8. 40. שג"ז בא מצד הגלות, שכל הגליות סיבתן ושרשן הוא גלות מצרים (נסמן בהערה 44) שבא בסיבת "וירד אברם מצרימה" (כנ"ל תחלת סעיף ה').
9. 41. ועד, שהקושיות הן מ"סטרא דרע" (ר"מ פ' נשא קכד, ב – הובא ונתבאר באגה"ק סכ"ו).

עמוד 62

1. 42. ראה יד מלאכי ח"ב בתחלתו.
2. 43. ראה בכ"ז ד"ה חייב אינש תש"ח פי"א־יב. וש"נ.
3. 44. ראה לקו"ש ח"ט ע' 178 הערה 28.
4. 45. פסחים פז, ב. וראה תו"א ו, א. ריש פרשתנו. אוה"ת פרשתנו פו, א (עיי"ש).
5. 46. חגי ב, ט. וראה זח"א כח, א ועוד שקאי על ביהמ"ק השלישי שיבנה ע"י הקב"ה. ומובן שאין זה סותר לדרז"ל (ב"ב ג, סע"א) שקאי על ביהמ"ק השני. וראה זח"ב קג, א. שו"ת הרשב"א ח"ד סקפ"ז. ועוד. (וראה לקו"ש ח"ט ע' 28 הערה 29).
6. 47. סוטה מט, א.

עמוד 63

1. 48. תהלים לז, כג. וראה מאמר הבעש"ט ב"מפתחות והערות" ללקו"ת (בסו"ס לקו"ת) יח, ד. היום יום ע' סט (עה"פ).
2. 49. ד"ה ויחלום תש"ח פ"י. עיי"ש.
3. 50. רמב"ם הל' תשובה פ"ה.
4. 51. עה"פ (יב, י). וראה גם זהר פרשתנו שם: בלא רשו. (אבל בפרש"י: הקב"ה... משיאו לצאת ממנה).
5. 52. ככל העונשים שבאים בכדי למרק כו' (תניא פכ"ד בהגהה).
6. 53. תניא פ"א (וראה שם פ"י). ובפרט שאברהם אבינו "עשה מיצר הרע טוב", שהוא נעלה מ"לבי חלל בקרבי" שבתניא שם (ראה ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה).
7. 54. תניא פכ"ג (כח, ב).
8. 55. לקו"ת מטות פב, א. ד"ה ע"כ יאמרו המושלים תרצ"א (סה"מ קונט' ח"א). ובכ"מ.

עמוד 64

1. 56. וכמו שצמצום וירידת האור למעלה, עד לצמצום הראשון, הוא בשביל הגילוי, כ"ה גם בנוגע להחטאים שאצל האבות כו'. וע"ד המובא בהערה 38 ממאור עינים. אלא שמ"מ, בחיצוניות נראה זה לחטא, כבסוף הסעיף – בדוגמת הידוע (ד"ה ע"כ יאמרו הנ"ל ובכ"מ) שחסרון האור בצמצום הראשון הוא נתינת מקום לחטא כפשוטו. עיי"ש.
2. 57. קובץ מכתבים לתהלים ע' 197 (אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"ג ע' תנד־ה).
3. 58. פרשתנו יז, יז.
4. 59. שבת סג, א.
5. 60. בפרש"י שם, שאברהם האמין (ורק שרה לא האמינה כו'). אבל – גם בדרך הפשט (להעיר, שפי' זה (שבפנים) אמרו לתנוקות שב"ר), ישנם כו"כ אופנים. וראה דברי רש"י הובאו בפי' הרשב"ם ר"פ וישב.וראה לקו"ש חט"ז ע' 51 הערה 35.
6. 61. ראה בלקו"ש ח"ה ע' 298 ואילך, שי"ל שהפירושים שע"ד הפשט בנוגע ל"מעשה אבות" הם כמו שהיו מצד הגוף, והפירושים שע"ד המדרש וכו' – מצד הנשמה (ולהעיר מאגה"ק סכ"ג (קלז, א) "פנימיות התורה שהיא אגדה" – והרי פנימיות התורה היא נשמתא דאורייתא).
7. 62. בדוגמת הידוע, שמשם אלקים [שרש הכלים – דוגמת גוף האדם (ראה שער היוה"א פ"ו – פא, רע"א)], אף שהוא שם קדוש, אפשר להיות ממנו יניקה לחיצונים [ועד"ז הוא גם בנוגע לצמצום הראשון (שרש הכלים), כנ"ל הערה 56]. ועד"ז בגליא דתורה (ראה הערה הקודמת), שאף שהיא חכמתו של הקב"ה ואין בה תערובת רע ח"ו (ראה אגה"ק סכ"ו – קמג, ב), מ"מ, אפשר להיות ממנה יניקה ח"ו (ראה קונט' עה"ח פי"ב ואילך). וע"ד מרז"ל (ב"ר פ"ח, ח) עה"פ נעשה אדם: כתוב והרוצה לטעות יטעה. וראה בפרש"י שם.

