קדש ישראל לה'
שפחקדש ישראל לה'
ש"פ שמות תאמ"ר לפ"ק
(נא' לע"ע)
קדש ישראל לה'1 ראשית תבואתה2, והנה תבואתה הוא בה' לסוף והניקוד בחולם על הת', ותחלה צ"ל דמשמע דמפני מה הם ראשית תבואתה מפני שקדש ישראל לה', וצ"ל מה שייכות זל"ז. ועוד צ"ל והלא הניקוד הוא בחולם והי' צ"ל בו' וכתי' בה', וצ"ל מהו הרמז בזה. והענין דהנה כתי' כה אמר ה' צבאות בוראך יעקב יצרך ישראל3 אמר הקב"ה לעולמו4 עולמי עולמי מי בראך יעקב בראך ישראל יצרך שפטשנא' בוראך יעקב יצרך ישראל, וצ"ל אומרו עולמי עולמי מי בראך והלא הבריאה היא יש מאין דבר מלא דבר5 ומה שייך לומר מי בראך.
אך הענין הוא דהנה כתי' סוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם6, שתכלית מכוון בריאת האדם הוא כדי שימשיך בחי' זה, וצ"ל תחילה אלקים ירא היינו קבעומ"ש ואת מצוותיו שמור קבעו"מ, וענין זה הוא גילוי כמ"ש זה אלי ואנוהו7 שכל א' מראה באצבע8 זה אלי, ורש"י פי' שם ראתה שפחה על הים9 מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי הכהן10, וכן על לע"ל כתי' והי' ביום ההוא יהי' אלקינו זה כו' זה ה' קוינו לו11, ולע"ל נא' ב"פ זה12 ועכשיו רק פ"א, דעיקר הגילוי יהי' לע"ל דשם נעשה לפניך13 כמצות רצונך, הגם דהתחלת עבודה הי' מאדה"ר וכמ"ש ויניחהו בג"ע לעבדו ולשמרו14 לעבדו רמ"ח מ"ע ולשמרו שס"ה מל"ת15, אך הנה אדם ר"ת אדם דוד משיח16, דאדה"ר אח"כ בסיבת החטא אף שלא הי' במקרה17 מ"מ הרי ויגרש את האדם18, ואף בימי שלמה דקיימא סיהרא באשלמותא19 מ"מ לא הי' שלימות עדיין וכמשי"ת, ובימי משיח אז יהי' כמצות רצונך, וזהו שלע"ל יהי' ב"פ זה דבמ"ת הי' לוחות הראשונות ולוחות האחרונות20 ואמרז"ל אלמלי לא נשתברו הלוחות21 הי' חירות מן היצה"ר22 דחרות על הלוחות23 כתי' אך ע"י חטא העגל נשתברו הלוחות ונתנו לוחות שניות אף שנתוסף בהם שצהרבה מדרש הלכות ואגדות24 כו', וכמ"ש והוא יגיד לך תעלומות חכ' ככפלים לתושי'25, אך הרי באמת אין חוטא נשכר אלא הוא מפני ריבוי הבירורים שצריכים לברר, והוא ע"ד מ"ש כי אתה נרי ה' וה' יגיה חשכי26 פי' שכדי שיאיר בחי' נר ה' נשמת אדם27 הוא ע"י שם ה' דסדר השתל' אך שיגי' גם החשך נמשך מלמעלה יותר וכמו במרתף אינו מאיר אור הנר וצריכים אבוקה להאיר וכמו"כ כדי שיגיה גם החשך דנה"ב נמשך ה' דלעילא כדי שיהי' אורח צדיקים כאור נוגה28 הולך ואור, וכמו"כ יובן בענין לוחות הראשונות29 שניתוסף בהם הרבה הוא מפני הבירורים והוא נמשך מבחי' תעלומות חכ'30, ככפלי' לתושי' (בפ"א31 דמ"ש ככפלים לתושי' הוא נתינת טעם דתושי' הוא תורה32 שמתשת כח הנה"ב ובלוחות שניות הם ככפלי' לתושי' לכן נמשכים מבחי' תעלומות חכ') ואז יוכל להתברר גם חטא העגל כמארז"ל בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין33, דאפי' אם אבן הוא נמוח34 וכמו שיורדים35 על האבן נימוח אף שהמים הם רכים36, וזהו שלע"ל נא' ב"פ זה דקרי"ס שהיא הכנה למ"ת37 והיינו להלוחות הראשונות ולא ללוחות השניות, אף שבאמת הי' זה הכנה גם על הלוחות השניות38 אך ה"ז ע"ד שהידיעה אינה מכרחת הבחירה39, לכן נא' פ"א זה, אבל לע"ל נא' ב"פ זה שהוא בחי' ככפלים לתושי' לכן נא' ב"פ זה.
והנה משה הוא הממשיך בחי' זה למטה דארז"ל שכל הנביאים נתנבאו בכה משה נתנבא בזה40, ואפי' ב"פ זה דלע"ל ג"כ יומשך ע"י משה שהוא גואל ראשון שצאוגואל אחרון41, דגבי משה כתי' ונתתי עשב בשדך לבהמתך42 וצ"ל איך אמר ע"ע ונתתי, אך הנה משנה תורה משה אמרה מפי עצמו וברוה"ק (בפ"א כ"ה בתוס'43) והו"ע שכינה מדברת מתוך גרונו של משה44 וא"כ מה המלאך יכול לומר ע"ע בי נשבעתי נאום ה'45 מכ"ש נשמה שגבוה ממלאך46. וענין לבהמתך דכתי' וזרעתי את בנ"י זרע אדם וזרע בהמה47, דנשמות הגבוהות נקראים בשם זרע אדם ונשמות דבי"ע נק' בשם זרע בהמה48, ומשה המשיך בהם בחי' הדעת דאצי', וזהו עשב ע"ב שי"ן49, וזהו ונתתי עשב בשדך לבהמתך שהמשיך בחי' הדעת גם בנשמות דבי"ע, אך משה נתנבא בזה שהוא המשיך בחי' זה למטה, והעיקר שיהי' בחי' זה בשבטי ישראל לכן שבטי ישראל י"ב מספר זה50.
ועפ"ז יובן מ"ש עולמי עולמי מי בראך יעקב בראך וישראל יצרך ולכאו' והרי הבריאה היא יש מאין, אך הנה עיקר הכוונה הוא שיהי' בחי' זה בשבטי ישראל ולפעמים יעקב נכלל בכלל שבטי ישראל ולולי זאת לא הי' ברה"ע כלל, וכמארז"ל עשרה הכף בשקל הקדש51 עה"ד מכוון כנגד עשרה מאמרות52, תנאי שצבהתנה הקב"ה53 במע"ב אם יקיימו ישראל את תורתי מוטב וא"ל אחזיר את העולם לתוהו ובוהו, אלה תולדות שמו"א54 אלה בזכות מי55 כו' בזכות אלה שמות בנ"י56 ואלה כו' בזכות אלה העדות57 כו' אלמלא מעמדות לא נתקיימו שו"א58 הרי עיקר הקיום ע"י תורה, וכ"ה באמת דעיקר ע"י יעקב דכתי' אלה תולדות יעקב יוסף59 ולכאו' הול"ל ראובן, והענין דיעקב הוא בריח התיכון60 המבריח מן הקצה אל הקצה ובמשכן הו"ע כרוב א' מקצה מזה61 וכרוב א' מקצה מזה, וכ"ז בעולמות עליונים שלמעלה מעולמות הנבראים וכדי שיומשך גם בנבראים כתי' ויוסף הוא המשביר62 לכל עם הארץ שהמשיך בבי"ע ג"כ והוא ו' עם מילוי ו'63, א"כ הרי יעקב הוא המשפיע בעולמות, אך זה הי' עד מ"ת דאי' במדרש כל המצות שעשו האבות ריחות היו64 אבל אנו שמן תורק שמיך65 כדבר שמריקים מכלי לכלי66 לכן במ"ת שהי' השפעה עצמיות הי' ע"י משה, דמשה מלגאו ויעקב מלבר67, לזאת עד מ"ת שהי' בחיצוניות הי' ע"י יעקב אבל במ"ת שהוא השפעה עצמיות הוא ע"י משה.
והנה עיקר הכוונה הוא שיומשך בחי' זה בנש"י והוא ע"י המצות, והמצות נק' בשם זריעה68 דכתי' אור זרוע לצדיק69 זרע הקב"ה התומ"צ70 כדי להנחילם לישראל לעוה"ב ולא הניח דבר שאין בו מצוה בא לזרוע שדהו צריך להניח פאה71 כשבא שצגלבנות בית צ"ל מזוזה ומעקה כו'. ולכאורה צ"ל למה נק' המצות בשם זריעה. אך הנה ארז"ל נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים72 ולכאו' צ"ל מה שייך דירה בתחתונים והלא את השמים ואת הארץ אני מלא73 ולית אתר פנוי מיני'74 ואי' במדרש דמה ראה בלבת אש מתוך הסנה76 ללמד שאין מקום פנוי75 מהשכינה אפי' סנה, והו"ע דלית אתר פנוי מיני', וא"כ מהו"ע דירה בתחתונים. והענין דהנה יעקב כשהי' במקום המקדש א' מה נורא המקום הזה77 ות"א לית דין אתר הדיוט78, ומשמע דשארי מקומות הם אתר הדיוט, דמקור העולמות הם ע"מ שנק' מילין דהדיוטא79 (בפ"א וכמו עד"מ מלך שיש לו ריבוי זהב ומשבחים אותו בחרסין כמו"כ ע"מ לגבי א"ס הם מילין דהדיוטא), אך מקום המקדש לית דין אתר הדיוט וכמ"ש אכן יש ה' במקום הזה80, הגם דאת השמים ואת הארץ אני מלא הרי כתי' ואתה מחי' את כלם81 שהם אותיות מא' ועד ת' שהם חילופי' ותמורות שהו"ע העלמות והסתרים ובמקדש מאיר גילוי אלקות, אף דצמצם שכינתו82 בין שני בדי ארון אך הצמצום הוא סיבת הגילוי, וזהו במקדש קורין את ה' ככתבו ובמדינה בכינויו83, ואמרז"ל מה הנשמה ממלא את הגוף84 כך הקב"ה ממלא כל העולם והנה הנפש שמחי' את הגוף אף שהוא בכל הגוף ה"ז רק בהתפשטות אבל עיקר הנשמה הוא במוח שבראש85 לכן כל כאב אפי' שברגל מרגיש בו86, כמו"כ עיקר87 הגילוי הי' במקדש. אך מובן ממשל זה דכמו שהנשמה שמחי' את הגוף הוא רק הארה היינו פנימיות הנשמה אבל לא המקיף כמו"כ יובן שמה שנמשך במקדש הוא רק בחי' ממכ"ע אבל בחי' סוכ"ע גם במקדש לא האיר88 שאם במקדש האיר בחי' סוכ"ע שצדהרי אינו שייך התחלקות ראש ורגל, ובמקדש קורין את ה' ככתבו ובמדינה בכינויו הרי בעת שקראו במקדש ככתבו קראו במדינה בכינויו אלא שהאיר רק בחי' ממכ"ע, וזהו שאף בימי שלמה לא קיימא סיהרא באשלמותא88 (בפ"א שהוא רק בחי' סיהרא). וזהו נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים היינו שיומשך בחי' סוכ"ע, הגם דאת השמים כו' ה"ז בהעלם והכוונה שיומשך בגילוי, ומפני מה נתאווה אין אנו יודעין89 אבל זה אנו יודעין שנתאווה, וכדי שיהי' דירה בתחתונים הוא ע"י המצות.
והענין דהנה ארז"ל חייב לברך מאה ברכות בכ"י90, וצ"ל מהו המספר דמאה ומהו"ע הברכות מה צריך למצות שלנו. אך הנה ברכה הוא ל' המשכה91 וכמ"ש המבריך את הגפן92 שממשיכו בארץ למטה ועי"ז נצמח עוד גפן, ומאה ברכות הם מאה המשכות, ומספר דמאה הוא כדי שיומשך לכה"פ אחד בעשי' דכשנמשך מאה בבריאה נמשך חלק עשירי94 ביצי' והוא עשרה ומיצי' נמשך חלק עשירי בעשי'93 הרי נמשך אחד בעשי' ואם לא הי' מאה ברכות לא הי' נמשך בעשי' אפי' א', וכתי' בית ישראל ברכו את הוי'95 כדי שיומשך משם הוי' הוא ע"י ישראל דוקא, דר"מ96 למד זה ממ"ש ועתה ישראל מה ד' אלקיך שואל מעמך97 הרי ישראל כתיב מפני שיש בהם בחי' מ"ה, דההפרש בין מה למאה הוא דבמאה יש א' דארז"ל ך"ו דור קרא הא' תגר98 על שלא הי' בו ברה"ע שהוא ראש לכל האותיות, ואי' בזהר הטעם דא' ר"ת ארור99 וב' ר"ת ברוך פי' דאלף הוא ראש לכל האותיות והוא אותיות פלא100 שהוא בחי' כתר101 ושם כחשיכה כאורה102 ויומשך גם למקום שאינו ראוי לכן לא הי' בו ברה"ע, ולפ"ז צ"ל איך הי' מ"ת בא', הענין דאחר שהי' ברה"ע בב' שהוא בחי' חכ' וכמ"ש בחכ' יבנה שצהבית בחכ' יבנה בית103, ולכן בראשית ת"י בחוכמתא104, לכן אף שמ"ת הי' בא' נמשך ע"י בחי' חכ' וחכ' יש בה קצת דין105 היינו הצמצום שיומשך למקום הראוי דוקא, וזהו א"ת מה אלא מאה106 שהא' נמשך בבחי' מה נמשך למקום הראוי, וזהו ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך ישראל שיש בהם בחי' מה ביטול נמשך הא' למקום הראוי. ומשנת"ל שצ"ל מספר מאה, ג"ז אמת דיחידות עשירית מאה, מאה בבינה107, והתגלות עתיק בבינה108, א"כ ע"י מאה ברכות נמשך בחי' א' פלא.
אך הנה הברכות הם בדיבור וידוע דדיבור הוא ביצי'109 ונת"ל דהעיקר שיומשך בעשי' והו"ע מעשה המצות, דמח' דיבור ומעשה מח' בבריאה ודיבור ביצי' ומעשה בעשי'110, ובכל מצוה צ"ל מחדו"מ111 דע"י כוונת המצוה נמשך בעולם המח' הוא עולם הבריאה וע"י הדיבור נמשך ביצי' וע"י מעשה המצוה נמשך בעשי'. וזהו בראתי יצרתיו אף עשיתיו112, בראתיו יצרתיו הם בריאה ויצי' ואף עשיתיו הפסיק הענין113, דבריאה יצי' קרובים זל"ז כמו מח' ודיבור שהם בערך, אבל מעשה לגבי דיבור אינו בערך לכן נא' אף הפסיק הענין. מ"מ אף הוא ל' ריבוי שמרבה בחי' רביעית114, דכדי שיומשך מטה מטה יותר שרשו למעלה מעלה ביותר115 וכמ"ש די לחכימא ברמיזא116 דמי שהוא חכם די לו ברמיזא ומה שא"א להתגלות בדיבור ה"ה מתגלה ברמיזא הרי יש במעשה מה שאין בדיבור כלל, וכתי' ואתא117 מרבבות קדש118, אתא הם אותיות119 ושרשם מרבבות120 דיחידות עשירית מאות אלפים רבבות אלפי' שצובחכמה121 וכמ"ש אלפך חכ'122 ורבבות בכתר123 הרי שרש בכתר124, ואף שלמטה האותיות אינם בחי' אחרונה אבל למעלה הם בחי' אחרונה דדיבור של הקב"ה חשיב מעשה125, ועוד יש ע"ז הרבה משלים כמו החותם שהוא ניכר על השעוה126 ולא על האבן טוב, וכמו פני ארי' שלמעלה מפני שור127 ולמטה הרי ארי' הוא חי' טמאה128 ושור בהמה טהורה, והעיקר יובן מטפה גשמיות שהוא השפעה עצמיות והשפעות הרב לתלמיד הוא השפעה חיצוניות129 ומ"מ העצמיות נמשך בטפה גשמיות דוקא.
