הוא אהרן ומשה
תהוא אהרן ומשה
ש"פ בא תאמ"ר לפ"ק
הוא אהרן ומשה1 אשר אמר ה' להם הוציאו את בנ"י מאמ"צ2 כו' הם המדברים כו' הוא משה ואהרן3 ואי' בזהר4 למה או' הוא ולא הם, גם צ"ל שבתחלה א' הוא אהרן ומשה משמע דאהרן העיקר ובאמת ביצי"מ הי' העיקר משה, ותירץ רבינו ז"ל דלהוציא בנ"י מאמ"צ העיקר ע"י אהרן וז"ש הוא אהרן ומשה כו' הוציאו בנ"י כו' אך לדבר אל פרעה משה העיקר5 וז"ש הם המדברים כו' הוא משה ואהרן, והנה להבין זה צ"ל תחילה מ"ש בריש הפרשה ואלה ראשי בית אבותם וחשיב ראובן ושמעון ולוי ופירש"י6 מפני שקנתרם7 יעקב לפני מותו לכן חזר וייחסם כאן להודיע שהם חשובים. ובפ"י8 פי' שהוא להודיע שמשה הוא דור שביעי לאברהם וכל השביעין חביבין9 כמו בימים הז' שבת וכתי' ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו10, בחדשים כתי' ובחדש השביעי באחד לחדש11 שבו ר"ה ויוהכ"פ וסוכות, בשנה כתי' ובשנה השביעית שבת שבתון יהי' לארץ12 והוא שנת השמיטה, וא"כ הרי משה לגבי תאאברהם כמו שבת13 לגבי ששת יומין דחול, וצ"ל הלא מצינו מדרש סותר לזה דאי' במדרש14 ע"פ אל תקרב הלום15 במקום גדולים אל תעמוד16, דאברהם א' הנני17 לכהונה ומל' ומשה א' ג"כ הנני18 א"ל הקב"ה במקום גדולים אל תעמוד, הרי אברהם למעלה במדריגה ממשה. והנה יובן זה מאופני הגילוים דהנה כתי' וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם19 וידוע הקושי' דהרי מצינו שם ה' גם גבי האבות דכתי' ויאמר ה' אל אברם20 הרי גם כשנק' אברם כתי' בי' הוי' וירא אליו הוי'21, וכתי' אלה תולדות השמים והארץ בהבראם22 באברהם23, וכתי' ביום עשות הוי' אלקים24 ארץ ושמים. והנה צ"ל תחילה ביאור ב' שמות אלו הוי' ואלקים*, הנה אלקים ל' רבים26 וכמ"ש אלקים קדושים27, והוי' אחד, וצ"ל מהו"ע אלקים רבים. והענין דהנה כתי' גדול ה' ומהולל מאד28 ולגדולתו אין חקר ולכאורה אינו מובן דתחילה אמר ומהולל מאד משמע דשייך הילול בה' ואח"כ אמר ולגדולתו אין חקר.
אך הנה ארז"ל אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו29, דבהוי' עצמו הרי לית מח' תפיסא בי'30 כלל אך בשם אלקים ניכר התפשטות גדולתו, וענין עיר אלקינו הוא כללות עולם הדיבור כמו העיר שהוא קיבוץ בתים הרבה ובית הוא קיבוץ אבנים הרבה כמו"כ האותיות נק' אבנים דכמו האבן דומם כמו"כ האותיות דוממים31 וצירופי אותיות נק' בית, וכללות עולם הדיבור נק' עיר אלקינו, ומ"מ ולגדולתו אין
*)בשולי היריעה בצד השמאלי של הגליון נרשם כאן:
תו"א דנ"ח ע"ב תבחקר דאף דמה רבו מעשיך ה'32 ומה גדלו מעשיך33 מ"מ אינם בערך לגבי בחי' מאד עמקו מחשבותיך. וענין מה רבו מעשיך הם ריבוי הנבראים34 דצח"ם35 ובהם יש ג"כ כמה מינים כמו באילן יש תפוחים ואגוזים שטעמם משונה, ושקדים יש להם טעם אחר, ושרש הטעמים הוא מהמזל כאמרז"ל אין לך עשב36 מלמטה שאין לו מזל למעלה המכה בו ואומר לו גדל, וכללות החיות נמשך מפסולת דתענוג העליון וכמ"ש וכל קרבי שם קדשו37 שיש קרביים עליונים שמבררי', והפסולת הוא החיות מכל התענוגים גשמים וז"ש נטה ימינו וברא שמים38 נטה שמאלו וברא ארץ הרי ארץ מבחי' שמאל ולכן ר"ע כשראה כרך גדול של רומי כו' שחק אם לעוברי רצונו39 כך נמשך מחיצוניות תענוג העליון לעושי רצונו שיומשך מפנימיות תענוג העליון עאכו"כ. מה גדלו מעשיך הם גדולי הנבראים40, נשמות ומלאכים ובזה יש ג"כ ריבוי מד' דאמרז"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות41 ולכאו' מה צריך הצדיק ש"י עולמות, והענין דהנה קנ"ה חכ' וקנ"ה בינה42 בגימ' יש43 וזהו להנחיל אוהבי יש44 דתרי"ג מצות דאורייתא וז"מ דרבנן הם תר"ך45 ומה שיכול להגלה46 הוא מחצה התחתון דכתר וזהו ש"י אורות מכ"ע והם זיו תורתן ועבודתן47 והש"י עולמות שנמשכים מבחי' חו"ב הם כלים לש"י אורות אלו, לכן כל צדיק יש לו מדור לפי כבודו48 לפ"ע עבודה דעוה"ז, וזהו אלקים ל' רבים שיש בזה ריבוי מד', וגם אהוי"ר דעוה"ז הם מש' אלקים דביראה כתיב אלקים עשה שיראו מפניו49 וכתי' את אלקי' ירא50, את הוי' אלקיך תירא51 דכשהוי' דלית מח' תפיסא בי' נמשך ע"י בחי' אלקיך תגאז שייך ירא ה' א"כ אפילו יראה בשת52 הוא ע"י שם אלקים, וכן אהבה כתי' הללוהו בגבורותיו53 הללוהו כרוב גודלו וכן כתי' ואהבת את הוי' אלקיך54 שהוי' דלית מח' תפיסא בי' יהי' בבחי' אלקיך ומזה יהי' אהבה, וזהו וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, אברהם יצחק יעקב56 הם חו"ג ורחמים55 ולכן יש לכל ישראל ג' בחי' אלו בירושה מאבותינו57.
אך הנה יש ב' בחי' דהנה כתי' הנך יפה רעיתי58 הנך יפה עיניך יונים, יפה הוא שיש בו ג' גוונים59 דבגוון א' אינו שייך יופי כ"א התכללות ג' גוונים וזהו אהוי"ר ורחמים, ויש אהוי"ר מלמטלמ"ע60 וזהו הנך יפה רעיתי ויש אהוי"ר ורחמים מלמעלמ"ט וזהו הנך יפה עיניך יונים, ולחבר אהוי"ר ורחמים דלמעלה באהוי"ר דלמטה זהו באל שדי דהשין ג' קוי"ן61 מורה על בחי' אהוי"ר ורחמים וד' י' הוא משארז"ל שאמר לעולמו די62 והוא מקור הנבראים ה"ה מחבר ב' בחי' הנ"ל, וזהו היא מתהלכת בין החיות63, דיש חיון עילאין וחיון תתאין64, חיון תתאה הוא מרכבתא דאבות הן המרכבה66 דאבות עצמן הם בבריאה67, וחיון עילאין הוא מרכבתא עילאה65 דאצי', ולחבר ב' בחי' אלו זהו היא מתהלכת בין החיות הוא בחי' מל'68 שמחבר ב' בחי' אלו. וב' בחי' יופי בעבודה הם פסוד"ז וק"ש, פסוד"ז הוא בחי' גדול ה' ומהולל מאד, וק"ש הוא אהוי"ר הבאה מלמעלה.
ועפ"ז יובן הגם דגבי אבות כתי' ג"כ הוי' אך הוא ע"י שם אלקים וזהו ביום עשות הוי' אלקים ארץ ושמים וכמ"ש שמש ומגן ה' אלקים69 כמו המגן שמכסה תדומסתיר על אור השמש כמו"כ שם אלקים מכסה ומסתיר על אור ה' וקדושתו, אבל ושמי הוי' קודם התלבשותו לא נודעתי להם כ"א ביצי"מ מ"ת70 דכתי' לכן אמור לבנ"י71 אני הוי', וידעו מצרים כי אני הוי'72, דכתי' מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, שאני עמלא דאורייתא דלעילא משמשא73 שלמעלה מבחי' שמש ה' שמתלבש בהמגן ונרתק.
וביאור הענין דהנה אי' במאמר אלי' אנת הוא חכים ולא בחכ' ידיעא מבין ולא בבינה ידיעא כו' וחשיב חסד דרועא ימינא כו' ואח"כ אמר ולאו מכל אילין מדות איהו כלל74, ולכאורה הול"ל ולאו מכל אילין חו"ב איהו כלל. והענין דהנה מדות הם שייכים לזולת75 דכשיש על מי להתרחם ועל מי להתחנן שייך רחום וחנון76 וכמ"ש זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה77 רחמים וחסדים הם שייכים לעולמות, וכתי' כי אמרתי עולם חסד יבנה ויש בזה ב"פ78 א' שצריך לבנות העולם במידת החסד ב' שכדי לברוא העולם צריכים לבנות מדת החסד, הרי שהמדות שייכים לזולת, משא"כ מוחין אינם שייכים לעולם כמובן, וזהו"ע האבות שהם מדות אבל בחי' ה' בחכ'79 לא נתגלה להם דבתומ"צ מתגלה עצם החכ' דכתי' הראיני נא את כבודך80 כו'81 וראית את אחורי82 ופני לא יראו, קשר של תפילין הראה לו83, שביקש הראיני נא את כבודך הוא בחי' ח"ע84 והוא בחי' תפילין דאמרז"ל תפילין דמארי עלמא85, מארי עלמא הם מדות ותפילין דמארי עלמא הו"ע המשכת מוחין למדות, וכן הקב"ה מניח תפילין86 קב"ה הוא בחי' ז"א ומל' מניח תפילין הוא תההמשכת מוחין בז"א, וא"ל כי לא יראני אדם וחי87 וראית את אחורי קשר של תפילין הראה לו הוא בחי' מל' דתבונה88, וישראל כשמניח תפילין ה"ה ממשיך בחי' זו שלא השיג משה בבחי' ראי' כ"א כשהניח תפילין הרי לא גרע מכל ישראל אבל בבחי' ראי' לא השיג וכ"ש שהאבות לא השיגו בחי' זו, וישראל ע"י שמניחים ממשיכים בחי' זו.