עמוד 65

1. 63. ראה ספהמ"צ להצ"צ מצות אחדות ה' (ס, רע"ב), שהמבואר בפנים הוא "הפנים הנגלים".
2. 64. ע"ד לשון הכתוב ישעי' י, טו.
3. 65. לשון הצ"צ בסהמ"צ שם (ובארוכה – שם ו, סע"א ואילך). וראה גם ב"היסוד החמישי" שבי"ג עיקרים (פיה"מ להרמב"ם פ' חלק): ולא בחירה.
4. 66. כמובן ממקומות שנסמנו בהערה הקודמת.
5. 67. דאל"כ, תישאר קושיית הרמב"ם (הל' תשובה פ"ה ה"ד) "האיך יהי' האדם עושה כל מה שיחפוץ ויהיו מעשיו מסורים לו וכי יעשה בעולם דבר שלא ברשות קונו". ומה שתירץ שם "כשם שהיוצר חפץ להיות האש והרוח עולים למעלה... וכן שאר בריות העולם להיות כמנהגן שחפץ בו, ככה חפץ להיות האדם רשותו בידו וכל מעשיו מסורין לו" – לכאורה אי"ז מספיק, שהרי גם העובדים לכוכבים לפי שחושבים שיש להם בחירה ואינם כגרזן ביד החוצב (דרמ"צ ו, סע"א), אינם סוברים שהכוכבים יש להם בחירה מצ"ע, כ"א שכן רצה הקב"ה שתהי' להם בחירה (וראה רמב"ם הל' ע"ז פ"א סה"א: "שמדמים שזה ההבל רצונך הוא"), ובכ"ז, מכיון שסוכ"ס יש (לדעתם) שלטון להכוכבים לעשות כפי רצונם הם – ה"ז (לא רק טעות וכסילות, כ"א גם) כפירה באחדותו ית'. ומ"ש בחירה דאדם מבחירה דכוכבים? ומזה מובן כבפנים. וראה לקו"ש ח"ג [המתורגם] ע' 236 הערה 19. חכ"ז ע' 363 ובהערות שם.
6. 68. לשון כ"ק מו"ח אדמו"ר בד"ה ויחלום תש"ח ספ"ט. וממ"ש שם לאח"ז "וזהו"ע הבחירה בקיום התומ"צ", מוכח שג"ז הוא "ע"פ ההשגחה כו'".
7. 69. ראה ד"ה והוא כחתן תרנ"ז פ"ה. אלה תולדות נח תרס"ו.
8. 70. ונוסף לזה: בחי' חיצוניות הרצון, מכיון שהרצון עצמו בא בהכרח (כביכול, מצד הרצון דתומ"צ – ראה מאמרים שבהערה הקודמת), מכריח הוא את הנבראים; משא"כ הרצון דתומ"צ, מכיון שאינו בדרך תפיסא והכרח ח"ו – שהרי "מה איכפת לי' כו'" ו"איני יודע באיזה מהם חפץ כו'" (ב"ר רפמ"ד, ספ"ב) [ומה שחפץ במעשיהן של צדיקים דוקא הוא רק מצד בחירתו ית'], הנה כמו שהרצון עצמו אינו בדרך הכרח, כן אינו מכריח את האדם. וראה הערה 74.
9. 71. בד"ה ויחלום שם פ"ט: "וחושב שעשה כן מרצונו העצמי". אבל מובן בפשטות, שהבחירה בתומ"צ [ובפרט ש"עיקר גדול הוא והוא עמוד התורה והמצוה" (רמב"ם הל' תשובה שם ה"ג)] הוא ענין אמיתי (ולא רק שהאדם חושב שעושה זה בבחירתו). ולכן מוכרח לומר, שהכוונה בד"ה ויחלום שם היא כבפנים, וכמפורש במקומות שבהערה 73.