וכמו"כ יובן בענין המצות שהם רמזים130 דתרי"ג מצות דאורייתא131 וז'133 מצות134 דרבנן הם תר"ך132 עמודי אור135 ונמשכו למטה בדברי' גשמים וע"י שהאדם מניח למטה תפילין נמשך למעלה ג"כ הקב"ה מניח תפילין136, וציצית למעלה הוא ויקחני בציצית ראשי137 והו"ע שער רישי' כעמר נקי138 ומספר דל"ב הם ל"ב נת"ח139, שהם רק רמזים לבד, וכתי' הציבי לך ציונים140 שהם רק ציונים, ולכן שצזנק' המצות בשם זריעה שהוא ג"כ כנ"ל דזרעוני גינה אינן נאכלים ואפי' אותם שנאכלים הרי מגרעין א' נצמח ריבוי שלא בערך וכמ"ש ויזרע בארץ ההיא וימצא מאה שערים141, ובאמת ארז"ל אין זריעה אלא צדקה142, אך אנו רואין שמגרעין נצמח ריבוי שלא בערך, וזרעוני גינה אינם נאכלים, ומ"מ נצמח מהם אילן עם ענפים ועלים ופירות ומוכרח שבתחילה הי' כ"ז בהגרעין143 דא"ל לא הי' נצמח כו', ומה שיש תפוחי יערים אף שיש דעה שאסור להרכיב מ"מ העיקר כהדיעה שמותר להרכיב145 שהוא ג"כ זריעה144, לכן נק' המצות בשם זריעה דע"י שעושה מצוה גשמי' למטה נמשך למעלה ג"כ מצוה זו שאין ערך זל"ז כלל. אך הזריעה צ"ל בארץ דוקא, וזהו מ"ש כי תהיו אתם ארץ חפץ146 שישראל הם בחי' ארץ שיוכל לזרוע בהם בחי' חפץ ה' (בפ"א בחי' ה' חפץ למען צדקו147), ודוקא כשישראל מניח התפילין148 אבל אם מונחים על השולחן א"ז מצוה כלל, וכן דוקא כשישראל עושה המצוה אבל כשיעשה149 אותה מי שאינו מצווה כלל בהר סיני150 א"ז כלום, ובישראל ג"כ הרי כל מצוה יש לה אבר פרטי והנחת התפילין צ"ל דוקא בזרועו ועל ראשו וכשמניחם על פס היד או על הבטן151 כאילו לא עשה כלום, וכמו שבארץ יש ארץ שמיוחד על זריעת ענבים ויש ארץ שמיוחד לצמיחת זתים152.
ומכ"ז יובן מ"ש וזאת המצוה החקים והמשפטים כו' לעשותם בארץ153 וחשיב מצות ק"ש154 ולכאורה והלא ק"ש היא חובת הגוף155 ושוה בארץ ובח"ל כמו בשעה שהי' בהמק"ד לאחר כו' ולמה אומר בארץ156 דוקא, ומה שלא חשיב רק מצות ק"ש מבואר במ"א התי' דק"ש היא מצוה כללית157, אבל צ"ל מהו שצחלעשותם בארץ. אך הענין דכדי שיהי' בחי' ארץ חפץ הנ"ל הוא ע"י ק"ש דהנה ארז"ל למה קדמה שמע לוהי' א"ש158 כדי שיקבל עליו עומ"ש תחילה ואח"כ יקבל עליו עו"מ159, ענין עו"מ הוא שלא יעשה המצוה בקרירות דרך מצות אנשים מלומדה160 ע"צ ההרגל ה"ז כאילו אינו בעת שעושה המצוה, ואף שא"א שהוא כאילו לא עשה אבל א"ז כדבעי שצ"ל שמחה ש"מ161 והיינו כשמתבונן שעושה נח"ר ליוצרו ולכאורה איך שייך לומר שהוא עושה נח"ר כו', אך כח זה ניתן במ"ת נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני162 ומזה צ"ל שמח, וז"ש תחת אשר לא עבדת163 את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב כו' וזהו עד"מ שבעת שעושה המצוה ירגיש כח המצווה של מצוה זו, אך תחילה צ"ל קבעומ"ש היינו שיהי' מוכן לכל מה שיצוה, וזהו"ע הקדמת נעשה לנשמע164 ועי"ז אח"כ קבלת עו"מ, וזהו ארץ חפץ, לכן נק' מצות ק"ש בשם מצות הארץ שע"י ההתבוננות בה' אחד בשכמל"ו166 ואהבת165 יהי' בחי' ארץ. וזהו סוף דבר, דהנה אנו אומרים בברכת ק"ש ותן בלבנו בינה167 והו"ע מבין דבר מתוך דבר168, תוך דבר הוא ממכ"ע וממנו מבין דבר שהוא סוכ"ע169, וזהו סוף דבר הסוף הוא שצריכים להמשיך בחי' דבר סוכ"ע, וכדי להמשיך בחי' זו לז"א את אלקים ירא הוא קבעומ"ש ואת מצותיו שמור שיהי' שמירת המצות והיינו גניזת אור שבמצות שהם כלים170 וכמ"ש רחבה מצותך מאד שיהי' כלים רחבים לבחי' מאד העליון171 וזהו ואת מצותיו שמור שיהי' שמירת המצות, כי זה כל האדם שיומשך בחי' זה באדם. וזהו אנכי עשיתי ארץ172 ואדם עלי' בראתי שעיקר המכוון בשביל האדם, שצטוהאדם בראתי בגימ' תרי"ג173 שיקיים המצות ועי"ז נמשך מבחי' אנכי מי שאנכי174.
וזהו קדש ישראל לה' ראשית תבואתה וכתי' בה' וניקוד בקמץ וכולל פירות האילן ופירות האדמה ונק' תבואתה שפרי האילן נכלל בכלל פרי אדמה ולכן אם ברך על פר"א בורא פ"א175 יצא לבד איזה פרטים שאינו יוצא176, וב' בחי' אלו הו"ע בפסח על התבואה בעצרת על פה"א177, בפסח אז זמן בישול שעורים178 בחי' שיעור ה'179 והו"ע בהבראם בה' בראם180, לכן נק' חדש האביב181 ר"ת אב י"ב182, הם י"ב צירופי ה'183 וא"ב דכתיב החדש הזה לכם184 כו' ראשון הוא לכם כו' וכל מקום שנא' לישראל לכם שרשו מלכם שכ"כ185, ובחודש ש'186 הוי' ככתבו187 לכן נק' אב ואח"כ ע"י בירורים דחמשים יום קבלו התורה188 בשבועות והו"ע בעצרת על פה"א, שהוא בחי' כי אדם עץ השדה189 לכן הניקוד בחולם, ומ"מ כתיב בה' שאף בחי' אילן דבעצרת הוא ג"כ חטה שאז זמן שתי הלחם190 וחטה גימ' ך"ב אתוון דאורייתא191 ומ"מ נק' אילן צ"ל תשהוא למ"ד עה"ד חטה היתה192 שהוא אילן וגם חטה, וכדי שיהי' בחי' תבואה צ"ל ארץ וישראל הם ארץ חפץ שבהם נצמח התבואה לכן נק' ראשית תבואתה. וזהו קדש ישראל לה' שיתעלו בבחי' קדש וכמ"ש ואנשי קדש תהיון לי193, וזהו תכלית ירידת הנשמה בגוף כדי שיבוא לבחי' קדש, ותחילה צ"ל בחי' ארץ חפץ כדי שיהי' צמיחת התבואה ואח"כ קדש ישראל לה' שיתעלו לבחי' קדש העליון ואנשי קדש תהיון לי כו'.
ש"פ וארא לא נאמר
הערות
עמוד שפח
- 1. קדש ישראל לה' : הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ממאמר ד"ה זה שנדפס לעיל בחלק המאמרים. וש"נ.
- 2. קדש ישראל לה' ראשית תבואתה : ירמי' ב, ג. ראה גם תנחומא — באבער — בראשית י ובהערה נה. אוה"ת פינחס ע' א'ריב. לקמן הנחה ד"ה את חג המצות תשמור בתחילתו. לעיל (בחלק המאמרים) בהמאמר כאן הערה 2.
- 3. כה . . צבאות . . יצרך ישראל : ישעי' מג, א [בהוספת תיבת צבאות. ושם: ויצרך].
- 4. אמר הקב"ה לעולמו : ראה יל"ש ישעי' שם [רמז תנג]. ויק"ר פל"ו, ד.
עמוד שפט
- 5. דבר מלא דבר : אולי צ"ל: דבר לא מדבר — ראה סה"מ תרל"ח ע' שעא. תרל"ט ח"ב ע' שסט. תר"ם ח"ב ע' תקלג ובהנסמן בהנ"ל.
- 6. סוף דבר . . אלקים . . שמור . . כל האדם : קהלת יב, יג [ושם: האלקים].
- 7. זה אלי ואנוהו : בשלח טו, ב.
- 8. שכל א' מראה באצבע : ראה שמו"ר פכ"ג, טו.
- 9. ורש"י . . ראתה שפחה על הים : ממכילתא בשלח טו, ב. ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' ריא. וש"נ. תו"ח בשלח ח"א קצד, ב ואילך. סה"מ תרל"א ח"א ע' רסד ואילך.
- 10. יחזקאל בן בוזי הכהן : ברש"י שם: נביאים. ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) בהמאמר כאן. מאמר ד"ה והנה תורה היא בחי' קו האמצעי ובהערה 242.
- 11. והי' . . יהי' . . קוינו לו : ישעי' כה, ט [ושם: ואמר . . הנה].
- 12. ב"פ זה : ראה לעיל (בחלק המאמרים) בהמאמר כאן הערה 10.
- 13. דשם נעשה לפניך : ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) בהמאמר כאן. וש"נ.
- 14. ויניחהו בג"ע לעבדו ולשמרו : בראשית ב, טו [ושם: לעבדה ולשמרה — ראה גם סה"מ תר"ם ח"א ע' שצט].
- 15. לעבדו רמ"ח . . שס"ה מל"ת : ראה זהר בראשית כז, א. תרומה קסה, ב. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' שצט־ בראשית ע' עג־ קונטרסים ע' שי.
- 16. אדם ר"ת אדם דוד משיח : ראה רקאנטי בראשית א, כו. ספר הגלגולים פ"א. פס"ב בשם ספר הקנה. תו"ח שמות ח"א מז, ב הערה 157.
- 17. החטא אף שלא הי' במקרה : ראה גם תו"ח תולדות קנד, א ואילך ובהערה 20. סה"מ תר"ם ח"א ע' רס ואילך וע' תה. תרס"ג ח"ב כאן ע' קיב. סה"מ מלוקט ה' ע' קנד ואילך ובהנסמן שם.
- 18. ויגרש את האדם : בראשית ג, כד.
- 19. בימי שלמה דקיימא סיהרא באשלמותא : ראה זהר ויצא קנ, א. הנסמן במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב לע' תקפט.
- 20. ולוחות האחרונות : ראה בסמוך בפנים.
- 21. אלמלי לא נשתברו הלוחות : ע"פ ערובין נד, א.
- 22. חירות מן היצה"ר : ראה גם עקידה בחוקותי שער ע בשם רז"ל. אור החיים נשא ה, טו.
- 23. דחרות על הלוחות : תשא לב, טז.
עמוד שצ
- 24. מדרש הלכות ואגדות : ראה שמו"ר פמ"ו, א. פמ"ז, ז. לקו"ש יתרו כרך טז ע' 197 הערה 42. ראה גם בענין לוחות ראשונות ואחרונות אוה"ת תשא ס"ע ב'נו ואילך. סה"מ תרל"ב ח"א ע' פב ואילך. וש"נ. ע' רמד ואילך.
- 25. והוא יגיד . . ככפלים לתושי' : איוב יא, ו [ושם: ויגד . . כי-כפלים].
- 26. כי אתה . . יגיה חשכי : שמו"ב כב, כט. ראה גם סה"מ עזר"ת ע' לד.
- 27. נר ה' נשמת אדם : משלי כ, כז.
- 28. אורח צדיקים כאור נוגה : משלי ד, יח [ושם: ואורח].
- 29. הראשונות : אוצ"ל: האחרונות.
- 30. תעלומות חכ' : ראה גם תו"ח שמות ח"א לג, א. וש"נ.
- 31. בפ"א : [ בפעם א' אמר כ"ק אדמו"ר מהר"ש] ראה גם לעיל הנחה ד"ה הקבצו ושמעו ובהערה 132.
- 32. דתושי' הוא תורה : ראה מדרש תהלים ז, א. סנהדרין כו, ב. ז"ח מדהנ"ע בראשית ה, ד. עה"כ להסה"ד מערכת תושי'. אגה"ק סכ"ב. תו"א (ואוה"ת) יתרו סז, ב (ע' תשעח ואילך). לקו"ת בחוקותי מט, ג.
- 33. בראתי יצה"ר . . תבלין : ראה ספרי עקב יא, יח. קדושין ל, ב.
- 34. אם אבן הוא נמוח : קדושין שם.
- 35. וכמו שיורדים : אוצ"ל: וכמו מים שיורדים.
- 36. מים שיורדים על האבן . . רכים : ראה אבות דר"נ פ"ו, ב.
- 37. דקרי"ס שהיא הכנה למ"ת : ראה שער האמונה לב, ב ובהערה 9. תו"ח בשלח ח"א קמח, ג. וש"נ.
- 38. דקרי"ס שהיא הכנה . . להלוחות הראשונות . . הלוחות השניות : ראה גם סה"מ תרס"ג ח"ב כאן ע' קיב.
- 39. שהידיעה אינה מכרחת הבחירה : ראה תו"א וירא טו, א. תו"ח בראשית ל, ד ובהערה 15. תולדות קנד, ב ואילך ובהערה 43. סה"מ תר"ם ח"א ע' תסו.
- 40. שכל הנביאים . . נתנבא בזה : ראה ספרי ר"פ מטות הובא ברש"י שם. תו"ח בשלח ח"א קמד, ב הערה 29. אוה"ת מטות ע' א'תצד.
עמוד שצא
- 41. משה . . וגואל אחרון : ראה שמו"ר פ"ב, ד. ו. דב"ר ספ"ט. לקו"ש שמות כרך יא ע' 8. וש"נ. מטו"מ כרך כח ע' 213. וש"נ. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' שנט. וש"נ. נ"ך ע' תרד. וש"נ.
- 42. ונתתי עשב בשדך לבהמתך : עקב יא, טו. ראה לקו"ת בחוקותי נ, א. סה"מ תרכ"ט ע' ריד ואילך.
- 43. משנה תורה . . מפי עצמו . . בתוס' : ראה מגילה לא, ב ותוד"ה משה. לעיל (בחלק המאמרים) בהמאמר כאן הערה 45.
- 44. שכינה מדברת מתוך גרונו של משה : ראה תניא פל"ד. הנסמן במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א לע' רלא. תו"ח בראשית לה, ב הערה 26. שע"ת לט, א ובהערה 6.
- 45. בי נשבעתי נאום ה' : וירא כב, טז. ראה אגה"ק סכ"ה [קמא, א] בפ' וירא לפי' הרמב"ן. ד"ה להבין מ"ש בפע"ח (קו"א לתניא קנט, א). סה"מ תרכ"ט ע' צה. וש"נ. ע' קנח. וש"נ. ע' ריב ואילך. תרל"א ח"א ע' רסה. וש"נ. המשך תרס"ו ע' תס. לעיל הובא פי' הרמב"ן — ראה אוה"ת מיכה כרך א ע' תפח שמציין: כמ"ש באגה"ק ססי' כ"ה בשם הרמב"ן ס"פ וירא. באוה"ת וישלח ע' 496 מציין: וכמ"ש הרמב"ן פ' וירא גבי הגר. ראה סה"מ תרל"ג ח"א ס"ע נב בהערה שמציין לוירא יט, כד. ע"ש.
- 46. נשמה שגבוה ממלאך : ראה ע"ח שער העבורים שכ"א, פ"א. אגה"ת פ"ד. לקו"ת פ' ראה כו, סע"ג ואילך. ברכה צח, א. סה"מ תרל"ח ע' קיג ואילך. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' צט. וש"נ.
- 47. וזרעתי את בנ"י . . בהמה : ירמי' לא, כו [ושם: א) בית ישראל. ב) בדילוג. וכ"ה גם (לעיל בחלק המאמרים) במאמר ד"ה ועוי"ל ענין ק"נ דאצי' על יד הערה 66. אבל ראה גם לקמן הנחה ד"ה אז ישיר משה על יד הערה 157. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' ב. וש"נ. אוה"ת בראשית כרך ג' ע' תקנג. תו"ח שמות יד, א ובהערה 627. סה"מ תר"ם ח"ב ע' תשכג].