ועפ"ז מ"ש89 הוא אהרן ומשה דביצי"מ העיקר אהרן, דאהרן הוא שושבינא דמטרוניתא89 שמעלה נש"י לכן להוציא מאמ"צ הם המצרים וגבולים90 הוא ע"י אהרן, אך לדבר אל פרעה משה העיקר שהוא שושבינא דמלכא91, דפרעה אותיות הערף92 לכן יצא בגסות וגיאות וא' מי הוי' אשר אשמע בקולו, לא ידעתי את הוי'93, וכדי להשפיל הגיאות צריכים להמשיך מבחי' כי גאה גאה שמתגאה על גותניא94, וכדי להמשיך בחי' הוא95 ע"י משה שהוא בחי' ביטול דחכ'96 הוא כח מ"ה97 אחד האמת שבו שורה אוא"ס* ומשה הי' ג"כ בחי' מה כמ"ש ואנחנו מ"ה98 לכן הי' כלי לבחי' כי גאה גאה, הגם דואנחנו מ"ה קאי גם על אהרן אך אהרן הי' ב"ן דמ"ה ומשה מ"ה דמ"ה99, לכן לדבר אל פרעה כתי' הוא משה ואהרן. ומ"ש הוא ולא הם, הענין דלאחר החטא כתי' את המאור הגדול ואת המאור הקטן וזהו"ע הוי' ואלקים100, אבל
*)על גליון היריעה בצד הימיני של שורה זו נרשם:
סש"ב פי"ח תוקודם החטא כתי' את שני המאורות הגדולים101 והו"ע מ"ש וידעת היום102 והשבת אל לבבך כי הוי' הוא אלקים כולא חד103, ולכן גבי משה ואהרן כתי' הוא שהוא בחי' כולא חד (אפ"ל אהרן ב"ן דמ"ה ומשה מ"ה דמ"ה כנ"ל זהו"ע הוי' ואלקים וכתי' הוא להורות דכולא חד).
אך עדיין צ"ל דמשמע דמשה לגבי אברהם הוא כמו שבת לגבי חול ובאמת אי' במדרש אל תקרב הלום במקום גדולים אל תעמוד, והנה להבין ההפרש בין משה ואברהם צ"ל תחילה ההפרש בין אברהם ואהרן, דאברהם הי' מרכבה לבחי' חסד104 וגם אהרן הי' בחי' חסד105 ואי' בזהר אית חסד ואית חסד106 אית חסד דאיקרי חסד עולם ואית חסד דאיקרי רב חסד107, והנה גבי אברהם כתי' הלוך ונסוע הנגבה108 שהמשיך א"ע109 לבחי' מנורה בדרום110, ואהרן להיכן שאברהם המשיך א"ע שם התחיל ואדרבה כתי' בהעלותך את הנרות111 שהעלה את הנרות, והנה כתי' אלה תולדות השמים והארץ בהבראם תולדות מלא ו' כתי' דעולם על מילואו נברא113 אך אדה"ר ע"י חטא עה"ד נחסר הו'112, אך בהבראם הוא אברהם וכתי' מלא ו' היינו שהמשיך בחי' ו' הוא בחי' מדות שהודיע אלקותו בעולם114, ולכן הוא בחי' חסד עולם שהמשיך בחי' חסד בעולם, וזהו ששת יומין דחול דכל יומא ויומא עביד עבידתא114, אבל משה הוא בחי' שבת שהוא שביעי שהוא בחי' בינה115 תזושבתא דיומא116 בחי' מוחין דאבא117, אך א"כ הרי ג"כ שביעי וצ"ל ההפרש כמו בין יו"ט לשבת118, דיו"ט בעצם הוא מוחין דאימא רק שהוא מקרא קדש119 שקוראין וממשיכים מבחי' קדש, ושבת הוא עצם קדש כי קדש הם120, בחי' מוחין דאבא, הרי שמשה למעלה במד' מאברהם, ומ"מ א"ל אל תקרב הלום כו' דמשה שהי' בחי' קדש נתנו לו במתנה וכמ"ש לך רד כלום נתתי121 לך גדולה אלא בשביל ישראל ונטלו ממנו אלף122 ובשבת ניתנו לו במתנה, אך באברהם הי' זה ע"י עבודתו וכמ"ש התהלך לפני והי' תמים123, הגם דגבי נח כתי' ג"כ את האלקים התהלך נח124 הרי את האלקים כתי' שהי' צריך סיוע אבל גבי אברהם כתי' התהלך כו' מעצמו לכן אחד הי' אברהם125 ונק' אדם הגדול בענקים126, ועפ"ז יובן אף שמשה הי' למעלה במדרי' מאברהם אך הי' זה בדרך מתנה אבל אברהם הי' ע"י עבודתו הגיע למדרי' זו, לכן אחד הי' אברהם ונק' אדם הגדול בענקים כו'.
נרשם בשולי היריעה ולא נסמן מקומו בפנים:
דיש דחילו ורחימא ורחימו ודחילו, דחילו ורחימו בחי' ו"ה [וזהו מדרי' האבות] ורחימו ודחילו י"ה [וזהו מדרי' משה].
הערות
עמוד ת
- 1. הוא אהרן ומשה : הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ממאמר ד"ה זה שנדפס לעיל בחלק המאמרים. וש"נ. הנחה זו הובא בהנחה שלאח"ז ד"ה אז ישיר משה על יד הערה 23.
- 2. הוא אהרן ומשה . . מאמ"צ : וארא ו, כו.
- 3. הם המדברים . . משה ואהרן : שם ו, כז.
- 4. הוא אהרן ומשה . . ואי' בזהר : וארא כו, ב. כז, א (אוה"ת וארא ע' רכו).
- 5. רבינו ז"ל . . אל פרעה משה העיקר : ראה מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"א ע' קכב ואילך. ע' קלג (תקס"ב ח"א ס"ע רצא ואילך). תו"ח וארא ח"א פב, ב. אוה"ת שם ע' רכה.
- 6. ואלה ראשי בית אבותם . . ופירש"י : וארא ו, יד [ושם: אלה]. פסיקתא רבתי פסקא ז ויהי המקריב. וראה רשב"ם בשם המכילתא. ראה גם אוה"ת וארא ע' רח.
- 7. שקנתרם : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 8.
- 8. ובפ"י : ובספר פנים יפות — ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 11.
- 9. וכל השביעין חביבין : ויק"ר פכ"ט, יא.
- 10. ויברך אלקים . . ויקדש אותו : בראשית ב, ג.
- 11. ובחדש השביעי באחד לחדש : פינחס כט, א.
- 12. ובשנה השביעית . . יהי' לארץ : בהר כה, ד. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 15.
עמוד תא
- 13. משה לגבי אברהם כמו שבת : ראה גם אוה"ת וארא ע' רכח. תשא ע' ב'יט. לקמן בסיום המאמר.
- 14. דאי' במדרש : ב"ר פנ"ה, ו. שמו"ר ספ"ב.
- 15. אל תקרב הלום : שמות ג, ד.
- 16. במקום גדולים אל תעמוד : משלי כה, ו [ושם: ובמקום].
- 17. דאברהם א' הנני : וירא כב, א.
- 18. ומשה א' ג"כ הנני : שמות ג, ד.
- 19. וארא . . לא נודעתי להם : וארא ו, ג. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 24.
- 20. ויאמר ה' אל אברם : לך יב, א.
- 21. וירא אליו הוי' : וירא יח, א. כתוב זה הוא לאחר שנק' אברהם — ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 25.
- 22. אלה תולדות השמים והארץ בהבראם : בראשית ב, ד.
- 23. בהבראם באברהם : ב"ר פי"ב, ט. זהר לך פו, ב ובדרך אמת אות א. שמיני לח, א. ראה גם סה"מ תרל"ו ח"ב ע' רנב.
- 24. ביום עשות הוי' אלקים : בראשית ב, ד.
- 26. אלקים ל' רבים : רש"י וירא כ, יג. וישלח לה, ז. ראה (בנוסף לתו"א כאן) תו"ח וארא ס, א ואילך. לקו"ת אמור לא, ג. אוה"ת וארא ע' רכג. סה"מ פר"ת כאן ע' רלא.
- 27. אלקים קדושים : יהושע כד, יט.
- 28. גדול ה' ומהולל מאד : תהלים קמה, ג.
- 29. אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו : תהלים מח, ב. ראה זהר פקודי רלה, א. ויקרא ה, א. מאמרי אדה"א נ"ך ע' פ. וש"נ. סה"מ תרכ"ז ס"ע ר. וש"נ.
- 30. לית מח' תפיסא בי' : ת"ז בהקדמה יז, א.