עמוד 66

1. 72. ראה רמב"ם שם ה"א: הוא שכתוב בתורה הן האדם כו'. וראה לקו"ת אמור לח, ב.
2. 73. ראה עד"ז ביאוה"ז להצ"צ ע' רסה־ו. ד"ה והי' כי תבוא תער"ב.
3. 74. ומ"מ אי"ז גרעון ח"ו בשלטונו ובאחדותו ית', כי מכיון שהרצון דתומ"צ אינו בדרך תפיסא והכרח ח"ו (כנ"ל הערה 70) – אין להחטא שום תפיסת מקום כלל, ובמילא אינו מעלים לגבי' כו' (ראה בארוכה לקו"ש ח"ז ע' 23). ואף שמצד בחירתו ית' אינו חפץ במעשיהן של רשעים, מכיון שבחירה זו היא בעצמותו ית' שהוא נמצא בבחי' בלתי מציאות נמצא ומושלל מכל התוארים, "שלילת החיוב ושלילת השלילה", הרי גם כשעושים היפך רצונו – אינו משתנה מזה ח"ו. וראה הערה 79.
4. 75. ולהעיר מהמבואר באגה"ק סכ"ה (קלח, ב), שאף שהמזיק הוא בעל בחירה, על הניזק כבר נגזר מן השמים.
5. 76. לשון הרמב"ם שם ה"ב.
6. 77. וי"ל בדא"פ שב' ענינים בזה: א) מה שע"י התשובה מברר גם הניצוצות שבה"זדונות", כדלקמן בפנים. ב) מה ששובר את הזדונות עצמם ע"י שמתחרט עליהם ומתמרמר מזה, וזה (שבירת הזדונות) מגיע למעלה יותר מבירור הניצוצות שבהם (כמובן קצת מהמבואר בתו"ח שמות שלב, סע"ב. שלז, סע"א. עיי"ש. ולהעיר גם ממה שמקדים ברפ"ה דאבות וכן בתניא פכ"ב (כז, ב) "כדי להעניש את הרשעים" לפני "וליתן שכר טוב לצדיקים דאכפיין לס"א"). (וראה לקמן ע' 248 הערה 59).
7. 78. ראה יומא פו, ב.

עמוד 67

1. 79. דאף שאין דבר שחוץ ממנו ואין עוד מלבדו, מ"מ אין שייך לומר בנוגע (להקליפות, ובפרט בנוגע) להחטאים שיתעלו וייעשו כלים לאלקות – שהרי הם היפך רצונו ית'. והגילוי ד"אין עוד מלבדו" בהם הוא [לא מצד מציאותם, כמציאות העולמות דקדושה שהם מיוחדים בו ית', כ"א אדרבה] בזה שאינם תופסים מקום ואין "מתחשבים" עמהם (כנ"ל הערה 74), ולכן "שבירתן זהו תקנתן". [והיינו דמה שאינו חפץ במעשיהן של רשעים, מתבטא בזה שישנו למעשיהן של רשעים והם מתבטלים. וראה תו"ח שמות (שלא, ריש ע"ב) שגם התהוות המנגדים כו' היא בכוונה "כדי שיוחל ע"ז בחי' מדת הניצוח". ולהעיר גם מתניא פכ"ב (כז, ב): כדי להעניש את הרשעים. וראה לעיל הערה 77]. (משיחות ש"פ ח"ש תשי"ג ותשכ"ה וחגה"ש תשכ"א)
2. 80. ד"ה נ"ח עת"ר קרוב לסופו. וראה לקו"ש ח"ז שם הערה 20; 28.
3. 81. ש"ב יד, יד (בשינוי לשון). וכמ"ש אדה"ז בהל' ת"ת פ"ד סוס"ג, ובתניא ספל"ט: שבודאי סופו לעשות תשובה כו' כי לא ידח כו' (משא"כ ברמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ה שהמדובר בכללות עם ישראל).