- 48. דנשמות . . זרע אדם . . בהמה : ראה תו"א ר"פ משפטים. תו"ח שם ח"ב רעז, א ואילך. רפ, א. רפא, ג ואילך. סה"מ תר"ם ח"א ע' תכא. וש"נ. לקמן הנחה ד"ה אז ישיר משה קרוב לסופו.
- 49. עשב ע"ב שי"ן : ראה ת"ז תכ"א סב, ב. תנ"א פו, ב. תו"א משפטים עה, ב. אוה"ת שם ע' א'קיד.
- 50. י"ב מספר זה : ב"ר פכ"ד, ה. פס"ג, ו. שמו"ר פל"ח, ח. ויק"ר פ"ח, ג.
- 51. עשרה הכף בשקל הקדש : נשא ז, פו.
- 52. עה"ד . . מאמרות : ראה זהר יתרו צג, ב. ויקרא יא, ב. לקו"ת חוקת נז, סע"ג ואילך בשם המגיד. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רפ. וש"נ. תו"ח וארא ח"א פא, ג ובהערה 636. סה"מ תרל"ח ע' ע. וש"נ. סה"מ מלוקט ד' ע' פ ואילך.
עמוד שצב
- 53. תנאי התנה הקב"ה : כ"ה בכ"מ ומהם: לקמן הנחה ד"ה והמים להם חומה על יד הערה 48. (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה א"ר אלעזר א"ר חנינא ת"ח מרבים שלום ובהערה 27. מאמרי אדה"א בראשית ע' קמ. וש"נ. תו"ח שם ב, ד הערה 37. — ראה שבת פח, א.
- 54. אלה תולדות שמו"א : בראשית ב, ד [ושם: השמים והארץ].
- 55. אלה בזכות מי : ראה שמו"ר פמ"ח, [ב]. סה"מ תר"ם שם. וש"נ.
- 56. אלה שמות בנ"י : שמות א, א [ושם: ואלה — אבל כ"ה גם בשמו"ר שם. (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה והנה תורה היא בחי' קו האמצעי על יד הערה ט. סה"מ תרל"ח ע' עח הערה 302. תר"ם ח"א ע' שצו. וש"נ].
- 57. אלה העדות : ואתחנן ד, מה.
- 58. אלמלא מעמדות . . שו"א : תענית כז, ב.
- 59. אלה תולדות יעקב יוסף : וישב לז, ב. ראה ב"ר פפ"ד, ו. אוה"ת וישב כרך ה ע' תתק ואילך. סה"מ תרכ"ט ע' שפו. תרכ"ז ע' ריט. וש"נ.
- 60. דיעקב הוא בריח התיכון : ע"ד תרומה כו, כח. ראה זהר בשלח נא, ב. תרומה קעה, ב. לקו"ת שה"ש יג, סע"א ואילך. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' יט. וש"נ. סה"מ תרכ"ט ע' קיז. וש"נ. תרנ"ג ע' רנח ואילך.
- 61. כרוב א' מקצה מזה : תרומה כה, יט. ראה תו"א תרומה פא, ב.
- 62. ויוסף הוא המשביר : מקץ מב, ו [בדילוג].
- 63. ו' עם מילוי ו' : ראה לקו"ת חוקת ס, ד. אוה"ת בהעלותך ע' שפז. פ' ראה ע' תשעו. סה"מ תרכ"ט ע' כז. וש"נ. ע' שפו.
- 64. כל המצות . . ריחות היו : ראה שהש"ר שבהערה הבאה.
- 65. אנו שמן תורק שמך : שה"ש א, ג. ראה שהש"ר פ"א, ג (א). מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' רנז ואילך. וש"נ. סה"מ תרכ"ט ע' רכא ואילך. וש"נ. סה"מ תר"ם ח"א ע' תד ואילך.
- 66. כדבר שמריקים מכלי לכלי : ראה גם לקו"ש בהעלותך כרך ח ע' 76 הערה 11.
- 67. דמשה מלגאו ויעקב מלבר : ת"ז תי"ג כט, א. ראה לקו"ת פינחס עח, ג ואילך.
- 68. והמצות נק' בשם זריעה : ראה תו"א שמות נג, ג. סה"מ תרל"ח ע' תי ואילך. תר"ם ח"א ע' רסב. וש"נ.
- 69. אור זרוע לצדיק : תהלים צז, יא.
- 70. זרע הקב"ה התומ"צ : ראה במדב"ר פי"ז, ה. סה"מ תר"ם שם. וש"נ.
- 71. לזרוע שדהו . . פאה : במדרש שם: לזרוע לא תזרע כרמך [תצא כב, ט]. לקצור כי תקצור קצירך [שם כד, יט].
עמוד שצג
- 72. נתאווה הקב"ה . . דירה בתחתונים : ראה תניא רפל"ו. לעיל (בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ספ"א. וש"נ.
- 73. והלא את השמים . . אני מלא : ירמי' כג, כד [ושם: הלא].
- 74. ולית אתר פנוי מיני' : נסמן לעיל הנחה ד"ה הקבצו ושמעו הערה 44.
- 76. בלבת אש מתוך הסנה : שמות ג, ב.
- 75. במדרש . . ללמד שאין מקום פנוי : שמו"ר פ"ב, ה.
- 77. מה נורא המקום הזה : ויצא כח, יז.
- 78. ות"א לית דין אתר הדיוט : ראה אוה"ת בא כרך ז ע' ב'תרכד.
- 79. ע"מ שנק' מילין דהדיוטא : ראה זהר בהעלותך קמט, ב. סידור שער התפלה יח, סע"ד. לקו"ת אחרי כה, ד. אוה"ת בא שם. (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה והנה תורה היא בחי' קו האמצעי על יד הערה 170 ואילך. סה"מ תרכ"ז ס"ע רטו ואילך. תרל"א ח"א ע' ד.
- 80. אכן יש ה' במקום הזה : ויצא כח, טז. ראה גם המשך תער"ב ח"ב ע' תתקכט ואילך.
- 81. ואתה מחי' את כלם : נחמי' ט, ו. ראה שער היחוד והאמונה פ"ב.
- 82. דצמצם שכינתו : ראה ב"ר פ"ד, ד. מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"א ס"ע שמו ואילך (נו"א). לקו"ת אמור לד, ב. הנסמן במאמרי אדה"א בראשית ע' קכט. שה"א ז, א ובהערה 12.
- 83. במקדש . . ה' ככתבו ובמדינה בכינויו : תמיד פ"ז, מ"ב. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ראה קראתי בשם ספ"ד.
- 84. מה הנשמה ממלא את הגוף : ראה ברכות י, א. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' לה. וש"נ.
- 85. עיקר הנשמה הוא במוח שבראש : ראה רבינו יונה לברכות יד, סע"ב ד"ה הרוצה. לקמן הנחה ד"ה וברך את לחמך הערה 21.
- 86. במוח . . כל כאב אפי' שברגל מרגיש בו : ראה גם תניא פמ"ב (ס, א): ואפי' חום שבצפרני רגליו. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תריח.
- 87. עיקר : אחרי תיבה זו נרשם משהו וקשה לקרותו בהצילום.
- 88. במקדש . . ממכ"ע . . סוכ"ע גם במקדש לא האיר : ראה סה"מ תרמ"ד ע' רכב.
עמוד שצד
- 88. שאף בימי שלמה . . באשלמותא : ראה גם תו"ח בראשית לב, ג ובהערה 39. וישב קצח, סע"ד. סה"מ תרכ"ח ע' מא. סה"מ מלוקט ב' ע' רעח ואילך. מלוקט ו' ע' נב ואילך.
- 89. ומפני מה נתאווה אין אנו יודעין : ראה גם אוה"ת בלק ע' תתקצז: ושמעתי שכאדמו"ר נ"ע אמר בדרושים הישנים בלאזני' . . הנה על תאווה אין שואלים קושיא. סה"מ תרכ"ז ע' תנג ואילך. וש"נ. תרל"ב ח"ב ע' תקט. המשך מים רבים פפ"ו ע' צא. תרל"ח ס"ע תנד ואילך. וראה גם פלח הרמון בחוקותי ע' תפג.
- 90. חייב לברך מאה ברכות בכ"י : ראה מנחות מג, ב.
- 91. ברכה הוא ל' המשכה : ראה גם זח"ג רע"מ עקב ער, סע"ב. תו"א מקץ לז, ג. לקו"ת ואתחנן ב, א. ביאוה"ז עקב קיט, ד. תו"ח בשלח ח"א קס, ג. וש"נ. סה"מ תר"ם ח"א ע' רלח. וש"נ.
- 92. המבריך את הגפן : כלאים רפ"ז.
- 94. נמשך חלק עשירי : ראה גם שערי אורה [לרי"ג] שער א (ה, ב ואילך). שפע טל בהקדמה יד, א ואילך. שם ש"א, פ"ה. לעיל (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה הקבצו ושמעו בנ"י ובהערה 38.
- 93. מאה בבריאה . . ביצי' . . בעשי' : ראה לקו"ת בלק עד, ב.
- 95. בית ישראל ברכו את הוי' : תהלים קלה, יט.
- 96. דר"מ : ראה סה"מ תרל"ח ע' ריג.
- 97. ועתה ישראל . . שואל מעמך : עקב י, יב.
- 98. ך"ו דור קרא הא' תגר : ראה ב"ר פ"א, י. תנחומא — באבער — יתרו טז. וש"נ.
- 99. ואי' בזהר . . דא' ר"ת ארור : ויגש רה, ב. ראה לקו"ת פ' ראה יט, ב. סה"מ תר"ם ח"א ע' שו. וש"נ.
- 100. דאלף . . אותיות פלא : ראה זהר בלק קצג, ב. ת"ז ת"ע (קלה, א). הקדמת הראב"ד לס"י נתיב הא'. שו"ת אור זרוע בתחלתו אלפא ביתא א ס"ג.
- 101. פלא . . כתר : ראה תיקונים לז"ח צח, ד.
- 102. כחשיכה כאורה : ראה לקמן הנחה ד"ה להבין בתוס' וכו' ב' פי' בציץ הערה 89.
עמוד שצה
- 103. בחכ' יבנה בית . . בית : משלי כד, ג. ראה גם סה"מ תר"ם ח"א ע' שז. וש"נ.
- 104. בראשית ת"י בחוכמתא : ראה תרגום ירושלמי לבראשית א, א. סה"מ תר"ם ח"ב ע' תקלג. וש"נ.
- 105. וחכ' . . קצת דין : ראה תו"א בראשית ה, ד. סה"מ תר"ם ח"א ע' שז. וש"נ. לקמן הנחה ד"ה וברך את לחמך על יד הערה 49.
- 106. א"ת מה אלא מאה : ראה שו"ע אדה"ז הל' ברכות השחר רסמ"ו. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"א ע' קכז.
- 107. מאה בבינה : ראה גם כסא מלך סתי"ג אות ק. אוה"ת שמות ע' פב.
- 108. והתגלות עתיק בבינה : ראה זהר קרח קעח, ב. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' ד. וש"נ. תו"ח לך פא, ב. ביאוה"ז להצ"צ אחרי ע' שסד.
- 109. דדבור הוא ביצי' : ראה בסמוך בפנים ובהערה הבאה.
- 110. מח' בבריאה . . ביצי' . . בעשי' : ראה לקו"ת בלק סז, א. סט, ד. תו"ח בשלח ח"א קמד, ב. וש"נ. סה"מ תרל"ג ח"ב ע' תא. וש"נ.
- 111. ובכל מצוה צ"ל מחדו"מ : ראה לקו"ת חוקת נז, א. פינחס עה, א. סידור שחרית לא, ג ואילך. וראה גם לקו"ש ח"ז ע' 362.
- 112. בראתי יצרתיו אף עשיתיו : ישעי' מג, ז [ושם: בראתיו]. ראה הנסמן לעיל הערה 110.
- 113. ואף עשיתיו הפסיק הענין : ישעי' מג, ז. ראה לקו"ת בלק סז, סע"א. תו"ח בשלח ח"א קמד, ג. וש"נ.
- 114. אף הוא . . בחי' רביעית : ישעי' מג, ז. ראה גם לקו"ת שם סז, ב. סט, ג.
- 115. דכדי שיומשך מטה . . מעלה ביותר : ראה ש"א שער הפורים נח, א. סה, א. סה"מ תרל"ח ע' תב. וש"נ.
- 116. די לחכימא ברמיזא : ראה רשב"ם ח"ש כג, טז. מדרש משלי כב, טו. זהר בראשית כו, ב. הנסמן במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב לע' תשנב.
- 117. ואתא : ראה לעיל (בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 130.
- 118. ואתא מרבבות קודש : ברכה לג, ב.
- 119. אתא הם אותיות : ישעי' כא, יב. ראה תו"א מקץ מב, ב. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' קנח. וש"נ. תו"ח שמות ח"א כה, ג. וש"נ.
- 120. אותיות ושרשם מרבבות : ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 132.
עמוד שצו
- 121. אלפי' בחכמה : ראה גם כסא מלך סתי"ג אות ק. אוה"ת בראשית כרך ג' ריש ע' 1134. סה"מ תרל"א ח"א ע' רפט. וככה תרל"ז פקי"ז. סה"מ תרל"ח ע' קפח.
- 122. אלפך חכמה : איוב לג, לג [ושם: ואאלפך].
- 123. ורבבות בכתר : ראה כסא מלך שם. סה"מ תרל"ח ע' סד. וש"נ.
- 124. שרש בכתר : אוצ"ל: שרש האותיות בכתר.
- 125. דדיבור . . חשיב מעשה : ראה ב"ר פמ"ד, כב. רש"י לך טו, יח. אוה"ת יתרו כרך ז ע' ב'תשב ואילך. סה"מ תרס"ח ע' צט.
- 126. החותם שהוא ניכר על השעוה : ראה מאמרי אדה"ז כתובים ח"א ע' נז. אוה"ת שמות ע' פו. וארא ע' רב. ע' ריד. שה"ש ע' קא.
- 127. פני ארי' . . מפני שור : ראה יחזקאל א, י.
- 128. ארי' הוא חי' טמאה : ראה אוה"ח אחרי יז, יד. תו"א וישלח כה, ג. סה"מ תר"ם ח"א ע' כג. וש"נ.
- 129. השפעה עצמיות . . השפעה חיצוניות : ראה גם לקו"ת שה"ש לט, ד. סה"מ תר"ם ח"ב ע' תרב ואילך ובהנסמן שם. לעיל (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה הקבצו ושמעו פ"א.
- 130. המצות שהם רמזים : ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ט ע' קט. לעיל (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה במשנה כו' ר' נהוראי אומר פ"א.
- 131. דתרי"ג מצות דאורייתא : ראה מכות כג, סע"ב. כללי המצות לרי"ג מערכת שש מאות [צפת תשנ"ב ע' 208). לקו"ש יתרו כרך כו ס"ע 424 ואילך. ובאגרותיו ח"ג ע' רג.
- 133. וז' מצות דרבנן : וסימנם: נ"ע בשמח"ה — ראה לקו"ש יתרו כרך כא ע' 401. ובאגרותיו ח"ב ע' שכ.
- 134. וז' מצות דרבנן : ראה אגה"ק סכ"ט. דרך חיים פנ"ו. פס"ד. לקו"ש שופטים כרך כט ע' 104 ואילך. וש"נ.
- 132. דתרי"ג . . וז' . . תר"ך : ראה כתר תורה הובא בתורת העולה להרמ"א ח"ג פל"ח (לב, א). של"ה יתרו שיו, א. מאו"א מערכת תר"ך סנ"ו. הנסמן במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א לע' שלח.
- 135. תר"ך עמודי אור : ראה פרדס שער מהות והנהגה ש"ח, פ"ג. לקו"ת להאריז"ל חבקוק. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תסא. וש"נ. תו"ח בראשית מה, ג הערה 32.
- 136. הקב"ה מניח תפילין : ברכות ו, א. ראה גם תו"א מקץ לה, ב ואילך. לעיל (בחלק המאמרים) בהמאמר כאן הערה 126.
- 137. וציצית . . ויקחני בציצית ראשי : יחזקאל ח, ג. מנחות מב, א. רש"י שלח טו, לח.
- 138. שער רישי' כעמר נקי : ע"פ דניאל ז, ט. ראה גם סה"מ תרכ"ז ע' תכא. תרל"ג ח"א ע' לה.
- 139. דל"ב הם ל"ב נת"ח : ראה זח"ג תוספת שא, א. בחיי שלח טו, לח ד"ה וע"ד הקבלה (ירושלים תשל"ב ס"ע קא). מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תקטז ובהנסמן במ"מ לשם. לקו"ת קרח נב, ב. ד.