- 31. האותיות נק' אבנים . . דוממים : ראה ס"י פ"ד, מי"ב. מאמרי אדה"א נ"ך ע' תקלב. תו"א ויצא כב, א. תו"ח שם קסד, סע"א ואילך.
עמוד תב
- 32. דמה רבו מעשיך ה' : תהלים קד, כד.
- 33. ומה גדלו מעשיך : שם צב, ו.
- 34. מה רבו . . ריבוי הנבראים : ראה גם סה"מ תר"ם ח"ב ע' תצד. וש"נ.
- 35. ריבוי הנבראים דצח"ם : ראה גם סה"מ תר"ם ח"א ע' י. וש"נ.
- 36. אין לך עשב : ראה אוה"ת וארא כרך ח ע' ב'תתפג שמציין: הובא בר"ח פ"ה משער האהבה והוא במ"ר בראשי' פ"י[, ו]. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתמח. וש"נ. שם ע' תתעו ואילך. שער האמונה ע' נג.
- 37. וכל קרבי שם קדשו : תהלים קג, א [בהשמטת תיבת את]. ראה גם שע"ת סט, א ובהנסמן במ"מ לשם.
- 38. נטה ימינו וברא שמים : ראה פדר"א פי"ח. הנסמן בתו"א כאן בפנים. (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ועבדתם את ה"א ובהערה 81.
- 39. ר"ע . . אם לעוברי רצונו : ראה מכות בסופה. לקו"ת בהעלותך לג, ד. שלח מז, א.
- 40. מה גדלו . . גדולי הנבראים : ראה לעיל הערה 35.
- 41. עתיד . . ש"י עולמות : עוקצי' בסופה. ראה גם אוה"ת בהעלותך ע' תטז.
- 42. קנ"ה חכ' וקנ"ה בינה : משלי ד, ה [ושם: קנה].
- 43. קנ"ה . . בגימ' יש : ראה פע"ח שער תפילות ר"ה שכ"ה, פ"ג [ירושלים תש"מ תקעא, סע"א]. שער יוה"כ שכ"ז, פ"ה. שער הפסוקים משלי ס"ד. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תרס. תקע"א ע' עה. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' טז. וש"נ. אוה"ת בהעלותך ע' תטז.
- 44. להנחיל אוהבי יש : משלי ח, כא.
- 45. דתרי"ג . . וז"מ . . תר"ך : ראה לעיל הנחה ד"ה קדש ישראל לה' הערות 131-135.
- 46. להגלה : אינו ברור בצילום גוכתי"ק.
- 47. זיו תורתן ועבודתן : ראה תניא פל"ט.
- 48. כל צדיק . . לפי כבודו : ראה שבת קנב, א. רו"ר פ"ג, ד.
- 49. אלקים עשה שיראו מפניו : קהלת ג, יד [ושם: והאלקים . . מלפניו].
- 50. את אלקי' ירא : קהלת יב, יג [ושם: האלקים].
- 51. את הוי' אלקיך תירא : ואתחנן ו, יג. עקב י, כ.
עמוד תג
- 52. יראה בשת : ראה ת"ז בהקדמה ה, ב. תכ"ח. מאמרי אדה"א בראשית ע' מ.
- 53. הללוהו בגבורותיו : תהלים קנ, ב.
- 54. ואהבת את הוי' אלקיך : ואתחנן ו, ה. עקב יא, א.
- 56. יעקב . . ורחמים : ראה זהר לך פז, ב. מאמרי אדה"א בראשית ע' קנו. וש"נ.
- 55. אברהם יצחק יעקב הם חו"ג ורחמים : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 74.
- 57. חו"ג ורחמים . . בירושה מאבותינו : ראה גם תו"א ר"פ וארא. תו"ח וארא ח"א סה, ג. סח, א.
- 58. הנך יפה רעיתי : שה"ש א, טו. ד, א.
- 59. יפה . . ג' גוונים : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 79.
- 60. אהוי"ר מלמטלמ"ע : אוצ"ל: אהוי"ר ורחמים מלמטלמ"ע.
- 61. דהשין ג' קוי"ן : ראה מאו"א מערכת אות השי"ן ס"א וביאיר נתיב שם.
- 62. שאמר לעולמו די : ראה חגיגה יב, א. ב"ר פ"ה, ח. פמ"ו, ג.
- 63. היא מתהלכת בין החיות : יחזקאל א, יג.
- 64. חיון עילאין וחיון תתאין : ראה זהר ויקהל ריא, א. ריג, א. לקו"ת תזריע כב, ד. סידור שחרית סד, א. ביאוה"ז בשלח מב, סע"ב ואילך. ויקרא סב, ב. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' שט. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תסט ואילך.
- 66. דאבות הן המרכבה : ב"ר פמ"ז, ו. פפ"ב, ו. ראה מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רטו. וש"נ. תו"ח נח מט, ד ובהערה 42. משפטים ח"ב ש, ג. סה"מ תרכ"ט ע' רלח. וש"נ.
- 67. דאבות עצמן הם בבריאה : ראה גם תו"ח וארא ח"א סב, א ובהנסמן שם. (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ועוי"ל ענין ק"נ דאצי' ובהערה 72.
- 65. מרכבתא דאבות . . מרכבתא עילאה : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 86.
- 68. היא . . מל' : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 92.
- 69. שמש ומגן ה' אלקים : תהלים פד, יב. ראה שהיחוה"א רפ"ד. תו"א ויצא כא, ד. תו"ח ח"ש קכח, סע"ב ואילך. ויצא קסז, ג ואילך. אוה"ת (יהל אור) תהלים ס"ע ש ואילך.
עמוד תד
- 70. מ"ת : אוצ"ל: ומ"ת.
- 71. לכן אמור לבנ"י : וארא ו, ו.
- 72. וידעו מצרים כי אני הוי' : וארא ז, ה. ועוד. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 94.
- 73. מה יתרון לאדם . . דלעילא משמשא : קהלת א, ג. זהר ויחי רכג, ב. ראה גם תו"ח וארא ח"א סג, סע"ב ואילך ובהנסמן בריש המאמר שם.
- 74. אנת הוא חכים . . ולאו . . כלל : ראה ת"ז בהקדמה יז, ב [בהוספת תיבת: הוא — כ"ה בסידור אדה"ז סדר מנחת ערב שבת. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן על יד הערה 101].
- 75. מדות הם שייכים לזולת : ראה גם אוצרות חיים בתחלתו. הובא בלקו"ת מסעי צג, רע"א. סה"מ תרל"ח ס"ע שצ. וש"נ. תר"ם ח"א ע' קפה־ ח"ב ע' תקז. וש"נ.
- 76. רחום וחנון : תשא לד, ו. תהלים פו, טו. קג, ח.
- 77. זכור רחמיך . . המה : תהלים כה, ו [בדילוג השם]. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה שלש רגלים תחוג לי על יד הערה 32 ואילך. לקמן בהנחה שם על יד הערה 27. ובחלק ההנחות שם על יד הערה 32.
- 78. כי אמרתי . . ב"פ : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערות 105-106.
- 79. ה' בחכ' : לשון הכתוב משלי ג, יט.
- 80. הראיני נא את כבודך : תשא לג, יח.
- 81. כו' : כ"ה בגוכתי"ק.
- 82. וראית את אחורי : תשא שם, כג.
- 83. קשר של תפילין הראה לו : ראה ברכות ז, א.
- 84. כבודך . . ח"ע : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן על יד הערה 115 ואילך.
- 85. תפילין דמארי עלמא : ראה ברכות ו, א. סה"מ מלוקט ב' ע' פז הערה 10.
- 86. הקב"ה מניח תפילין : ברכות ו, א. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה קדש ישראל לה' ובהערה 126.
עמוד תה
- 87. כי לא יראני אדם וחי : תשא לג, כ [ושם: האדם].
- 88. קשר של תפילין . . מל' דתבונה : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן הערה 122.
- 89. ועפ"ז מ"ש : אוצ"ל: ועפ"ז יובן מ"ש.
- 89. דאהרן הוא שושבינא דמטרוניתא : ראה זהר רע"מ ויקרא כ, א. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"א ע' קג. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' שטו וע' שמ.
- 90. מאמ"צ הם המצרים וגבולים : ראה תו"א בשלח סד, ב. סע"ג. יתרו סז, סע"ב. עא, ג.
- 91. משה . . שושבינא דמלכא : ראה זהר שם. מצורע נג, ב. רע"מ שופטים ערה, ב. תו"ח שמות ח"א יא, ג הערה 510.
- 92. דפרעה אותיות הערף : ראה לקו"ת להאריז"ל שמות עה"פ (א, ח) ויקם מלך חדש בתחילתו. שער הפסוקים פ' וישב (לט, א) סט"ל. סה"מ תר"ם ח"ב ע' תרנה. וש"נ.
- 93. מי הוי' . . את הוי' : שמות ה, ב.
- 94. כי גאה . . על גותניא : בשלח טו, א. ראה ת"א שם.
- 95. בחי' הוא : אוצ"ל: בחי' זו הוא.
- 96. משה . . דחכ' : ראה לקו"ש שמות כרך ו ע' 244 ואילך.
- 97. דחכ' הוא כח מ"ה : זהר רע"מ צו כח, א. לד, א.
- 98. ואנחנו מ"ה : בשלח טז, ז. ח [ושם: ונחנו — אבל עד"ז מובא בעוד מקומות ומהם: לקמן הנחה ד"ה את חג המצות תשמור על יד הערה 70 (ובחלק ההנחות שם על יד הערה 78). ד"ה כי תבואו וכו' ושבתה הארץ על יד הערה 76. הנסמן בסה"מ תר"ם ח"א ע' שטו]. ראה גם מאמרי אדה"א בראשית ע' כב. וש"נ. תו"ח שמות ח"א מג, א. וש"נ.
