104
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
עדיין היו "רחוקים" מהגילוי דלעתיד, ולא האיר בעולם הענין של "ויצא הכהן אל מחוץ למחנה..." – שטהרת המצורע תהיה מצד המצורע עצמו – ובגלוי היה אז רק "והובא אל הכהן"36,
עדיין לא נקראה אז הפרשה בתורה " בשם "מצורע", כי כאשר טהרת המצורע היא מצד גילוי מלמעלה, ולא מצד המצורע עצמו, הרי המצורע, מצדו שלו – לא התהפך ל"תורה אור".
אך כיון שידעו, שלעתיד לבוא אכן ייהפך החושך עצמו לאור, קראו לפרשה בשם "זאת37 תהיה", שלעתיד לבוא תהיה "תורת המצורע" – המצורע ייהפך ל"תורה".
אבל (א) המלים "תורת המצורע" לא נכללו במפורש בשם הפרשה, אלא ב המלים "זאת תהיה" הן רמז בלבד ל"תורת המצורע". (ב) בשם "זאת תהיה", בלשון עתיד, מדגישים, שהדבר יתרחש רק מאוחר יותר. "
לעומת זאת, בדורות האחרונים, הנקראים "עקבתא דמשיחא" מורגש אצל ישראל ענינו של משיח. יהודים חשים שמשיח "הנה זה עומד אחר כתלנו"38, ויותר מכך, בכותל זה כבר יש חלונות וחרכים, ויותר מכך, משיח
משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים" עלינו (אלא שאנו איננו רואים אותו, רק משום ש"כתלנו" – הכותל שלנו – מסתירו), ולכן עושים ישראל אף מ"מצורע"39 פרשה בתורה40, כי כבר מאיר בתורה הגילוי שלעתיד – "ולילה41 כיום יאיר".
הערות
- 36. שהרי בכל יום ויום בת קול מכרזת אוי להם – לבריות מעלבונה של תורה (אבות פ"ו מ"ב) וג"פ [ בכל לילה הקב"ה שואג כארי ואומר אוי לבנים כו' (ברכות ג, א. שלכן יתפלל אז כו' – טושו"ע או"ח " ס"א. וצע"ק שהשמיט זה אדה"ז במהד"ת בשולחנו).
- 37. להעיר ממנחות (נג, ב): זאת זו התורה. (משיחת ש"פ מצורע תשכ"ה)
- 38. ראה "קול קורא" לכ"ק מו"ח אדמו"ר (נדפס "הקריאה והקדושה" סיון תש"א. אג"ק שלו ח"ה ע' שסז) דמפרש זה על משיח.
- 39. ראה סנה' צח, סע"א: סובלי חלאים ובפרש"י שם.
- 40. ועפ"ז י"ל טעם הנוהגים לקרוא לפ' זו טהרה", בבחרם בלשון נקי' (וע"ד: "סגי נהור") – אף דלכאורה טפי הו"ל לקרוא לה בשמה המפורש בסידור רס"ג ובסדר תפלות להרמב"ם "זאת תהי'" כי "זאת תהי'" אינו מורה לענין "מצורע" ואדרבה: תהי' – לשון עתיד, מדגיש שעכשיו לא נהפך כו', כנ"ל בפנים]. משא"כ כשקוראין לה מצורע", ורק שבוחרים בלשון נקי' (כפשטות הטעם. וי"ל שנרמז בשם זה שעתה כבר "יום טהרתו" – ע"ד המבואר בפנים).
- 41. תהלים שם. וראה לעיל הערה 33.
משנה אבות ו׳:ב׳ - הטקסט מספריא
אמר רבי יהושע בן לוי. בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב. ומכרזת ואומרת. אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף. שנאמר נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם. ואומר. והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא. חרות על הלוחות. אל תקרא חרות אלא חירות. שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה. וכל מי שעוסק בתורה תדיר. הרי זה מתעלה. שנאמר וממתנה נחליאל ומנחליאל במות:
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך ה ‹ לך לך ‹ שיחה א ‹ 57 לקו"ש ח"ז ע' 104
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