- 140. הציבי לך ציונים : ירמי' לא, כ. ראה גם תו"א מקץ לז, סע"ב ואילך. סידור שער החנוכה רפ, א ואילך. מאמרי אדה"ז תקס"ד ע' צב. אוה"ת בשלח ע' תעג ואילך.
עמוד שצז
- 141. ויזרע . . מאה שערים : תולדות כו, יב [בדילוגים].
- 142. אין זריעה אלא צדקה : ראה תד"א זוטא פ"א. לעיל (בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 72.
- 143. שבתחילה הי' כ"ז בהגרעין : ראה גם לעיל שם ובהערה 142.
- 145. שאסור להרכיב . . שמותר להרכיב : ראה פתחי תשובה לשו"ע יו"ד הלכות כלאי אילן סרצ"ה, ס"ה סק"ב.
- 144. ומה שיש . . ג"כ זריעה : ענין זה לא הובא (לעיל שם) בהמאמר כאן. וכן בתו"א שמות נג, ד.
- 146. כי תהיו אתם ארץ חפץ : מלאכי ג, יב.
- 147. ה' חפץ למען צדקו : ישעי' מב, כא. כתוב זה הובא במדרש שבהערה 70.
- 148. כשישראל מניח התפילין : ראה תו"א שם. סה"מ תר"ם ח"א ע' שא. וש"נ.
- 149. אם מונחים על השולחן . . אבל כשיעשה : ראה גם מאמר ד"ה הבאים ישרש תשמ"ג נעתק בחלקו במ"מ לתו"א שם.
- 150. אבל כשיעשה . . בהר סיני : ראה לעיל (בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 150.
- 151. והנחת תפילין . . על הבטן : ראה גם לעיל שם ובהערה 151.
- 152. ארץ שמיוחד . . ענבים . . זתים : ראה שבת פה, א.
- 153. וזאת המצוה . . לעשותם בארץ : ואתחנן ו, א [ושם: לעשות].
- 154. וזאת המצוה . . מצות ק"ש : ראה גם לעיל הנחה ד"ה הקבצו ושמעו ובהערה 9.
- 155. ק"ש היא חובת הגוף : ראה קדושין לז, א וברש"י שם. וראה גם לקו"ש עקב כרך ט ע' 80 ואילך ובהערות שם. אחרי כרך יז ע' 190.
- 156. ולמה אומר בארץ : ראה גם לקו"ת תצא מ, סע"ד. סה"מ תר"ם ח"א ע' רסא. וש"נ.
- 157. דק"ש היא מצוה כללית : ראה גם מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תקסט. וש"נ. סה"מ תרל"ט ח"ב ע' תפג. וש"נ. פלח הרמון אמור ע' שעח. וש"נ.
עמוד שצח
- 158. למה קדמה שמע לוהי' א"ש : ראה ברכות פ"ב, מ"ב (יג, א).
- 159. יקבל עליו עול מצות : ראה לקו"ת שלח לט, א. מ, א. לעיל (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה והנה תורה היא בחי' קו האמצעי פ"ו.
- 160. מצות אנשים מלומדה : ישעי' כט, יג. ראה גם תניא פל"ט (נג, ב). סה"מ תר"ם ח"א ע' שט. וש"נ.
- 161. שצ"ל שמחה ש"מ : ראה בסמוך הערה 163.
- 162. נח"ר . . ונעשה רצוני : ספרי שלח טו, ז. י. ראה לקו"ש ויקרא כרך לב ע' 1. וש"נ.
- 163. תחת אשר לא עבדת : תבוא כח, מז. ראה תניא פכ"ו. מאמרי אדה"א נ"ך ע' כז ואילך ובהנסמן שם.
- 164. הקדמת נעשה לנשמע : שבת פח, א. ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' רח. ש"א נט, ב. מאמרי אדה"א נ"ך ע' רסא. סה"מ תרכ"ט ע' רנג. תר"ם ח"ב ע' תתלג.
- 166. בשכמל"ו : פסחים נו, א.
- 165. בה' אחד . . ואהבת : ואתחנן ו, ד. ה.
- 167. ותן בלבנו בינה : ברכת אהבת עולם. ראה מאמר ד"ה זה משנת תרס"ט בסה"מ ליקוט ח"ג ע' קפ-קפא.
- 168. בינה . . מבין דבר מתוך דבר : ראה חגיגה יד, א. תניא פ"ג. אגה"ק סט"ו (קכד, רע"א). וראה גם סה"מ תרכ"ט ע' רטז. וש"נ.
- 169. תוך דבר הוא ממכ"ע . . דבר . . סוכ"ע : ראה סה"מ תרל"ח ע' רכב ואילך ובהנסמן שם. לקמן הנחה ד"ה אז ישיר על יד הערה 87.
- 170. שבמצות שהם כלים : ראה גם תו"א מג"א צז, א. ויקהל קיד, ב. לקו"ת חוקת נז, א.
- 171. רחבה מצותך . . מאד העליון : תהלים קיט, צו. ראה אגה"ק סי"ז. סה"מ תר"ם ח"ב ע' תרנז. וש"נ.
- 172. אנכי עשיתי ארץ : ישעי' מה, יב. ראה גם זהר תולדות קלד, ב. ויגש רה, ב.
עמוד שצט
- 173. בראתי בגימ' תרי"ג : ראה רמ"ז לזהר ויגש שם (קז, ב בדפי הספר). ”היום יום" כב חשון בתוך תורת הה"מ. לקמן הנחה ד"ה והמים להם חומה על יד הערה 61. ד"ה תקעו בחדש שופר על יד הערה 44. ובחלק ההנחות שם על יד הערה 54. סה"מ תרל"ו ח"ב ע' תצב. תרל"ח ע' תנד. וש"נ. תר"ם ח"א ע' רנ. וש"נ. מאמר ד"ה רבי אומר תר"ץ.
- 174. אנכי מי שאנכי : ראה תניא מהדו"ק ספמ"ט. לקו"ת להאריז"ל תולדות כז, יט בשם הזהר. אבן עזרא תולדות שם. מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' יד. פרשיות התורה ח"א ע' רט ובהנסמן במ"מ לשם.
- 175. ברך על פר"א [ פרי אילן] בורא פ"א : ברכות מ, א (במשנה). שו"ע אדה"ז הל' ברכת הפירות סר"ו, ס"א. סידור סדר ברכת הנהנין פ"א, ה"ד.
- 176. לבד איזה פרטים שאינו יוצא : ראה סידור שם ה"ו [הובא בשו"ע אדה"ז שם, ס"ב]. לעיל (בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 191.
- 177. בפסח על התבואה . . פה"א : ר"ה פ"א, מ"ב (טז, א).
- 178. בפסח . . בישול שעורים : ראה לעיל שם ובהערה 177.
- 179. שעורים . . שיעור ה' : ראה זהר בלק קפח, ב.
- 180. בהבראם בה' בראם : בראשית ב, ד. ראה מנחות כט, ב. ב"ר פי"ב, ב. פרש"י עה"פ.
- 181. חדש האביב : משפטים כג, טו. תשא לד, יח. פ' ראה טז, א.
- 182. האביב ר"ת אב י"ב : ראה גם לעיל שם ובהערה 178.
- 183. י"ב צירופי ה' : ראה גם שערי אורה [לרי"ג] שער ה (סה, ב). תניא פמ"א ובמ"מ הגהות והע"ק ולקוטי פירושים לשם. סה"מ תרל"ה ח"א ע' קסו ד"ה בענין. שיחת אחש"פ תשמ"ז (הנחה בלתי מוגה) סי"א (תו"מ התוועדויות תשמ"ז ח"ג ע' 127). הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתב.
- 184. החדש הזה לכם : בא יב, ב.
- 185. וכל מקום שנא' לישראל לכם . . שכ"כ [ שכתב כאן] : אולי לומד כן הפירוש בשמו"ר פט"ו, כג. ראה גם אוה"ת שלח ע' תרג. מטו"מ בהוספות ע' א'תקח [נדפס באוה"ת שלח מהדורת תשנ"ז בהוספות ע' 112]: ומה שנז' זה ע"פ החדש הזה לכם. וראה גם לקו"ש פינחס כרך לג ע' 185 הערה 59.
- 186. ובחודש ש' : אוצ"ל: ובחודש ניסן ש'.
- 187. ובחודש ניסן ש' הוי' ככתבו : משנת חסידים מסכת ניסן רפ"א.
- 188. ואח"כ . . דחמשים יום קבלו התורה : ראה שו"ע אדה"ז חאו"ח סדר תפלת חה"ש סתצ"ד, ס"א. סה"מ תר"ם ח"א ע' רז. וש"נ.
- 189. כי אדם עץ השדה : פ' שופטים כ, יט [ושם: האדם].
- 190. דבעצרת . . שתי הלחם : אמור כג, טו ואילך. סהמ"צ להרמב"ם מ"ע מו. רמב"ם הל' תמידין ומוספין רפ"ח.
- 191. וחטה גימ' ך"ב אתוון דאורייתא : ראה זהר בלק קפח, ב. ת"ז תס"ט (קיד, א. ב).
עמוד ת
- 192. עה"ד חטה היתה : ברכות מ, סע"א. ראה גם לקו"ת צו יז, ד. מאמרי אדה"א במדבר ח"ב ע' תיח.
- 193. ואנשי קדש תהיון לי : משפטים כב, ל.
ויקרא רבה ל״ו:ד׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מג, א): וְעַתָּה כֹּה אָמַר ה' בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב וְיֹצֶרְךָ יִשְׂרָאֵל, רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי רְאוּבֵן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעוֹלָמוֹ עוֹלָמִי עוֹלָמִי אוֹמַר לְךָ מִי בְּרָאֲךָ מִי יְצָרְךָ, יַעֲקֹב בְּרָאֲךָ יַעֲקֹב יְצָרְךָ, כַּכָּתוּב: בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב וְיֹצֶרְךָ יִשְׂרָאֵל. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר בְּהֵמוֹת לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא בִּזְכוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב מ, טו): הִנֵּה נָא בְהֵמוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמָּךְ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּרַבִּי נְחֶמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא בְּרַבִּי יִצְחָק אָמַר שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא בִּזְכוּת יַעֲקֹב, דִּכְתִיב (תהלים עח, ה): וַיָּקֶם עֵדוּת בְּיַעֲקֹב, וְאֵין עֵדוּת הָאָמוּר כָּאן אֶלָּא שָׁמַיִם וָאָרֶץ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (דברים ל, יט): הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא בִּזְכוּת יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (בראשית א, א): בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ב, ג): קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה. אָמַר רַבִּי אַחָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא בִּזְכוּת משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כא): וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ הַכֹּל לֹא נוֹצָר אֶלָּא בִּזְכוּת יַעֲקֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה י, טו): לֹא כְאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקֹב כִּי יוֹצֵר הַכֹּל הוּא, בִּשְׁבִיל יַעֲקֹב יָצַר הַכֹּל. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר אַבְרָהָם לֹא נִצּוֹל מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ אֶלָּא בִּזְכוּת יַעֲקֹב, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה עוֹמֵד וְנִדּוֹן לִפְנֵי שִׁלְטוֹן וְיָצָא דִינוֹ לִפְנֵי שִׁלְטוֹן לִשָּׂרֵף, צָפָה אוֹתָהּ הַשִּׁלְטוֹן בָּאִצְטְרוֹלוֹגוֹס שֶׁלּוֹ וְרָאָה שֶׁעָתִיד לְהוֹלִיד בַּת שֶׁהִיא נִשַּׂאת לַמֶּלֶךְ, אָמַר כְּדַי הוּא לְהִנָּצֵל בִּזְכוּת בִּתּוֹ שֶׁהוּא עָתִיד לְהוֹלִיד, כָּךְ אַבְרָהָם יָצָא דִינוֹ מִלִּפְנֵי נִמְרוֹד לִשָּׂרֵף, וְצָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיַּעֲקֹב עָתִיד לָצֵאת מִמֶּנּוּ, אָמַר כְּדַאי הוּא לִנָּצֵל בִּזְכוּת יַעֲקֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה כט, כב): כֹּה אָמַר ה' אֶל בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם. וְרַבָּנָן אָמְרִין אַבְרָהָם עַצְמוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יח, יט): כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, וְאֵין צְדָקָה וּמִשְׁפָּט אֶלָּא בְּיַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צט, ד): מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בְּיַעֲקֹב אַתָּה עָשִׂיתָ.
שמות רבה כ״ג:ט״ו - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם. סוּסֵיהֶם וְרוֹכְבֵיהֶם לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא סוּס וְרֹכְבוֹ, מְלַמֵּד שֶׁנָּטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שַׂר שֶׁלָּהֶם תְּחִלָּה וְהִשְׁלִיכוֹ לְתוֹךְ הַיָּם. עָזִי וְזִמְרָת יָהּ, עָזִי הוּא וַעֲטָרָה לְרֹאשִׁי וְהוּא כֹחִי. וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה, יְהִי לִי אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה, הָיָה לִי וְיִהְיֶה לִי. זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה גְּדוֹלִים יוֹרְדֵי הַיָּם, משֶׁה כַּמָּה נִתְחַבֵּט וְנִתְחַנֵּן לִפְנֵי הַמָּקוֹם עַד שֶׁרָאָה אֶת הַדְּמוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לג, יח): הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמות לג, כ): לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי, וּבַסּוֹף הֶרְאָה לוֹ בְּסִימָן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לג, כב): וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי. הַחַיּוֹת הַנּוֹשְׂאוֹת אֶת הַכִּסֵּא אֵינָן מַכִּירוֹת אֶת הַדְּמוּת, וּבְשָׁעָה שֶׁמַּגִּיעַ זְמַנָּן לוֹמַר שִׁירָה הֵן אוֹמְרִים בְּאֵיזֶה מָקוֹם הוּא אֵין אָנוּ יוֹדְעוֹת אִם כָּאן הוּא אִם בְּמָקוֹם אַחֵר הוּא, אֶלָּא בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא (יחזקאל ג, יב): בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְקוֹמוֹ, וְעוֹלֵי הַיָּם כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַרְאֶה בְּאֶצְבָּעוֹ וְאוֹמֵר: זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּעוֹלָם הַזֶּה אֲמַרְתֶּם לְפָנַי פַּעַם אַחַת זֶה אֵלִי, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא אַתֶּם אוֹמְרִים אוֹתוֹ דָּבָר שְׁתֵּי פְּעָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כה, ט): וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה וגו'.