- 99. אהרן הי' ב"ן דמ"ה ומשה מ"ה דמ"ה : ראה תו"א מג"א צט, ג. אוה"ת תצוה ע' א'תרו. ע' א'תרכג. סה"מ תר"ם ח"א ע' קעח. וש"נ.
- 100. את המאור הגדול . . הקטן . . הוי' ואלקים : בראשית א, טז [בדילוג]. זהר בראשית כ, א.
עמוד תו
- 101. את שני המאורות הגדולים : בראשית שם. ראה רש"י שם מחולין ס, ב.
- 102. וידעת היום : ואתחנן ד, לט. ראה גם סה"מ תר"ם ח"א ע' קט ואילך.
- 103. כי הוי' הוא אלקים כולא חד : ראה זהר בהקדמה יב, א. וארא כו, ב. תרומה קסא, א ואילך. רע"מ ואתחנן רסד, א. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' קעה ובהנסמן בריש המאמר שם. תו"ח וארא ח"א ס, א. וש"נ. סה"מ תרל"ג ח"ב ע' תה ואילך. וש"נ.
- 104. דאברהם . . חסד : ראה זהר בראשית מז, ב. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תקפ ובהנסמן במ"מ לשם. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' ד. וש"נ.
- 105. אהרן . . חסד : ראה ת"י ברכה לג, ח. שמו"ר פ"ה, י. תו"ח שמות ח"א לז, ג. וש"נ.
- 106. אית חסד ואית חסד : זהר אד"ר נשא קלג, ב. ראה אגה"ק ס"י. סוסי"ג. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תשעז. וש"נ.
- 107. דאיקרי רב חסד : שם אמר חסד דלגאו אך פשוט דר"ל רב חסד דהרי פי' זה על תיקון השישי מי"ג מדה"ר שהוא ורב חסד — אוה"ת תצוה ע' א'תקפז [ושם מציין: דקל"ז ע"ב. וכנשצ"ל כבהערה שלפנ"ז: קלג, ב].
- 108. הלוך ונסוע הנגבה : לך יב, ט. ראה זהר לך פ, א. פד, א. אוה"ת לך כרך ד ע' 1398.
- 109. א"ע : את עצמו.
- 110. מנורה בדרום : תרומה כו, לה. פקודי מ, כד. יומא לג, ריש ע"ב.
- 111. בהעלותך את הנרות : בהעלותך ח, ב. ראה אוה"ת וארא ע' קמד.
- 113. דעולם על מילואו נברא : ראה ב"ר פי"ד, ז. וראה שם פי"ב, ו. פי"ג, ג (וביפ"ת שם). ראה גם תו"ח ח"ש קלד, א. לקו"ש בראשית כרך כה ע' 14 ואילך.
- 112. אלה תולדות . . מלא ו' . . נחסר הו' : ראה ב"ר פי"ב, ו. לקמן הנחה ד"ה כי תבואו וכו' ושבתה הארץ ובהערה 101.
- 114. שהודיע אלקותו בעולם : ראה סוטה י, ריש ע"ב. רמב"ם הל' ע"ז ספ"א.
- 114. דכל יומא . . עבידתא : ראה זהר ויגש רה, סע"א. אמור צד, ריש ע"ב. השמטות לזח"א רסד, ב.
- 115. שביעי . . בינה : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן הערה 150.
עמוד תז
- 116. ושבתא דיומא : זהר בהקדמה ה, ב.
- 117. ושבתא . . מוחין דאבא : ראה בהערה שלאח"ז.
- 118. ההפרש כמו בין יו"ט לשבת : ראה פע"ח שער מקראי קדש ש"כ, פ"א. לקו"ת צו יא, ד. בחוקותי מז, ג. שע"ת צח, ב (בשם הע"ח). הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' א'מד. סה"מ תרכ"ז ע' תפט. וש"נ.
- 119. מקרא קדש : בא יב, טז. ועוד.
- 120. כי קדש הם : לשון הכתוב תצוה כט, לג. ואולי צ"ל: כי קדש היא — תשא לא, יד.
- 121. לך רד כלום נתתי : תשא לב, ז. ברכות לב, א. רש"י תשא שם.
- 122. ונטלו ממנו אלף : ראה לקו"ת ברכה צג, ג־ היום יום יז תמוז שמציין לפע"ח שער השבת פ"ח. סה"מ תרל"ח ע' רלא. וש"נ.
- 123. התהלך לפני והי' תמים : לך יז, א. ראה הערה הבאה.
- 124. את האלקים התהלך נח : נח ו, ט. ראה תנחומא נח ה. ב"ר פ"ל, י. רש"י נח שם.
- 125. אחד הי' אברהם : יחזקאל לג, כד.
- 126. אדם הגדול בענקים : יהושע יד, טו [ושם: האדם] וברש"י שם (בשם מדרש אגדה) ובאיוב לב, ב. ב"ר פי"ד, ו. במדב"ר פי"ג, ג. סה"מ תרל"ח ע' ר. וש"נ.
ויקרא רבה כ״ט:י״א - הטקסט מספריא
כָּל הַשְּׁבִיעִין חֲבִיבִין לְעוֹלָם, לְמַעְלָן הַשְּׁבִיעִי חָבִיב, שָׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְרָקִיעַ וּשְׁחָקִים, זְבוּל וּמָעוֹן וַעֲרָבוֹת, וּכְתִיב (תהלים סח, ה): סֹלוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ. בָּאֲרָצוֹת, שְׁבִיעִית חֲבִיבָה: אֶרֶץ, אֲדָמָה, אַרְקָא, גַּיְא, צִיָה, נְשִׁיָּה, תֵּבֵל. וּכְתִיב (תהלים ט, ט): וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים. בַּדּוֹרוֹת שְׁבִיעִי חָבִיב: אָדָם, שֵׁת, אֱנוֹשׁ, קֵינָן, מַהַלַּלְאֵל, יֶרֶד, חֲנוֹךְ. וּכְתִיב (בראשית ה, כד): וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים. בָּאָבוֹת שְׁבִיעִי חָבִיב: אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, לֵוִי, קְהָת, עַמְרָם, משֶׁה. וּכְתִיב (שמות יט, ג): וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים. בְּבָנִים הַשְּׁבִיעִי חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א ב, טו): דָּוִיד [הוא] הַשְּׁבִעִי. בַּמְּלָכִים הַשְּׁבִיעִי חָבִיב: שָׁאוּל, אִישׁ בּשֶׁת, דָּוִד, שְׁלֹמֹה, רְחַבְעָם, אֲבִיָה, אָסָא. וּכְתִיב (דברי הימים ב יד, י): וַיִּקְרָא אָסָא אֶל ה'. בַּשָּׁנִים שְׁבִיעִי חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, יא): וְהַשְּׁבִיעִית תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ. בַּשְּׁמִטִּין שְׁבִיעִי חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה, י): וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים. בַּיָּמִים שְׁבִיעִי חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, ג): וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי. בֶּחֳדָשִׁים שְׁבִיעִי חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג, כד): בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ.
בראשית רבה נ״ה:ו׳ - הטקסט מספריא
וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר גִּדְּלוֹ כַּנֵּס הַזֶּה שֶׁל סְפִינָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר נִסָּה אוֹתוֹ בְּוַדַּאי שֶׁלֹא יִהְיוּ אוֹמְרִין הֲמָמוֹ עִרְבְּבוֹ וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת. וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת דִּמָּה משֶׁה עַצְמוֹ לְאַבְרָהָם, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (משלי כה, ו): אַל תִּתְהַדַּר לִפְנֵי מֶלֶךְ וּבִמְקוֹם גְּדֹלִים אַל תַּעֲמֹד, אַבְרָהָם אָמַר הִנֵּנִי, הִנֵּנִי לִכְהֻנָּה, הִנֵּנִי לְמַלְכוּת, זָכָה לִכְהֻנָּה וְזָכָה לְמַלְכוּת. זָכָה לִכְהֻנָּה (תהלים קי, ד): נִשְׁבַּע ה' וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם. לְמַלְכוּת (בראשית כג, ו): נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה. משֶׁה אָמַר (שמות ג, ד): הִנֵּנִי, הִנֵּנִי לִכְהֻנָה, הִנֵּנִי לְמַלְכוּת, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמות ג, ה): אַל תִּקְרַב הֲלֹם, אֵין קְרַב אֶלָּא כְּהֻנָּה, הֵיאךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (במדבר א, נא): וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת, וְאֵין הֲלֹם, אֶלָּא מַלְכוּת, הֵיאךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמואל ב ז, יח): כִּי הֲבִיאֹתַנִי עַד הֲלֹם.
בראשית רבה י״ב:ט׳ - הטקסט מספריא
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, בְּהִבָּרְאָם בְּאַבְרָהָם, בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם. רַבִּי עֲזַרְיָה אָמַר עַל הֲדָא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה (נחמיה ט, ו): אַתָּה הוּא ה' לְבַדֶּךָ אַתָּה עָשִׂיתָ וגו' וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם, כָּל הָאוֹנְקִים הַזֶּה בִּשְׁבִיל מָה, בִּשְׁבִיל (נחמיה ט, ז): אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִים וְשַׂמְתָּ שְׁמוֹ אַבְרָהָם. אָמַר רַבִּי יוּדָן בֶּהָרִים הַגְּבוֹהִים הַיְעֵלִים, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא (תהלים קד, יח): הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְעֵלִים, הָרִים הַגְּבוֹהִים לָמָּה נִבְרְאוּ בִּשְׁבִיל הַיְעֵלִים, מַה יְּעֵלָה זוֹ תְּשָׁיָיה הִיא מִתְיָירֵא מִן הַחַיָּה, וּבְשָׁעָה שֶׁהִיא מְבַקֶּשֶׁת לִשְׁתּוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכְנִיס בָּהּ רוּחַ שֶׁל תְּזָזִית וְהִיא מְקַרְקֶשֶׁת בְּקַרְנֶיהָ וְהִיא שׁוֹמַעַת קוֹלָהּ וּבוֹרַחַת. (תהלים קד, יח): סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים, הָדֵין טַפְּזָא מִיגִין תְּחוֹת שְׁקָפָה, מִן הָעוֹף בְּשָׁעָה שֶׁהוּא פּוֹרֵחַ שֶׁלֹא יֹאכְלֶנּוּ, וּמַה בִּשְׁבִיל דָּבָר טָמֵא בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, בִּשְׁבִיל זְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, אֶתְמְהָא.