שמות רבה מ״ו:א׳ - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה פְּסָל לְךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב יא, ו): וְיַגֶּד לְךָ תַּעֲלֻמוֹת חָכְמָה, אַתָּה מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמות לב, ז): לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, הָיָה תּוֹפֵס בַּלּוּחוֹת וְלֹא הָיָה מַאֲמִין שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל, אָמַר אִם אֵינִי רוֹאֶה אֵינִי מַאֲמִין, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, יט): וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב משֶׁה אֶל הַמַּחֲנֶה, שֶׁלֹא שִׁבְּרָן עַד שֶׁרָאָה בְּעֵינָיו. אִי לָהֶם לִבְנֵי אָדָם שֶׁהֵם מְעִידִים מַה שֶּׁאֵינָם רוֹאִים, אֶפְשָׁר שֶׁלֹא הָיָה משֶׁה מַאֲמִין בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאָמַר לוֹ: כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, אֶלָּא הוֹדִיעַ משֶׁה דֶּרֶךְ אֶרֶץ לְיִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ שֶׁיְהֵא אָדָם שׁוֹמֵעַ דָּבָר מִן יְחִידִי נֶאֱמָן, אָסוּר לְקַבֵּל עֵדוּתוֹ לַעֲשׂוֹת דָּבָר עַל פִּיו אִם אֵינוֹ רוֹאֶה. דָּבָר אַחֵר, שֶׁפָּרְחוּ הַכְּתוּבִים מִן הַלּוּחוֹת, לְכָךְ שִׁבְּרָן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט, טז): וָאֵרֶא וְהִנֵּה חֲטָאתֶם לַה' אֱלֹהֵיכֶם, רָאָה משֶׁה שֶׁחָטְאוּ וְשִׁבֵּר אֶת הַלּוּחוֹת. מָשָׁל לְשַׂר שֶׁנָּטַל אִשָּׁה וְכָתַב לָהּ כְּתֻבָּה וּנְתָנָהּ בְּיַד הַשּׁוֹשְׁבִין, לְאַחַר יָמִים יָצָא עָלֶיהָ שֵׁם רַע, מֶה עָשָׂה הַשּׁוֹשְׁבִין קָרַע אֶת הַכְּתֻבָּה, אָמַר מוּטָב שֶׁתְּהֵא נִדּוֹנֵית כִּפְנוּיָה וְלֹא כְּאֵשֶׁת אִישׁ, כָּךְ עָשָׂה משֶׁה, אָמַר אִם אֵין אֲנִי מְשַׁבֵּר אֶת הַלּוּחוֹת אֵין לְיִשְׂרָאֵל עֲמִידָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב, יט): זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם, מֶה עָשָׂה שִׁבְּרָם, אָמַר לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא הָיוּ יוֹדְעִין מָה הָיָה כָּתוּב בָּהֶם. דָּבָר אַחֵר, וָאֵרֶא וְהִנֵּה חֲטָאתֶם לַה' אֱלֹהֵיכֶם, רָאָה שֶׁאֵין לְיִשְׂרָאֵל עֲמִידָה, וְחִבֵּר נַפְשׁוֹ עִמָּהֶם וְשִׁבֵּר אֶת הַלּוּחוֹת, וְאָמַר לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵם חָטְאוּ וַאֲנִי חָטָאתִי שֶׁשִּׁבַּרְתִּי הַלּוּחוֹת, אִם מוֹחֵל אַתָּה לָהֶם אַף לִי מְחֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, לב): וְעַתָּה אִם תִּשָֹּׂא חַטָּאתָם, כֵּן לְחַטָּאתִי מְחֹל, וְאִם אֵין אַתָּה מוֹחֵל לָהֶם אַל תִּמְחֹל לִי, אֶלָּא (שמות לב, לב): מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ. אָמַר רַבִּי אַחָא, לֹא זָז מִשָּׁם עַד שֶׁפִּנָה חַטָּיָה שֶׁלָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, טו): וַיִּפֶן וַיֵּרֶד משֶׁה, כֵּיוָן שֶׁפִּנָה חַטָּיָה שֶׁלָּהֶם, אָמַר משֶׁה הֲרֵי הָיָה לְיִשְׂרָאֵל מִי שֶׁיְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם, אֲנִי מִי יְבַקֵּשׁ עָלָי, הִתְחִיל מִצְטַעֵר עַל שִׁבּוּר הַלּוּחוֹת, וְאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַל תִּצְטָעֵר בַּלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, שֶׁלֹא הָיוּ אֶלָּא עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת לְבָד, וּבַלּוּחוֹת הַשְּׁנִיִּים אֲנִי נוֹתֵן לְךָ שֶׁיְהֵא בָהֶם הֲלָכוֹת מִדְרָשׁ וְאַגָּדוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְיַגֶּד לְךָ תַּעֲלֻמוֹת חָכְמָה כִּי כִפְלַיִם לְתוּשִׁיָּה, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאַתָּה מְבֻשָֹּׂר שֶׁמָּחַלְתִּי לְךָ עַל חַטָּיָה שֶׁלְּךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יא, ו): וְדַע כִּי יַשֶּׁה לְךָ אֱלוֹהַּ מֵעֲוֹנֶךָ.
הטקסט של רש"י על בראשית ה ד אינו זמין בספריא.
שמות רבה ב׳:ד׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, וּמשֶׁה הָיָה, כָּל מִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ הָיָה, מְתוּקָן לְכָךְ, (בראשית ג, כב): הֵן הָאָדָם הָיָה, מְתֻקֶּנֶת הָיְתָה הַמִּיתָה לָבוֹא לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, ב): וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם, זוֹ מִיתָה, שֶׁמַּחְשִׁיךְ פְּנֵי הַבְּרִיּוֹת. (בראשית ג, א): וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם, מְתֻקָּן לְפֻרְעָנֻיּוֹת הָיָה. בְּנֹחַ כְּתִיב (בראשית ו, ט): תָּמִים הָיָה, מְתֻקָּן לִגְאֻלָּה. בְּיוֹסֵף כְּתִיב (שמות א, ה): וְיוֹסֵף הָיָה, מְתֻקָּן לְפַרְנָסָה. בְּמָרְדְּכַי כְּתִיב (אסתר ב, ה): אִישׁ יְהוּדִי הָיָה, מְתֻקָּן לְהַצָּלָה. וּמשֶׁה לִגְאֻלָּה. מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתָם נִתְקְנוּ לְכָךְ. וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, לָמָּה הָיָה רוֹדֵף לַמִּדְבָּר, לְפִי שֶׁרָאָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִתְעַלּוּ מִן הַמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ג, ו): מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר, שֶׁהָיָה לָהֶם מִן הַמִּדְבָּר, הַמָּן, וְהַשְֹּׂלָו, וְהַבְּאֵר, וְהַמִּשְׁכָּן, וְהַשְּׁכִינָה, כְּהֻנָּה, וּמַלְכוּת, וְעַנְנֵי כָבוֹד. דָּבָר אַחֵר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה אַתָּה עָתִיד לְהַעֲלוֹת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם בִּזְכוּת מִי שֶׁדִּבַּרְתִּי עִמּוֹ בֵּין הַבְּתָרִים, זֶה אַבְרָהָם, וְאֵין מִדְבָּר אֶלָּא דִּבּוּר, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ד, ג): וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה. וְאָמַר רַבִּי לֵוִי אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, סִימָן זֶה לְךָ, בַּמִּדְבָּר אַתָּה מַנִּיחָן וּמִן הַמִּדְבָּר אַתָּה עָתִיד לְהַחֲזִירָן לֶעָתִיד לָבוֹא. שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ב, טז): לָכֵן הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ וְהֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה הָיָה רוֹדֵף לַמִּדְבָּר, שֶׁצָּפָה שֶׁהוּא עָתִיד לְהַחֲרִיב כְּרַכֵּי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, כְּמָה דִכְתִיב (ירמיה נ, יב): הִנֵּה אַחֲרִית גּוֹיִם מִדְבָּר צִיָּה וַעֲרָבָה. דָּבָר אַחֵר, וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר, בִּשְֹּׂרוֹ שֶׁיִּשְׂרָאֵל הַקְּרוּיִים צֹאן יָמוּתוּ בַּמִּדְבָּר. וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁתָּבַע משֶׁה צָרְכֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שיר השירים א, ז): הַגִּידָה לִי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי וגו', כַּמָּה חַיּוֹת בָּהֶן, כַּמָּה מְעֻבָּרוֹת, כַּמָּה מֵינִיקוֹת הִתְקַנְתָּ לַתִּינוֹקוֹת, כַּמָּה רִיכּוּכִין הִתְקַנְתָּ לַמְעֻבָּרוֹת. הֵשִׁיבוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שיר השירים א, ח): אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ, אִם לֹא יָדַעְתָּ סוֹפְךָ לֵידַע, (שיר השירים א, ח): צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן, כְּלוֹמַר הַצֹּאן וְהַגְּדָיִים אַתָּה רוֹעֶה [כלומר האבות ימותו במדבר והבנים נכנסים], וְאֵין אַתָּה רוֹעֶה הַבָּנִים, אֶלָּא (שיר השירים א, ח): עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים, בְּאֶרֶץ סִיחוֹן [שלא תכנס משם והלאה]. וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה, חֲמִשָׁה שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ, הַר אֱלֹהִים, הַר בָּשָׁן, הַר גַּבְנֻנִּים, הַר חוֹרֵב, הַר סִינַי. הַר הָאֱלֹהִים, שֶׁשָּׁם קִבְּלוּ יִשְׂרָאֵל אֱלָהוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הַר בָּשָׁן, שֶׁכָּל מַה שֶּׁאוֹכֵל אָדָם בְּשִׁנָּיו בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה בָּהָר. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ויקרא כו, ג ד): אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְנָתַתִּי גִּשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם. הַר גַּבְנֻנִּים, נָקִי כַּגְּבִינָה, נְקִיִּים מִכָּל מוּם. הַר חוֹרֵב, שֶׁמִּמֶּנּוּ נָטְלוּ סַנְהֶדְרִין רְשׁוּת לַהֲרֹג בֶּחָרֶב. וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר שֶׁמִּשָּׁם נָטְלוּ עוֹבְדֵי גִּלּוּלִים אִפּוֹפְּסִין שֶׁלָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס, יב): וְהַגּוֹיִם חָרֹב יֶחֱרָבוּ, מֵחוֹרֵב יֶחֱרָבוּ. הַר סִינַי, שֶׁמִּמֶּנּוּ יָרְדָה שִׂנְאָה לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים.
תניא, ליקוטי אמרים ל״ד - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, מוּדַעַת זֹאת שֶׁ״הָאָבוֹת הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה״, שֶׁכָּל יְמֵיהֶם לְעוֹלָם, לֹא הִפְסִיקוּ אֲפִילוּ שָׁעָה אַחַת מִלְּקַשֵּׁר דַּעְתָּם וְנִשְׁמָתָם לְרִבּוֹן הָעוֹלָמִים – בַּבִּיטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל לְיִחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ.
וְאַחֲרֵיהֶם כָּל הַנְּבִיאִים, כָּל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגַת נִשְׁמָתוֹ וְהַשָּׂגָתוֹ, וּמַדְרֵגַת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הִיא הָעוֹלָה עַל כּוּלָּנָה, שֶׁאָמְרוּ עָלָיו: ״שְׁכִינָה מְדַבֶּרֶת מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹ שֶׁל מֹשֶׁה״, וּמֵעֵין זֶה זָכוּ יִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמַד הַר סִינַי, רַק שֶׁלֹּא יָכְלוּ לִסְבּוֹל, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁעַל כָּל דִּיבּוּר פָּרְחָה נִשְׁמָתָן כוּ׳, שֶׁהוּא עִנְיַן בִּיטּוּל בִּמְצִיאוּת הַנִּזְכָּר לְעֵיל.
לָכֵן, מִיָּד אָמַר לָהֶם לַעֲשׂוֹת לוֹ מִשְׁכָּן וּבוֹ קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים – לְהַשְׁרָאַת שְׁכִינָתוֹ, שֶׁהוּא גִּילּוּי יִחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן.
וּמִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ – אֵין לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּעוֹלָמוֹ מִשְׁכָּן וּמָכוֹן לְשִׁבְתּוֹ, הוּא יִחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה, שֶׁהוּא רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ וְחָכְמָתוֹ הַמְלוּבָּשִׁים בַּהֲלָכוֹת הָעֲרוּכוֹת לְפָנֵינוּ. וְלָכֵן, אַחַר שֶׁיַּעֲמִיק הָאָדָם מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּעִנְיַן בִּיטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל כְּפִי יְכָלְתּוֹ, זֹאת יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ: ״כִּי מִהְיוֹת קָטָן שִׂכְלִי וְשֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתִי מֵהָכִיל, לִהְיוֹת מֶרְכָּבָה וּמִשְׁכָּן לְיִחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ בֶּאֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ, מֵאַחַר דְּלֵית מַחֲשָׁבָה דִילִי תְּפִיסָא וּמַשֶּׂגֶת בּוֹ יִתְבָּרֵךְ כְּלָל וּכְלָל שׁוּם הַשָּׂגָה בָּעוֹלָם, וְלֹא שֶׁמֶץ מֶנְהוּ מֵהַשָּׂגַת הָאָבוֹת וְהַנְּבִיאִים, אֵי לָזֹאת, אֶעֱשֶׂה לוֹ מִשְׁכָּן וּמָכוֹן לְשִׁבְתּוֹ, הוּא הָעֵסֶק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה כְּפִי הַפְּנַאי שֶׁלִּי, בִּקְבִיעוּת עִתִּים בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, כְּדָת הַנִּיתְּנָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בְּהִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ׳אֲפִילוּ פֶּרֶק אֶחָד שַׁחֲרִית כוּ׳׳״.
וּבָזֶה יִשְׂמַח לִבּוֹ וְיָגִיל, וְיִתֵּן הוֹדָאָה עַל חֶלְקוֹ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב, עַל שֶׁזָּכָה לִהְיוֹת אוּשְׁפְּזִיכָן לַגְּבוּרָה פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם, כְּפִי הָעֵת וְהַפְּנַאי שֶׁלּוֹ, כְּמִסַּת יָדוֹ אֲשֶׁר הִרְחִיב ה׳ לוֹ:
וְאִם יַרְחִיב ה׳ לוֹ עוֹד, אֲזַי ״טְהוֹר יָדַיִם יוֹסִיף אוֹמֶץ״, וּ״מַחֲשָׁבָה טוֹבָה כוּ׳״, וְגַם שְׁאָר הַיּוֹם כּוּלּוֹ, שֶׁעוֹסֵק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, יִהְיֶה מָכוֹן לְשִׁבְתּוֹ יִתְבָּרֵךְ, בִּנְתִינַת הַצְּדָקָה שֶׁיִּתֵּן מִיגִיעוֹ, שֶׁהִיא מִמִּדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא – ״מַה הוּא רַחוּם וְכוּ׳״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתִּיקּוּנִים: ״חֶסֶד דְּרוֹעָא יְמִינָא״.
וְאַף שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן אֶלָּא חוֹמֶשׁ, הֲרֵי הַחוֹמֶשׁ מַעֲלֶה עִמּוֹ כָּל הָאַרְבַּע יָדוֹת לַה׳, לִהְיוֹת מָכוֹן לְשִׁבְתּוֹ יִתְבָּרֵךְ, כַּנּוֹדָע מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה שֶׁמִּצְוַת צְדָקָה שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַקָּרְבָּנוֹת, וּבְקָרְבָּנוֹת הָיָה כָּל הַחַי עוֹלֶה לַה׳ עַל יְדֵי בְּהֵמָה אַחַת, וְכָל הַצּוֹמֵחַ עַל יְדֵי עִשָּׂרוֹן סֹלֶת אֶחָד בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן כוּ׳. וּמִלְּבַד זֶה, הֲרֵי בִּשְׁעַת הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה, עוֹלֶה לַה׳ כָּל מַה שֶּׁאָכַל וְשָׁתָה וְנֶהֱנָה מֵאַרְבַּע הַיָּדוֹת לִבְרִיאוּת גּוּפוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן.
וְהִנֵּה, בְּכָל פְּרָטֵי מִינֵי שִׂמְחוֹת הַנֶּפֶשׁ הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל – אֵין מֵהֶן מְנִיעָה לִהְיוֹת ״נִבְזֶה בְעֵינָיו נִמְאָס״, וְ״לֵב נִשְׁבָּר״, וְרוּחַ נְמוּכָה – בִּשְׁעַת הַשִּׂמְחָה מַמָּשׁ, מֵאַחַר כִּי הֱיוֹתוֹ נִבְזֶה בְעֵינָיו וְכוּ׳ – הוּא מִצַּד הַגּוּף וְנֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית, וֶהֱיוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה – הוּא מִצַּד נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית וְנִיצוֹץ אֱלֹהוּת הַמְלוּבָּשׁ בָּהּ לְהַחֲיוֹתָהּ, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל [בְּפֶרֶק ל״א].