בראשית רבה ה׳:ח׳ - הטקסט מספריא
וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ אֶרֶץ, שֶׁרָצְתָה לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָהּ. רַבִּי נָתָן בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק אָמַר (בראשית יז, א): אֲנִי אֵל שַׁדַּי, אֲנִי שֶׁאָמַרְתִּי לַשָּׁמַיִם וָאָרֶץ דַּי, שֶׁאִלְמָלֵא כֵּן הָיוּ מוֹתְחִים וְהוֹלְכִין עַד עַכְשָׁיו. וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי חֲלַפְתָּא וַהֲלוֹא יַם אֶחָד הוּא וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר יַמִּים, אֶלָא אֵינוֹ דּוֹמֶה טַעַם דָּג הָעוֹלֶה מֵעַכּוֹ לָעוֹלֶה מִצִּידוֹן וְלָעוֹלֶה מֵאַסְפַּמְיָא.
בראשית רבה מ״ז:ו׳ - הטקסט מספריא
וַיְכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ (בראשית יז, כב), תָּנֵי הַנִּפְטָר מֵחֲבֵרוֹ בֵּין גָּדוֹל בֵּין קָטָן צָרִיךְ לִטֹּל מִמֶּנּוּ רְשׁוּת, מִמִּי אַתְּ לָמֵד, מֵאַבְרָהָם, פַּעַם אַחַת הָיָה אַבְרָהָם מְדַבֵּר עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּאוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְדַבֵּר עִמּוֹ, אָמַר לָהֶן נִפָּטֵר מִן הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא גְדוֹלָה מִכֶּם תְּחִלָּה, אַחַר כָּךְ אֲנִי מְדַבֵּר עִמָּכֶם, כֵּיוָן שֶׁדִּבֵּר עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל צָרְכּוֹ, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים צָרִיךְ אֲנִי לְדָבָר, אָמַר לוֹ הִפָּטֵר בְּשָׁלוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יז, כב): וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ הָאָבוֹת הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם, (בראשית לה, יג): וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים, (בראשית כח, יג): וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו.
שמות רבה ה׳:י׳ - הטקסט מספריא
וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פה, יא): חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ. חֶסֶד זֶה אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, ח): וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ. וֶאֱמֶת זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב, ז): לֹא כֵן עַבְדִּי משֶׁה וגו'. הֱוֵי חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ, כְּמָה דְתֵימָא וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים. צֶדֶק זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כא): צִדְקַת ה' עָשָׂה. וְשָׁלוֹם זֶה אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ב, ו): בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי. נָשָׁקוּ, וַיִּשַּׁק לוֹ. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כָּל הַנְּשִׁיקוֹת שֶׁל תִּפְלוּת חוּץ מִשָּׁלשׁ [כדכתיב לעיל], וַיִּשַּׁק לוֹ, מַהוּ וַיִּשַּׁק לוֹ, זֶה שָׂמַח בִּגְדֻלָּתוֹ שֶׁל זֶה וְזֶה שָׂמַח בִּגְדֻלָּתוֹ שֶׁל זֶה. דָּבָר אַחֵר, וַיִּשַּׁק לוֹ, נָטַל כְּהֻנָּה וּלְוִיָּה, זֶה נוֹטֵל כְּהֻנָּה וְנוֹתֵן לְוִיָּה, וְזֶה נוֹטֵל לְוִיָּה וְנוֹתֵן כְּהֻנָּה. דָּבָר אַחֵר, וַיִּשַּׁק לוֹ, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מָשָׁל לְזֶהָבִי שֶׁהֵבִיאוּ לוֹ מוֹנִיטָה אַחַת וְרָאָה אוֹתָהּ מִבִּפְנִים שֶׁל חֶרֶס וּמִבַּחוּץ שֶׁל זָהָב, לְיָמִים הֵבִיאוּ לוֹ מוֹנִיטָה שֶׁכֻּלָּהּ זָהָב, אָמַר לָהֶם הָרִאשׁוֹן חֶרֶס הָיָה וְהָיָה מְצֻפֶּה זָהָב, אֲבָל זֶה כֻּלָּהּ זָהָב. כָּךְ נְשִׁיקָה שֶׁנָּשַׁק עֵשָׂו לְיַעֲקֹב לֹא הָיָה אֶלָּא לִפְסֹלֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כו, כג): כֶּסֶף סִיגִים מְצֻפֶּה עַל חָרֶשׂ. וּמֶה הָיָה סוֹפוֹ (משלי כו, כג): שְׂפָתַיִם דֹּלְקוֹת וְלֶב רָע, שֶׁלֹא בִּקֵּשׁ לְנָשְׁקוֹ אֶלָּא לְנָשְׁכוֹ. אֲבָל נְשִׁיקָה שֶׁל אַהֲרֹן וּמשֶׁה הָיְתָה נְשִׁיקָה שֶׁל אֱמֶת, וַעֲלֵיהֶן הוּא אוֹמֵר (תהלים פה, יא): חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן אוֹמֵר: חֶסֶד, זֶה אַהֲרֹן. וֶאֱמֶת, זֶה משֶׁה. וְרַבִּי עֲזַרְיָה אוֹמֵר: חֶסֶד, זֶה משֶׁה, שֶׁעָשָׂה חֶסֶד עִם יוֹסֵף. וֶאֱמֶת, זֶה אַהֲרֹן, דִּכְתִיב (מלאכי ב, ו): תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ, הֱוֵי: חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ, זֶה משֶׁה וְאַהֲרֹן. וַיִּשַּׁק לוֹ, אֵין אָנוּ יוֹדְעִים לְמִי חָלַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּבוֹד, אִם לְאַהֲרֹן אִם לְמשֶׁה, יֵשׁ אוֹמְרִים לְאַהֲרֹן שֶׁהָיָה בְּמִצְרַיִם וּמִתְנַבֵּא לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִגְאֹל אוֹתָם, כְּדֵי שֶׁיָּבֹא משֶׁה וְיָעִיד עַל דְּבָרָיו שֶׁל אַהֲרֹן וְיִהְיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים אֱמֶת הָיָה מִתְנַבֵּא אַהֲרֹן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְמשֶׁה, כְּדֵי שֶׁיָּבוֹא משֶׁה וְיַאֲמִינוּ לִדְבָרָיו.
בראשית רבה י״ד:ז׳ - הטקסט מספריא
עָפָר, רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אוֹמֵר, עוֹפֶר עוֹלָם עַל מְלֵיאָתוֹ נִבְרָא. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר שִׁמְעוֹן אַף חַוָּה עַל מְלֵיאָתָהּ נִבְרֵאת. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָדָם וְחַוָּה כִּבְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה נִבְרְאוּ. רַבִּי הוּנָא אָמַר עָפָר זָכָר, אֲדָמָה נְקֵבָה, הַיּוֹצֵר הַזֶּה מֵבִיא עָפָר זָכָר, וַאֲדָמָה נְקֵבָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ כֵּלָיו בְּרִיאִין. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד בְּצִפּוֹרִי שֶׁמֵּת בְּנוֹ, אִית דְּאָמְרֵי מִינָאִי הֲוָה יָתִיב גַּבֵּיהּ, סְלֵק רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא לְמֶחֱמֵי לֵיהּ אַנְפִּין, חַמְתֵיהּ יָתֵיב וְשָׂחֵיק, אֲמַר לֵיהּ לָמָּה אַתָּה שָׂחֵיק, אֲמַר לֵיהּ אֲנַן רְחִיצָן בְּמָרֵי שְׁמַיָא, דְּאִתְחַמֵי לְאַפּוּיֵי לְעָלְמָא דְאָתֵי. אֲמַר לֵיהּ לָא מִסְתְּיֵיהּ לְהַהוּא גַבְרָא עָקְתֵיהּ אֶלָּא דַאֲתֵית מְעָקָא לֵיהּ, אִית חַסְפִּין מִתְדַּבְּקִין, לֹא כָּךְ כְּתִיב (תהלים ב, ט): כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם, אֶתְמְהָא. אֲמַר לֵיהּ כְּלִי חֶרֶשׂ בְּרִיָּיתוֹ מִן הַמַּיִם וְהֶכְשֵׁרוֹ בָּאוּר, כְּלִי זְכוּכִית בְּרִיָּיתוֹ מִן הָאוּר וְהֶכְשֵׁרוֹ בָּאוּר. זֶה נִשְׁבַּר וְיֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה, וְזֶה נִשְׁבַּר וְאֵין לוֹ תַּקָּנָה, אֶתְמְהָא. אֲמַר לֵיהּ עַל יְדֵי שֶׁהוּא עָשׂוּי בִּנְפִיחָה. אָמַר לוֹ יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מַה שֶּׁפִּיךָ אוֹמֵר, מָה אִם זֶה שֶׁעָשׂוּי בִּנְפִיחָתוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם יֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה, בִּנְפִיחָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק כִּכְלִי חֶרֶס תְּנַפְּצֵם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם, כְּלִי יוֹצֵר שֶׁלֹא הוּסְקוּ יְכוֹלִין הֵן לַחֲזֹר.