וּכְהַאי גַּוְנָא אִיתָא בַּזֹּהַר: ״בְּכִיָּה תְּקִיעָא בְּלִבַּאֵי מִסִּטְרָא דָא, וְחֶדְוָה תְּקִיעָא בְּלִבַּאֵי מִסִּטְרָא דָא״:
בראשית רבה כ״ד:ה׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת, כְּתִיב (איוב כח, כז): אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ, רַבָּנָן וְרַבִּי אַחָא, רַבָּנָן אָמְרִין כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְמשֶׁה הָיָה אוֹמְרוֹ שְׁתֵּי פְּעָמִים בְּלִבּוֹ וְאַחַר כָּךְ הָיָה אוֹמֵר לְמשֶׁה, וּמַה טַּעַם אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ חַד, (איוב כח, כז): הֱכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ חַד, וְאַחַר כָּךְ (איוב, כח, כח): וַיֹּאמֶר לָאָדָם, זֶה משֶׁה. וְרַבִּי אַחָא אָמַר ד', אָז רָאָהּ חַד, וַיְסַפְּרָהּ חַד, הֱכִינָהּ חַד, וְגַם חֲקָרָהּ חַד, וְאַחַר כָּךְ וַיֹּאמֶר לָאָדָם זֶה משֶׁה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן רָאוּי הָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁתִּנָתֵן תּוֹרָה עַל יָדוֹ, מַה טַּעַם זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְצִיר כַּפַּי וְאֵינִי נוֹתְנָהּ לוֹ. חָזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לוֹ וּמַה עַכְשָׁו שֵׁשׁ מִצְווֹת נָתַתִּי לוֹ וְלֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד בָּהֶן וְהֵיאַךְ אֲנִי נוֹתֵן לוֹ תרי"ג מִצְווֹת, רמ"ח מִצְווֹת עֲשֵׂה וְשס"ה מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה. (איוב כח, כח): וַיֹּאמֶר לָאָדָם, לֹא לָאָדָם אֲנִי נוֹתֵן כִּי אִם לְבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב דִּכְפַר חָנִין רָאוּי הָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁיַּעַמְדוּ מִמֶּנּוּ י"ב שְׁבָטִים, מַאי טַעְמֵיהּ זֶ"ה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁנֵי בָנִים נָתַתִּי לוֹ וְעָמַד אֶחָד וְהָרַג אֶת חֲבֵרוֹ וְהֵיאַךְ אֲנִי נוֹתֵן לוֹ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים. וַיֹּאמֶר לָאָדָם, לֹא לָאָדָם אֲנִי נוֹתֵן אֶלָּא לְבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, מִנְיַן זֶ"ה, ז' שִׁבְעָה ה' חֲמִשָּׁה, הֲרֵי י"ב.
שמות רבה ל״ח:ח׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, וְזֶה הַדָּבָר, בְּאֵיזֶה זְכוּת הָיָה אַהֲרֹן נִכְנַס לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, זְכוּת הַמִּילָה הָיְתָה נִכְנֶסֶת עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז, ג): בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן, זוֹ הַמִּילָה, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר (בראשית יז, י): זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (מלאכי ב, ה): בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר, זְכוּת הַשְּׁבָטִים הָיְתָה נִכְנֶסֶת עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם, מִנְיַן זֶה, י"ב, וְאֵלּוּ הֵן י"ב אֲבָנִים שֶׁהָיוּ נְתוּנוֹת עַל לִבּוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, וַעֲלֵיהֶם שְׁמוֹת הַשְּׁבָטִים, וְכַסֵּדֶר הַזֶּה הָיוּ נְתוּנוֹת, רְאוּבֵן שָׁדַרְגָּנִין, שִׁמְעוֹן שִׁמְפּוֹזִין, לֵוִי דְּיָקְנִיתִין, יְהוּדָה בְּרָדִינִין, יִשָֹּׂשכָר סַנְפִּירִינוֹוּן, זְבוּלוּן אִסְמָרַגְדִּין, דָּן כּוֹחָלִין, נַפְתָּלִי אָבָאטִיס, גָּד הִימוֹסְיוֹן, אָשֵׁר קְרוֹמַטִּיסִין, יוֹסֵף פְּרָאלוֹקִין, בִּנְיָמִין מַרְגָלִיטוֹס. מַה טַּעַם, שֶׁיְהֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִסְתַּכֵּל בָּהֶם וּבְבִגְדֵי כֹהֵן בִּכְנִיסָתוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְנִזְכָּר לִזְכוּת הַשְּׁבָטִים. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, מָשָׁל לְבֶן מְלָכִים שֶׁהָיָה פַּדְגוֹגוֹ נִכְנַס אֶצְלוֹ לְלַמֵּד סַנֵּיגוֹרְיָא עַל בְּנוֹ, וְהָיָה מִתְיָרֵא מִן הָעוֹמְדִים עָלָיו שֶׁמָּא יִפְגְּעוּ בּוֹ, מֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ הִלְבִּישׁוֹ פּוֹרְפִּירָא שֶׁלּוֹ שֶׁיְהוּ רוֹאִין אוֹתוֹ וּמִתְיָרְאִין מִמֶּנּוּ. כָּךְ אַהֲרֹן הָיָה נִכְנַס בְּכָל שָׁעָה לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, וְאִלּוּלֵי זְכֻיּוֹת הַרְבֵּה שֶׁהָיוּ נִכְנָסוֹת עִמּוֹ וּמְסַיְּעוֹת אוֹתוֹ לֹא הָיָה יָכוֹל לְהִכָּנֵס, לָמָּה, שֶׁהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שָׁם, מֶה עָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לוֹ מִדְּמוּת לְבוּשֵׁי הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי כח, מ): וְלִבְנֵי אַהֲרֹן תַּעֲשֶׂה כֻתָּנֹת, כְּשֵׁם שֶׁכָּתוּב (ישעיה נט, יז): וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ וַיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי נָקָם.
ויקרא רבה ח׳:ג׳ - הטקסט מספריא
גּוּפָא אָמַר רַבִּי אִידֵי מִתְאַוֶּה הָיָה דָּוִד לְקָרְבָּנָם שֶׁל נְשִׂיאִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים סו, טו): עֹלוֹת מֵחִים וגו', אֵיזֶה קָרְבָּן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ פָּרִים וְאֵילִים וּכְבָשִׂים, אֶלָּא קָרְבָּנָם שֶׁל נְשִׂיאִים, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ז, יז): וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים וגו'. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר חָבִיב קָרְבָּנָם שֶׁל נְשִׂיאִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כַּשִּׁירָה שֶׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל בַּיָּם, שִׁירָה שֶׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל בַּיָּם (שמות טו, ב): זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, וְכָאן כְּתִיב (במדבר ז, יז): זֶה קָרְבַּן נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר חָבִיב קָרְבָּנָם שֶׁל נְשִׂיאִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּשְׁנֵי לוּחוֹת הַבְּרִית, בִּשְׁנֵי לוּחוֹת הַבְּרִית כְּתִיב (שמות לב, טו): מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים, וְכָאן כְּתִיב: זֶה קָרְבַּן נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב. וְרַבָּנָן אָמְרֵי חָבִיב קָרְבָּנוֹ שֶׁל אַהֲרֹן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כַּקָּרְבָּן שֶׁל נְשִׂיאִים, בַּקָּרְבָּנוֹת שֶׁל נְשִׂיאִים כְּתִיב: זֶה קָרְבַּן נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב, וְכָאן כְּתִיב: זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה חָבִיב קָרְבָּן שֶׁל אַהֲרֹן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּשְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, מַה טַּעַם, זֶה, מִנְיַן זֶה. ז' שִׁבְעָה, ה' חֲמִשָּׁה, הָא תְּרֵי עֲשַׂר.
בראשית רבה פ״ד:ו׳ - הטקסט מספריא
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף, לֹא הָיָה צָרִיךְ קְרָא לְמֵימַר כֵּן אֶלָּא אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב, רְאוּבֵן. אֶלָּא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר יוֹסֵף, אֶלָּא שֶׁכָּל מַה שֶּׁאֵירַע לָזֶה אֵירַע לָזֶה, מַה זֶּה נוֹלַד מָהוּל, אַף זֶה נוֹלַד מָהוּל. מַה זֶּה אִמּוֹ עֲקָרָה, אַף זֶה אִמּוֹ עֲקָרָה. מַה זֶּה אִמּוֹ יָלְדָה שְׁנַיִם, אַף זֶה אִמּוֹ יָלְדָה שְׁנַיִם. מַה זֶּה בְּכוֹר, אַף זֶה בְּכוֹר. מַה זֶּה נִתְקַשָּׁה אִמּוֹ בַּלֵּדָה, אַף זֶה נִתְקַשָּׁה אִמּוֹ בִּשְׁעַת לֵדָה. מַה זֶּה אָחִיו שׂוֹנֵא אוֹתוֹ, אַף זֶה אֶחָיו שׂוֹנְאִים אוֹתוֹ. מַה זֶּה אָחִיו בִּקֵּשׁ לְהָרְגוֹ, אַף זֶה בִּקְּשׁוּ אֶחָיו לְהָרְגוֹ. מַה זֶּה רוֹעֶה, אַף זֶה רוֹעֶה. זֶה נִשְׂטַם, וְזֶה נִשְׂטַם. זֶה נִגְנַב שְׁתֵּי פְּעָמִים, וְזֶה נִגְנַב שְׁתֵּי פְּעָמִים. זֶה נִתְבָּרֵךְ בְּעשֶׁר, וְזֶה נִתְבָּרֵךְ בְּעשֶׁר. זֶה יָצָא לְחוּצָה לָאָרֶץ, וְזֶה יָצָא לְחוּצָה לָאָרֶץ. זֶה נָשָׂא אִשָּׁה מִחוּצָה לָאָרֶץ, וְזֶה נָשָׂא אִשָּׁה מִחוּצָה לָאָרֶץ. זֶה הוֹלִיד בָּנִים בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וְזֶה הוֹלִיד בָּנִים בְּחוּצָה לָאָרֶץ. זֶה לִוּוּהוּ מַלְאָכִים, וְזֶה לִוּוּהוּ מַלְאָכִים. זֶה נִתְגַּדֵּל עַל יְדֵי חֲלוֹם, וְזֶה נִתְגַּדֵּל עַל יְדֵי חֲלוֹם. זֶה נִתְבָּרֵךְ בֵּית חָמִיו בִּשְׁבִילוֹ, וְזֶה נִתְבָּרֵךְ בֵּית חָמִיו בִּשְׁבִילוֹ. זֶה יָרַד לְמִצְרַיִם, וְזֶה יָרַד לְמִצְרַיִם. זֶה כִּלָּה אֶת הָרָעָב, וְזֶה כִּלָּה אֶת הָרָעָב. זֶה מַשְׁבִּיעַ, וְזֶה מַשְׁבִּיעַ. זֶה מְצַוֶּה, וְזֶה מְצַוֶּה. זֶה מֵת בְּמִצְרַיִם, וְזֶה מֵת בְּמִצְרַיִם. זֶה נֶחְנַט, וְזֶה נֶחְנַט. זֶה הֶעֱלוּ עַצְמוֹתָיו, וְזֶה הֶעֱלוּ עַצְמוֹתָיו.
במדבר רבה י״ז:ה׳ - הטקסט מספריא
וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת (במדבר טו, לח), הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים צז, יא): אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וגו', (ישעיה מב, כא): ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, זָרַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת הַמִּצְווֹת לְהַנְחִילָם לְיִשְׂרָאֵל לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְלֹא הִנִּיחַ דָּבָר בָּעוֹלָם שֶׁלֹא נָתַן בּוֹ מִצְוָה לְיִשְׂרָאֵל, יָצָא לַחֲרשׁ (דברים כב, י): לֹא תַחֲרשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר. לִזְרֹעַ (דברים כב, ט): לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ. לִקְצֹר (דברים כד, יט): כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ. לָשׁ (במדבר טו, כ): רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה. שָׁחַט (דברים יח, ג): וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְחָיַיִם. קַן צִפּוֹר. שִׁלּוּחַ הַקֵּן. בְּחַיָּה וּבְעוֹפוֹת (ויקרא יז, יג): וְשָׁחַט אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר. נָטַע (ויקרא יט, כג): וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ. קָבַר מֵת (דברים יד, א): לֹא תִתְגֹּדְדוּ. מְגַלֵּחַ שֵׂעָר (ויקרא יט, כז): לֹא תַקִּפוּ. בָּנָה בַיִת (דברים כב, ח): וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה, (דברים ו, ט): וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת. נִתְכַּסָּה בְּטַלִּית: וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת. וְעָשׂוּ לָהֶם תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי, שֶׁלֹא יוֹצִיא מִן נִימִין וְיַעֲשֶׂה מֵהֶן, אֶלָּא מִצְוָה לְהָבִיא לָבָן וּתְכֵלֶת וְיַעֲשֶׂה, אֵימָתַי, כְּשֶׁהוּא תְּכֵלֶת, וְעַכְשָׁו אֵין לָנוּ אֶלָּא לָבָן שֶׁהַתְּכֵלֶת נִגְנַז. (במדבר טו, לח): עַל כַּנְפֵי, וְלֹא בָּאֶמְצַע אֶלָּא עַל הַכָּנָף. (במדבר טו, לח): פְּתִיל, שֶׁהוּא צָרִיךְ לְפָתְלָן. אָמַר רַבִּי מֵאִיר מַה נִּשְׁתַּנָּה תְּכֵלֶת מִכָּל מִינֵי צִבְעוֹנִין, שֶׁהַתְּכֵלֶת דּוֹמֶה לָרָקִיעַ, וְרָקִיעַ דּוֹמֶה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד, י): וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וגו'. (במדבר טו, לט): וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת, שֶׁתְּהֵא נִרְאֵית, וְכַמָּה שִׁעוּרָהּ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים שָׁלשׁ. וְכַמָּה חוּטִין, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אַרְבַּע, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים שָׁלשׁ. (במדבר טו, לט): וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, פְּרַט לִכְסוּת לַיְלָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא פְּרַט לְסוּמָא, חָזַר וְאָמַר (במדבר טו, מ): לְמַעַן תִּזְכְּרוּ, נָתַן רְאִיָה וְנָתַן זְכִירָה, זְכִירָה לְמִי שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה, רְאִיָה לְמִי שֶׁרוֹאֶה. וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, אֹתוֹ וְלֹא אוֹתָהּ, שֶׁאִם עָשִׂיתָ כֵּן כְּאִלּוּ כִּסֵּא כָּבוֹד אַתָּה רוֹאֶה שֶׁהוּא דּוֹמֶה לִתְכֵלֶת, (במדבר טו, לט): וּרְאִיתֶם, וּזְכַרְתֶּם, הַמַּרְאֶה מֵבִיא לִידֵי זִכָּרוֹן, זִכָּרוֹן מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם, לָמָּה, (דברים לב, מז): כִּי לֹא דָּבָר רֵק הוּא מִכֶּם, מָשָׁל לְבַעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה שׁוֹקֵל אַרְנוֹנִיּוֹת וְכוֹתֵב אַפָּכִיּוֹת, אָמַר לוֹ אָבִיו בְּנִי הֱוֵי זָהִיר בָּאַפָּכִיוֹת שֶׁחַיֶּיךָ נָתוּן בָּהֶן, כָּךְ אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל (דברים לב, מז): כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם וגו'.
תניא, ליקוטי אמרים ל״ו - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, מוּדַעַת זֹאת מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁתַּכְלִית בְּרִיאַת עוֹלָם הַזֶּה הוּא – שֶׁנִּתְאַוָּה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִהְיוֹת לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים.
וְהִנֵּה, לֹא שַׁיָּיךְ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ בְּחִינַת מַעְלָה וּמַטָּה, כִּי הוּא יִתְבָּרֵךְ מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין בְּשָׁוֶה.
אֶלָּא בֵּיאוּר הָעִנְיָן, כִּי קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם הָיָה הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרֵךְ יָחִיד וּמְיוּחָד, וּמְמַלֵּא כָּל הַמָּקוֹם הַזֶּה שֶׁבָּרָא בּוֹ הָעוֹלָם, וְגַם עַתָּה כֵּן הוּא לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ. רַק שֶׁהַשִּׁינּוּי הוּא אֶל הַמְקַבְּלִים חַיּוּתוֹ וְאוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ, שֶׁמְּקַבְּלִים עַל יְדֵי לְבוּשִׁים רַבִּים הַמְכַסִּים וּמַסְתִּירִים אוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי״, וְכִדְפֵירְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁאֲפִילוּ מַלְאָכִים הַנִּקְרָאִים ״חַיּוֹת״ אֵין רוֹאִין כוּ׳.
וְזֶהוּ עִנְיַן הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, עַל יְדֵי רִיבּוּי הַלְּבוּשִׁים הַמַּסְתִּירִים הָאוֹר וְהַחַיּוּת שֶׁמִּמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ, עַד שֶׁנִּבְרָא עוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי וְהַחוּמְרִי מַמָּשׁ, וְהוּא הַתַּחְתּוֹן בַּמַּדְרֵגָה, שֶׁאֵין תַּחְתּוֹן לְמַטָּה מִמֶּנּוּ בְּעִנְיַן הֶסְתֵּר אוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ וְחֹשֶׁךְ כָּפוּל וּמְכוּפָּל, עַד שֶׁהוּא מָלֵא קְלִיפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁהֵן נֶגֶד ה׳ מַמָּשׁ, לוֹמַר: ״אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד״.