בראשית רבה י״ב:ו׳ - הטקסט מספריא
תּוֹלְדוֹת אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן כָּל תּוֹלְדוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ בַּתּוֹרָה חֲסֵרִין בַּר מִן תְּרֵין (רות ד, יח): וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ וגו' וְהָדֵין. וּמִפְּנֵי מָה אִינוּן חֲסֵרִין, רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אָבִין אָמַר כְּנֶגֶד שִׁשָּׁה דְבָרִים שֶׁנִּטְּלוּ מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן, וְאֵלּוּ הֵן: זִיווֹ, חַיָּיו, וְקוֹמָתוֹ, וּפְרִי הָאָרֶץ, וּפֵרוֹת הָאִילָן, וּמְאוֹרוֹת. זִיווֹ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יד, כ): מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ. חַיָּיו מִנַּיִן (בראשית ג, יט): כִּי עָפָר אַתָּה. קוֹמָתוֹ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, ח): וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה גֻּזְעָה קוֹמָתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְנַעֲשֵׂית שֶׁל מֵאָה אַמָּה. פְּרִי הָאִילָן וּפְרִי הָאָרֶץ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, יז): אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ. מְאוֹרוֹת, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן רַבִּי יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ אָמַר מִשֵּׁם רַבִּי מֵאִיר, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְקַלְּלוּ הַמְאוֹרוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת, לֹא לָקוּ עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת. אַתְיָא כְּרַבָּנָן וְלָא אַתְיָא כְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן לֹא לָן כְּבוֹדוֹ עִמּוֹ, מַאי טַעְמֵיהּ (תהלים מט, יג): אָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין וגו'. וְרַבָּנָן אָמְרֵי בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת נִטַּל זִיווֹ מִמֶּנּוּ וּטְרָדוֹ מִגַּן עֵדֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ג, כד): וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם, וּכְתִיב (איוב יד, כ): מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן, אוֹתָהּ הָאוֹרָה שֶׁנִּבְרָא בָּהּ הָעוֹלָם, אָדָם הָרִאשׁוֹן עָמַד וְהִבִּיט בָּהּ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲשֵׂה דּוֹר אֱנוֹשׁ וּמַעֲשֵׂה דּוֹר הַמַּבּוּל וּמַעֲשֵׂה דּוֹר הַפְלָגָה שֶׁהֵן מְקוּלְקָלִים, עָמַד וּגְנָזוֹ מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לח, טו): וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם. וְלָמָּה גְּנָזוֹ, אֶלָּא גְּנָזוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, ד): וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, וְאֵין טוֹב אֶלָּא צַדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ג, י): אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב. וּמִנַּיִן שֶׁגְּנָזוֹ לַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד, יח): וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה אוֹר שֶׁהוּא גָּנוּז לַצַּדִּיקִים שָׂמַח, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יג, ט): וְאוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי נְזֵירָא אָמַר, שְׁלשִׁים וְשֵׁשׁ שָׁעוֹת שִׁמְשָׁה אוֹתָהּ הָאוֹרָה, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת, וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שֶׁל לֵיל שַׁבָּת, וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שֶׁל שַׁבָּת. כֵּיוָן שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן בִּקֵּשׁ לְגָנְזָהּ, חָלַק כָּבוֹד לַשַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, ג): וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וּבַמֶּה בֵּרְכוֹ, בָּאוֹר, כֵּיוָן שֶׁשָּׁקְעָה הַחַמָּה בְּלֵילֵי שַׁבָּת שִׁמְשָׁה הָאוֹרָה, הִתְחִילוּ הַכֹּל מְקַלְּסִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לז, ג): תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִשְׁרֵהוּ, מִפְּנֵי מָה, (איוב לז, ג): וְאוֹרוֹ עַל כַּנְפוֹת הָאָרֶץ. הֵאִירָה אוֹתָהּ הָאוֹרָה כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה. כֵּיוָן שֶׁשָּׁקְעָה חַמָּה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת הִתְחִיל הַחשֶׁךְ מְמַשְׁמֶשֶׁת וּבָא, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְיָרֵא אָדָם הָרִאשׁוֹן, אָמַר שֶׁמָּא אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (בראשית ג, טו): הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב, בָּא לְהִזְדַּוֵּוג לִי, (תהלים קלט, יא): וָאֹמַר אַךְ חשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי, אֶתְמְהָא. מֶה עָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זִמֵּן לוֹ שְׁנֵי רְעָפִים וְהִקִּישָׁן זֶה לָזֶה וְיָצָאת הָאוֹר וּבֵרַךְ עָלֶיהָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קלט, יא): וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי, אַתְיָא כְּהַהִיא דְּתָנֵי דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מִפְּנֵי מָה מְבָרְכִין עַל הָאוֹר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא תְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ, רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַיְּבוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, אַף בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים מְבָרְכִין עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁשָּׁבַת בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר, אַף עַל פִּי שֶׁנִּבְרְאוּ הַדְּבָרִים עַל מְלֵיאָתָן, כֵּיוָן שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן נִתְקַלְקְלוּ, וְעוֹד אֵינָן חוֹזְרִין לְתִקּוּנָן עַד שֶׁיָּבֹא בֶּן פֶּרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (רות ד, יח): וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פֶּרֶץ, מָלֵא, בִּשְׁבִיל שִׁשָּׁה דְבָרִים שֶׁיַּחְזְרוּ, וְאֵלּוּ הֵן: זִיווֹ, חַיָּיו, קוֹמָתוֹ, פֵּרוֹת הָאָרֶץ, וּפֵרוֹת הָאִילָן, וּמְאוֹרוֹת. זִיווֹ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ה, לא): וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ. חַיָּיו מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סה, כב): כִּי כִּימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי וגו', תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר אֵין עֵץ אֶלָּא תּוֹרָה, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (משלי ג, יח): עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ. קוֹמָתוֹ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, יג): וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת. תָּנֵי רַבִּי חִיָּא בְּקוֹמָה זְקוּפָה וְלֹא יְרֵאִים מִכָּל בְּרִיָּה. רַבִּי יוּדָן אוֹמֵר מֵאָה אַמָּה כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר מָאתַיִם אַמָּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר שְׁלשׁ מֵאוֹת, קוֹמְמָאָה, מִיּוּת מָאתַיִם. רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר תְּשַׁע מֵאוֹת אַמָּה. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי דוֹסָא אָמַר טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי אַבָּהוּ מֵהָכָא: כִּי כִּימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי, כַּשִּׁקְמָה הַזּוֹ שֶׁהִיא עוֹשָׂה בָּאָרֶץ שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וְהַוְּלַד יוֹצֵא מִמְּעֵי אִמּוֹ בְּאַמָּה גְדוּמָה, צֵא וַחֲשֹׁב אַמָּה וּמֶחֱצָה בְּכָל שָׁנָה, הֲרֵי תְּשַׁע מֵאוֹת אַמָּה. פֵּרוֹת הָאָרֶץ וּפֵרוֹת הָאִילָן מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח, יב): כִּי זֶרַע הַשָּׁלוֹם הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וגו'. מְאוֹרוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל, כו): וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וגו'.
משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים א׳ - הטקסט מספריא
בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול ונבערה עצת חכמי אותו הדור ואנוש עצמו מן הטועים היה וזו היתה טעותם אמרו הואיל והאלהים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם ונתנם במרום וחלק להם כבוד והם שמשים המשמשים לפניו ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד וזהו רצון האל ברוך הוא לגדל ולכבד מי שגדלו וכבדו כמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו וזהו כבודו של מלך כיון שעלה דבר זה על לבם התחילו לבנות לכוכבים היכלות ולהקריב להן קרבנות ולשבחם ולפארם בדברים ולהשתחוות למולם כדי להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה וזה היה עיקר עבודת כוכבים וכך היו אומרים עובדיה היודעים עיקרה לא שהן אומרים שאין שם אלוה אלא כוכב זה הוא שירמיהו אומר מי לא ייראך מלך הגוים כי לך יאתה כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא כלומר הכל יודעים שאתה הוא לבדך אבל טעותם וכסילותם שמדמים שזה ההבל רצונך הוא.
ואחר שארכו הימים עמדו בבני האדם נביאי שקר ואמרו שהאל צוה ואמר להם עבדו כוכב פלוני או כל הכוכבים והקריבו לו ונסכו לו כך וכך ובנו לו היכל ועשו צורתו כדי להשתחוות לו כל העם הנשים והקטנים ושאר עמי הארץ ומודיע להם צורה שבדה מלבו ואומר זו היא צורת הכוכב פלוני שהודיעוהו בנבואתו והתחילו על דרך זו לעשות צורות בהיכלות ותחת האילנות ובראשי ההרים ועל הגבעות ומתקבצין ומשתחוים להם ואומרים לכל העם שזו הצורה מטיבה ומריעה וראוי לעובדה וליראה ממנה וכהניהם אומרים להם שבעבודה זו תרבו ותצליחו ועשו כך כך ואל תעשו כך וכך והתחילו כוזבים אחרים לעמוד ולומר שהכוכב עצמו או הגלגל או המלאך דבר עמהם ואמר להם עבדוני בכך וכך והודיע להם דרך עבודתו ועשו כך ואל תעשו כך ופשט דבר זה בכל העולם לעבוד את הצורות בעבודות משונות זו מזו ולהקריב להם ולהשתחוות וכיון שארכו הימים נשתכח השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם ולא הכירוהו ונמצאו כל עם הארץ הנשים והקטנים אינם יודעים אלא הצורה של עץ ושל אבן וההיכל של אבנים שנתחנכו מקטנותם להשתחוות לה ולעבדה ולהשבע בשמה והחכמים שהיו בהם כגון כהניהם וכיוצא בהן מדמין שאין שם אלוה אלא הכוכבים והגלגלים שנעשו הצורות האלו בגללם ולדמותן אבל צור העולמים לא היה שום אדם שהיה מכירו ולא יודעו אלא יחידים בעולם כגון חנוך ומתושלח נח שם ועבר ועל דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל עד שנולד עמודו של עולם והוא אברהם אבינו.
כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמיה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו כי אי אפשר שיסבב את עצמו ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטפשים ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עמהם ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה וידע שיש שם אלוה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו וידע שכל העולם טועים ודבר שגרם להם לטעות זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות עד שאבד האמת מדעתם ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים וראוי לאבד ולשבר כל הצורות כדי שלא יטעו בהן כל העם כמו אלו שהם מדמים שאין שם אלוה אלא אלו:כיון שגבר עליהם בראיותיו בקש המלך להורגו ונעשה לו נס ויצא לחרן והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר ויקרא שם בשם ה' אל עולם וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו וישב יצחק מלמד ומזהיר ויצחק הודיע ליעקב ומינהו ללמד וישב מלמד ומחזיק כל הנלוים אליו ויעקב אבינו למד בניו כולם והבדיל לוי ומינהו ראש והושיבו בישבה ללמד דרך השם ולשמור מצות אברהם וצוה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה כדי שלא תשכח הלמוד והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלוים עליהם ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה' עד שארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמוד מעשיהן ולעבוד כוכבים כמותן חוץ משבט לוי שעמד במצות אבות ומעולם לא עבד שבט לוי עבודת כוכבים וכמעט קט היה העיקר ששתל אברהם נעקר וחוזרין בני יעקב לטעות העולם ותעיותן ומאהבת ה' אותנו ומשמרו את השבועה לאברהם אבינו עשה משה רבינו רבן של כל הנביאים ושלחו כיון שנתנבא משה רבינו ובחר ה' ישראל לנחלה הכתירן במצות והודיעם דרך עבודתו ומה יהיה משפט עבודת כוכבים וכל הטועים אחריה.
מדרש תנחומא, נח ה׳ - הטקסט מספריא
אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ וְגוֹ', אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ. שָׁלֹש פְּעָמִים בַּפָּסוּק נֹחַ לָמָּה, זֶה אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה שֶׁרָאוּ שְׁלֹשָה עוֹלָמוֹת, נֹחַ וְדָנִיֵּאל, וְאִיּוֹב. נֹחַ, רָאָה עוֹלָם בְּיִשּׁוּבוֹ וְרָאָהוּ בְּחֻרְבָּנוֹ וְחָזַר וְרָאָהוּ בְּיִשּׁוּבוֹ. דָּנִיֵּאל, רָאָה בִנְיַן בַּיִת רִאשׁוֹן וְרָאָהוּ חָרֵב וְחָזַר וְרָאָהוּ בָנוּי בְּבִנְיַן בַּיִת שֵׁנִי. אִיּוֹב, רָאָה בִּנְיַן בֵּיתוֹ וְחֻרְבָּנוֹ וְחָזַר וְרָאָה בְּיִשׁוּבוֹ. אִישׁ צַדִּיק, עַל שֶׁזָּן בְּרִיּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְרָא צַדִּיק. שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם נִקְרְאוּ צַדִּיקִים עַל שֶׁזָּנוּ אֶת הַבְּרִיוֹת, נֹחַ וְיוֹסֵף. שֶׁכָּךְ כְּתִיב בּוֹ, עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק (עמוס ב, ו). וּכְתִיב בּוֹ, וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף (בראשית מז, יב).
אָמַר רַב אַחֲוָה בַּר רַב זְעִירָא, אַף בְּנֵי נֹחַ שֶׁנִּכְנְסוּ בַתֵּבָה וְהַבְּהֵמָה וְהַחַיָּה וְהָעוֹפוֹת, כֻּלָּן צַדִּיקִים הָיוּ, לְפִי שֶׁדּוֹר הַמַּבּוּל הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ כְּתִיב בָּהֶן, שֶׁהִרְבִּיעוּ בְּהֵמָה עַל חַיָּה וְחַיָּה עַל בְּהֵמָה וְהַכֹּל עַל אָדָם וְאָדָם עַל הַכֹּל, לְפִיכָךְ כְּתִיב בָּהֶן, הִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ. וּמִנַּיִן שֶׁמִּמַּעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית נִצְטַוּוּ הַבְּהֵמוֹת וְהַחַיּוֹת וָרֶמֶשׂ שֶׁלֹּא לְהִדָּבֵק עִם שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, דִּכְתִיב: וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְגוֹ' (בראשית א, כה). אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כָּל מִין וָמִין יִדְבַּק בְּמִינוֹ, וְשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ אָסוּר.
תָּמִים, זֶה אֶחָד מִשִּׁבְעָה מְהוּלִים שֶׁנּוֹלְדוּ בָעוֹלָם, אָדָם הָרִאשׁוֹן נִבְרָא מָהוּל, וְשֵׁת בְּנוֹ נוֹלַד מָהוּל, דִּכְתִיב: וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ (בראשית ה, ג). נֹחַ נוֹלַד מָהוּל, דִּכְתִיב: תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו. יַעֲקֹב נוֹלַד מָהוּל, דִּכְתִיב: וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם (בראשית כה, כז). וְיוֹסֵף נוֹלַד מָהוּל, דִּכְתִיב: אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף (בראשית לז, ב), שֶׁהָיָה דוֹמֶה לְאָבִיו. מֹשֶׁה נוֹלַד מָהוּל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא (שמות ב, ב). וְאִיּוֹב נוֹלַד מָהוּל, דִּכְתִיב: אִישׁ תָּם וְיָשָׁר (איוב א, ח).
בְּדֹרֹתָיו, וְלֹא בְדוֹרוֹת אֲחֵרִים. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה. חַד אָמַר, תָּמִים הָיָה בְּדוֹר הַמַּבּוּל וּבְדוֹר הַפַּלָּגָה, שֶׁאִלּוּ הָיָה בְּדוֹרוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, לֹא מָצָא יָדָיו וְרַגְלָיו. מָשָׁל לְחָבִית שֶׁל אֲפַרְסְמוֹן שֶׁהָיְתָה מֻנַּחַת בְּמָקוֹם הַמְטֻנָּף. בִּמְקוֹמָהּ, רֵיחָה נוֹדֵף. שֶׁלֹּא בִמְקוֹמָהּ אֵין רֵיחָהּ נוֹדֵף. וְחַד אָמַר, תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו, כָּל שֶׁכֵּן בְּדוֹרוֹת אֲחֵרִים. מָשָׁל לִצְלוֹחִית שֶׁל פַּלְיָטוֹן שֶׁהָיְתָה מֻנַּחַת בִּמְקוֹם הַטִּנֹפֶת רֵיחָהּ נוֹדֵף, כָּל שֶׁכֵּן אִם הָיְתָה מֻנַּחַת בִּמְקוֹם הַבֹּשֶׂם.
אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ, שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹמְכוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁתַּקַּע בְּמַעֲשֵׂה דוֹר הַמַּבּוּל. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֵן וְהָיָה הוֹלֵךְ בִּשְׁלִיחוּת אָבִיו, וְהָיָה לְפָנָיו דֶּרֶךְ מְשֻׁקָּע בְּטִיט, וְהָיָה הַמֶּלֶךְ סוֹמְכוֹ שֶׁלֹא יִשְׁקַע בַּטִּיט. אֲבָל אַבְרָהָם כְּתִיב בּוֹ, הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי (בראשית מח, טו), וּבָאָבוֹת כְּתִיב: הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבוֹתַי לְפָנָיו שֶׁהָיוּ מְרַוְּחִין לַשְּׁכִינָה, וְהָיוּ מַקְדִּימִין וְהוֹלְכִין לְפָנָיו לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ.
עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר, אָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסִי, מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה הָיָה מַתְרֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּדוֹר הַמַּבּוּל, שֶׁמָּא יַעֲשׂוּ תְשׁוּבָה. כֵּיוָן שֶׁלֹּא עָשׂוּ תְשׁוּבָה, אָמַר לוֹ: עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר. עָמַד נֹחַ וְעָשָׂה תְשׁוּבָה וְנָטַע אֲרָזִים. וְהָיוּ אוֹמְרִין לוֹ, אֲרָזִים אֵלּוּ לָמָּה? אָמַר לָהֶן, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַקֵּשׁ לְהָבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם, וְאָמַר לִי לַעֲשׂוֹת תֵּבָה, כְּדֵי שֶׁאִמָּלֵט בָּהּ אֲנִי וּבֵיתִי. וְהָיוּ מְשַׂחֲקִין מִמֶּנּוּ וּמַלְעִיגִין בִּדְבָרָיו. וְהָיָה מַשְׁקֶה אוֹתָן אֲרָזִים וְהֵן גְּדֵלִין. וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ: מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? וּמֵשִׁיב לָהֶן כָּעִנְיָן הַזֶּה, וְהָיוּ מַלְעִיגִין עָלָיו. לְסוֹף יָמִים קִצְּצָן וְהָיָה מְנַסְּרָן, וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ: מָה אַתָּה עוֹשֶׂה. וְאוֹמֵר לָהֶן כָּךְ, וְהָיָה מַתְרֶה בָהֶן. כֵּיוָן שֶׁלֹּא עָשׂוּ תְשׁוּבָה, מִיָּד הֵבִיא עֲלֵיהֶן מַבּוּל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּמַּח אֶת כָּל הַיְקוּם.