וְהִנֵּה, תַּכְלִית הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה – אֵינוֹ בִּשְׁבִיל עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, הוֹאִיל וְלָהֶם יְרִידָה מֵאוֹר פָּנָיו יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא הַתַּכְלִית הוּא עוֹלָם הַזֶּה הַתַּחְתּוֹן, שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ, לִהְיוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ, כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אָחֳרָא וְאִתְהַפֵּךְ חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא – שֶׁיָּאִיר אוֹר ה׳ אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּמְקוֹם הַחֹשֶׁךְ וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁל כָּל עוֹלָם הַזֶּה כּוּלּוֹ, בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז וְיִתְרוֹן אוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ, מֵהֶאָרָתוֹ בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, שֶׁמֵּאִיר שָׁם עַל יְדֵי לְבוּשִׁים וְהֶסְתֵּר פָּנִים, הַמַּסְתִּירִים וּמַעֲלִימִים אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא שֶׁלֹּא יִבָּטְלוּ בִּמְצִיאוּת.
וְלָזֶה נָתַן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנִּקְרֵאת עוֹז וְכֹחַ, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נוֹתֵן כֹּחַ בַּצַּדִּיקִים לְקַבֵּל שְׂכָרָם לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁלֹּא יִתְבַּטְּלוּ בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ בְּאוֹר ה׳ הַנִּגְלֶה לֶעָתִיד בְּלִי שׁוּם לְבוּשׁ, כְּדִכְתִיב: ״וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ [פֵּירוּשׁ, שֶׁלֹּא יִתְכַּסֶּה מִמְּךָ בְּכָנָף וּלְבוּשׁ], וְהָיוּ עֵינֶיךָ רוֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ״, וּכְתִיב: ״כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם וְגוֹ׳, כִּי ה׳ יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְגוֹ׳״.
וְנוֹדָע, שֶׁיְּמוֹת הַמָּשִׁיחַ, וּבִפְרָט כְּשֶׁיִּחְיוּ הַמֵּתִים, הֵם תַּכְלִית וּשְׁלֵימוּת בְּרִיאַת עוֹלָם הַזֶּה, שֶׁלְּכָךְ נִבְרָא מִתְּחִילָּתוֹ
הגהה
וְקַבָּלַת שָׂכָר ﬠִיקָּרוֹ בָּאֶלֶף הַשְּׁבִיﬠִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּלִקּוּטֵי תּוֹרָה מֵהָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה:
וְגַם כְּבָר הָיָה לְעוֹלָמִים מֵעֵין זֶה, בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה, כְּדִכְתִיב: ״אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ״ – ״הָרְאֵתָ״ מַמָּשׁ, בִּרְאִיָּה חוּשִׁיִּית, כְּדִכְתִיב: ״וְכָל הָעָם רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת״ – ״רוֹאִים אֶת הַנִּשְׁמָע״, וּפֵירְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: מִסְתַּכְּלִים לַמִּזְרָח וְשׁוֹמְעִין אֶת הַדִּבּוּר יוֹצֵא אָנֹכִי כוּ׳. וְכֵן לְאַרְבַּע רוּחוֹת וּלְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְכִדְפֵירְשׁוּ בַּתִּיקּוּנִים ״דְּלֵית אֲתַר דְּלָא מַלֵּיל מִינֵּיהּ עִמְּהוֹן כוּ׳״.
וְהַיְינוּ, מִפְּנֵי גִּילּוּי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, שֶׁהֵן כְּלָלוּת הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא פְּנִימִית רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ וְחָכְמָתוֹ, וְאֵין שָׁם הֶסְתֵּר פָּנִים כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ תּוֹרַת חַיִּים״. וְלָכֵן הָיוּ בְּטֵלִים בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה ״שֶׁעַל כָּל דִּבּוּר פָּרְחָה נִשְׁמָתָן כוּ׳, אֶלָּא שֶׁהֶחֱזִירָהּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לָהֶן בְּטַל שֶׁעָתִיד לְהַחֲיוֹת בּוֹ אֶת הַמֵּתִים״, וְהוּא טַל תּוֹרָה שֶׁנִּקְרָא ״עוֹז״, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה – טַל תּוֹרָה מְחַיֵּיהוּ כוּ׳״.
רַק שֶׁאַחַר כָּךְ גָּרַם הַחֵטְא וְנִתְגַּשְּׁמוּ הֵם וְהָעוֹלָם, עַד עֵת קֵץ הַיָּמִין, שֶׁאָז יִזְדַּכֵּךְ גַּשְׁמִיּוּת הַגּוּף וְהָעוֹלָם, וְיוּכְלוּ לְקַבֵּל גִּילּוּי אוֹר ה׳, שֶׁיָּאִיר לְיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת ״עוֹז״. וּמִיִּתְרוֹן הַהֶאָרָה לְיִשְׂרָאֵל – יַגִּיהַּ חשֶׁךְ הָאוּמּוֹת גַּם כֵּן, כְּדִכְתִיב: ״וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה׳״, וּכְתִיב: ״וְנִגְלָה כְּבוֹד ה׳, וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּיו וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״לָבוֹא בְּנִקְרֹת הַצּוּרִים וּבִסְעִיפֵי הַסְּלָעִים מִפְּנֵי פַּחַד ה׳ וַהֲדַר גְּאוֹנוֹ וְגוֹ׳״, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ״וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עוּזֶּךָ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצֶךָ וְגוֹ׳״:
שמות רבה ב׳:ה׳ - הטקסט מספריא
וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ה, ב): אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר, אֲנִי יְשֵׁנָה מִן הַמִּצְוֹת, וְלִבִּי עֵר לַעֲשׂוֹתָן. (שיר השירים ה, ב): תַּמָּתִי בְּסִינַי, שֶׁנִּתַּמְּמוּ עִמִּי בְּסִינַי וְאָמְרוּ (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. אָמַר רַבִּי יַנַּאי, מַה הַתְּאוֹמִים הַלָּלוּ, אִם חָשַׁשׁ אֶחָד בְּרֹאשׁוֹ חֲבֵרוֹ מַרְגִּישׁ, כֵּן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּבְיָכוֹל (תהלים צא, טו): עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה. דָּבָר אַחֵר, מַהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה, כְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶם צָרָה אֵינָם קוֹרְאִים אֶלָּא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּמִצְרַיִם, (שמות ב, כג): וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים. בַּיָּם, (שמות יד, י): וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה', וְכָאֵלֶּה רַבִּים. וְאוֹמֵר (ישעיה סג, ט): בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, אִי אַתָּה מַרְגִּישׁ שֶׁאֲנִי שָׁרוּי בְּצַעַר כְּשֵׁם שֶׁיִּשְׂרָאֵל שְׁרוּיִם בְּצַעַר, הֱוֵי יוֹדֵעַ מִמָּקוֹם שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר עִמְּךָ מִתּוֹךְ הַקּוֹצִים כִּבְיָכוֹל אֲנִי שֻׁתָּף בְּצַעֲרָן. וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה', רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר זֶה מִיכָאֵל. רַבִּי חֲנִינָא אָמַר זֶה גַּבְרִיאֵל. רַבִּי יוֹסֵי הָאָרֹךְ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיוּ רוֹאִין אוֹתוֹ הָיוּ אוֹמְרִים שָׁם רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, כָּךְ כָּל מָקוֹם שֶׁמִּיכָאֵל נִרְאֶה שָׁם הוּא כְּבוֹד הַשְּׁכִינָה. אֵלָיו, מַהוּ אֵלָיו, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ אֲנָשִׁים עִמּוֹ וְלֹא רָאוּ אֶלָּא משֶׁה בִּלְבָד. כְּשֵׁם שֶׁכָּתוּב בְּדָנִיֵּאל (דניאל י, ז): וְרָאִיתִי אֲנִי דָנִיֵּאל לְבַדִּי אֶת הַמַּרְאָה. בְּלַבַּת אֵשׁ, לְלַבְּבוֹ כְּשֶׁיָּבוֹא לְסִינַי וְיִרְאֶה אוֹתָן אִשּׁוֹת וְלֹא יִירָא מֵהֶם. דָּבָר אַחֵר, בְּלַבַּת אֵשׁ, מִשְּׁנֵי חֲלָקָיו שֶׁל סְנֶה וּלְמַעְלָה, כְּשֵׁם שֶׁהַלֵּב נָתוּן מִשְּׁנֵי חֲלָקָיו שֶׁל אָדָם וּלְמַעְלָה. מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, שָׁאַל גּוֹי אֶחָד אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, מָה רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדַבֵּר עִם משֶׁה מִתּוֹךְ הַסְּנֶה. אָמַר לוֹ אִלּוּ מִתּוֹךְ חָרוּב אוֹ מִתּוֹךְ שִׁקְמָה כָּךְ הָיִיתָ שׁוֹאֲלֵנִי, אֶלָּא לְהוֹצִיאֲךָ חָלָק אִי אֶפְשָׁר, לָמָּה מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין מָקוֹם פָּנוּי בְּלֹא שְׁכִינָה אֲפִלּוּ סְנֶה. בְּלַבַּת אֵשׁ, בַּתְּחִלָּה לֹא יָרַד אֶלָּא מַלְאָךְ אֶחָד שֶׁהָיָה מְמֻצָּע וְעוֹמֵד בְּאֶמְצַע הָאֵשׁ, וְאַחַר כָּךְ יָרְדָה שְׁכִינָה וְדִבְּרָה עִמּוֹ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מָה הַסְּנֶה שָׁפָל מִכָּל הָאִילָנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כָּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל שְׁפָלִים וִיְרוּדִים לְמִצְרַיִם, לְפִיכָךְ נִגְלָה עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ, בָּרוּךְ הוּא וּגְאָלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג, ח): וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כְּשֵׁם שֶׁהַסְּנֶה קָשֶׁה מִכָּל הָאִילָנוֹת, וְכָל עוֹף שֶׁנִּכְנַס לְתוֹךְ הַסְּנֶה אֵין יוֹצֵא בְּשָׁלוֹם, כָּךְ הָיָה שִׁעְבּוּד מִצְרַיִם קָשֶׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם מִכָּל הַשִּׁעְבּוּדִים שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג, ז): וַיֹּאמֶר ה' רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר רָאֹה רָאִיתִי שְׁתֵּי פְּעָמִים, אֶלָּא מֵאַחַר שֶׁהָיוּ מַטְבִּיעִין אוֹתָן בַּנָּהָר, הָיוּ חוֹזְרִין וְכוֹבְשִׁין אוֹתָן בַּבִּנְיָן. מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁנָּטַל אֶת הַמַּקֵּל וְהִכָּה שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם וּשְׁנֵיהֶם קִבְּלוּ אֶת הָרְצוּעָה וְיוֹדְעִים צַעֲרָהּ, כָּךְ הָיָה צַעֲרָן וְשִׁעְבּוּדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג, ז): כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, מָה הַסְּנֶה הַזֶּה עוֹשִׂין אוֹתוֹ גָּדֵר לַגִּנָּה, כָּךְ יִשְׂרָאֵל גָּדֵר לָעוֹלָם. דָּבָר אַחֵר, מָה הַסְּנֶה הַזֶּה גָדֵל עַל כָּל מַיִם, כָּךְ יִשְׂרָאֵל אֵינָן גְּדֵלִים אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת מַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נה, א): הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם, דָּבָר אַחֵר, מָה הַסְּנֶה הַזֶּה גָּדֵל בַּגִּנָּה וּבַנָּהָר, כָּךְ יִשְׂרָאֵל הֵם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. דָּבָר אַחֵר, מָה הַסְּנֶה עוֹשֶׂה קוֹצִין וְעוֹשֶׂה וְרָדִין, כָּךְ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶן צַדִּיקִים וּרְשָׁעִים. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס הַכֹּהֵן בְּרַבִּי חָמָא, מָה הַסְּנֶה הַזֶּה כְּשֶׁאָדָם מַכְנִיס יָדוֹ לְתוֹכוֹ אֵינוֹ מַרְגִּישׁ וּכְשֶׁהוּא מוֹצִיאָהּ מִסְתָּרֶטֶת, כָּךְ כְּשֶׁיָּרְדוּ יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם לֹא הִכִּיר בָּהֶן בְּרִיָּה, כְּשֶׁיָּצְאוּ יָצְאוּ בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה. רַבִּי יְהוּדָה בַּר שָׁלוֹם אָמַר, מָה הַסְּנֶה הָעוֹף נִכְנָס לְתוֹכוֹ וְאֵינוֹ מַרְגִּישׁ וּכְשֶׁהוּא יוֹצֵא כְּנָפָיו מִתְמָרְטוֹת, כָּךְ כְּשֶׁיָּרַד אַבְרָהָם אָבִינוּ לְמִצְרַיִם לֹא הִכִּיר בּוֹ בְּרִיָה, וּכְשֶׁיָּצָא (בראשית יב, יז): וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה. דָּבָר אַחֵר, מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, רַבִּי נַחְמָן בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אוֹמֵר, כָּל הָאִילָנוֹת יֵשׁ מֵהֶן עוֹשֶׂה עָלֶה אַחַת, וְיֵשׁ מֵהֶן שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלשׁ, הֲדַס עוֹשֶׂה שָׁלשׁ, שֶׁנִּקְרָא (ויקרא כג, מ): עֵץ עָבֹת. אֲבָל הַסְּנֶה יֵשׁ לוֹ חָמֵשׁ עָלִין. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, אֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִין אֶלָּא בִּזְכוּת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וּבִזְכוּתְךָ וּבִזְכוּת אַהֲרֹן. דָּבָר אַחֵר, מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, רָמַז לוֹ שֶׁיִּחְיֶה מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה כְּמִנְיַן הַסְּנֶה. וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ. מִכָּן אָמְרוּ הָאֵשׁ שֶׁל מַעְלָה מַעֲלָה לוּלָבִין וְשׂוֹרֶפֶת וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת וְהִיא שְׁחוֹרָה, הָאֵשׁ שֶׁל מַטָּה אֵינָהּ מַעֲלָה לוּלָבִין וְהִיא אֲדֻמָּה וְאוֹכֶלֶת וְאֵינָהּ שׂוֹרֶפֶת. וְלָמָּה הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה בָּעִנְיָן הַזֶּה, לְפִי שֶׁהָיָה מְחַשֵּׁב בְּלִבּוֹ וְאוֹמֵר, שֶׁמָּא יִהְיוּ הַמִּצְרִיִּים מְכַלִּין אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵשׁ בּוֹעֶרֶת וְאֵינֶנּוּ אֻכָּל, אָמַר לוֹ כְּשֵׁם שֶׁהַסְּנֶה בּוֹעֵר בָּאֵשׁ וְאֵינֶנּוּ אֻכָּל, כָּךְ הַמִּצְרִיִּים אֵינָן יְכוֹלִין לְכַלּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר, לְפִי שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַבֵּר עִם משֶׁה וְלֹא הָיָה מְבַקֵּשׁ לִבָּטֵל מִמְּלַאכְתוֹ, הֶרְאָה לוֹ אוֹתוֹ דָּבָר כְּדֵי שֶׁיַּהֲפֹךְ פָּנָיו וְיִרְאֶה וִידַבֵּר עִמּוֹ, שֶׁכָּךְ אַתָּה מוֹצֵא מִתְּחִלָּה וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו, וְלֹא הָלַךְ משֶׁה, וְכֵיוָן שֶׁבָּטַל מִמְּלַאכְתוֹ וְהָלַךְ לִרְאוֹת, מִיָּד (שמות ג, ד): וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים.
תניא, שער היחוד והאמונה ב׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, מִכָּאן תְּשׁוּבַת הַמִּינִים וְגִילּוּי שׁוֹרֶשׁ טָעוּתָם, הַכּוֹפְרִים בְּהַשְׁגָּחָה פְרָטִית וּבְאוֹתוֹת וּמוֹפְתֵי הַתּוֹרָה, שֶׁטּוֹעִים בְּדִמְיוֹנָם הַכּוֹזֵב, שֶׁמְּדַמִין מַעֲשֵׂה ה׳ – ״עוֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ״ לְמַעֲשֵׂה אֱנוֹשׁ וְתַחְבּוּלוֹתָיו, כִּי כַּאֲשֶׁר יָצָא לַצּוֹרֵף כְּלִי – שׁוּב אֵין הַכְּלִי צָרִיךְ לִידֵי הַצּוֹרֵף, כִּי אַף שֶׁיָּדָיו מְסוּלָּקוֹת הֵימֶנּוּ וְהוֹלֵךְ לוֹ בַּשּׁוּק – הַכְּלִי קַיָּים בְּתַבְנִיתוֹ וְצַלְמוֹ מַמָּשׁ כַּאֲשֶׁר יָצָא מִידֵי הַצּוֹרֵף, כָּךְ מְדַמִּין הַסְּכָלִים הָאֵלּוּ מַעֲשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
אַךְ ״טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם״, הַהֶבְדֵּל הַגָּדוֹל שֶׁבֵּין מַעֲשֵׂה אֱנוֹשׁ וְתַחְבּוּלוֹתָיו, שֶׁהוּא יֵשׁ מִיֵּשׁ, רַק שֶׁמְּשַׁנֶּה הַצּוּרָה וְהַתְּמוּנָה מִתְּמוּנַת חֲתִיכַת כֶּסֶף לִתְמוּנַת כְּלִי, לְמַעֲשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁהוּא יֵשׁ מֵאַיִן.
וְהוּא פֶּלֶא גָּדוֹל יוֹתֵר מִקְּרִיעַת יַם סוּף עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, שֶׁ״הוֹלִיךְ ה׳ אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם״, וְ״נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד״ וּכְחוֹמָה וְאִילּוּ הִפְסִיק ה׳ אֶת הָרוּחַ כְּרֶגַע – הָיוּ הַמַּיִם חוֹזְרִים וְנִיגָּרִים בְּמוֹרָד כְּדַרְכָּם וְטִבְעָם, וְלֹא קָמוּ כְּחוֹמָה בְּלִי סָפֵק, אַף שֶׁהַטֶּבַע הַזֶּה בַּמַּיִם גַּם כֵּן נִבְרָא וּמְחוּדָּשׁ יֵשׁ מֵאַיִן, שֶׁהֲרֵי חוֹמַת אֲבָנִים נִצֶּבֶת מֵעַצְמָהּ בְּלִי רוּחַ, רַק שֶׁטֶּבַע הַמַּיִם אֵינוֹ כֵן.
וְכָל שֶׁכֵּן וְקַל וָחוֹמֶר בִּבְרִיאַת יֵשׁ מֵאַיִן, שֶׁהִיא לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע, וְהַפְלֵא וָפֶלֶא יוֹתֵר מִקְּרִיעַת יַם סוּף, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁבְּהִסְתַּלְּקוּת כֹּחַ הַבּוֹרֵא מִן הַנִּבְרָא חַס וְשָׁלוֹם – יָשׁוּב הַנִּבְרָא לְאַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ. אֶלָּא צָרִיךְ לִהְיוֹת כֹּחַ הַפּוֹעֵל בַּנִּפְעָל תָּמִיד, לְהַחֲיוֹתוֹ וּלְקַיְּימוֹ. וְהֵן הֵן בְּחִינוֹת אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרְאוּ.
וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ״וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כּוּלָּם״ – אַל תִּקְרֵי ״מְחַיֶּה״, אֶלָּא ״מְהַוֶּה״, דְּהַיְינוּ, יֵשׁ מֵאַיִן, וְ״אַתָּה״ – הֵן בְּחִינוֹת הָאוֹתִיּוֹת מֵאַלֶ״ף וְעַד תָּי״ו, וְהַהֵ״א – הִיא ה׳ מוֹצָאוֹת הַפֶּה, מְקוֹר הָאוֹתִיּוֹת. וְהֵן הֵן בְּחִינוֹת אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרְאוּ.
וְאַף שֶׁאֵין לוֹ דְּמוּת הַגּוּף – הֲרֵי מִקְרָא מָלֵא דִּבֶּר הַכָּתוּב: ״וַיְדַבֵּר ה׳״, ״וַיֹּאמֶר ה׳״, וְהִיא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַכ״ב אוֹתִיּוֹת עֶלְיוֹנוֹת לַנְּבִיאִים, וּמִתְלַבְּשׁוֹת בְּשִׂכְלָם וְהַשָּׂגָתָם בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה, וְגַם בְּמַחֲשַׁבְתָּם וְדִיבּוּרָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״רוּחַ ה׳ דִּבֶּר בִּי, וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנִי״, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה [בְּשַׁעַר הַנְּבוּאָה].
וּכְעֵין זֶה הִיא הִתְלַבְּשׁוּת הָאוֹתִיּוֹת בַּבְּרוּאִים, כְּדִכְתִיב: ״בִּדְבַר ה׳ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ, וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם״, רַק, שֶׁהִיא עַל יְדֵי הִשְׁתַּלְשְׁלוּת רַבּוֹת וַעֲצוּמוֹת, עַד שֶׁיּוֹרְדוֹת לַעֲשִׂיָּה גוּפָנִית, מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַשָּׂגַת הַנְּבִיאִים, הִיא בַּאֲצִילוּת הַמִּתְלַבֶּשֶׁת בְּעוֹלַם הַבְּרִיאָה:
בראשית רבה ד׳:ד׳ - הטקסט מספריא
כּוּתִי אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבִּי מֵאִיר, אָמַר לוֹ אֶפְשָׁר הַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים תְּלוּיִם בְּמַאֲמַר, אָמַר לוֹ הֵן, אָמַר לוֹ הָבֵא לִי אֲפַרְכָּס הֵבִיא לוֹ אֲפַרְכָּס, נָתַן עָלֶיהָ טַס שֶׁל זָהָב וְלֹא עָמְדוּ מַיִם, טַס שֶׁל כֶּסֶף וְלֹא עָמְדוּ מַיִם, כֵּיוָן שֶׁנָּתַן אֶצְבָּעוֹ עָמְדוּ מַיִם. אָמַר לוֹ, אֶצְבָּעֲךָ אַתָּה נוֹתֵן. אָמַר לוֹ, מָה אֲנִי שֶׁאֲנִי בָּשָׂר וָדָם, אֶצְבָּעִי מַעֲמֶדֶת מַיִם, אֶצְבָּעוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, הֱוֵי מַיִם הָעֶלְיוֹנִים תְּלוּיִים בְּמַאֲמָר. אָמַר לוֹ, אֶפְשָׁר אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (ירמיה כג, כד): הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, הָיָה מְדַבֵּר עִם משֶׁה מִבֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן, אָמַר לוֹ, הָבֵא לִי מַרְאוֹת גְּדוֹלוֹת, אָמַר לוֹ, רְאֵה בַּבּוּאָה שֶׁלְּךָ בָּהֶן, רָאָה אוֹתָהּ גְּדוֹלָה. אָמַר לוֹ, הָבֵא לִי מַרְאוֹת קְטַנּוֹת, הֵבִיא לוֹ מַרְאוֹת קְטַנּוֹת, אָמַר לוֹ, רְאֵה בַּבּוּאָה שֶׁלְּךָ בָּהֶן, רָאָה אוֹתָהּ קְטַנָּה. אָמַר לוֹ, מָה אִם אַתָּה שֶׁאַתָּה בָּשָׂר וָדָם, אַתָּה מְשַׁנֶּה עַצְמְךָ בְּכָל מַה שֶּׁתִּרְצֶה, מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם בָּרוּךְ הוּא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, הֱוֵי כְּשֶׁהוּא רוֹצֶה הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, וּכְשֶׁהוּא רוֹצֶה הָיָה מְדַבֵּר עִם משֶׁה מִבֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר אִיסֵי פְּעָמִים שֶׁאֵין הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ מַחֲזִיקִים כְּבוֹד אֱלָהוּתוֹ, פְּעָמִים שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִם הָאָדָם מִבֵּין שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לח, א): וַיַּעַן ה' אֶת אִיּוֹב מִן הַסְּעָרָה וגו', מִבֵּין שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ. וְעוֹד שְׁאָלוֹ אָמַר לוֹ אֶפְשָׁר (תהלים סה, י): פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם, מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית וְלֹא חָסֵר כְּלוּם, אֶתְמְהָא. אָמַר לוֹ, הִכָּנֵס וּרְחַץ וּשְׁקוֹל עַצְמְךָ עַד שֶׁלֹא תִּכָּנֵס וּמֵאַחַר שֶׁתִּכָּנֵס, הָלַךְ כֵּיוָן שֶׁיָּצָא וְשָׁקַל עַצְמוֹ לֹא חָסַר כְּלוּם, אָמַר לוֹ כָּל אוֹתָהּ הַזֵּעָה שֶׁיָּצָאת, לֹא מִמְּךָ יָצָאת, אָמַר לוֹ הֵן, אָמַר לוֹ וּמָה אַתָּה שֶׁאַתָּה בָּשָׂר וָדָם לֹא חָסַר מַעְיָנְךָ כְּלוּם, מַעְיָנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, הֱוֵי פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם, מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית וְלֹא חָסַר כְּלוּם. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן נָטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל מֵימֵי בְרֵאשִׁית וּנְתָנָם חֶצְיָם בָּרָקִיעַ וְחֶצְיָם בָּאוֹקְיָנוּס, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם, פַּלְגָּא.
משנה תמיד ז׳:ב׳ - הטקסט מספריא
באו ועמדו על מעלות האולם. עמדו הראשונים לדרום אחיהם הכהנים. וחמשה כלים בידם. הטני ביד אחד. והכוז ביד אחד. והמחתה ביד אחד. והבזך ביד אחד. וכף וכסויה ביד אחד. וברכו את העם ברכה אחת. אלא שבמדינה אומרים אותה שלש ברכות ובמקדש ברכה אחת. במקדש היו אומרים את השם ככתבו. ובמדינה בכנויו. במדינה הכהנים נושאים את כפיהם ידיהם כנגד כתפותיהם. ובמקדש על גבי ראשיהן. חוץ מכהן גדול. שאין מגביה את ידיו למעלה מן הציץ. רבי יהודה אומר. אף כהן גדול מגביה את ידיו למעלה מן הציץ. שנאמר (ויקרא ט, כב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם:
בראשית רבה א׳:י׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי יוֹנָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, לָמָּה נִבְרָא הָעוֹלָם בְּב', אֶלָּא מַה ב' זֶה סָתוּם מִכָּל צְדָדָיו וּפָתוּחַ מִלְּפָנָיו, כָּךְ אֵין לְךָ רְשׁוּת לוֹמַר, מַה לְּמַטָּה, מַה לְּמַעְלָה, מַה לְּפָנִים, מַה לְּאָחוֹר, אֶלָּא מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וּלְהַבָּא. בַּר קַפָּרָא אָמַר (דברים ד, לב): כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ, לְמִן הַיּוֹם שֶׁנִּבְרְאוּ אַתָּה דּוֹרֵשׁ, וְאִי אַתָּה דּוֹרֵשׁ לִפְנִים מִכָּאן. (דברים ד, לב): וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם, אַתָּה דּוֹרֵשׁ וְחוֹקֵר, וְאִי אַתָּה חוֹקֵר לִפְנִים מִכָּאן. דָּרַשׁ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית בַּהֲדֵיהּ דְּבַר קַפָּרָא, לָמָּה נִבְרָא הָעוֹלָם בְּב', לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁהֵן שְׁנֵי עוֹלָמִים, הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא. דָּבָר אַחֵר, וְלָמָּה בְּב' שֶׁהוּא לְשׁוֹן בְּרָכָה, וְלָמָּה לֹא בְּאָלֶ"ף שֶׁהוּא לְשׁוֹן אֲרִירָה. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה לֹא בְּאָלֶ"ף שֶׁלֹא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לָאֶפִּיקוֹרְסִין לוֹמַר הֵיאַךְ הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד שֶׁהוּא נִבְרָא בִּלְשׁוֹן אֲרִירָה, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵי אֲנִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ בִּלְשׁוֹן בְּרָכָה, וְהַלְּוַאי יַעֲמֹד. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה בְּב' אֶלָּא מַה ב' זֶה יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי עוֹקְצִין, אֶחָד מִלְּמַעְלָה וְאֶחָד מִלְּמַטָּה מֵאֲחוֹרָיו, אוֹמְרִים לַב' מִי בְּרָאֲךָ, וְהוּא מַרְאֶה בְּעוּקְצוֹ מִלְּמַעְלָה, וְאוֹמֵר זֶה שֶׁלְּמַעְלָה בְּרָאָנִי. וּמַה שְּׁמוֹ, וְהוּא מַרְאֶה לָהֶן בְּעוּקְצוֹ שֶׁל אַחֲרָיו, וְאוֹמֵר ה' שְׁמוֹ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר חֲנִינָא בְּשֵׁם רַבִּי אֲחָא, עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דוֹרוֹת הָיְתָה הָאָלֶ"ף קוֹרֵא תִּגָּר לִפְנֵי כִסְאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמְרָה לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי רִאשׁוֹן שֶׁל אוֹתִיּוֹת וְלֹא בָּרָאתָ עוֹלָמְךָ בִּי, אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יט): ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ וגו', לְמָחָר אֲנִי בָּא לִתֵּן תּוֹרָה בְּסִינַי וְאֵינִי פּוֹתֵחַ תְּחִלָה אֶלָּא בָּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, ב): אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ. רַבִּי הוֹשַׁעְיָא אוֹמֵר לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אָלֶ"ף, שֶׁהוּא מַסְכִּים מֵאָלֶ"ף, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קה, ח): דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר.
בראשית רבה מ״ד:כ״ב - הטקסט מספריא
בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר (בראשית טו, יח), רַבִּי יוּדָן וְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְרַבִּי עֲקִיבָא, חַד אָמַר הָעוֹלָם הַזֶּה גִּלָּה לוֹ אֲבָל הָעוֹלָם הַבָּא לֹא גִּלָּה לוֹ, וְאוֹחָרָנָא אָמַר אֶחָד הָעוֹלָם הַזֶּה וְאֶחָד הָעוֹלָם הַבָּא גִּלָּה לוֹ, רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, חַד אָמַר עַד הַיּוֹם הַזֶּה גִּלָּה לוֹ, וְאוֹחָרָנָא אָמַר עַד הַיּוֹם הַהוּא גִּלָּה לוֹ. (בראשית טו, יח): לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי וגו', רַב הוּנָא וְרַבִּי דּוֹסְתָּאי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אַף מַאֲמָרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי, אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת. רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר (תהלים קז, ב): יֹאמְרוּ גְאוּלֵי ה', אֲשֶׁר הוּא גוֹאֲלָם לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא אֲשֶׁר גְּאָלָם. אָמַר רַבִּי אָבוּן כִּי פּוֹדֶה ה' אֶת יַעֲקֹב אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא (ירמיה לא, י): כִּי פָדָה ה' אֶת יַעֲקֹב. רַבָּנָן אָמְרֵי (זכריה י, ח): אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם. כִּי אֶפְדֵם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כִּי פְדִיתִים. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ (ישעיה ד, ה): וַיִּבְרָא ה' עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיוֹן, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וּבָרָא, כְּבָר הִיא בְּרוּאָה וּמְתֻקֶּנֶת.
משנה ברכות ב׳:ב׳ - הטקסט מספריא
אלו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשניה בין שניה לשמע ובין שמע לוהיה אם שמוע בין והיה אם שמוע לויאמר בין ויאמר לאמת ויציב. רבי יהודה אומר בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק. אמר ר' יהושע בן קרחה למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע אלא כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך יקבל עליו עול מצות. והיה אם שמוע לויאמר שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה ויאמר אינו נוהג אלא ביום:
משנה ראש השנה א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
בארבעה פרקים העולם נידון. בפסח על התבואה. בעצרת על פירות האילן. בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון. שנאמר (תהלים לג, טו) היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. ובחג. נידונין על המים:
בראשית רבה י״ב:ב׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר בְּהִבָּרְאָם בְּה"א בְּרָאָם. (ישעיה סו, ב): וְאֶת כָּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה וַיִּהְיוּ כָל אֵלֶּה נְאֻם ה' וְאֶל זֶה אַבִּיט אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ וְחָרֵד עַל דְּבָרִי, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן לֹא בְעָמָל וְלֹא בִיגִיעָה בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת כָּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה, רַבִּי יוּדָן אָמַר בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, מו): אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד משֶׁה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה אוֹמֵר בִּזְכוּת הַשְּׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות א, א): וְאֵלֶּה שְׁמוֹת, וּכְתִיב: וַיִּהְיוּ כָל אֵלֶּה נְאֻם ה'.