בראשית רבה ל׳:י׳ - הטקסט מספריא
אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ (בראשית ו, ט), רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר מָשָׁל לְשַׂר שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָנִים אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן אָמַר לַקָּטָן הַלֵּךְ עִמִּי וְאָמַר לַגָּדוֹל בּוֹא וְהַלֵּךְ לְפָנָי. כָּךְ אַבְרָהָם שֶׁהָיָה כֹּחוֹ יָפֶה (בראשית יז, א): הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים, אֲבָל נֹחַ שֶׁהָיָה כֹּחוֹ רַע, אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר מָשָׁל לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁהָיָה מִשְׁתַּקֵּעַ בְּטִיט עָבֶה, הֵצִיץ הַמֶּלֶךְ וְרָאָה אוֹתוֹ, אָמַר לֵיהּ עַד שֶׁאַתָּה מִשְׁתַּקֵּעַ בְּטִיט הַלֵּךְ עִמִּי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ, וּלְמָה אַבְרָהָם דּוֹמֶה לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁרָאָה אֶת הַמֶּלֶךְ מְהַלֵּךְ בַּמְּבוֹאוֹת הָאֲפֵלִים, הֵצִיץ אוֹהֲבוֹ וְהִתְחִיל מֵאִיר עָלָיו דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן, הֵצִיץ הַמֶּלֶךְ וְרָאָה אוֹתוֹ, אָמַר לוֹ עַד שֶׁאַתָּה מֵאִיר לִי דֶּרֶךְ חַלּוֹן בּוֹא וְהָאֵר לְפָנַי. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם, עַד שֶׁתְּהֵא מֵאִיר לִי מֵאַסְפּוֹטַמְיָא וּמֵחַבְרוֹתֶיהָ, בּוֹא וְהָאֵר לְפָנַי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית מח, טו): וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו וגו'. רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְרוֹעֶה שֶׁהוּא עוֹמֵד וּמַבִּיט בְּצֹאנוֹ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר לְנָשִׂיא שֶׁהוּא מְהַלֵּךְ וּזְקֵנִים לְפָנָיו. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אָנוּ צְרִיכִים לִכְבוֹדוֹ, וְעַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הוּא צָרִיךְ לִכְבוֹדֵנוּ.
בראשית רבה י״ד:ו׳ - הטקסט מספריא
אֶת הָאָדָם (בראשית ב, ז), בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, אָמַר רַבִּי לֵוִי (יהושע יד, טו): הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים, זֶה אַבְרָהָם. לָמָּה קוֹרֵא אוֹתוֹ גָּדוֹל, שֶׁהָיָה רָאוּי לְהִבָּרְאוֹת קֹדֶם לְאָדָם הָרִאשׁוֹן, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁמָּא יְקַלְקֵל וְאֵין מִי שֶׁיָּבוֹא לְתַקֵּן תַּחְתָּיו, אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי בּוֹרֵא אֶת הָאָדָם תְּחִלָּה, שֶׁאִם יְקַלְקֵל יָבוֹא אַבְרָהָם וִיתַקֵּן תַּחְתָּיו. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם יֵשׁ לוֹ קוֹרָה שׁוֹפַעַת, הֵיכָן הוּא נוֹתְנָהּ לֹא בְּאֶמְצַע טְרַקְלִין כְּדֵי שֶׁתִּסְבֹּל קוֹרוֹת שֶׁלְּפָנֶיהָ וְקוֹרוֹת שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ, כָּךְ לָמָּה בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אַבְרָהָם בְּאֶמְצַע הַדּוֹרוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּסְבֹּל דּוֹרוֹת שֶׁלְּפָנָיו וְהַדּוֹרוֹת שֶׁלְּאַחֲרָיו. אָמַר רַבִּי לֵוִי מַכְנִיסִין אֶת הַמְתֻקֶּנֶת לְבַיִת שֶׁל מְקֻלְקֶלֶת, וְאֵין מַכְנִיסִין אֶת הַמְקֻלְקֶלֶת לְבֵיתָהּ שֶׁל מְתֻקֶּנֶת.
במדבר רבה י״ג:ג׳ - הטקסט מספריא
וַיְהִי הַמַּקְרִיב וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כט, כג): גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא בַר אַבָּא גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ, זֶה אָדָם הָרִאשׁוֹן, כֵּיצַד בְּשָׁעָה שֶׁעָבַר אָדָם עַל צִוּוּיוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָכַל מִן הָאִילָן, בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וּפָתַח לוֹ פֶּתַח, וְלֹא בִּקֵּשׁ אָדָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ג, כב): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם וגו'. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא מַהוּ וְעַתָּה, אֶלָּא שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲפִלּוּ עַכְשָׁו עֲשֵׂה תְּשׁוּבָה וַאֲנִי מְקַבְּלָךְ, וְאָמַר אָדָם אִי אֶפְשִׁי. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר וְעַתָּה, וְאָמַר אָדָם פֶּן, אִי אֶפְשִׁי. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כֵּיוָן שֶׁיָּצָא אָדָם מִן הַדִּין הִתְחִיל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף, נֶאֱמַר כָּאן כְּרֻבִים, (בראשית ג, כד): וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים, וְנֶאֱמַר בְּסַנְחֵרִיב כְּרֻבִים, (ישעיה לז, טז): ה' צְבָאוֹת יוֹשֵׁב הַכְּרֻבִים, מַה לְּהַלָּן חֵרוּפִים וְגִדוּפִים, אַף כְּרֻבִים שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן חֵרוּפִים וְגִדוּפִים, הֱוֵי גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ, לְפִי שֶׁנִּתְגָּאָה עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה הִשְׁפִּיל אוֹתוֹ וְגֵרְשׁוֹ מִגַּן עֵדֶן. וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד, זֶה אַבְרָהָם שֶׁהִשְׁפִּיל רוּחוֹ וְאָמַר (בראשית יח, כז): וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר, לְכָךְ קָרָא אוֹתוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (יהושע יד, טו): הָאָדָם הַגָּדוֹל בַּעֲנָקִים, שֵׁם זֶה גָּדוֹל מִן אָדָם הָרִאשׁוֹן. דָּבָר אַחֵר גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ, זֶה פַּרְעֹה שֶׁנִּתְגָּאָה עַל משֶׁה וְאָמַר (שמות ה, ב): מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ וגו', וְהִשְׁפִּילוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (תהלים קלו, טו): וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ, וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד, זֶה משֶׁה (שמות ח, ה): לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ וגו', וְאוֹמֵר (שמות ט, כט): כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי וגו'. דָּבָר אַחֵר גַּאֲוַת אָדָם, זֶה עֲמָלֵק, שֶׁנִּתְגָּאָה עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּחֵרוּפָיו וְגִדוּפָיו, שֶׁהָיָה מַשְׁלִיחַ זְמוֹרָה אֶל אַפּוֹ וְהָיָה נוֹטֵל זַכְרוּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְזוֹרֵק כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְחָרֵף וּמְגַדֵּף וְאוֹמֵר בְּזוֹ חָפַצְתָּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים כה, יח): וַיְזַנֵּב בְּךָ, שֶׁהִכָּם מַכַּת זָנָב. וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד, זֶה יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁהֲרָגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יז, יג): וַיַּחֲלשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ וגו'. דָּבָר אַחֵר גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ, זֶה תָּבוֹר וְכַרְמֶל שֶׁבָּאוּ מִסּוֹף הָעוֹלָם, מִתְגָּאִים לוֹמַר שֶׁאָנוּ גְּבוֹהִים וְעָלֵינוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן אֶת הַתּוֹרָה. וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד, זֶה סִינַי שֶׁהִשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ לוֹמַר שֶׁאֲנִי נָמוּךְ, וְעַל יְדֵי כָךְ תָּמַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבוֹדוֹ עָלָיו וְנִתְּנָה עָלָיו הַתּוֹרָה וְזָכָה לְכָל הַכָּבוֹד הַזֶּה, כְּמָה דְתֵימָא (שמות יט, כ): וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי. דָּבָר אַחֵר גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ, זֶה יוֹסֵף שֶׁהִנְהִיג שְׂרָרָה, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ אֶחָיו לְפָנָיו עַבְדְּךָ אָבִינוּ, וְהָיָה שׁוֹתֵק, לְפִיכָךְ נִקְרָא עֲצָמוֹת בְּחַיָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית נ, כה): וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה. וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד, זֶה יְהוּדָה שֶׁהִשְׁפִּיל עַצְמוֹ לִפְנֵי יוֹסֵף בִּשְׁבִיל בִּנְיָמִין (בראשית מד, יח) (בראשית מד, לב) (בראשית מד, לג): יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָּבָר, כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר, וְעַתָּה יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ וגו'. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הַכֹּהֵן בַּר רַבִּי בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְהוּדָה אַתָּה הִשְׁפַּלְתָּ עַצְמְךָ מִפְּנֵי אָחִיךָ הַקָּטָן הֵימֶךָ, חַיֶּיךָ כְּשֶׁיּוּקַם הַמִּשְׁכָּן וְיָבוֹאוּ הַשְּׁבָטִים לְהַקְרִיב, אֵין אֶחָד מֵהֶם מַקְרִיב רִאשׁוֹן לְפָנֶיךָ, אֶלָּא חוֹלְקִים לְךָ כָּבוֹד וְאַתָּה הוּא שֶׁתַּקְרִיב רִאשׁוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ז, יב): וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וגו' לְמַטֵּה יְהוּדָה וגו'.